יום רביעי, 17 בפברואר 2010

תחושת האחדות עם האל כפגם מוחי

מאמר חדש שיצא לאחרונה1 מראה כיצד תחושת האחדות עם האל, או היקום, נובעת מחוסר פעילות באזורים מסוימים במוח המכילים את ייצוג ותחושת הגוף ומיקומו במרחב. החוקרים בדקו מספר לא מבוטל של אנשים שעברו ניתוח להוצאת גידול במוח, והראו כי אנשים בעלי גידול באזורים הללו נוטים מראש לנטות יותר לתחושות כאלו - מה שמוסבר בכך שיש סבירות גבוהה שהגידול פוגע בפעילות המרכזים הללו. בנוסף, הוצאת גידול מאזורים אלו הובילה להגברת הנטייה לתחושת האחדות. זה מחזק את ההשערה, שכן הפעולה הכירורגית מוציאה לא רק את הגידול אלא גם מה שסביבו, כך שגם אם הגידול לא פגע במרכזים ייתכן שהניתוח יפגע בהם.

נתונים אלו משתלבים עם נתונים קודמים שמראים תת-פעילות במרכזים אלו באנשים שעוסקים במדיטציה במטרה ליצור תחושה זו. ככול הנראה ישנם מעגלים נוירולוגיים באזורים אלו האחראים לייצוג הגוף, ומובילים לתודעה העצמית שלנו. כאשר יש חסך בפעילות שלהם כתוצאה משבץ או נזק מוחי, המוח לא מקבל מידע לגבי מיקום ומצב הגוף, מה שיוצר תחושה של "ריחוף" וקיום חסר גבולות. תחושה זו מקבלת פירוש, רציונליזציה, בהתאם לאדם ולרקע שלו - ולכן יש כאלו שירגישו חוויה חוץ-גופית, יש כאלו שירגישו מאוחדים עם כול היקום, יש כאלו שירגישו את נוכחות האל, וכן הלאה. טכניקות מסוימות של מדיטציה (ואני אוסיף, אף על פי שזה לא נבדק עדיין - תפילה וטקסים דתיים אחרים) מצליחות לגרום לתת פעילות זו באופן נשלט פחות-או-יותר, וכן יוצרות מראש ציפיות ומערכת מושגים שיכולות לנתב את פירוש התחושות לכיוון התאולוגי הרצוי.

בראיון לעיתון נייצ'ור (Nature) אומרים מחברי המאמר שהם מתכוונים לבצע מחקרים ארוכים יותר, ולבדוק את השינויים בתחושות לאורך זמן, וכן לשלב את טכניקת ה- TMS שתאפשר להם לגרום לתת-פעילות באופן יזום (על ידי מכשירים). אולם, גם כלים אלו עדיין גסים. יש לקוות שהם אכן יצליחו לקבל מידע נוסף שיאשש את כל הסברות הללו, אך עוד ארוכה הדרך עד שנוכל להראות בפירוט איך מתקבלת ומתפרשת התחושה המיסטית של האחדות במוח, ואיך מצליחות הטכניקות השונות לייצר אותה.




1      (Urgesi, C., Aglioti, S. M., Skrap, M. & Fabbro, F. Neuron 65, 309-319 (2010.

4 תגובות:

  1. אני כבר מוכן לשמוע את אלו שיאמרו ש"אין זה תחומו של המדע להתעסק בחקר הרוח". זאת בושה למדענים הללו שלא לקחו קורס בפילוסופיה של המדע לפני שנהיו מדענים, אחרת לא ניתן להבין איך הם לא מצליחים להבין את המשמעות של נטוראליזם מתודולוגי. דוגמא בולטת למדען שכזה ניתן למצוא כאן: http://is.gd/8zgF8
    כדי שתבינו את האבסורד, אני נותן לינק למטמון של גוגל כי נכון לעכשיו, הכתבה האינה זמינה מYNET. נותר לי רק לשער שהיא הוסרה עקב הבושה האינטלקטואלית של האדם שכתב אותה. באנלוגיות ודוגמאות מהסוג שהוא משתמש שם השתמשו בדיון הגדול של הויטאליסטים (Vitalists) נגד הנטרוליסטים לפני יותר ממאה שנים. פשוט בושה.

    השבמחק
  2. אכן, ויטליזם לכל דבר.

    בעיה דומה היא הכשל הלוגי הידוע - "המדע לא יכול לחקור את העל-טבעי". ועל כך בפוסט הבא...

    עם זאת, אני כן מסכים עם כותב המאמר בדעה אחת שלו - שהקשר בין הרוח לגוף הוא בסופו של דבר שאלה פילוסופית, לא מדעית, שהמדע יכול לספק לה רקע אבל לא פתרון. זאת לא חוכמה גדולה - גם הקשר בין תנועה לחומר הוא שאלה פילוסופית, וכן מהותם של חוקי הטבע וסיבתיות, וכן הלאה. אלו סוגיות שנוגעות ביסודות של הפילוסופיה של המדע, ולכן הן בעיקרן פילוסופיות - אבל לנתק אותן משאר המדע זו שטות. עמדתו של קווין באשר לסוגיות כאלו היא היחידה האפשרית - הפילוסופיה והמדע מהווים גוף רציף אחד, מאמץ אחד למציאת האמת, וההפרדה ביניהם מלאכותית, לעיתים לא מתאימה, ולעיתים מפספסת את העיקר.

    השבמחק
  3. יש במאמר שתי סוגיות שראוי להצביע עליהן:
    1. אם אני מבין נכון, והמידע שבידי הוא רק זה שאתה מביא כאן, מבחינה מדעית, המחקר מראה שאנשים שאצלם יש חוסר פעילות נוטים לתחושות אחדות עם האל. לא נכון ההיפך - שלאנשים שמתאחדים עם האל יש חוסר פעילות. לפחות, זה לא נכון בהכרח. כלומר יתכן שיש כאלה ויש כאלה.
    2. גם אם זה נכון, זה עדיין לא אומר כלום על התחושה עצמה. אדרבא, ניתן להציג את פעילות המוח כחסם בפני ההתאחדות עם האל. ברגע שהחסם מוסר - נפתח הפתח לאחדות, שהיא כלשעצמה יכולה להיות אמיתית לגמרי (כפי שטועים, סליחה, שטוענים המתאחדים).
    טענה זו מודגשת מאד בהרצאה המרתקת של ג'יל טיילור במסגרת TED. מומלץ ביותר.
    http://blog.ted.com/2008/03/jill_bolte_tayl.php

    השבמחק
  4. יוחאי -

    1. אני סבור שהניסוי עם המודטים בודק את הכיוון ההפוך. אבל בוודאי שאתה צודק ויש לבדוק את שני הכיוונים, ובדיוק מירבי.

    2. לוגית, יש אפשרות כזו. אבל אני סבור שהיא לא סבירה הן לאור העובדה שזה לא בדיוק ההסבר הפשוט ביותר, והן לאור אופן פעולת המוח בכלל. ההשערה שהמוח הוא אנטנה היא אפשרות שאי אפשר לדחות בטיעונים אמפיריים, אבל ניתן להראות עד כמה היא צריכה להשאיר את כל מה שחשוב - את הזכרונות שלנו, את האופי שלנו, וכן הלאה - במוח, ולכן בעצם לא נשאר כלום שחשוב ב"צד השני".

    השבמחק