במסגרת הסדרה על הטיעון הקוסמולוגי (ראו כאן וכאן), זהו החלק השלישי - ובו יסופר על כך שאין מניעה ששרשרת האירועים בעבר תהיה אינסופית. לניסוח מלא יותר של המאמר, ראו בספריה הבהירה. גם שם הניסוח עודו טיוטה, והחלק הראשון (הטיעון מתנועה) הוא היחידי שכתוב וגם הוא לא מלא לחלוטין. נו טוב, הדברים האלו לוקחים הרבה זמן (שאין לי).
בעיית הרגרסיה (III)
כזכור, הנימוק (3א) כנגד האינסופיות של שרשרת המצבים בזמן היה שחייבים להניח שקיים איזשהו מצב ראשוני שקיומו יהווה את הסיבה להיווצרות המצבים אחריו. אולם, הדיון בבעיית גלנדוור הבהיר כי הקיום הוא ארבע-ממדי. לפיכך, אין במצב פיזיקלי כלשהו איזשהו כוח סיבתי קסום הגורם, בדרך לא מובנת, לכך שמצב אחר ייווצר אחריו. כל מה שיש למצב הפיזיקלי הוא קיום, וכל המצבים (בעבר, הווה, ובעתיד) קיימים. חוקי הפיזיקה לא מתארים את הכוחות הסיבתיים הקסומים שיש למצבים פיזיקליים מעבר לקיומם, אלא את הסדר (ההסתברותי) שנמצא בדברים הקיימים במרחב-זמן. ללפיכך אין אמת בטיעון (3א) – המצב הראשוני לא קובע בדרך קסם את מה שבא אחריו, אלא הוא וכל מצב מאוחר יותר פשוט קיימים במידה שווה.
אפולוגיסטים מודרניים בדרך כלל מעדיפים להעלות טיעון אחר כנגד אינסופיות השרשרת – הן טוענים שקיומה של שרשרת אינסופית של סיבות פשוט לא אפשרית, בגלל שאינסוף שקיים למעשה (אינסוף של כל דבר שהוא) הוא בלתי אפשרי. כדי לטעון זאת, הם מעלים פרדוקסים מתמטיים הקשורים לאינסוף. הנה, למשל, קטע מעט וויליאם ליין קרייג1:
“...אם סדרת אירועים בעבר היא אינסופית במעשה, אז מספר האירועים שקרו עד להרגע אינו גדול ממספר האירועים שהתרחשו עד לנקודה כלשהי בעבר. או שוב, אם נמספר את האירועים החל מההווה, היו צריכים להתרחש אירועים הממוספרים זוגית באותו מספר כמו אירועים זוגיים ואי-זוגיים כאחד. אם נוציא במחשבתנו את כל האירועים האי-זוגיים, ישארו עדיין אינסוף אירועים; אבל אם ניקח החוצה את כל האירועים שמספרם גדול משלושה, רק ארבעה אירועים יישארו, למרות שבשני המקרים לקחנו החוצה את אותו מספר אירועים [אינסוף].”
שים לב שאין שום סתירה מתמטית או לוגית שקרייג מצביע עליה. ניתן לראות את הקונסיסטנטיות שבקיום אינסוף ממשי גם בלי להיכנס בסודות המתמטיקה של האינסוף2, על יד החלפת ההתייחסות ל"אירועים" בהתייחסות למספרים. גם עבור המספרים השלמים (כולל השליליים!) כמות המספרים "עד" למספר מסוים N היא אינסופית, וכך גם כמות המספרים עד למספר קטן יותר N-X; יש "אותה כמות" של מספרים שליליים לא-זוגיים ושל מספרים שליליים בכלל (שכן אפשר למספר את האי-זוגיים על פי הסדר בעזרת המספרים השליליים: 1-, ואחריו 2-, וכן הלאה), וכדומה. למרות זאת אין שום בעיה עם המספרים השלמים, אין כאן שום סתירה ואנו יכולים לעבוד עמם בלי שום בעיה.
יתרה מכך, התאוריות הפיסיקליות שלנו מערבות מספר אינסופים, בשלל דרכים. כך נפח סופי מורכב מאינספור חלקים, כל פיסת זמן מאינספור רגעים, המסה של החומר מורכבת ברובה מאינסוף חלקיקים "ווירטואליים", ועוד3.
מדוע אם כך אנו מוצאים את הפרדוקסים שהועלו כה משונים? בגלל שאנו לא רגילים להתעסק עם כמויות אינסופיות. אנו רגילים לטפל בכמויות סופיות בלבד. אנו רגילים לספור, אז אם אנו סופרים עד "אינסוף" זה מספר, נכון? אז הוא חייב להיות קטן יותר מ"אינסוף ועוד ארבע". אבל כפי שהמתמטיקאים הראו, זה לא איך שאינסוף עובד. ספירה פשוט לא עובדת בצורה כזו כשזה מגיע לאינסוף. “אינסוף" אינו פשוט עוד מספר.
התאוריות הפיזיקליות שבידנו הן התיאור הכי טוב של המציאות שהאנושות הצליחה להעמיד עד כה. הן כוללות כמויות אינסופיות, בכמה צורות ומובנים. זה כולל שרשראות אינסופיות של רגעים בזמן, ואולי אפילו זמן שארוך במידה אינסופית. אין בכל אלו שום סתירה, ואין שום סיבה טובה לדחות את התיאורים האלו. העובדה שאינך יכול ליישם אינטואיציות מספירה של כמויות סופיות לספירה של אינספור רגעים, למשל, אינה אומרת אלא שהאינטואיציות שלך אינן נכונות במקרה זה. אין בכך מספיק כדי לקבוע שאין, בפועל, אינספור רגעים. הטיעון כנגד האינסוף אינו אלא פנייה לאינטואיציות לא-מושכלות ודעות קדומות, אין בו שום טיעון כלל4.
נראה אם כך שאין שום נימוק (ג) כנגד קיומה של שרשרת אינסופית של אירועים. אין שום סתירה בהנחת שרשרת שכזו, ואין שום צורך מטאפיזי בקיומה של סיבה ראשונה כדי ליצור בדרך קסם את שאר שרשרת המאורעות. טענה (3א) פשוט אינה נכונה. במבט ראשון נראה שזוהי מכה אנושה לטיעון הקוסמולוגי, שכן נראה שלא ניתן להסיק את קיומה של הסיבה הראשונית. אך זו תהיה קפיצה נחפזת למסקנות. הטיעון הקוסמולוגי לא באמת זקוק לדחיית השרשרת האינסופית, אלא רק לקביעה שחוק השרשור מחייב את קיומה של סיבה ראשונית. איך אפשר להוכיח את הקיום של סיבה ראשונית בלי לשלול שרשרת אינסופית? זאת נראה בחלק הבא.
1וויליאם ליין קרייג (William Lane Craig) הוא אחד מהאפולוגטים הנוצריים המובילים בימנו, ומפורסם בעיקר בשל הגנתו על טיעון קאלאם הקוסמולוגי ומיומנותו הרטורית הרבה. הציטוט לקוח מתוך
The Kalam Cosmological Argument,The Blackwell Companion to Natural Theology, William Lane Craig, James Poerter Moreland (Ed.) (2009)
2ההתייחסות המתמטית לאינסוף הגיעה לרמה גבוהה עם עבודתו של גאורג קאנטור (1848-1918), שהראה כיצד להתייחס ולספור (במידה שזה אפשרי) כמויות אינסופיות בהתבסס על תאוריית הקבוצות (Set Theory). קיום האינסוף הוא אחד מהנושאים השנויים במחלוקת ביותר בפילוסופיה של המתמטיקה, ומתמטיקאים ופילוסופים רבים דחו את קיומם. למרות זאת, אינסופים והישויות הקשורות בהם (כגון מספרים ממשיים) מהווים חלק בלתי נפרד מהמתמטיקה המודרנית. עבודתו של קורט גודל (1906-1978) הראתה שזה בלתי אפשרי להוכיח שמערכות אקסיומתיות הכוללות אינסוף (כגון תורת הקבוצות האקסיומטית) הן קונסיסטנטיות, אבל לא הראתה שהן אינן קונסיסטנטיות. השימושיות הרבה והיופי במבנים המתמטיים המבוססים על האינסוף, והעובדה ששום סתירה לא נמצאה עד כה ואין סמנים לכך שסתירה תתגלה אי פעם, מובילה את המתמטיקאים לאמץ בפועל את המתמטיקה של האינסוף. כפי שהמתמטיקאי הדגול דיוויד הילברט אמר, “אף אחד לא יגרש אותנו מגן העדן שיצר קאנטור".
3החומר מורכב ברובו מאטומים, ואלו מורכבים בעיקר מפרוטונים ונייטרונים. אלו, בתורם, מורכבים מקוורקים. אבל רוב (בערך 95%) מהמסה של פרוטון או נייטרון אינה בקוורקים המרכיבים אותו, אלא בענן של "חלקיקים ווירטואליים" שצצים מתוך הוואקום האופף את הקוורקים וחוזרים אליו, ומהאינטראקציה שלהם עם הקוורקים המרכיבים את הפרוטון או הנייטרון. כדי לחשב את המסה של הפרוטון חייב לשקול תנודות אקראיות וקצרות-זמן של האנרגיה למצבים בעלי אנרגיה גבוהה יותר ויותר, מצבים המכילים יותר ויותר חלקיקים ווירטואליים שכאלו. להגיע למלוא הדיוק, החישוב צריך להמשיך לאנרגיות אינסופיות. כך רוב המסה של הדברים שסביבנו היא למעשה בשל התנודות האינסופיות של האנרגיה. ראה
Ab Initio Determination of Light Hadron Masses, S. Durr et al, Science 21(322) no. 5905, pp. 1224 - 1227.
Craig on the actual infinite, Religious Studies 38 147-166 (2002).
ללפיכך אין אמת בטיעון (3א) – המצב הראשוני לא קובע בדרך קסם את מה שבא אחריו, אלא הוא וכל מצב מאוחר יותר פשוט קיימים במידה שווה.
השבמחקאז אתה מניח שהיקום נגרם מעצמו?
הרי אתה אומר שהם שווים בקיומם ללא יחס של גורם-נגרם.
אבל היקום לא יכול לגרום את עצמו.
וזהו חלק מהעקרון הסיבתי,מיכוון שהא אינו יכל לגרום את עצמו והוא אינו היה לפני שנגרם וכן אינו אינסופי הלכך מתחייב שהייתה לו עילה שגרמה אותו.
וכן אין נק' שנגרמת מאין בטבע(חומר,חלל,זמן)
מאחר וכל הטבע הוא יש.
ויש להוסיף כי בין שני ההיפותזות שהם:
או שהיקום נגרם מעצמו.
או שהוא נגרם על ידי עילה אינסופית כלומר מתכנן,ההיפותזה של המתכנן הגיונית יותר לעומת הראשונה.
"אז אתה מניח שהיקום נגרם מעצמו?"
השבמחקלא. אני מנסה להסביר ש"נגרם" זה תיאור של המציאות, לא כוח שנמצא מחוץ למציאות. אני מסביר - לא מניח - ששום דבר לא יכול לגרום למציאות להתקיים, אלא היא פשוט קיימת כפי שהיא.
"הרי אתה אומר שהם שווים בקיומם ללא יחס של גורם-נגרם."
אני אומר שיחס הגורם-נגרם אינו קסום, אלא הוא תיאור של המציאות, ולכן אין מניעה שהמציאות תכיל אינסוף שמתואר בצורה כזו, ללא סיבה ראשונית.
"אבל היקום לא יכול לגרום את עצמו."
הוא כן, אם הזמן מעגלי. אבל גם אז, המציאות לא תגרום לקיומה, כפי שנראה עוד רגע.
"וזהו חלק מהעקרון הסיבתי,מיכוון שהא אינו יכל לגרום את עצמו והוא אינו היה לפני שנגרם וכן אינו אינסופי הלכך מתחייב שהייתה לו עילה שגרמה אותו. וכן אין נק' שנגרמת מאין בטבע(חומר,חלל,זמן)
מאחר וכל הטבע הוא יש."
אנסח את טיעוני בצורה דומה:
מה שקיים קיים, ומה שאינו קיים לא קיים. מה שאינו קיים לא יכול לגרום לכלום. מה שקיים לא גורם לקיומו-שלו, שכן גרימה זה יחס בזמן כלפי העתיד. המציאות היא סך כל מה שקיים. המציאות לא יכולה לגרום לעצמה להתקיים, שכן היא אינה קודמת לעצמה בזמן. מאידך, מה שאינו קיים (ולכן אינו חלק מהמציאות) לא יכול לגרום לה להתקיים. לפיכך, שום דבר לא גרם למציאות להתקיים. המציאות פשוט קיימת.
כאמור ניסוח זה בעייתי במקרה של זמן מעגלי. אבל במקרה זה ניתן לראות מייד שאין שום דבר שלא קיים שיכול לגרום למציאות מעגלית זו להתקיים, ולפיכך גם במקרה זה שום דבר לא גורם למציאות להתקיים אלא היא פשוט קיימת כפי שהיא.
"ויש להוסיף כי בין שני ההיפותזות שהם:
או שהיקום נגרם מעצמו.
או שהוא נגרם על ידי עילה אינסופית כלומר מתכנן,ההיפותזה של המתכנן הגיונית יותר לעומת הראשונה."
הרגע הראינו שהמציאות לא נגרמת כלל.
השאלה שנותרת היא באשר למבנה הכללי של המציאות. אתה טוען שהוא מורכב מישות תבונית, מתכננת, אינסופית, שגורמת בדרך קסם לשאר המציאות להתקיים, ושהיא גם אוהבת אותנו, נגלית לנו בספר הקודש ובנבואות, וכן הלאה. אני טוען שהמציאות [ככל הידוע לנו] אחידה למדי, ופשוטה, שכן בכל מקום וזמן היא מקיימת את אותם הסדרים הבסיסיים שהם בעצם סימטריות שמגדירות מה אפשרי פיזיקלית, והיא אינה אלא קיום של כל האפשרויות הללו. אשאיר לקוראים להחליט מה סביר יותר, אעיר רק ששאלה זו לא קשורה לסוגיית אפשרות הקיום של עבר אינסופי, שבזאת עסקינן.
בס"ד
מחקלא. אני מנסה להסביר ש"נגרם" זה תיאור של המציאות, לא כוח שנמצא מחוץ למציאות. אני מסביר - לא מניח - ששום דבר לא יכול לגרום למציאות להתקיים, אלא היא פשוט קיימת כפי שהיא.
ראשית כל,אינך יכל לומר אם המציאות היא הגיונית או לא.
(אלא אם כן ישנו מתכנן תבוני אובייקטיבי בעל היגיון עליון ששולט בה)
אז אם כן אתה לא יכל לקבוע באופן שרירותי שיישות מחוץ למציאות לא יכלה לגרום את המציאות בגלל שיחס הנגרמים הוא רק פועל במציאות.
ואם אתה אומר שהיא פשוט קיימת אז אתה מניח שהיא גרמה את עצמה,
אחרת איך היא נגרמה?אלו שני היפותזות כפי שציינתי והא-לוקים הוא יותר הגיוני לפי מציאותנו.המדד למילה קיום לא מסתמך על היגיון מוחלט לכן אפשרות של יישות מחוץ למציאות הקיימת בעלת קיום ממציאות אחרת אינו נסתרת כל שכן על ידי המציאות היחסית הקיימת.
אני אומר שיחס הגורם-נגרם אינו קסום, אלא הוא תיאור של המציאות, ולכן אין מניעה שהמציאות תכיל אינסוף שמתואר בצורה כזו, ללא סיבה ראשונית.
ראשית אתה לא יכל לקבוע אם היחס גורם נגרם לא יכל לפעול מחוץ למציאות שלנו כי אתה לא יכל לקבוע אלו חוקי היגיון מסבירים את המציאות.
מיכוון שההיגיון הוא יחסי לפי שני ההיפותזה:האקראית והסיבתית.
מיכוון שלפי העקרון הסיבתי אלוקים הוא מעל ההיגיון וכן הוא ברא אותו והגביל אותו לפי רצונו הוא יכל להסביר את חוקי המציאות על ידי היגיון עליון.
וכן לפי ההיפותזה האקראית המציאות פשוט נהייתה מאין אין שום הוחכה שההיגיון שלנו מסביר את המציאות כי הוא אינו נצחי או מחוייב המציאות וכן לא יכלה להיסתר אפשרות של היגיון עליון.
הוא כן, אם הזמן מעגלי. אבל גם אז, המציאות לא תגרום לקיומה, כפי שנראה עוד רגע.
הזמן הוא קווי ולא מעגלי כי הוא החל בנק' ציר מסוימת.
אם הזמן היה מעגלי לא היינו מגיעים לנק' זמן של הווה,עבר,עתיד
מנק' מוצא של אינסוף מיכוון שאינסוף זמן לעולם לא עובר.
והרי אנחנו נמצאים בציר זמן מוגבל שמאפשר-עבר הווה ועתיד.
הלכך לא היה לפנינו אינסוף זמן וכן הזמן הוא מוגבל.
אנסח את טיעוני בצורה דומה:
מה שקיים קיים, ומה שאינו קיים לא קיים. מה שאינו קיים לא יכול לגרום לכלום. מה שקיים לא גורם לקיומו-שלו, שכן גרימה זה יחס בזמן כלפי העתיד. המציאות היא סך כל מה שקיים. המציאות לא יכולה לגרום לעצמה להתקיים, שכן היא אינה קודמת לעצמה בזמן. מאידך, מה שאינו קיים (ולכן אינו חלק מהמציאות) לא יכול לגרום לה להתקיים. לפיכך, שום דבר לא גרם למציאות להתקיים. המציאות פשוט קיימת.
מהי ההגדרה של קיים?אתה יודע אם אתה קיים?
ואם אתה שחקן סימס שנשלט על ידי חייזר ממימד אחר?
זה ברור שמה שקיים הוא קיים אבל זה לא קובע שמה שאינו "קיים" למראה עינינו הוא לא קיים כלומר המציאות היא יחסית ולא עובדה האפשרות שישנו קיום אחר לא יכל להיסתר וכל שכן שהמציאות היא יחסית ולא מחוייבת.
אני לא מסכים איתך שגרימה היא יחס של זמן.
אלא יחס של שני אובייקטים שאחד מקיים את השני מהיותו אין.
כלומר יחס של אין ויש הזמן הוא רק מסתעף עם יש(חומר) כי ללא יש אין זמן.
השאלה שנותרת היא באשר למבנה הכללי של המציאות. אתה טוען שהוא מורכב מישות תבונית, מתכננת, אינסופית, שגורמת בדרך קסם לשאר המציאות להתקיים, ושהיא גם אוהבת אותנו, נגלית לנו בספר הקודש ובנבואות, וכן הלאה.
כל הדברים האלו נסמכים על ידי ראיות מציאותיות.
אני טוען שהמציאות [ככל הידוע לנו] אחידה למדי, ופשוטה, שכן בכל מקום וזמן היא מקיימת את אותם הסדרים הבסיסיים שהם בעצם סימטריות שמגדירות מה אפשרי פיזיקלית, והיא אינה אלא קיום של כל האפשרויות הללו. אשאיר לקוראים להחליט מה סביר יותר, אעיר רק ששאלה זו לא קשורה לסוגיית אפשרות הקיום של עבר אינסופי, שבזאת עסקינן.
ומה מסביר את הסימטריות הפיסיקאלית- האם זוהי האקראיות?
אבל אקראיות היא אינה כח פיסיקאלי היא רק השערה מדעית,
וכן שלא נדבר על בעיית הסיכוי של המציאות להתקיים ללא תכנון.
ואף אחד לא יכל לקבל את טיעון שלך שמסבירה את המציאות כך: "המציאות פשוט קיימת"-זוהי אקסיומה לא מדעית ולא היגיונית.
אני חושד שאנחנו מדברים בשפות שונות. לא נוכל להמשיך בדיוק פורה ללא כמה הבהרות. אז אני אתמקד בסוגיה אחת - הגיון, והאם האל מעליה. שכן ללא הסכמה על תקפות ההגיון הבסיסי, אין טעם להמשיך כלל.
השבמחק"...אלוקים הוא מעל ההיגיון וכן הוא ברא אותו והגביל אותו לפי רצונו הוא יכל להסביר את חוקי המציאות על ידי היגיון עליון."
ב"היגיון" אני מתכוון לכללי הלוגיקה הבסיסיים, לא ל"היגיון" כדוגמת "זה הגיוני ש...". לא ניתן לחשוב "מעבר" להגיון, אלא כל דיבור שאינו במסגרת ההגיון אינו אלא הבל ודבר שטות. במקום לטעון לכך בעצמי, אתלה בדברי הרמב"ם בתקווה שפנייה לסמכות תגרום לך להכיר באמת הפשוטה הזו: ראה מורבה נבוכים, חלק ג, פרק ט"ו:
לנמנע טבע יציב יציבות בת-קיימא שאיננה מעשׂהו של עושׂה ואי-אפשר לשנותו כלל. לכן אין לייחס לאל יכולת עליו1. איש מבעלי-העיון אינו חולק על כך כלל. רק מי שאינו מבין את המושׂכלות אינו יודע זאת2. סלע המחלוקת בין כל בעלי-העיון הוא רק באשר למין מסוים של מושׂאי-הדמיון. ...התברר אפוא שלכל הדעות והשיטות יש דברים נמנעים שאבסורד שיימצאו ושאין לייחס לאל יכולת עליהם. אין בזה אין-אונים מלפניו ולא פגם ביכולת בכך שאין הוא משנה אותם16. הם אפוא מחויבים ואינם מעשׂה של עושׂה. התברר שסלע המחלוקת הוא בדברים היפותטיים באיזה משני הגדרים הם, האם הם בגדר הנמנע או בגדר האפשר. הבן זאת אפוא!
ודוק - שהרמב"ם אומר "הבן", ולא "האמן" או "הסכם". רק מי שלא "מבין את המשוכלות", כלומר לא חושב בצורה מספיק הגיונית, נופל לטעות בסוגיה זו. אני מקווה שהרמב"ם יעזור לך לצאת מטעות זו, ואולי גם מהבלבול המושגי לגבי מה אני מתכוון ב"היגיון", ונוכל להמשיך הלאה על בסיס זה.
בס"ד
מחקאתה לא יכל לקבוע שדבר שאינו קיים לפי הגדרה חומרית
הוא אינו קיים בהגדרה מסוימת וכן שאינו משפיע על החומר.
לדוג' הרגשות אינם קיימים מבחינה אמפירית והם משפיעים על הגוף(חומר),וכן הנשמה או המודעות.(ראה ערך הבעיה הפסיכופיסית).
וכן לפי הטיעון שהצגתי "הלוגיקה היחסית" אינך יכל לקבוע שההיגיון הזה הוא מחוייב הסבר המציאות אי לכך הוא יחסי ולא מוחלט.
יוצא מכאן שההיגיון שאנו משיגים לא יכל לסתור קיומו של היגיון עליון,כמו כן קיומו של א-לוקים.
ודוק - שהרמב"ם אומר "הבן", ולא "האמן" או "הסכם". רק מי שלא "מבין את המשוכלות", כלומר לא חושב בצורה מספיק הגיונית, נופל לטעות בסוגיה זו. אני מקווה שהרמב"ם יעזור לך לצאת מטעות זו, ואולי גם מהבלבול המושגי לגבי מה אני מתכוון ב"היגיון", ונוכל להמשיך הלאה על בסיס זה.
אני מסיק מהיגיון עצמו וכן מדע אמפירי בדבר היווצרות היקום
על יחסות ההיגיון.אני מחלק את ההיגיון לשני חלקים,וכן לשני תפיסות עולם:
לפי התאיזם-תכנון.
-היגיון המושכל.
-ההיגיון המושכל הוא יחסי,כלומר מחוייב זמנית.
-ההיגיון המושכל הוא יחסי זמנית - מחוייב ביד האלוקים.
רק על ידי אלוקים אפשר להסביר את המציאות על ידי ההיגיון.
לפי הא-תאיזם-אקראי.(או איך שתקרא לזה).
-היגיון מושכל.
-היגיון מושכל יחסי,
מאחר ואינו מתוכנן מראש-אינו מחוייב המציאות.
-ההיגיון המושכל יחסי-מחוייב זמנית על ידי כלום.
עצם הטיעון אומר שההיגיון לא מתחייב להסביר את המציאות.
מיכוון שהוא רק אפשרי המציאות,
ואין לסתור היגיון אחר קר אלוקים או מימד אחר.
בס"ד
השבמחקאני יציג לך את התזה הקצרה שלי בדבר יחסותו של ההיגיון,
וזהו היסק לוגי.
טיעון הלוגיקה היחסית:
-התפיסה הבריאתנית אומרת ש"מחוייב המציאות" המציא את חוקי ההיגיון מאין לנק'ההתהוות(חומר,חלל,זמן).
אז "מחוייב המציאות" הוא מעל חומר,זמן,חלל והוא שולט בו כי הוא המציא את חוקי ההיגיון,לכן ביכלתו להמציא היגיון שונה לגמרי בתכלית.
וכן יוצא מכך שההיגיון שלננו יחסי ביד הבורא ומשתנה(ההיגיון=אשליה.)
מסקנה: היגיון יחסי ומוגבל בידי הבורא.
-התפיסה הארעית(המקרית) של הכופרים אומרת שחוקי ההיגיון שבחומר,זמן חלל החלו מאין לנק' ההתהוות.
כלומר חומר,זמן וחלל נוצרו במקרה ללא תכנון מראש,משמע שחוקי ההיגיון שבזמן חלל,חומר הם לא מוחלטים.
וכן גירסא אחרת של היגיון וחוקי ההיגיון אפשריות בעליל כלומר האפשרות שהיגיון עליון הפועל במקביל להיגיון שלנו וחוקיו שמקיים את ההיגיון שלנו.
הלכך ההיגיון שלנו יהיה רק מסך של ערפל.(אשליה)
מסקנה:ההיגיון הוא יחסי ומוגבל,וכן לא מוחלט.
לכן אין הוחכה שחוקי ההיגיון שלנו מסבירים את ההיגיון שלנו.
כי ההיגיון הוא יחסי ואין אפשרות על ידיו לסתור היגיון אחר או היגיון עליון,כי זה יהיה הנחת יסוד שגויה.
יש להדגיש:
שאין ביכלתינו ובדמיוננו להשיג היגיון אחר בצורתו זולת ההיגיון שאנו מושפעים על ידיו.
דוג' לכך:למרות שההיגיון שלנו הומצא מאין לפי שני התפיסות, אין אנחנו יכולים לדמיין צבע אחר ממגון הצבעים שיש לנו אפילו שמגוון הצבעים שלנו הוא יחסי והוא בר שינוי ויכלו להיות צבעים אחרים לגמרי.
ועוד להדגיש:
הטבע וחוקיו קיימים בצורה שכל תפישה שכלית שלנו מושפעת ממנו,וכן המדע נתן לטבע צורות ביטוי המבוססות על כללי ההיגיון (הלוגיקה).
והלוגיקה היא הבסיס שעליו מושתתת כל חשיבה מדעית והמלכה השולטת בעזרת חוקיה על מחשבה זו.
וכן תורת ההיגיון וכלליה נהגו על ידי הפילוספים,יוצא מכאן שכל תפישה שכלית שלנו שמושפעת מההיגיון וכלליו גם מתבטאים בטבע.
******טיעון הלוגי מהיחסות:
השבמחק-התפיסה הבריאתנית אומרת ש"מחוייב המציאות" המציא את חוקי ההיגיון מאין לנק'ההתהוות(חומר,חלל,זמן).
אז "מחוייב המציאות" הוא מעל חומר,זמן,חלל והוא שולט בו כי הוא המציא את חוקי ההיגיון,לכן ביכלתו להמציא היגיון שונה לגמרי בתכלית.
וכן יוצא מכך שההיגיון שלננו יחסי ביד הבורא ומשתנה(ההיגיון=אשליה.)
מסקנה: היגיון יחסי ומוגבל בידי הבורא.
-התפיסה הארעית(המקרית) של הכופרים אומרת שחוקי ההיגיון שבחומר,זמן חלל החלו מאין לנק' ההתהוות.
כלומר חומר,זמן וחלל נוצרו במקרה ללא תכנון מראש,משמע שחוקי ההיגיון שבזמן חלל,חומר הם לא מוחלטים.
וכן גירסא אחרת של היגיון וחוקי ההיגיון אפשריות בעליל כלומר האפשרות שהיגיון עליון הפועל במקביל להיגיון שלנו וחוקיו שמקיים את ההיגיון שלנו.
הלכך ההיגיון שלנו יהיה רק מסך של ערפל.(אשליה)
מסקנה:ההיגיון הוא יחסי ומוגבל,וכן לא מוחלט.
לכן אין הוחכה שחוקי ההיגיון שלנו מסבירים את ההיגיון שלנו.
כי ההיגיון הוא יחסי ואין אפשרות על ידיו לסתור היגיון אחר או היגיון עליון,כי זה יהיה הנחת יסוד שגויה.
יש להדגיש:
שאין ביכלתינו ובדמיוננו להשיג היגיון אחר בצורתו זולת ההיגיון שאנו מושפעים על ידיו.
דוג' לכך:למרות שההיגיון שלנו הומצא מאין לפי שני התפיסות, אין אנחנו יכולים לדמיין צבע אחר ממגון הצבעים שיש לנו אפילו שמגוון הצבעים שלנו הוא יחסי והוא בר שינוי ויכלו להיות צבעים אחרים לגמרי.
ועוד להדגיש:
הטבע וחוקיו קיימים בצורה שכל תפישה שכלית שלנו מושפעת ממנו,וכן המדע נתן לטבע צורות ביטוי המבוססות על כללי ההיגיון (הלוגיקה).
והלוגיקה היא הבסיס שעליו מושתתת כל חשיבה מדעית והמלכה השולטת בעזרת חוקיה על מחשבה זו.
וכן תורת ההיגיון וכלליה נהגו על ידי הפילוספים,יוצא מכאן שכל תפישה שכלית שלנו שמושפעת מההיגיון וכלליו גם מתבטאים בטבע.
בס"ד.
השבמחקמה שקיים קיים, ומה שאינו קיים לא קיים.
אתה מתכוון שרק טבע,חומר קיים,זהו טיעון מבורות.
מה שאינו קיים לא יכול לגרום לכלום.
עוד טיעון מבורות,וכן הנחה ללא שום יסוד.
בעוד שעקרון הסיבתיות הינו מושרש באינטואיציה המטאפיסית שלנו שאובייקטים לא מופיעים ללא סיבה או מ"אין",ולומר אובייקטים מופיעים ללא סיבה זה סוג של "קסם" זה מעבר למטאפיסיקה.
וכן לומר שהעולם פשוט הופיע פתאום מכלום באופן קסום,זה לא בדיוק מבקר את גירסת הבריאה.
ובנוסף לכל,זה מושרש באינטואיציה המטאפיסית שלנו שאובייקטים לא מופיעים ללא סיבה או מ"אין",
ולומר שאובייקטים מופיעים ללא סיבה זה סוג של "קסם" זה מעבר למאפיסיקה.ושנית אם דברים באמת נוצרים מאין,או ללא סיבה קודמת,
אז זה יהפוך להיות בלתי מוסבר ומורכב לאין שיעור למה "משהו" או "הכל" נוצר מכלום? או ללא סיבה והסבר קודם?,
אי לכך ההסבר שיותר לוגי הוא-אלוקים.
מה שקיים לא גורם לקיומו-שלו, שכן גרימה זה יחס בזמן כלפי העתיד.
אינסוף קיים לנצח ולא התחיל בנק' זמן,
אז הוא יכל לגרום את עצמו,
אם כי אינו צריך גורם בגלל,
כלומר הוא הסיבה שאין לו סיבה.
המציאות היא סך כל מה שקיים. המציאות לא יכולה לגרום לעצמה להתקיים.
טיעון מבורות.ולגבי ההמשך,אני מסכים המציאות לא גרמה את עצמה.
, שכן היא אינה קודמת לעצמה בזמן. מאידך, מה שאינו קיים (ולכן אינו חלק מהמציאות) לא יכול לגרום לה להתקיים.
טיעון מבורות,וכן הגבתי לגבי למעלה.
מכי מושכלים מטאפיזים קיימים בכל עולם אפשרי.
כמו כן 1 הוא 1 בכל עולם אפשרי,
הכללים המטאפיזם והלוגים הינם אוניברסאלים.
לפיכך, שום דבר לא גרם למציאות להתקיים. המציאות פשוט קיימת.
זה שאתה לא יודע איך המציאות נגרמה זה לא אומר שהיא:"פשוט קיימת",מכי היא התחילה להתקיים
והיא לא גרמה את עצמה,לפיכך היא צריכה סיוע בעבור להתקיים.
ואם אני ישאל אותך איך מלפפון נוצר,
האם תענה הוא פשוט קיים?
לזכותך יאמר שאתה מתמיד. מאחר שכך, ושיש לי כרגע מעט זמן, אשיב לפוסט האחרון שלך.
השבמחקתראה - אין טעם להמשיך בדיון אם אתה לא מקבל את כללי ההגיון הבסיסי, כאמור למעלה. מה הטעם להתווכח אם מה שאני אומר זה טיעון מבורות אם בין כה וכה זה נכון רק ל"הגיון שלנו" אבל יש "הגיון עליון" שבו זה אינו נכון וגו'. על מה אנחנו מתווכחים בכלל? באיזה כלים? אי אפשר לנהל דיון בלי להסכים שהדיון והמסקנות שלו חייבים להסכים להגיון.
אז אני פשוט אתעלם מהדחייה שלך את ההגיון, ואמשיך לפוסט עצמו.
המטפיזיקה שלך שגויה. לא יודע מי הכניס לך לראש את הפילוסופיה ה... רציתי להגיד ימי-ביניימית, אבל אפילו אז רוב הפילוסופים כיבדו יותר את ההגיון. חבל שהוא לא לימד אותך פרספקטיבה היסטורית ופילוסופית רחבה יותר, אולי אז היית רואה כמה האינטואיציות המטפיזיות "שלנו" שאתה מדבר עליהן הן בכלל לא נפוצות ועד כמה הפילוסופים - בראשית, הדתיים! - דחו את התפיסות הסכולסטיות-אריסטוטליות שמאחוריהן ומדוע. אני בוודאי לא אעשה זאת בתגובה קצרה כאן, אבל אגיב בכל זאת מעט.
" מכי מושכלים מטאפיזים קיימים בכל עולם אפשרי. כמו כן 1 הוא 1 בכל עולם אפשרי, הכללים המטאפיזם והלוגים הינם אוניברסאלים."
מדוע תקפה הלוגיקה בכל עולם אפשרי? בגלל שהיא לא אומרת שום דבר על העולם. אין שום עולם אפשרי, שום צירוף של דברים, שום עדות או טיעון רציונלי, היכולים להביא לכך ש 1 לא יהיה שווה ל-1. הלוגיקה היא הדרך שבה אנחנו מתארים דברים, ולא הדברים עצמם.
מטפיזיקה *תקפה* היא נכונה בדיוק מאותה סיבה. כאשר אפשר לדמיין אחרת, כאשר אין חיוב לוגי - הרי שהיצמדות ל"אינטואיציות המטפיזיות" שלך אינה אלא עוד דרך שבה המוח שלך עושה את הדבר שהוא הכי טוב בו - לעבוד על עצמך. כאמור - מודעות היסטורית ופילוסופית רחבה יותר תראה לך שהאינטואיציות המטפיזיות שאתה מדבר עליהן אכן אינן מחויבות ואנשים יכולים, בצורה קוניסטנטית, להתכחש להן.
"מה שקיים קיים, ומה שאינו קיים לא קיים.
אתה מתכוון שרק טבע,חומר קיים,זהו טיעון מבורות."
לא אני לא. אני מתכוון שמה שקיים, קיים. אם אתה רוצה לטעון ש"רגשות" קיימים אבל אינם חומריים, שיבושם לך (בשלב זה) - כל מה שאני טוען הוא שאם הם קיימים הם קיימים, ואם הם לא אז הם לא.
כלל מטפיזי זה נובע מכך שכאשר אנו דנים במהי המציאות, אנחנו דנים במציאות שחלים עליה כללי ההגיון - יש דברים נכונים להגיד עליה, ויש דברים לא נכונים. זוהי הנחת הריאליזם. בהנחה שיש מציאות אובייקטיבית בכלל לדבר עליה - ועל זה הרי נתון הדיון - ובהנחה שחוקי ההגיון תקפים - וזה כאמור הבסיס לכל דיון - הכלל המטפיזי שטבעתי חייב להתקיים.
"מה שאינו קיים לא יכול לגרום לכלום.
עוד טיעון מבורות,וכן הנחה ללא שום יסוד."
עקרון מטפיזי זה נובע מתוך כל הגדרה סבירה של סיבתיות, כלומר שוב מתוך הגדרה של מה שאנחנו מדברים עליו. גם לשיטתך, כפי שהיא "צריכה להיות" לפחות, אלוהים-הרשע לא גרם לשום דבר *מאחר שהוא לא קיים*. רק אלוהים-הטוב יכול לגרום למשהו, מאחר שרק אלוהים-הטוב קיים.
"שאובייקטים לא מופיעים ללא סיבה או מ"אין",ולומר אובייקטים מופיעים ללא סיבה זה סוג של "קסם" זה מעבר למטאפיסיקה."
לומר שאובייקטים מופיכים ללא סיבה לא מהווה סתירה ולפיכך אינו סתירה למטפיזיקה *נכונה*, ולמעשה זה מה שמתרחש בפועל, כפי שמלמדת אותנו תורת הקוונטים. העובדה שזה לא מתיישב עם ה"אינטואיציה המטפיזית" שלך אינה אלא דרך אחרת לומר שזה לא מסתדר עם הדעות הקדומות הלגמרי לא-מבוססות שלך.
די בכך. אין לי זמן ליותר.
בתקווה שתבהיר את חשיבתך,
יאיר
בס"ד.
השבמחק"תראה - אין טעם להמשיך בדיון אם אתה לא מקבל את כללי ההגיון הבסיסי, כאמור למעלה. מה הטעם להתווכח אם מה שאני אומר זה טיעון מבורות אם בין כה וכה זה נכון רק ל"הגיון שלנו" אבל יש "הגיון עליון" שבו זה אינו נכון וגו'. על מה אנחנו מתווכחים בכלל? באיזה כלים? אי אפשר לנהל דיון בלי להסכים שהדיון והמסקנות שלו חייבים להסכים להגיון."
אני לא שולל את "ההיגיון שלנו",שים לב שהשתמשתי בו בשביל להראות שההיגיון עצמו יחסי,אלא אני רק אומר שההיגיון יחסי ולא אובייקטיבי וזהו(בשלב הזה),ואם אתה אומר ההפך שיבושם לך.
אך יש להבין שמסקנת הטיעון הזה מראה שאחוז אמיתות ההיגיון שלנו בהתחשב לגבי האפשרות הוא 1,לעומת האפשרות של היגיון מוחלט ושלם הוא 99,וכן אין רגרסיה אינסופית של הסברים,מכי ההיגיון הנלמד "שלנו" מצוי ומושכל ומראה בצורה הגיונית על יחסותו.
אפילו אתה בעצמך הוכחת ע"י מחקר שהעיקרון הסיבתיות הוא מטפיזי,
ראה כאן:
ייתכן שזהו מאפיין ייחודי של בני אדם, המבדיל אותנו מיצורים אחרים. בניסוי שנערך ב-2001, נבדקו הן שימפנזים והן ילדים בניסויי בניית מגדלי קוביות. החוקרים הכניסו קוביות שנראות זהות לקוביות הרגילות, אך שהיו לא יציבות כך שהכנסתן תביא להתמוטטות המגדל. נמצא שהילדים בחנו את הקוביות הללו, לבדוק מדוע הן גורמות לקריסת המגדל, אבל שימפנזים לא (לעומת זאת, השימפנזים כן בחנו קוביות שנראות שונות מהקוביות הרגילות). יתכן שרק בני אדם מחפשים סיבות נסתרות.
Daniel J Povineli and Dunphy-Leli, Do Chimpanzees seek explanations? Preliminary comparative investigation, Canadian Journal of Experimental Psychology, 55(2):185-93, 2001
המסקנה הנובעת מכאן שהעיקרון שעיקרון הסיבתיות מושרש באינטואיציה המטפיזית שלנו.
אבל בשביל להוכיח שהעקרון הסיבתיות הוא לא מטאפיזי או נכון את צריך
להוכיח שהאינטואציות המטפיזיות שלנו לא נכונות תצטרך ליצור מח חדש
ועם זאת מושכלות מטפיזיות חדשות,ולא די שתחתום בכך:"רק בני אדם מחפשים סיבות נסתרות".אם כן אז אני יוסיף רק אתאיסטים או מטריאליסטים מתכחשים למטפיזיקה הזו כי היא לא משתלבת עם הגישה הפילוסופית שלהם.
אך אתה בעצמך הראת שזהו דבר מולד ולא נרכש וכן רציונלי,
הגיוני יותר מהטענות הנגדיות שלהם.
האם תהית למה סוסים לא נוצרים מאין?,או למה כל דבר פשוט לא מופיע בלי סיבה?אם היית נתבע לדין בגין רצח בבית משפט משום שדקרת את חברך האם תאמר:"לא עשיתי כלום הסכין פשוט קפצה אל ליבו ללא סיבה"?זה לא הגיוני בעליל.
"מדוע תקפה הלוגיקה בכל עולם אפשרי? בגלל שהיא לא אומרת שום דבר על העולם. אין שום עולם אפשרי, שום צירוף של דברים, שום עדות או טיעון רציונלי, היכולים להביא לכך ש 1 לא יהיה שווה ל-1. הלוגיקה היא הדרך שבה אנחנו מתארים דברים, ולא הדברים עצמם."
"המטפיזיקה שלך שגויה. לא יודע מי הכניס לך לראש את הפילוסופיה ה... רציתי להגיד ימי-ביניימית, אבל אפילו אז רוב הפילוסופים כיבדו יותר את ההגיון."
שים לב שלמעלה אמרת שאי אפשר להוכיח אם מושכלות מטפיזיות שגויות או לא
לפחות בכל עולם אפשרי.וכן ובמציאות שלנו כי הטיעון הקוסמולוגי נשען על היווצרות "יש" מ"אין" אז "הדברים" שציינת לא התקיימו,אם כן למה אתה אומר שהמושכלות המטפיזיות שלי שגויות?,בנוסף לכך ש"הדברים" שציינת לא היו לפני נק' ההתרחבות מאז 'המפץ הגדול'.לכן העקרון המטפיזי של הסיבתיות ממשיך מעבר ל"דברים".
טוב אז חוקי הלוגיקה לא קיימים,וחוקי המתמטיקה לא קיימים.
וכן חוקי הלוגיקה והמתמטיקה הם תשתית המדע,אז המדע לא קיים.
אם תאמר ההפך זה יהיה ההסבר מעגלי שמבוסס על הנחה חסרת יסוד.
ואם תאמר שהמדע מאמת את המדע זהי יהיה כשל מעגלי-הצדקה מעגלית.
ובנוסף לכך אנו רואים שחוקי המתמטיקה והלוגיקה המושכלים בנו מטפיזית
מתחייבים בשביל להסביר כל תחום מדעי שמתאר את המציאות האפשרית שלנו
לולא התוקים המטפיזים האלו אין מציאות תקינה..ואני לא יודע אם אפשר לתאר מציאות כזו.
גם לי אין ממש זמן,אבל הייתי חייב לנסות להגיב בנושא.
בס"ד.
השבמחקבס"ד
ראיתי שדיברת על תורת הקוונטים,אז לפני שאני עוזב את הוויכוח הזה,הנה מאמר יפה שראיתי בנושא:
(אין לי את הלינק-סליחה!)
תורת הקוואנטים מוכיחה שהמצב (ה -spin) של כל אלקטרון ואלקטרון בעולם, נקבעים באופן לא-דטרמיניסטי ,
וגם הוכח שאין hidden parameters (פרמטרים לא-ידועים) שקובעים את מצב האלקטרון .
מזה נובע: שמצב האלקטרון אינו נקבע על סמך שום כח טבעי .
מזה נובע: מצב האלקטרון נקבע על ידי כח שהוא מחוץ לטבע .
*** רעיון דומה הובא כבר ע"י הפרופ` בנימין פיין מאוניברסיטת תל אביב . http://emet.ios.st/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=86757 ***
השורות הבאות מהוות הוכחה מדעית ברורה וחד משמעית לכך שיש בורא שמנהל את עולמינו, על כל אשר בו, כל רגע ורגע: הרעיון שמובא במאמר זה פותח כבר ע"י פרופ' בנימין פיין, בספרו "יש מאין".
אחד מהתחומים המדעיים המרתקים ביותר בעולם הפיזיקה, הוא התחום של "תורת הקוואנטים". ניסויים רבים שנערכו בתחום זה מוכיחים מעל לכל ספק שההתנהגות של כל אלקטרון ואלקטרון (מה שמכונה, ה"ספין" של האלקטרון) בבריאה, היא התנהגות שאינה יכולה להיות מוסברת לפי חוקי הטבע, ולכן היא מכונה "התנהגות לא דטרמיניסטית".
ההתנהגות של האלקטרונים אינה כפופה לחוקי הטבע, אינה כפופה למהירות האור, אי אפשר לצפות אותה מראש, ויתרה מזאת: היה מי שניסה להניח שהאלקטרונים מתנהגים על פי חוקי טבע שעדין לא ידועים, אבל מסתבר שהנחה זו מביאה למסקנה שהופרכה בניסויים אמפיריים רבים, מה שקרוי "אי-שוויון בל". (אינפורמציה נוספת בנושא מצויה כאן http://www.haayal.co.il/story?id=1178 . מה שאומר שהאלקטרונים שמרכיבים את עולמינו אינם מתנהגים על פי שום חוק טבע - לא חוק טבע שידוע לנו, ולא חוק טבע שעדיין לא ידוע לנו!!!!
והמסקנה המדעית שנובעת מהדברים היא שמצבם של האלקטרונים שמרכיבים את עולמינו נקבע על פי כוח שאינו כפוף לחוקי הטבע.
וכאן יהיה מי שיטען שמצבו של האלקטרון מתנהג על פי התפלגות סטטיסטית, וכשעליו להקבע הוא נקבע באופן אקראי – אבל דבר זה אינו עונה על השאלה
איך נקבע מצב האלקטרון? איך מוחלטת ההתנהגות האקראית?
שהרי מטבע שמוטלת, מצבה נקבע על פי האופן שבו הוטלה, ומספר אקראי שמוגרל במחשב, מצבו נקבע על פי מספר seed מסוים שהיה במחשב באותו זמן, והתנהגותם של פקקי התנועה בכביש (שגם היא מוגדרת כהסתברותית) נקבעת על פי החלטתם של כמה עשרות אלפי נהגים באותו יום, וכך הלאה.
וכאן נשאלת השאלה: מה הגורמים שמשפיעים על האופן שבו יקבע מצבו של האלקטרון? מה הדבר שמחליט על ה"אקראי" הזה? שהרי אם קורה משהו, משהו גרם ל"משהו" הזה להתרחש. אבל הואיל ואין שום גורם שמשפיע על התוצאה הזו שנמצא בתוך חוקי הטבע, לכן הגורם שמשפיע על כך חייב להיות מחוץ לחוקי הטבע, כלומר: ה"חוטים" של האלקטרונים, נמשכים למעשה על ידי גורם שנמצא מחוץ ל"תיאטרון הבובות" של חוקי הטבע, שאנו חיים בתוכו.
*
למעשה, ההתנהגות הקוואנטית של האלקטרונים, יכולה גם להשפיע על מערכות גדולות יותר, לפי כללים סבוכים מאוד, שרק הבורא יודע אותם.
לדוגמא, התנהגות שונה של אלקטרונים יכולה לגרום לשינויים חשמליים במוח וכך לגרום, לדוגמא, לפרפר אחד לנפנף בכנפיו, וכבר ידוע על פי "תורת הכאוס" שנפנוף כנפיים אחד של פרפר אחד תמים, יכול לגרום למהפכים במזג האויר במקום אחר לגמרי בעולם.
כך בעצם אנחנו מוכיחים שלמעשה כל העולם הזה הוא מעין "תיאטרון בובות" שה` ברא לנו, אבל בעצם ה` הוא המושך בכל החוטים: ה` שולט בכל הנעשה בעולם, עד רמת האלקטרון הבודד, ודרך הנעשה באלקטרון הבודד - גם בכל מה שנעשה במערכות גדולות יותר, כמו התנהגות בעלי החיים, התנהגות מזג האויר, וכו` וכו`. כלומר, בעצם דרך התיאוריות המדעיות הנוכחיות אפשר להוכיח שה` שולט בכל מה שקורה בעולם.