הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותיי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם, אני נותן במה לליאור הלפרין. ליאור, בעבר תלמיד ישיבה, כותב קבוע באתר "חופש".
בזמנים קשים אלו, שבהם הגזענות היהודית גואה, חשבתי לנכון להביא את המאמר הזה של ליאור הלפרין, שמדגים יפה מאוד את הגזענות שביהדות. יש שיגידו שהמקורות שהוא מביא אינם מייצגים, אך אני סבור שהוא מראה יפה שהם כן מייצגים קשת רחבה ומכובדת הן אמסורת ההלכתית הרבנית והן את בטקסט המכונן, התנ"ך.
========================================================================
יום השואה הוא יום עצוב בו רואים מה האדם מסוגל לעשות כשנותנים לו להאמין בתורות גזעניות שאינן מגובות מדעית, כמו תורת הגזע או היהדות.
כן, כן. היהדות. כשידיד שלי אמר את המשפט הנ"ל בשרשור יום השואה בפורום אתאיזם מייד קפצו המגיבים:
"אני לא מאמינה שאתה משווה תורת הגזע ליהדות!!!" אמרה אחת הגולשות. "הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדיר מי נחות ומי גזע עליון. עד כמה שזכור לי בפעם האחרונה שפתחתי תנ"ך היה כתוב בעשרת הדברות 'לא תרצח'. איך אתה יכול להשוות בין דת לתורת הגזע?! תורת הגזע זו המצאה מזעזעת שפגעה באנושות כולה. היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו."
אני נשבע שאלו המילים המדויקות בהם השתמשה. את תגובתי לה, ריכזתי במאמר הזה. מי ייתן ובעזרתו יראו יותר אנשים את האתנוצנטריות האיומה שהיהדות שופעת בה, ולא יתבלבלו למראה הכפיים הפרושות לרווחה של המחזירים לתשובה, המבטיחים דת של טוב לב, רחמנות ואהבה.
"הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדירמי נחות ומי גזע עליון"? חזרתי וציטטתי את השורה החשובה מדבריה. "היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו"?
ההלכה היהודית רואה גויים כבהמות וכמי שבכלל אינם בגדר בני אדם. תחליפו את המילה "ישראל" בציטוטים הבאים בצמד המילים "הגזע הארי", ואת המילה "גויים" תחליפי בביטוי "כל מי שאינו ארי", ותראו כמה הדבר חמור.
הראב"ד בהשגותיו על דרי הרמב"ם בהלכות טומאה פב' הלכה י': "גוים הם כבהמות, ואין מטמאין ואין מיטמאין, 'עם הדומה לחמור', 'הן גוים כמר מדלי ואת כולם ישא רוח, והחושב אותם לכלום אסף רוח בחפניו".
רשב"י בבבא מציעא קי"ד ע"ב: "נאמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם" (יחזקאל ל"ד, ל"א) - אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם".
המהר"ל בפירושו לאבות פרק ג' מיז': "ואף שאמר 'חביב האדם [שנברא בצלם]', אין זה כולל כל מין האדם, כי כבר אמרו ז"ל: כי 'אתם קרוים אדם ואין האומות קרוים אדם. שלמות הבריאה שהוא לאדם בפרט, הוא לישראל ולא לאומות."
המהר"ל ספר "גבורות ה'" פרק מד' עמוד קסז': "וכמו שתמצא בעלי חיים והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף... כך יש אדם – ואינו אדם בשלימות. לכך אמר רשב"י: אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחמרי יותר מדאי, הם ישראל."
המהר"ל ב"נצח ישראל" פרק יד' עוד פג': "ישראל מיוחדים ונבדלים מכל הגוים אשר הם במדרגה החמרית וישראל במדרגת הצורה... כמו שאמרו חז"ל: 'אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם', כאלו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים בלתי מדברים"
הרמח"ל בספר "דרך ה'", חלק ב' פסוק ד': "ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדריגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו."
הראי"ה קוק בספר 'אורות ישראל', פרק ה' פסוק י': "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי".
ר' צדוק הכהן מלובלין בספר 'פוקד עקרים' דף יט, טור ג': "וכשיבוא משיח ... גם הם [הגויים] יכירו ויודו שאין קרוי 'אדם' אלא ישראל... אבל מכל מקום, בהתיחסות לישראל גם עתה הם בגדר בהמה."
בעל התניא בספר 'תניא' פרק א' הלכה ב': "דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי שהן שתי נפשות, נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא... וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב... מה שאין כן נפשות אומות העולם, הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל... ונפש שנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש...".
ספר הזוהר, ב'רעיא מהימנא' פרשת פנחס רלח' ב': "ויאמר אלהים נעשה אדם...והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואוקמוה רבנן דלית 'אדם' אלא ישראל, הדא הוא דכתיב: 'ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם'. אתם 'אדם' ולא שאר עמין, ובגין דא ישמח ישראל בעושיו".
ראו שההתייחסות לגוי היא כאל תת-אדם לכל דבר ועניין, ולא פעם מתייחסת אליו ההלכה כאל שווה ערך לבהמה. והדבר מוביל בתורו להתייחסות נלוזה ביותר לגוי. כתוב בבראשית ט', ו': "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם", ומאחר ואומות העולם אינם נקראים 'אדם' באמת, הרי שדמם מותר.
כך כתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ב', הלכה יא': "ישראל שהרג גוי השומר שבע מצוות בני נח אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר: 'וכי יזיד איש על רעהו', ואין צריך לומר שאינו נהרג אם רצח את הגוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נענש בגזר דין מוות, שהעבד כבר קיבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'".
הקריטריון הברור לעונש מוות לרוצח – קיום מצוות. אם רצח יהודי או עבד, שחייבים במצוות, העונש עליו הוא מוות. אם רצח גוי, אפילו מאמין בתורה ושומר שבע מצוות בני נח (זהו גר תושב), יהא הרוצח פטור מעונש. הגויים אינם בגדר אדם ורק על רציחת 'אדם' במלוא מובן המילה נהרגים בבית דין.
דוגמא אחרת – כיצד ניתן להסביר את העובדה, שיש מן התנאים הסבורים שגזל הגוי מותר מן התורה? איך אפשר להבין שמותר לגזול מאדם אחר? אולם על פי ההבנה, הגוי אינו בגדר אדם, ושנפשו ממקור טמא בדומה לבהמות טמאות, כבר אין מה להתפלא: כשם שאין איסור 'לגזול' מבהמה, כך מותר לגזול מגוי כי ההבדל הוא רק "כמותי" ולא "איכותי" כדברי הרב קוק הנ"ל.
רשב"י, הרמב"ם, הראב"ד, המהר"ל, הרב קוק, ספר הזוהר, ספר התניא - אלו השמות הגדולים ביותר של הדת. ולא רק גזענות ישנה בדת היהדות, כלפי אומות העולם וכלפי מי שאינם מקיימים מצוות. גם קריאה למעשי אלימות ישנה. קריאות מזעזעות לרצח "כופרים" חוזרות ונשמעות מכל פינה. הנה למשל ציטוט מהשולחן ערוך – קודקס ההלכות המקיף והמחייב ביותר, שנמצא בביתו של כל אדם דתי:
שולחן ערוך, יורה דעה סימן קנח סעיף ב': "והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא הורגו. ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם מסלקו[את הסולם] ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים האלו."
לקח את הסולם והסתלק ונתן לאיש לקפוא ולרעוב בתחתית הבאר! אז המצב הרצוי הוא לרצוח את החילוני במקום פומבי בחרב, אבל אם אין לו את היכולת לעשות זאת (כגון שיודע שייאסר וייענש על רצח בכל חברה שהיא פחות פנאטית מזו שלו) הוא צריך עדיין לנסות ולעשות זאת בערמומיות ובתחבולות - זו הרי מצווה!
עדיין לא מבינים שכל הנ"ל הן קריאות לרצח בשם דת היהדות? בבקשה עוד קריאות שכאלו:
רמב"ם, הלכות ממרים פרק ג` הלכה ב`: "והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצווה גדולה והסיר מכשול".
הרב יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק כה`: "והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז` מצוות בני נח כגר תושב, גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו `הרגו למי שאין לו דת`. וכן תזהיר התורה על עובדי עבודה זרה, `לא תחיה כל נשמה`, ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו".
לא מוצאים את הידיים והרגליים בבליל הכתבים וההלכות? רוצים לדבר על הטקסט המקראי עצמו?
הנה זמרי בן סלוא, חשקה נפשו באישה מדיינית ובא עליה לעיני בני ישראל. פנחס בן אלעזר לקח רומח ורצח את שניהם ללא דין ומשפט ואף קיבל שכר על כך (במדבר כה', יא'): "וידבר ה' אל משה לאמר, פינחס בן אליעזר בן אהרן השיב את חמתי מעל בני ישראל.. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום". נכון שאין ראוי לעשות מעשה שכזה בפרהסיה, אבל עונש מוות? על מה? למי הזיקו אלה? אוי לה לחברה שכך גוזרת על אזרחיה, באכזריות לשמה.
יותר מזה: בעקבות רשעות של אז, בואו וראו מה כתב אך לפני עשורים בודדים הרב הרצוג, מי שהיה רבה הראשי של ישראל, כאשר נשאל על כהן שנשא נכרייה בנישואין אזרחיים והאם כדאי לגיירה. בתוך שהוא דן בעניין כתב כך בשו"ת היכל יצחק אה"ע א' סימן יט: "הרי בנידון דידן זה בפרהסיא וקנאין פוגעים בו דע"י נשואין אזרחים שנישאו בחו"ל הוי בפרהסיא".
למי שלא בקיא בטרמינולוגיה: "קנאין פוגעים בו" פירושו מתן היתר לכל קנאי דתי לעשות משפט לעצמו ולקחת את החוק לידיו, ולפגוע באותו אדם כפי שיראה לנכון. בימינו הנאורים, במדינת חוק, כותב רב ראשי ומזמין מעשה רצח. הנה כך ממש הוא פוסק שגם היום, על פי התורה הרצחנית, שישראל הנושא גויה מותר להורגם ברחוב, סתם כך, בלי משפט, בלי עדים ובלי התראה. רמב"ם, בהלכות סנהדרין, פרק יח' הלכה ו', מגדיר זאת בבירור: "אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאים פוגעין בהן וכל שהורגן זכה".
על פי ההלכה ה"אדם" היחיד הוא רק האדם היהודי השומר תורה ומצוות, וכל היתר, כבהמות השדה נידמו וכאשר ישראל תקיפין עליהם - דמם מותר. אתם כנראה לא מכירה את הפן הזה של הדת. אתם מכירים את הדת כפי שהיא מצטיירת במדרשה ובבני עקיבא: כל אותם צדדים עדינים, "לא תרצח", "ואהבת לרעך כמוך".. אך מי הוא העונה להגדרה "רעך", על מי מדבר הפסוק היפה הזה?
כל הכתוב בתורה במצוות שבין אדם לחברו הוא אך ורק לחברו השומר תורה ומצוות. כל מי שאינם בקטגוריה זו (כמו לא-יהודים, אפיקורסים וחילונים שאינם שומרי מצוות וכו') לא חלה עליהם מצוות "ואהבת לרעך". ולא בכדי סיימה התורה את הכתוב 'ואהבת לרעך כמוך' בצמד המילים 'אני יהוה'. ראו את פסיקת הרמב"ם בהגהות מימוניות, הלכות דעות פרק ו' הלכה ג': "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל [ולא מן הגויים] כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו, שנאמר 'יראת ה' שנאת רע' ואומר 'הלא משנאיך ה' אשנא' ". ממש כך: מצווה על המאמינים לשנוא! ולא רעדו ידי הרמב"ם כשכתב זאת?
ואם נכנס הלאה לתנ"ך תראו עד כמה ההתגוננות מאחורי הדיבר "לא תרצח" הינו עצוב. לחשוב כך, זה פשוט לשחק את משחק הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא מדברים על זה. נכון היה לכותב עשרת הדיברות לאמץ תחת האמירה "לא תרצח" את התיקון לדיבר שהציע ג'ורג' קרלין המנוח: "תשתדל מאוד שלא לרצוח אף אחד, אלא אם כן הוא מאמין באיש בלתי נראה שונה מזה שאתה מאמין בו".
הקריאה "הטוב בגויים – הרוג. הטוב שבנחשים – רוצץ מוחו" (מכילתא דרשב"י, יד, ז) היא רק אחת מיני רבות. ישנם ציוויים רבים הנוגעים לצורך להרוג ולהשמיד את שבע העמים שסבבו אותנו ולהשמיד את מושא סגידתם.
ראו למשל את שמות כג' כ' :"והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני והחוי והיבוסי והכחדתיו, לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם ושבר תשבר מצבתיהם". את שבע העמים הללו מצווים העברים להרוג עד האחרון: גברים, נשים, זקנים וילדים, ואפילו את בהמותיהם וחיות הבית שלהם. הציווי של "שבר תשבר מצבתיהם" מזכיר באופן מחריד את פיצוץ פסלי הבודהה ע"י הטאליבן באירן בשנת 2007. אפס סובלנות דתית.
לקריאה החוזרת שוב ושוב בתנ"ך שלא לשכן בארץ עובדי עבודה זרה אלא להשמידם, יש את הפן הביצועי בסיפור הלא-כל-כך-סימפטי על 450 נביאי הבעל ו-400 נביאי האשרה שנטבחו בידי הנביא אליהו וקהל תומכיו במלכים א' יח' מ', שם נשחטו באופן טקסי וגופותיהם נערמו לכדי גבעה קטנה. "ואמר אליהו להם תפו את נביאי הבעל, איש אל ימלט מהם. ויתפשום ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם".
מעבר לכך, התנ"ך גם היה ספציפי מאוד לגבי מה יש לעשות לעיר שרוב תושביה נטשו את האמונה באל העברי, והיא נקראת עיר נידחת (דברים יג, יג-יז): לשרוף אותה עד היסוד על כל תושביה ורכושה, לאחר שרצחו את כולם בחרב. גם כאן אין יוצאים מהכלל: גברים, נשים, זקנים, טף וחיות משק. "כי תשמע באחת עריך אשר יהוה אלוהיך נותן לך לשבת שם, לאמור: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את שבי עירם לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם... והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר הזו לפי-חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב, ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליהוה אלוהיך, והייתה תל עולם לא תיבנה עוד". "רצחו את כולם!" מצווה הדת. האם לדעתכם יש לשרוף עד היסוד את תל אביב?
ובל נשכח את הקריאה התלמודית בפסחים מט' עמוד ב': יש לנחור (נחירה = המתת בע"ח באמצעות דקירה בחפץ חד) את "עם הארץ". "אמר ר' אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו [אפילו] ביום כיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור 'לשוחטו'. אמר להם: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה".
לא מדובר כאן אפילו במי שאוחז בדת אחרת אלא סתם אדם מן הישוב, בן לעם היהודי שאינו מתפלל או לובש ציצית. סוטה כב' עמוד א': "איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית וברכותיהם - דברי רבי מאיר. חכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף אומר: כל שיש לו בנים ולא מגדלן ללמוד תורה." ומה עשו רע למישהו אותם האנשים? מה מפריע לאותם הפנאטים הקרויים חז"ל שאדם מסוים אינו מניח תפילין, לובש ציצית או קורא קריאת שמע של שחרית? מדוע כה עזה שנאתם כלפי האדם הפשוט מן הישוב עד שהם מתירים את דמו, אפילו ביום כיפורים שחל בשבת (!), והסוגיה מציינת בהומור שחור וזדוני שאין לקרוא לטבח זה בשם "שחיטה" כי על שחיטה צריך לברך?
אז היהדות לא סוברת שמי שאינו חבר בה הינו נחות? תת-אדם? אז היהדות לא קוראת לרצוח בהם? לטבוח בהם? רק כי הם שונים? כי הם אינם שייכים ל"גזע" הנכון? כי אינם מחזיקים באותן הדעות והאמונות?
הדת היא גורם מלבה-שנאה ורצחני שמרעיל את העולם, והיהדות אינה שונה בהיבט הזה. הלוואי והדבר לא היה כך. אך קוראים נכבדים, עליכם להתעורר מהאשליה הצמרירית והחמימה שלא כך הדבר.
"עיר הנידחת". יצירה של הכותב, ליאור הלפרין, על פי הכתוב בדברים יג', יג'-יז'.
שינוי נראה לעין
כל המקורות מהם הבאתי מדברים בעד עצמם, ואין כל דרך לחלוק על כך שזו היא אכן היהדות - אך יש מקום לומר שלא זו היהדות של היום. הדברים הללו כל כך מעוותים ומרושעים שאין כל דרך להמשיך ולאחוז בהם ועדיין לנסות להראות איזושהי חזות של "דת של מוסר וצדק". חוץ מזה שהיום אדם שירצה לצאת למסע הרג בשם ההלכה יצטרך להוציא להורג 8 מתוך כל 10 אנשים במדינה הזו. כשדת היהדות לאט לאט איבדה מכוחה ונמצאו יותר כופרים, אפיקורסים ועמי ארצות נושאי חרב - בלית ברירה - התחולל השינוי.
אז יש כאן בעיה. היום לא יעלה על דעת אנשי הדת להרוג, להשמיד ולאבד את רוב-רובם של היהודים, ומאידך יש הלכה פסוקה וברורה שחייבים לעשות זאת - ונשאלת השאלה בצדק, איך מתמודדים עם זה הרבנים? איך מיישבים את הסתירה בין ההלכה לרוח הזמן?
אני אתן לפניכם את הפתרון שהם מצאו, ולדעתי הוא מוציא אותם באור אפילו יותר גרוע מקודם (אם הדבר בכלל אפשרי):
הפתרון הוא לשנות את ההלכה מבלי לפגוע בה. כלומר, יוצרים חוק העומד ותלוי במציאות משתנה. תשתנה שוב המציאות ורוח הזמן - ויחזרו להרג את הכופרים ומחללי השבת כתביעת ההלכה "הנצחית".
כדי להבהיר היכן השתנתה ההלכה ומה השינוי, אני אצטט את דבריו של החזון אי"ש, יורה דעה, הלכות שחיטה, סימן ב' אות טז': "ונראה דאין דין מורידין [הריגת הכופרים] אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם [ושלל סיבות מומצאות לרצוח בדם קר את כל מי שלא מסכים עם דעותיך ואמונתך]. בזמננו זה שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה [בהריגת כופרים] גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם [בעיני החילונים] כמעשה השחתה ואלימותחס וחלילה [הו לא, חס וחלילה...] וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת"
במילים פשוטות אפילו יותר: פעם היה אפשר להרוג כי לכולם היה ברור שאלוהים קיים, היום אי אפשר להרוג כי יש יותר מידי כופרים, אז נשנה את ההלכה ועכשיו במקום להרוג אותם "נקרב אותם בעבותות אהבה" (כלומר - נחזיר אותם בתשובה), וזאת כמובן עד ששוב תהיה מציאות האל עלינו, ונוכל לחדש את הטבח בלי לחשוש מהתוצאות.. אהם.. סליחה, התכוונתי לומר "בלי לחשוש שנגרום בזה דווקא להתרחקות מהדת"...
החזון א"יש, זה שאמר: "ההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר" (חזון אי"ש, אמונה וביטחון, פרק ג' ), הוא מפר ברגל גסה את קביעתו שלו, וכאילו אמר: ההלכה כן משתנה על-פי רוח הזמן. רוח הזמן בדורות הקודמים הייתה "להרוג כופרים" ואילו רוח הזמן בזמננו היא "לאהוב כופרים", עד שרוח הזמן תשתנה שוב... אבל העיקר שההלכה היא "נצחית"...
וזו היא מהותה של הדת, שקובעת בעת ובעונה אחת עקרונות סותרים זה את זה: הנצחיות והארעיות מתמזגים להם בו זמנית מבלי שהאדם הדתי ירגיש אי נוחות, ועובדת היות פרנסי הדת בימנו מתנהגים כחבורה של "היפים" הופכת מיידית את דת הרצח הזו בעיני הציבור לדת של "מוסר, אהבה וחסד".
* תודה לאתר דעת אמת על המקורות ועל הצפת החומר לעיני הציבור *
