יום שלישי, 10 בינואר 2012

נגזל החופש לבזות את השואה


משפחת פלפס היא המשפחה השנואה ביותר באמריקה. פרד פלפס, אבי המשפחה, הוא נוצרי קיצוני שגורם לנוצרים קיצוניים אחרים להראות כמעט סבירים בהשוואה, והוא מוביל את המשפחה\כת שלו בשרשרת ארוכה של עימותים מתוקשרים-היטב עם החוק והציבור האמריקאי. אחד מהמעשים הבזויים ביותר, שהעלו עליהם את חמתו של הציבור האמריקאי, הוא ההפגנות שהמשפחה ערכה באזכרות של חיילים שנפלו במלחמה, עם שלטים כגון "תודה לאל על חיילים מתים".סלוגן זה בהחלט מציג את אמרת השפר "הכל לטובה" באור חדש.

אביו של אחד החיילים טבע את פלפס לדין, אבל פלפס זכה ובית המשפט (לזכותו) פסק לטובת חופש הדיבור. בית המשפט העליון של ארה"ב קבע כי
… לא ניתן להגביל דיבור פשוט בגלל שהוא מטריד או מעורר בוז. "אם יש עקרון יסוד עליו מושתת התיקון הראשון, הרי הוא שאסור לממשלה לאסור ביטוי של רעיון פשוט בגלל שהחברה מוצאת את הרעיון עצמו פוגע או אינה מסכימה לו" טקסס נגד ג'ונסון, 491 U.S 397, 414 (1989). אכן, "הנקודה של כל הגנה על דיבור... היא להגן בדיוק על אותן בחיורת התוכן שבעיני מישהו הן טועות או אפילו פוגעניות" …

בית המשפט העליון צדק. אין מה לאסור על "פגיעה ברגשות" כשלעצמה. זה שלחרדים עדיני-הנפש "מפריע" לראות נשים בלבוש "לא צנוע", לא אומר שיש להם זכות למנוע מהן ללכת ברחוב (כל רחוב), או להעלים אותן מפרסומות. ובאותו אופן, זה שלנו - לכל אדם שפוי, ואפילו להרבה חרדים - מפריע שהחרדים הקיצוניים משתמשים בטלאי הצהוב ומבזים את השואה לא אומר שיש לנו זכות למנוע מהם את זה. לבוז להם על כך, לנאץ ולגדף אותם בהתאם, ובאופן כללי יותר לפעול כנגד חוסר-הבהירות המחשבתי הנקרא "דת" שעומד מאחורי המחזה ההזוי הזה - כן. אבל למנוע בחוק, או בכוח - לא. זכותם לומר את דעתם, כולל את דעתם ההזויה ש"כפיית" חופש שקולה לשואה, ולבזות כל סמל שיבחרו לנכון. בניגוד לדברי שחר אילן, חברה דמוקרטית אינה "רשאית להחליט שיש לה דברים קדושים שאסור לפגוע בהם". אין משהו קדוש בדמוקרטיה - מותר להגיד הכול, כל עוד זה לא פוגע במישהו אחר, או במרקם החיים הדמוקרטי-ליברלי. זה בדיוק ההבדל בין עריצות הרוב, לבין דמוקרטיה-ליברלית אמיתית.

מה לעשות, גם לחרדים יש זכויות. במדינה דמוקרטית. כמה חבל שהמדינה שהם מבשלים לנו לא כזו. עוד חוק פשיסטי-פופוליסטי [עדיין מותר להגיד "פשיסטי"?] עבר שמגביל את חופש הדיבור - רק לאחרונה אבדה לנו הזכות לקרוא לחרם, היום אבדה לנו הזכות להגיד למישהו שהוא יהודונאצי. לייבוביץ לדין ומיד!

תגובה 1:

  1. איפה הפסימיות בנוגע לזכיות?
    האם חברה דמוקרטית לא מתייחסת לחיים כאל דבר דקוש שאסור לפגוע בו?
    נשמע אד-הוק כנגד חרדים. אני מעדיף את מיל.

    השבמחק