אחת הדברים הלא ברורים זה איך אנשים נבונים בד"כ מצליחים להאמין בשטיות שמספרים הרבנים והמנהיגים הדתיים. זה נראה כאילו הם פשוט מכבים את השכל כשזה מגיע לעינייני דת. הולך ונראה שזה בדיוק מה שהם עושים.
מאמר חדש של אופה שכוידט [או משהו כזה; שם דני מטורף] ושות' השתמש ב-fMRI כדי לסרוק את מוחותיהם של מאמינים ולא-מאמינים בזמן שהם שמעו תפילה. נאמר להם שכל התפילות היו מאנשים דתיים, לא-דתיים, או (בשפה שלנו) "מקובל עם כוחות גדולים"; בפועל, כל התפילות היו של מאמינים דתיים רגילים, והושמעו אקראית. החלק המעניין בניסוי היה לראות מה קורה במוח שלהם כשהם שומעים את התפילות.
הממצאים מראים שהמאמינים הפחיתו את הפעילות של מרכזי המוח שלהם הקשורים לחשיבה ביקורתית ועצמאית, כאשר (ורק כאשר) הם האזינו לתפילות ה"מקובלים":
האם תופעה זו ייחודית לדת, או שיש כאן פשוט השפעה של סמכות? הכותבים משערים שיש כאן מנגנון כללי של יחסי אמון, אבל מעירים שיש מחקרים אחרים המראים שזה לא נכון. הפתרון שהם מציעים הוא שהמחקרים האחרים עירבו פעילות אקטיבית הכוללת למעשה שיפוט של הדברים, ואילו הם מדדו פשוט מה קורה בעת הקשבה לדברי ה"מנהיג". אם הם צודקים, נראה שהדת מנצלת מנגנוני אמון טבעיים הבנויים על השתקת המחשבה הביקורתית על ידי קיום דרשות ותפילות בהנהגת "המנהיג".
מהרגע שה"אמיתות" שהיגג המנהיג הדתי נכנסות למוח, לאחר שהן עברו את המחסום הביקורתי שקרס, המוח מתייחס אליהן כאמיתות ולכן קשה לו מאוד לכפור בהן. קל לראות איך שנים ארוכות של חשיבה לא-ביקורתית אך שיטתית שכזו ייצרו מסכת של "אמיתות" שיעוותו את המציאות ויהוו את הבסיס לתורות הקונספירציה שהדת עומדת עליהן.
(ותודה לאפיפנום)
מאמר חדש של אופה שכוידט [או משהו כזה; שם דני מטורף] ושות' השתמש ב-fMRI כדי לסרוק את מוחותיהם של מאמינים ולא-מאמינים בזמן שהם שמעו תפילה. נאמר להם שכל התפילות היו מאנשים דתיים, לא-דתיים, או (בשפה שלנו) "מקובל עם כוחות גדולים"; בפועל, כל התפילות היו של מאמינים דתיים רגילים, והושמעו אקראית. החלק המעניין בניסוי היה לראות מה קורה במוח שלהם כשהם שומעים את התפילות.
הממצאים מראים שהמאמינים הפחיתו את הפעילות של מרכזי המוח שלהם הקשורים לחשיבה ביקורתית ועצמאית, כאשר (ורק כאשר) הם האזינו לתפילות ה"מקובלים":
...והחשוב ביותר, אנו מוצאים הבדלים ברשתות ההחלטה והיחסים החברתיים. הערכות הניגוד מראות הגדלה משמעותית של פעילות בתגובה לדובר לא-נוצרי (בהשוואה לבסיס) וחסך מסיבי בפעילות בתגובה לדובר "מקובל".המחברים מסבירים כי מערכות תשומת-הלב והחשיבה-הביקורתית משולבות זו בזו, כך שהקדשת משאבים לאחת היא על חשבון השנייה. המאמינים רצו כל-כך לבלוע בשקיקה את דברי המקובלים שהם למעשה כיבו את הרשתות הביקורתיות שלהם, והכניסו את עצמם למצב היפנוטי בו הם מקבלים את דברי ה"מקובל" ומפקירים בידיו את השליטה בחשיבה שלהם. (ומנגד, הם חיפשו בנרות אחר טעויות בדברי החילונים, כך שהם לא ממש הקשיבו להם; המאזינים החילוניים שמרו על איזון.)
האם תופעה זו ייחודית לדת, או שיש כאן פשוט השפעה של סמכות? הכותבים משערים שיש כאן מנגנון כללי של יחסי אמון, אבל מעירים שיש מחקרים אחרים המראים שזה לא נכון. הפתרון שהם מציעים הוא שהמחקרים האחרים עירבו פעילות אקטיבית הכוללת למעשה שיפוט של הדברים, ואילו הם מדדו פשוט מה קורה בעת הקשבה לדברי ה"מנהיג". אם הם צודקים, נראה שהדת מנצלת מנגנוני אמון טבעיים הבנויים על השתקת המחשבה הביקורתית על ידי קיום דרשות ותפילות בהנהגת "המנהיג".
מהרגע שה"אמיתות" שהיגג המנהיג הדתי נכנסות למוח, לאחר שהן עברו את המחסום הביקורתי שקרס, המוח מתייחס אליהן כאמיתות ולכן קשה לו מאוד לכפור בהן. קל לראות איך שנים ארוכות של חשיבה לא-ביקורתית אך שיטתית שכזו ייצרו מסכת של "אמיתות" שיעוותו את המציאות ויהוו את הבסיס לתורות הקונספירציה שהדת עומדת עליהן.
(ותודה לאפיפנום)
ועכשיו יבואו הדתיים וינאמו נאומים חוצבי להבות על המטריאליזם במדע ועד כמה הוא הורס כל חלקה טובה של אמון בין דת למדע, ועל המיותרות של ה"מלחמה" הגדולה בין שתי "שיטות ידע" שיכולות "להשלים אחת את השניה". בלה בלה בלה. אפילו אין לי כוח להפריך את עצמי שוב.
השבמחקנראה לי שמה שצריך להגיד זה שמחקר מאוזן צריך לבדוק גם תחומי פעילות אחרים שיש בהם אנשים בעלי סמכות. למשל - כיצד יגיב המוח של יאיר או של עידו (וגם שלי, אבוי) כאשר נשמע הרצאה של סאגאן או דוקינס?
השבמחקהטענה הרחבה יותר (ואני משער - הנכונה יותר) צריכה לדעתי להיות לא שאנשים דתיים פחות בקורתיים לאנשי דת שהם מאמינים שיש להם כוחות, אלא שאנשים בכלל פחות ביקורתיים כלפי אנשים שיש להם הערכה מוקדמת כלפיהם.
כיוון שכל ידיעותי על המחקר הן מהפוסט הזה (תודה יאיר), אשמח לדעת אם במחקר המקורי יש לכך התייחסות.
יוחאי - המאמר בהחלט מתייחס לכך, וההתייחסתי לכך בחלק השני של הפוסט. זה מתחיל בכך שהסברה של החוקרים היא שאכן מדובר במנגנון אוניברסלי של סמכות (או, ליתר דיוק, יחסי אמון) - אבל מציין מייד שהמחקרים האחרים בעניין סמכות ואמון לא מראים ירידה בפעילות הביקורתית, אלא דווקא עליה בחשיבה האנאליטית. הכותבים מתרצים זאת בכך שהמחקרים האחרים לא צפו בתהליכים מוחיים בזמן שמיעה בלבד - ובהחלט יש כאן חסך במחקרים, שיש להשלימו.
השבמחקחשוב להדגיש שגם אם החוקרים צודקים, לא מדובר כאן במשהו שהדת עושה ושלא קורה באופנים אחרים. אני יכול להעיד שנראה לי שזה קורה אפילו בפיזיקה עבור תלמידים מסוימים (שנראה שמקשיבים למרצים כאילו היו אלוהים, במקום לנסות להבין את החומר). כאמור, הדת משתמשת במנגנונים טבעיים. אולם אני סבור שהדת מעצימה אותם (על ידי הגברת וחיזוק הסמכות, חזרה על התהליך, ומתן חיזוקים חיוביים ושליליים מתאימים), ושיש לעמוד על ההשפעה הרעה שיש למנהגים דתיים וכמו-דתיים על חיינו ומחשבתנו.
בכל אופן, זו ההתרשמות ההתרשמות (הלא-מקצועית) שלי מהמאמר; הקישור ברשומה הוא למקור החינמי.
מרתק. ככל שאני משוטט בבלוג שלך יאיר, אני מוצא יותר מה לקרוא, תודה.
השבמחק