יום שני, 5 בינואר 2009

אסור לעבות מטרות

אני מודאג ממה שאני שומע בתקשורת. יותר ויותר קולות מקווים להפלת החמאס. כולם אומרים כי זה לר מציאותי, אבל יש להם את הניצוץ הזה בעיניים. "כן", מנצנץ שביב עכור, "זה לא סביר, אבל אולי אם נמשיך עוד קת, אם נלחץ עוד קצת..."

אני חושש שיראל עלולה לעקב את הנסיונות להגיע להפסקת אש סבירה כדי להשיג עוד רגע קט, עד לאותה "הכרעה" מיתולוגית. חמ"ן מלעיט את הממשלה בדיווחים על ירידת קרנה של החמאס (אני בספק גדול - זהו לא תהליך סביר בטווח זמנים זה), אלי ישי קורא לבני זרים לרדוף את החמאס עד השמדתו, וראש הממשלה מכחיש דיווחים על מה שאמר בישיבות סגורות. אני דואג. אני כבר רואה את ישראל מסרבת להסכמים וממלאת את לוח הזמנים בישיבות אינסופיות. ובינתיים אנשים מתים בעזה, וגם במקומותינו, ומה שגרוע מכך (כן, כי בסופו של דבר דווקא מתים מעט והחיים חשובים מהם) אני חושש שנגיע להסכם גרוע יותר ועמדה ציבורית טובה יותר לחמאס מכל הסחבת הזאת.

את החמאס אפשר לשבור בכח. זה דורש הרג של אלפים מאנשיו, ולפיכך גם אלפי אזרחים חפים מפשע. אולי עשרת אלפים ויותר. אני מקווה מאוד שלא נגיע לזה. גם זה לא יבטיח את כניעת הרעיונות של החמאס בציבור הפלסטיני, ואולי אף יחזק אותם. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה דרוש בשביל זה. כולי תקווה שלא נתקרב אפילו למצבים נוראיים כאלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה