כולם קוראים לאלי ישי להתפטר. כך קורא חבר הכנסת אילן גילאון (מרץ), וגם ניצן הורוביץ (מרץ). באוצר מאשימים אותו במחדל, אלוף בן גורס שעל אלי ישי (שר הפנים) ושמעון רומח (ניצב הכבאות וההצלה) להתפטר, ואפילו "גורמים בש"ס" קוראים לו "לקחת אחריות".
אבל, אני - אני חייב להודות שהאשם העיקרי כאן איננו אלי ישי. כפי שיוסי גורביץ אומר, "אלי ישי הוא עקרב. הוא מתנהג בהתאם לטבעו". נכון, לישי היה את היכולת ללחוץ על הממשלה לדאוג לתקציב כבאות ראוי, וזה שהוא לא עשה את זה מלמד על סדר העדיפויות שלו. אבל הוא לא נבחר כדי לקדם את שירותי הכבאות, אלא כדי לקדם את "דעת תורה", את החרדים ואת העוני והמסורתיות בציבור המזרחי שנותנים למפלגה שלו כוח.
כפי שנדב פרץ אמר, "למרות שהתפטרות של אלי ישי תהיה בהחלט מאורע משמח, צריך לזכור: ההזנחה של מכבי האש היא סיפור של עשרים שנה". וכפי שאריה עמיחי אמר,
בדמוקרטיה, העם מקבל בדיוק את השלטון שהוא ראוי לו.
אבל, אני - אני חייב להודות שהאשם העיקרי כאן איננו אלי ישי. כפי שיוסי גורביץ אומר, "אלי ישי הוא עקרב. הוא מתנהג בהתאם לטבעו". נכון, לישי היה את היכולת ללחוץ על הממשלה לדאוג לתקציב כבאות ראוי, וזה שהוא לא עשה את זה מלמד על סדר העדיפויות שלו. אבל הוא לא נבחר כדי לקדם את שירותי הכבאות, אלא כדי לקדם את "דעת תורה", את החרדים ואת העוני והמסורתיות בציבור המזרחי שנותנים למפלגה שלו כוח.
כפי שנדב פרץ אמר, "למרות שהתפטרות של אלי ישי תהיה בהחלט מאורע משמח, צריך לזכור: ההזנחה של מכבי האש היא סיפור של עשרים שנה". וכפי שאריה עמיחי אמר,
אין לי כל כוונה להגן על אלי ישי. האיש עומד בראש מפלגה שפונה למגזר מיעוט על בסיס אמונה ומוצא, ואלה הן שתי סיבות שהיו אמורות להספיק כדי לפסול את ההתמודדות שלה במדינה דמוקרטית. אין לי כל כוונה לטעון שהמנהיגים שלנו בעלי-יכולות גבוהות יותר מאלו הקוראים לפיטורים כאלה ואחרים. אבל עד שלמישהו תהיה דרך מתוחכמת יותר שתבטיח שרק אנשי-מקצוע מוכשרים ביותר יגיעו לעמדות-הכרעה, אנחנו נמצאים במצב שבו כל ארבע שנים אנחנו בוחרים בקבוצה של אנשים שמרעים עם המדינה בצורה זו או אחרת. קצת נאיבי לקרוא להתפטרות של מי מהם כל פעם שפירות הביאושים של השיטה גלויים לעין.אוסיף רק דבר אחד - כל מי שלא מאשים את ישי מאשים את האוצר, אבל האשם האמתי הוא לא האוצר אלא הציבור. הסיבה שאלי ישי לא דאג לכבאות לא הייתה בגלל האוצר, אלא בגלל שהציבור שלו הרבה יותר מודאג מהגנה על התנחלויות. לכן על זה הוא מאיים להפיל את הקואליציה, אבל לא על נושאי פנים. הציבור הישראלי כבר עשורים מצביע על נושאי חוץ, אז שלא יבוא עכשיו בטענות שהמדינה מתפרקת. בטח שהיא מתפרקת - לאף פוליטיקאי אין אינטרס לשמור עליה. כולם כל כך עסוקים בנושאי חוץ, שהם לא שמים לב שהמדינה מתפוררת לה בינתיים - הכבאות זה רק קצה הקרחון, הרקב האמתי נמצא במערכות החינוך המבודרות שמחנכות דור חדש לא-דמוקרטי. זה מה שיפיל את המדינה כמדינה דמוקרטית - זו הסכנה האמתית. ויש בדרך עוד הרבה מוסדות רקובים אחרים - החל ממערכות המשפט והמשטרה, שגם הן עובדות ללא כוח אדם ותקציבים ראויים, וכלה בשירותי הרווחה, התחבורה הציבורית, הבריאות... הכל מתפרק, ולא בכדי.
בדמוקרטיה, העם מקבל בדיוק את השלטון שהוא ראוי לו.
הערה אחת על נקודה אחת בפוסט מצויין...הוא אולי נבחר לקדם את ציבורו בכנסת, אך מה לגבי תפקידו כשר?
השבמחקבאיזו עמדה לא נוחה אתה שם אותי, גלעד, להיות מליץ יושר לאלי ישי...
השבמחקלדעתי כשל ככלל לא נובע מבעיה בתפקוד של אדם זה או אחר אלא כתוצאה ממבנה המערכת. המערכת הדמוקרטית שלנו בנויה כך שישי הוא לא שר הכבאות, אלא שר הפנים. זה אומר שהוא צריך לטפל בהרבה דברים בתחום המשרד, ולכן חייב לקבוע סדר עדיפות. מינויו הדמוקרטי גם אומר שהוא מחוייב, כראש מפלגה, לאג'נדה רחבה יותר מתחום המשרד שלו. סדר העדיפויות נקבע על ידי הציבור - מכיוון שלציבור שבחר את אלי ישי אכפת מהתנחלויות, למשל, גם לאלי ישי אכפת. (למרבה הצער, יש רק קשר רופף בין סדר העדיפויות שמציב ציבור מסוים לבין משרדים שלוקחים על עצמם נבחריו.)
לשר - כל שר - יש כוח פוליטי מוגבל. אלי ישי לא יכול לאיים בפירוק הקואליציה על כל דבר, הוא צריך לבחור את הקרבות שלו. המערכת שהסברתי למעלה מחייבת לכן שהוא לאוו דווקא ישקיע את מיטב כוחו בעניינים של המשרד שעליו הוא מופקד. המערכת תעניש אותו אם יעשה כן - אם ש"ס תעזוב את הממשלה על רפורמה בכבאות, ובמקרה הסביר שלא תהיה שריפה שתוכיח את צדקתו ברבים, הציבור שלו יכעס עליו מאוד וש"ס תאבד קולות - לא בשביל זה הם בחרו אותו.
ישי כן מתחייב, בלוקחו על עצמו תפקיד מיניסטריאלי, לתפקד בו בצורה סבירה - אבל לא להפוך את סדר העדיפויות ה"מקצועי הטהור" של המשרד (במידה שבכלל יש דבר כזה) לסדר העדיפויות שלו.
על פי כל הידוע לי, אלי ישי תפקד כשר באופן סביר. הוא נוכח בבעייה, הביא אותה בפני הממשלה, ודרש תקציב כדי לטפל בה. הממשלה נאותה רק חלקית - במקום 400 מליון שהוא ביקש, היא נתנה רק 40 מליון ואמרה לו להקציב 60 מליון מתקציב המשרד. בכך, מילא אלי ישי את חובתו המיניסטריאלית. זה שהממשלה לא שמה את הנושא בעדיפות, ולא הקציבה את כל 400 המליון ויותר - זו החחלטה אומללה שלה, שמלמדת משהו על סדרי העדיפויות ושיקול הדעת של החברים בה. קשה לי לטפול את האשמה בכך על ישי.
אין מה להלין על כך שישי לא נעמד על הרגליים האחוריות בנושא הזה - המערכת בנויה כך שהוא לא יעשה זאת. למעשה, המערכת בנויה כל-כך רע שלשר יכולים להיות אינטרסים לפעול כנגד האינטרס של המשרד שעליו הוא ממונה. זה מתחייב ממבנה מערכת השלטון הישראלית.
יש להעיר שאלי ישי לא הביא את הדרישה ל400 מליון אלא בשלב די מאוחר, ובעקבות דו"ח-מקדים של מבקר המדינה - כלומר כדי להציל את התחת שלו ושל הממשלה, ולא ממש כתוצאה מהכרת המערכת לאחר התאקלמות במשרד. אני גם לא אתפלא אם הוא לא ממש דאג להעברת התשלומים כמו שצריך, ואולי אפילו עיכב אותם בגלל שלא רצה לפגוע בחלקים אחרים במשרד. יכול להיות שאיפשהו שם מתחבאת איזו מעילה בתפקיד - שאותו כאמור הוא חייב למלא בצורה סבירה, ללא קשר לסדר העדיפויות שלו. אבל אלו אינן הבעיות שמלינים עליהן, ולכן התלונות כלפיו אינן מוצדקות לצערי.
יאיר, ישי צריך ללכת מסיבה עיקרית אחת - על מנת להתחיל לבסס כאן עקרון של אחריות מיניסטריאלית. בדומה לצה"ל (נו טוב, עד רמות מח"ט או אוגדונר), אם יש פאשלה במשמרת שלך, אתה הולך הביתה. אז יש חריגים מסוימים - אם רק נכנסת לתפקיד, אם ברור לחלוטין שהפאשלה ארעה למרות מיטב מאמציך ושלא באשמתך - אבל העיקרון ברור וידוע.
השבמחקקביעת תקציב המדינה, ובעיקר האיזון עם האוצר, בנוי כך שדברים זזים רק אם וכאשר השר מוכן להפוך שולחן או לפרק את הקואליציה. אז הגיע הזמן שכבוד השר ישכב על הגדר עבור מערך הכבאות, ולא רק על קצבאות ילדים. אם הוא לא יודע איך, שילמד מהשר לבטחון פנים או (ידיעה מרעננת מאתמול) משר התחבורה בעניין חוק הטייס.