הנחת יסוד

הרב ד"ר [לפיזיקה] מיכאל אברהם אמר בפתח דבריו בטור האחרון שלו בווי-נט

כל המדע מבוסס על ההנחה שאם אנו צופים במשהו כנראה יש לו סיבה, וזוהי המוטיבציה המדעית לחפש אותה. מאידך, גם בהקשר המדעי, כפי שכבר קבע יום, אין להנחה זו בסיס אמפירי. זוהי הנחת יסוד של החשיבה הרציונלית, ולכן תמוה שמי שדוגל בעמדה כזו מאשים את המאמין באלוקים בחוסר רציונליות.

את הרעיון שהמדע "מבוסס על ההנחה שאם אנו צופים במשהו כנראה יש לו סיבה" הפרכנו כבר ברשומה האחרונה (אני כנראה נביא...). אילו הוא היה נכון, מעולם לא היה יכול המדע לפתח את תורת הקוונטים. האמת, זה פשוט מדהים שמישהו בעל תואר ד"ר בפיזיקה יכול לרשום כאלו שטויות. אין טעם לדון בעניין שוב.

אבל אברהם כן מעלה שאלה מעניינת שאני רוצה לדון בה - איך מוצדקות הנחות היסוד של המדע או הרציונליות?

לא, לא הנחת יסוד כזה.

התשובה ניתנה, בגדול, על ידי הפילוסוף עמנואל קאנט, והשם המפוצץ לה הוא "הנחות טרנסצנדנטיות". קאנט ידוע לשמצה אפילו בקרב הפילוסופים בשל השפה היומרנית והלא ברורה שלו.


הרעיון הוא שעיסוק מסוים מצריך הנחות יסוד מסוימות, שאם הן לא מתקיימות אי אפשר בכלל להתחיל בפרויקט. אתה לא יכול לעסוק או אפילו לחשוב ברצינות על נגרות בלי להניח שקיים עץ, למשל. אז הנחת תכונות של עץ וקיומו הן ה"הנחות הטרנסצנדנטיות" לחשיבה על ועיסוק בנגרות.


זו דוגמה מעט שטותית. הרעיון נהיה יותר מעניין כאשר פונים להנחות שעומדות ביסוד התבונה עצמה. צריך להניח הנחות מסוימות כדי שאפשר יהיה בכלל לחשוב בצורה רציונלית (בלי קשר לנושא). צריך, למשל, להאמין שהזיכרון שלנו מספיק אמין, שכן חשיבה דורשת זיכרון - זכרון של מסקנותינו הקודמות, של הטיעונים שבהם השתמשנו, וכן הלאה. ההנחות של חשיבה רציונלית הן מעניינות, כי הן מעל לכל ביקורת רציונלית - כל ביקורת כזו כבר מניחה אותן.


קאנט גרס כי אחת מההנחות הנדרשות לחשיבה רציונלית היא של "קטגוריות" של סיבה ותוצאה. כישויות תבוניות, אנחנו חייבים לחשוב במונחים של סיבה ותוצאה. אנו יודעים היום שזה אינו מדויק. תבונה טהורה - ניתוח תבוני של נתונים - מחייבת חשיבה במונחים של סדר, אבל לאו דווקא סדר סיבתי. סיבתיות היא רק סוג מסוים של סדר אפשרי.


חשיבה במונחים של סיבה ותוצאה חיונית דווקא למה שקאנט קרא לו ה"תבונה המעשית" כלומר לכלכלת צעדינו בעולם. אם אין השלכות מסוימות, ולא אחרות, לבחירות שלנו, אז אין בסיס רציונלי לבחירה כזו או אחרת. אך גם אז, יש בהחלט מקום לסיבתיות חלקית בלבד. גם אם תאריך מותנו היה נקבע באופן אקראי לגמרי, למשל, בלי שום יכולת להשפיע סיבתית עליו - עדיין היינו יכולים לחיות את חיינו לאור ובצל עובדה זו באופן מושכל (על ידי רכישת ביטוחי חיים לשם תמיכה במשפחתנו, למשל).


אם כך המדע - החשיבה הרציונלית על תוכן המציאות - לא מניח סיבתיות*. הוא מניח שאפשר לחשוב על המציאות במונחים של תבניות, ומנסה לעמוד עליהן. חלק מתבניות אלו הן סיבתיות, ויש להן חשיבות רבה - אבל קיומן אינו חלק מהנחות היסוד של המדע. קיום תבניות סיבתיות הוא כן תנאי לקיום החלטות מעשיות, אבל זו רק סיבתיות ברמה המעשית והיום-יומית. סיבתיות שכזו רחוקה מאוד מתיאור כללי של המציאות ומעקרונות מטפיזיים גורפים.


אולם האם אברהם לא צודק בכך שהמדע צריך להניח לפחות את קיומו של סדר פשוט, שניתן לנסח ולהבין בפועל - על מנת שתהיה לו את המוטיבציה לבדוק אם הוא אכן מתקיים? ובכן כן, אבל זה לא קשור להנחות היסוד.


מדענים מתאמצים להמציא סדר כזה או אחר - תאוריות מדעיות - כדי להסביר את התופעות, כי הם מקווים שסדר פשוט-יחסית שכזה יכול להסביר אותן. אבל תקווה זו אינה הנחת יסוד של המדע, אלא באה בעקבות הניסיון - נמצא, בפועל, שהעולם מאוד פשוט, ולכן יש תקווה בידנו שפשר יהיה להסביר עוד על ידי הסברים פשוטים. זה אינו בלתי-רציונלי גם כי תקווה זו מבוססת אמפירית, וגם כי תקווה אינה הנחה - המדענים לא פועלים על בסיס אותם סדרים משוערים, אלא מעמידים אותם למבחן הניסיון. חקירה של השערה בלתי-מבוססת, אך הנראית סבירה לאור הניסיון הקודם, אינה בלתי-רציונלית.


בפסקה קטנה זו טועה, לפיכך, אברהם מספר פעמים. המדע לא מבוסס על ההנחה שלכל דבר יש סיבה, אלא על הצורך לחשוב במונחים של סדר ותבנית כדי לנתח רציונלית את התופעות. אין להנחה זו בסיס אמפירי, אך יש לה בסיס טרנסצנדנטי - אי אפשר לטעון כנגדה בצורה רציונלית, שכן ביקורת שכזו כבר מניחה את ההנחות הטרנסצנדנטיות של התבונה, ובכללן את ההנחה הזו. המוטיבציה לעיסוק במדע בפועל כדי למצוא את התבניות שמאחורי התופעות לא קשורה להנחות יסוד אלו, אלא לתאוריה המדעית שהעולם פשוט, תאוריה שמצליחה מאוד מאוד עד כה ולכן היא דווקא כן מבוססת אמפירית. מנגד, האמונה באלוהים אינה רציונלית מכיוון שהיא אינה מבוססת לא על הנחות טרנסצנדנטיות הדרושות לחשיבה וניתוח רציונלי של הניסיון מחד, ולא על הפירות של אותו ניתוח (תאוריות מדעיות ומטא-מדעיות, כגון מכניקת הקוונטים או פשטות המציאות) מאידך. היא מבוססת על הבנות שגויות באשר לעקרונות המנחים את החשיבה, למשל על עקרונות מטפיזיים כגון "לכל דבר יש סיבה" המנסים לכפות את האינטואיציות של החושב על המציאות במקום לגלותה.









* למעשה התבונה כן מחייבת הנחות סיבתיות מסוימות, אבל הן מוגבלות למדי. למשל וכאמור, חייבים להניח זיכרון אמין, ושימור זיכרון ושימוש בו הוא תהליך סיבתי. ההנחות הטרנסצנדנטיות הסיבתיות מוגבלות, ואינן מחייבות את המציאות ככלל למבנים סיבתיים או פשוטים.