וכך עומד הרב יצחק גולדקנופף, מזכיר ועדת הרבנים למען קדושת השבת, ופשוט לא מבין על מה היתה ההפגנה.
"ההפגנה הזו תמוהה מאוד בעיניי. הרי אם היינו מפגינים נגד הקפאת הבנייה או באיזה עניין פוליטי הייתי מבין שיש צד שני. אבל כשאנחנו מוחים נגד חילול שבת ונגד זה שלא נותנים ליהודי יום מנוחה בשבוע - אני לא מבין איך יש מי שעומד בצד השני, אלא אם כן הוא לא יהודי בעצמו". לדבריו, "כולנו, גם אני וגם מי שהפגין הערב, עמדנו בהר סיני וקיבלנו את החיוב לשמור את השבת"יש בהחלט צד שני לרעיון העוועוים ש"כבוד" הרב הוא זה שיחליט בשבילי שאני יהודי ולכן יום המנוחה שלי יהיה ביום שבת, בחוק. אבל הבעיה הבסיסית של הרב המסכן היא פשוט שהוא לא מבין על מה ההפגנה. האלימות החרדית מסיבה להם נזק עצום, בכך שהיא מפנה אפילו את הדתיים המתונים נגדם ועל ידי העלאת הנושאים (ועיוותים על ידי התקשורת) מנפחת את כוחם של החילונים ולכן מוסיפה לכוחם. למרות שההפגנה הזו לא היתה הפגנה חילונית, אחריה החילונים בירושלים יהיו גאים ותוקפנים יותר, יותר אנשים יצטרפו למאבקים חילוניים, וכדומה. האלימות החרדית מובילה להתחזקות החילונים.
אבל הדבר המוזר ביותר בדברי גולדקנופף הוא האמירה ההזויה שכולנו עמדנו בהר סיני וקיבלנו את החיוב לשמור את השבת. "כבוד" הרב איבד את היכולת לא רק להבדיל בין חושך לאור, אלא גם בין מציאות למשל. זה לא שזכרונו בגד בו והוא מאמין שהוא עמד בהר סיני; אני אטה לו חסד ואניח שהוא לא עד כדי כך משוגע. אלא שהוא איבד את היכולת להבדיל בין אמירות נכונות ללא נכונות, בין מטאפורה לאמת, בין משל למציאות, ובין דעתו שלו לבין המציאות. זוהי חלק מהתרעלה הדתית, המרחיקה את האדם מן המציאות - וגולדקנופף שתה את כוס התרעלת עד תומה.
סיפור מעמד הר סיני הוא אבן יסוד באמונה החרדית. בפרסום לקראת ההפגנה אמר לי חרדי אחד שלא ייתכן שהמציאו אותו - שש מאות אלף לא ישקרו, ואם ינסו לשקר הרי אבותיך לגידו לך "לא, לא היינו במעמד הר סיני". אני מאשים את משרד החינוך, שלא דאג להשכלה דתית נאותה לתלמידיו. בכך אני לא מתכוון לעוד שיעורי תנ"ך, אלא לשיעורים על איך התהווה התנ"ך - ודתות אחרות. כאשר אדם נחשף לאיך נוצרות ומשתנות דתות באמת, ה"טיעון מהר סיני" נראה מיד כנבוב וחסר כל הגיון. אין כל בעיה למסורת כלשהי להתפתח ולהשתנות עם פירושים שונים במהלך השנים והמאות -בין אם היא על הר סיני הוא שהיא על תחיית המתים בירושלים כשישו ביקר בה. הטקסט התנכ"י, על הסתירות שבו ועל כל מה שלא כתוב בו ושנטען שיש בו על פי פירושים מאוחרים יותר (כמו למשל המספר שש מאות אלף), מהווה בפני עצמו הוכחה ניצחת לכך שמדובר בעוד מיתוס, עוד דת שהתפתחה באופן רגיל לחלוטין, כמו שאר הדתות. לא שממש זקוקים להוכחה נוספת.
