גילגולי נשמות

הבלוג "ישראל חילונית" שמח לארח פוסט מכותב-אורח, שנקרא לו בשם הצנוע "M.R. Genius". מר גניוס מדבר פה על הטיעון כנגד קיום האל הידוע כ"הטיעון מהרוע", והאווילות של התשובות הדתיות לטיעון זה (ה"תאודיציה"), ובפרט על חוסר ההיגיון הפנימי בתשובות הדת.

אני, לעומת זאת, רוצה להוסיף שהתאודיציה פועלת בהגיון הפוך. גם אם נקבל שמבחינת ההגיון אפשרי שאלוהים מחשב חשבונות כך שבסופו של דבר העולם הזה הוא הטוב שבכל העולמות האפשריים (זו, בסופו של דבר, טענתה של התאודיציה), הרי שחובת ההוכחה על אמירה כה הזויה היא על המאמין. עליו לעשות יותר מלהעלות אפשרות לוגית, עליו להוכיח שזהו אכן העולם הטוב ביותר. וזאת, בלי להניח מראש את קיום האל ונכונות הדת, שהרי בזאת עסקינן.

התאודיציה באירופה ספגה מכה ניצחת על ידי הסופר הצרפתי וולטיר, לאחר רעידת האדמה שהשמידה את ליסבון בשנת 1755. גם אז ניסו הדתיים להגן על מעשי האל בתאודיציה מגוחכת, אך לעגו של וולטיר לטענותיהם בייש אותם והוריד את הטיעונים הללו לשוליים ההזויים של האינטליגנציה האירופית – ובכך, סלל את הדרך לחילון החברה ועליית האתאיזם. למרבה הצער, השואה, אשר על פי כל הגיון וצדק צריכה היתה לגרום לתופעה דומה בחברה היהודית, לא עשתה כן. אולי, לא היה לנו וולטייר.

שאלת מליון דולר

אלפי שנים בני אדם עסוקים בשאלה עתיקה וקשה שעד היום לא מצאו לה פתרון. כל האנשים שקשורים לנושא מעלים את העמדות שלהם בנושא אך פתרון שמוסכם על כל הצדדים אין.

גם אצלי לפני שאני נרדם עולה לי השאלה המטרידה לראש ואז עולות לי תושובות עוד יותר קשות

לפניכם הוויכוח עתיק יומין עוד מתקופת משה למה אלוהים עושה רע לאנשים ולמה אלוהים לא מונע את הרוע בעולם אני מקווה לייצג באוביקטיביות את הצדדים.

אני אתמקד בדיון זה במיוחד על נושא הגלגולים שאמור להסביר את הסבל בעולם.

דיון עתיק יומין

לוגיקה:

איך היית קורא לבנאדם שרואה בעינים שלו תינוק חי נשרף למוות והוא יכול בלחיצה על כפתור אחד למנוע מהתינוק להשרף למוות אבל הוא לא לוחץ על הכפתור הזה?

אני הייתי קורא לו בנאדם חרא מניאק בן זונה אכזרי צמא דם ומשוגע...

אלוהים רואה בשואה מיליון וחצי ילדים נשרפים למוות וזה לא מזיז לו הוא פשוט מחליט לשבת בחיבוק ידים בלי לעשות כלום??  האם אחרי זה אפשר לקרוא לאלוקים רחום וחנון ???

פרקליטו של אלוהים:

אתה לא יודע חשבונות שמיים.. חוץ מזה אולי אלו גילגולים של אנשים רוצחים (או "חוטאים" שדינם מוות) אז מגיע להם ...

לוגיקה:

בחיים לא שמעתי על איזשהי מתמטיקה או חשבון שגורם לך לשבת בחיבוק ידים בזמן שאתה יכול למנוע רצח של ילדים חפים מפשע (בלשון התלמוד: "תינוקות של בית רבן שלא חטאו").

לגבי גלגול נשמות זה בעצם כשהנשמה של מישהו אחרי המוות שלו נכנסת לגוף של מישהו אחר.

אתה טוען שאם היטלר רצח מיליונים לדוגמא ואז מת הנשמה שלו נכנסת בתוך גוף של מישהו אחר והוא אוכל את החרא במקומו נכון?

פרקליטו של אלוהים:

נכון!

לוגיקה:

האם הנשמה רעה ?

פרקליטו של אלוהים:

לא! הנשמה על פי היהדות היא דבר טוב!

היא חלק מהאלוהים  "חלק אלוה ממעל" (איוב לא ב)

"אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא" (ברכות השחר)

לוגיקה:

האם יש לנשמה בחירה חופשית או שהיא כפופה להחלטות של האדם והיצרים שלו? 

נגיד שיש לנשמה את זכות הבחירה והיא טהורה "חלק אלוה ממעל" אז הנשמה הייתה צריכה לעזוב את האדם ברגע שהוא מחליט לרצוח לפני שהוא מספיק לרצוח שהרי הנשמה היא אלוקית וטהורה וממש לא רוצה לרצוח! היות ואנחנו רואים שהיא לא עוזבת את הרוצח או כל חוטא אחר לפני שהוא עושה את החטא משמע שאין לנשמה בחירה והיא מחויבת על ידי האלוהים להחיות גם את האדם החוטא בשביל לאפשר לאדם את זכות הבחירה

פרקליטו של אלוהים:

נו נודניק תגיע לנקודה אין לי את כל היום אלוהים שלח אותי היום לאפריקה להדביק ילדים באיידס

לוגיקה:

אם לנשמה אין בחירה חופשית והיא טובה במהותה היא לא זאת שרצחה היא היתה אנוסה להיות בתוך הרוצח ולהחיות אותו אם כך למה היא אמורה להענש בגהינום ? הרי כתוב בתורה אונס רחמנא פטרי )נדרים כ"ז ע"ב, ב"ק כ"ח ע"ב, ע"ז נ"ד ע"א(.

עכשיו אם הנשמה היא רוחנית ואינה גשמית הרי אי אפשר לגרום לה לסבל על ידי משהו פיזי כמו כוויה או שריפה.

אם נפשט את הטענה שלך שאנשים סובלים נשרפים ומתים בגלל גלגול נשמות. יוצא שאתה לוקח נשמה שנאנסה לחטוא מכניס אותה לתוך תינוק שלא חטא אף פעם ושורף אותו למוות! זאת אומרת הנשמה הטהורה האנוסה שהיא הקשר היחיד לחטא שעשה האדם בגלגול הקודם לא סובלת כי היא רוחנית והיא לא מושפעת מכוויה פיזית. היחיד שסובל פה הוא התינוק שלא עשה כלום? וכל זה בגלל שיש בתוכו נשמה אנוסה?

האם משהו מכל זה נשמע לך הגיוני?

פרקליטו של אלוקים:

הבעיה שלך שאתה איש קטן אמונה עם שכל מצומצם שלא מבין את חשבונות שמים ואת החיבור המדויק של הנשמה לגוף.

לוגיקה:

אז כל שאלה הסבר והוכחה שאני יביא לך אתה תענה לי אני לא מבין נכון. בינתיים אני יותר ויותר מבין שאין כל קשר בין אלוקים להיגיון צדק או טוב! (אני משתמש בלשון נקיה.)

בכל אופן נניח שזה הגיוני להעניש את הנשמה בגלל שהיא מחייה את הגוף של הפושע על ידי זה שנוריד אותה לתוך הגוף ונגרום לגוף נסבול. בעצם זה אומר שאלוהים שמחייה בכל רגע את הנשמות ואת כל בני האדם צריך להענש בשביל כל הפשעים של האנושות בדיוק כמו שהנשמה נענשת בשביל פשעי האדם שהיא מחייה ככה אלוהים צריך להיענש על כל פשעי האנושות ובדיוק כמו הנשמה הוא צריך להתלבש בגוף פיזי ולמות עבור כל הרע שהוא מחייה כל רגע ??!!

נשמע לכם מטומטם והזוי גם לי. אבל זה מזכיר לי את ישו שלפי האמונה של הנוצרים היה התגלות של אלוהים בגוף האדם ומת ביסורים עבור חטאי האנושות.

השאלות הקשות

·         האם אלוהים עושה צדק בעולם?

·         

     האם אלוהים הוא אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד )שמות ל"ד ו)?

·         האם יש איזשהי טענה או סיבה הגיונית לאלוהים להתעלל ולענות למוות מליוני אנשים במשך ההיסטוריה במגיפות אסונות טבע או שהוא סתם נהנה מזה?

·         נראה לך שאותו אלוהים שהתעלם מתפילותיהם של מליון וחצי ילדים שנשרפו למוות בשואה ומתעלם עד היום מתפילותיהם של מליוני ילדים באפריקה שרעבים ללחם וחולים באיידס יענה לך על התפילות המטומטמות שלך? 

·         אולי בכלל השטן הרג את אלוהים באיזשהו שלב בהיסטוריה וככה יהיה אפשר להסביר את כל הטירוף הזה.

·         אז למה באמת אלוהים לא ירד לעולם בתוך גוף אנושי לחטוף בישביל האנושות בדיוק כמו הנשמה הוא הרי מחייה את החוטאים בדיוק כמוה רק שלו יש בחירה?

·         אולי באמת אלוהים ירד לאכול את החרא שלנו כמו שאומרים הנוצרים ואז צריך להמיר את הדת.

התגובה של אלוהים

מסתבר שאני לא הראשון ששואל את השאלות האלה לפני שלושת אלפים שנה שאל אותם לא אחר ממשה רבינו. מסופר בגמרא שכאשר משה רבינו רואה בהר סיני את העתיד שהרומאים מענים את ר' עקיבא הצדיק ומוציאים אותו להורג בייסורים אמר לאלוהים: "ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני." (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב')

בתרגום לעברית פשוטה אלוהים עונה למשה: גם אם נראה לך שאני מניאק בגלל שאני שופט בנאדם טוב וצדיק למות כמו כלב סתום תפה שלך. ככה בא לי ואם תשאל שאלות קשות אתה תיגמור כמוהו.

לדתיים אין כבוד לאמת

תומר פרסיקו פרסם לאחרונה מאמר המלמד זכות על השקר. נו, הוא לא רואה זאת כך, אבל זה מה שהוא למעשה עושה. מתוך רצון לסנגר על הדת היהודית, הוא קובע שיש לבצע טקסים גם אם מה שאנו אומרים בהם לא נכון. כי מסורת וכאלה.

אלפר "מתייחס ברצינות למילים", ולכן לא מברך "גמר חתימה טובה" ולא מתפלל. אבל הברכה הזאת, כמו התפילה, היא טקס. נכון שיש אנשים שלוקחים את המילים האלה במובנן המילולי, אבל עבור רוב האנשים, כולל שומרי המצוות, 'גמר חתימה טובה' אינו איחול מילולי יותר מאשר 'להתראות'. אלה פשוט נוסחאות שאנחנו אומרים אחד לשני בזמנים מסוימים, ומשמעותם הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת.
- תומר פרסיקו, "גם רוגל אלפר הוא טקס"

אני מסרב לשקר כדי לקיים "מסורת". אם כבר, אני מעדיף לקיים מסורות אחרות של אבותי, כגון אמירת וקידום האמת. אבל מעל הכל, אני חושב שתומר פרסיקו מדגים כאן את חוסר-הכבוד שיש ביהדות כלפי פשט המילים. זה עמוק בשורשי היהדות, זה נובע ישירות משיטת הדרש שפיתחו הפרושים כאשר הם המציאו-מחדש את היהדות. לפרסיקו אין בעיה אם כך שהוא אומר משהו שהוא מילולית לא נכון, כי הוא נכון תחת "פרשנות" מסוימת. וזה שיש אנשים שמאמינים לפרשנות המילולית, נו, זה אולי מצער אבל זה לא נורא.

להפך. זה שיש אנשים המאמינים לפרשנות המילולית זה לא רק מצער אלא זה פועל יוצא בלתי-נמנע של המילים. כאשר אתה מכבד טקסטים ששגויים מילולית, אתה תיצור ותחזק זרמים דתיים הלוקחים אותם באופן מילולי. זאת לא רק בשל הבלבול והאדרת הטקסט כשלעצמו, אלא גם ישירות בגלל דחיית החשיבות של האמת המילולית.

סטיבן פינקר אמר פעם*:

הרעיון שאתה צריך להאמין למשהו בגלל שהוא לא נכון לא בא טבעית לאנשים. ברוב הזמנים והמקומות הצהרת אמונה היתה עניין של סולידריות עם התרבות שלך - אתה אומר שאתה מאמין בדברים כדי להראות שאתה חבר נאמן של הקואליציה, זה עניין של הפעלת סמכות, זה עניין של נימוס ומנהגים. המוסכמות החברתיות הקיימות במדע, בדמוקרטיות, בפורומים אינטלקטואליים מנוהלים-היטב כגון אוניברסיטאות, הקובעות שחייבת להיות לך סיבה לאמונות שלך, שאולי ייקראו לך לספק אותה, שאפשר וקביל להתנגד לך בלי שזה יהיה חוסר-כבוד או עלבון, שסטודנטית לתואר שני יכול לקרוא תיגר על זוכה פרס נובל אם היא ראתה פגם בטיעון שלו וזה לא סימן של חוסר כבוד לא אליו אישית ולא לקהילה. שכל שיח וכל אמונה צריכים להיות מוגבלים על ידי מה שנכון - זו מוסכמה חברתית מאוד לא טבעית. ואז אני חושב שהמדע אבל באופן כללי יותר אני חושב על הנאורות, ההומניזם החילוני, דמוקרטיה מתפקדת היטב - אלו הערכים אשר מניעים את כל המפעלים האלו, אשר המדע הוא [רק] חלק מצליח במיוחד מהם.
   - סטיבן פינקר

זה מה שחוסר הכבוד לאמת-המילולית מגיע אליו, בסופו של דבר: חוסר כבוד לאהבת האמת שמונחת בבסיס המדע, ובחשבון האחרון בבסיס פרוייקט הנאורות כולו. בכך שתומר פרסיקו נוקט בשיטת הדרש, במקום להתייחס בכבוד למילים כפי שדורש ממנו בצדק רוגל אלפר, הוא תומך באופן עקיף בדרכי מחשבה גרועות. אי אפשר לחיות כמו כימרה, להגיד דבר אחד אך להאמין בדבר אחר. השימוש בחשיבת-דרש, אפילו במודע, ייגלוש בהכרח ללא-מודע וישפיע בהכרח חברתית. יש יותר ממספיק חשיבה מסוג זה בארץ, אין לקדמה. יש לומר במקום זאת את הדברים ברורות: אין חתימה, ואין אלוהים. אין לברך גמר חתימה טובה.

---

שתי הערות:

למרות כל זאת, אילו יאמר לי מישהו "גמר חתימה טובה" אני כנראה לכל היותר אומר "אני לא דתי, אבל תודה". אבל זה בגלל שלגרור אנשים לוויכוחים תאולוגיים כשכל מה שהם רצו לעשות זה לברך אותי זה לא הקטע שלי. אבל, אני לא אברך אותם בגמר חתימה טובה בחזרה - זו כבר תהיה הוצאת דבר שקר מפי.

וגם - יוצא שאני כותב הרבה על תומר פרסיקו לאחרונה, זה בעיקר בגלל שאני מעריך אותו אז אני עוקב אחריו בפייסבוק. וגם בגלל שהוא כותב טוב. אין לי משהו מיוחד נגדו, להפך אני חושב שהוא יותר מרשים וככלל צודק מרוב הדתיים. רק חבל שהוא בוחר להצטרף למסורת שקרית, ולפרשה מחדש, במקום לשלול אותה ולהבנות את החברה החילוניות היהודית בצורה דרסטית יותר, צורה הדוחה בבירור את המסורות היהודיות-הדתיות הספוגות בטעות ושגגה.

* כפי שאפשר לראות בסרטון יו-טיוב הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=6UWcQYDI3Ac

The idea that you should believe in something because it's true does not come naturally to people. In most times and places the assertion of belief has been a sign of solidarity with one's culture - you say you believe things to show that you are a loyal member of the coalition; it's a matter of exerting authority, it's a matter of politeness and convention. The kind of social norms that function within science, within democracies, within well-run intellectual forums like universities, which say that you must have a reason for your beliefs, you may be called upon to provide them, you may legitimately be challenged without this being a form of disloyalty or insult, that a graduate student can challenge a  Novel prize winner if she sees a flaw in his argument and it's not a sign of disrespect to him as a person or to the community. That all discourse and all belief are subordinated to what's true is a very unnatural social norm. And then I think science but more generally I think of Enlightenment, secular humanism, well functioning democracy, those are the values that animate all of these enterprises of which science is a particularly successful part. 

דרשת ראש השנה ליום כיפור

סבי היה רב. למעשה, הוא היה הרב הצבאי הראשי של צבא צ'כוסלובקיה שנלחם בנאצים (תחת פיקוד בריטניה). כחלק מכך, הוא נשא דרשות. אני רוצה להביא היום, רגע לפני יום כיפור, קטע מהדרשה שהוא נשא בראש השנה תש"ה, 1944:

מובן מאליו שאנחנו, החיילים היהודים מצ'כוסלובקיה , צריכים להשתדל תמיד, ובפרט עכשיו , להשתתף בתפקיד הקשה אבל המכובד של הסרת כבלי השעבוד מהעמים המשועבדים ומאחינו הסובלים ולתת מעצמנו הכול  בשביל לתרום לניצחון . אפילו שרבים מאתנו אינם במצב גופני טוב , אנחנו צריכים להשלים את החיסרון הזה בעוז הרוח ובלהט לניצחון על אויב, שלא רק רודף מדי יום את יקירינו, אלא גם מעליב את כבוד העם היהודי, אוצרנו הלאומי היחיד . במלחמתנו שלנו צריך להיות ברור לנו שצריך להראות ולקיים חברות כלפי כולם, ואין להבדיל בין אחינו לנשק לפי מוצא או לפי דת  או השקפה. החיים המשותפים בצבא אחד עם בני דתות אחרות וקבוצות לאומיות שונות צריכים לשמש לכל הצ'כוסלובקים, ולנו היהודים בפרט ,אבן בוחן והכנה לחיים המשותפים אחרי המלחמה. הבה ננסה ,לכן , להיות חברים של אמת לעמיתינו ולקיים את השקפת היסוד שכולנו בני אל אחד.

בעשרות השנים האחרונות נזרעו ע"י פושעים חסרי רסן זרעים של איבה ואפליה בין העמים ובפרט כלפינו ,היהודים. זה כמעט טבעי שגם אל בין שורות חברינו נסחפו פרות מורעלים כאלה ,ועלינו החובה לשכנע את חברינו בטעותם במלים ובמעשים  ובמילוי ללא תנאי של חובותינו. אם חלילה זה לא יִצְלַח ,ויתעורר מקרה –בין בשרות הצבאי ובין בבית אחרי המלחמה- שמישהו ינסה להפיץ ולזרוע את הרעל שנגדו יצאנו להלחם, חובה עלינו לפעול נגדו בצורה התקיפה והיעילה ביותר-וזאת לא רק למעננו , אלא למען צ'כוסלובקיה כולה. צ'כוסלובקיה תוכל להתקיים אך ורק אם תשמור על עקרונות הדמוקרטיה, רק כאשר לא יהיו מאבקים והסתה בין שכבות האוכלוסייה, ורק אם האדם יוערך לא לפי השתייכותו הדתית, הלאומית, הלשונית –אלא רק לפי תכונותיו האישיות, לפי מעשיו.  לדרך זאת כוונו אותנו הנשיא המשחרר(מָסָרִיק) והנשיא בֶּנֶש (נשיא הממשלה הצ'כית הגולה) ובדרך זו עלינו לצעוד ,בה עלינו לבחור ולהביא מזור לנפשותינו.
....
אלוהים, היום ,כאשר אתה חורץ גורלו של כל נברא זכור ושמע בְּשָמֶיךָ את האנושות הקוראת ומקווה אליך. זכור אלוהים את הסבל של אלה אשר בגלל השתייכותם לעם היהודי, לאמונתם ולדתם הם מעונים ונרצחים. עצור את היד המונפת להשמיד את עמך והצילנו כמו שהצלת מקרבן את יצחק אשר בזכותו הבטחת לעמוד בברית שחתמת עם אבינו. אלוהים , אשר נתת לנו לשאת בכל-כך הרבה אסונות וצער, אנו קוראים אליך : הַחְיֵיה אותנו שנית ושָׂא אותנו ממעמקים אל החיים. רשום אותנו ,אלוהים, את משפחותינו ורֵעֵינוּ, לחיים , לחיים מלאי ברכה . אלוהים, עשה שנצא בסוף ימי התשובה מהקהל הקדוש שלך מחוזקים בדברי עֵלִי ,הכהן הגדול, שאנחנו קוראים בהפטרה של מחר בספר שמואל:"לכי בשלום ואלוהי ישראל ייתן את שאלתך אשר שאלת מֵעִמוֹ" (שמואל א' א' י"ז )שמע ,ה', את בקשותינו ועשה שיושג השלום בימים הראשונים של השנה הבאה עלינו לטובה, השלום , הניצחון ותקומה מחדש של צ'כוסלובקיה, של היהדות ושל האנושות כולה ושהאנשים ינהגו לפי דבריך באהבה ,בחרות ובשוויון .

אני גאה בסבי, אשר לא רק נלחם נגד הנאצים אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, נלחם למען ערכי ועקרונות הדמוקרטיה. זרעי הרעל של האיבה והאפליה בין העמים גלויים היום בבירור בקרב הדתיים שבקרבנו, ועלינו לפעול נגדם בצורה התקיפה והיעילה ביותר בדיוק כפי שאמר סבי. ישראל תוכל להתקיים רק אם תשמור על עקרונות הדמוקרטיה, ממש כדבריו.

סבי שגה, כאשר שייך בטעות את הדת היהודית למוסר הדמוקרטי. היהדות היא אנטי-דמוקרטית. ערכי היהדות אינם אהבה חרות ושוויון, כי אם סמכותיות, הלכה, גזענות ושוביניזם. לא בשל חוסר באהבה גלו אדם וחווה מגן העדן, אלא בשל חוסר ציות לאל; לא חרות כפה עלינו משה בסיני, אלא את ההלכה למשה מסיני; לא בשוויון דוגלת היהדות, אלא בהפרדה בין כהן לעם, בין גוי ליהודי, בין איש ואשה. הניסיון לנקות את היהדות מערכים אנטי-דמוקרטיים אלו ולהציג יהדות הומנית סופו שהוא מוביל לגידול ביהדות אותנטית; במקום לגדל את פירות האהבה, הוא מגדל גידולי פרא בשדות יהודה המפגעים בפלסטינים, ופירות שחורים בשדות ישראל הכופים את ציוויי האל הדמיוני שלהם על הישראלים. סבי גם שגה כאשר, אפילו אל מול השואה, הוא התמיד באמונתו באל הטוב. אותו האל אשר לא רשם את כה רבים ממשפחתי לחיים בשואה, אינו יכול להיות טוב. הניסיון לשייך קיום לדמות ספרותית זו מוביל לאמונות משיחיות שעליהן שרי ממשלתנו מוסרים את נשמותינו, ותורם לכך שבמקום לכתת את חרבותינו לאתים לנצח נאכל חרב.

לכן היום, ביום כיפור זה, אני אמשיך להלחם בעד האידאליים הדמוקרטיים אשר לקידומם סבי נלחם, וכחלק מזה אמשיך גם להלחם כנגד דתו שלו, המנוגדת להם. לו יהי ובשנה הבאה ייזנחו האנשים את הדתות, וינהגו לפי דברי סבי - באהבה, בחרות, ובשוויון.

התחזית הדמוגרפית למדינת ישראל

דוח מכון טאוב האחרון מצביע על כך שאחוז התלמידים בכיתה א בבתי ספר חרדיים נשאר קבוע בשנים האחרונות; ולא גדל, כפי שכולם חזו. הכותבים מציעים שאולי חזרה בשאלה היא הסיבה לכך. זה מאוד מעודד, אבל זה גם נשמע לי מאוד לא סביר - כשלחרדי ממוצע יש 7 ילדים, איך יכול להיות שיציאה בשאלה מאזנת את זה?! אז החלטתי לייצר תחזית דמוגרפית פשוטה, הכוללת מעבר בין הזרמים הדתיים בחברה.

קודם כל - שיעורי פריון. האם למשפחה ממוצעת חרדית יש אכן 11 ילדים, כפי שאוהבים לומר? לא, אבל קרוב לכך. על פי דו"ח (שנכתב עבור חה"כ החרדי משה גפני) מפברואר 2016, שיעור הפריון של הקבוצות הדתיות השונות משתנה רק מעט עם השנים. שיעור הפריון לאשה חרדית היום עומד על 6.9 ילדים בימי חייה, ובאופן דומה הוא נע ונד בין 6 ל-7.5 במהלך 35 השנים האחרונות. גם שיעורי הפריון של רמות הדת האחרות נשאר דומה. לאור כך, אני לא רואה סיבה לחשוב ששיעורי הפריון יישתנו בהרבה בעתיד הנראה לעין.

זה משאיר את נתוני שינויי הדת במהלך השנים. מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אפשר לראות את שיעורי שינויי הדת בין הזרמים הדתיים השונים בישראל על פני דור. הסקר האחרון שבו זה אפשרי הוא מ-2012 (הלמ"ס שינה את השאלון לאחר מכן). אם ניקח את הנתונים משם, נראה שהחרדים נשארים חרדים (כמעט 92% ממי שנולד חרדי נשאר חרדי), וחילונים נשארים חילונים (כ-84%); בשאר רמות הדתיות יש שימור קטן יותר, כלומר הם נוטים לההפך ליותר חילונים או, במידה קטנה יותר, יותר חרדים. למעוניינים, מטריצת המעבר בין הזרמים נראית כך:

אפשר לראות כאן בעמודה הרביעית למשל שרק כ-54% ממי שגדל בבית מסורתי-לא-דתי נשאר בדרגת דתיות זו, כאשר 33% הפכו לחילונים וכ-8% הפכו למסורתיים-דתיים.

אם נשלב את נתוני המעבר בין הזרמים בכל דור עם נתוני הפריון בכל דור, נוכל לקבל את מטריצת השינוי הדתי בכל דור. היא נראית ככה:

זה אומר שהחרדים בעיקר מכפילים את עצמם פי 3 בכל דור, ושאר הזרמים קטנים מעט עם הדורות מבחינת גידול טבעי; אבל מצד שני שיש גם מעברים לא-פשוטים-להבנה בין הקבוצות. המעברים האלו גורמים לכך שקשה פשוט לראות מה קורה מתוך הטבלה. במקום זאת, יש להפעיל את המטריצה על אוכלוסייה התחלתית כדי לראות איך היא תשתנה. אם נתחיל מהנתונים שעל בסיסם חישבנו את המעבר בין דרגות הדתיות (נתוני 2012 של הלמ"ס), וניקח "דור" באופן שרירותי כ-30 שנה, נגיע לתחזית הדמוגרפית הבאה:

כפי שאפשר לראות, כל האוכלוסיות גדלות באופן מעריכי. אבל האוכלוסיה החרדית גדלה הרבה, הרבה יותר מהר. היא תגיע לגודלה של האוכלוסייה החילונית ותתחיל לעקוף אותה במהירות תוך כ-50 שנה.

קצת קשה לראות מתוך הגרף שלמעלה את האחוזים מהאוכלוסיה. הנה גרף של האחוזים מתוך האוכלוסיה היהודית (אחוז האוכלוסייה הערבית כנראה נשאר די קבוע לאורך השנים; אז אני לא דן בו בניתוח זה):

כפי שניתן לראות, כחלק מהאוכלוסייה היהודית כל האוכלוסיות יורדות חוץ מהאוכלוסייה החרדית, העולה בהתמדה; והיא עושה זאת בעיקר (אם כי לא רק) על חשבון האוכלוסייה החילונית, שמצטמקת בהרבה. תוך קצת יותר מ-50 שנה, האוכלוסייה החרדית נהפכת לקבוצה הגדולה ביותר.

זה לדעתי לא תרחיש מאוד סביר, בין השאר כי יש בו בעצם 0% יציאה בשאלה אל החילוניות. זה לא מסתדר לי עם אנשים רבים שאני מכיר שיצאו בשאלה, שנראה שלעתים די-קרובות בוחרים בחילוניות, וגם לא מתחשב בכך שאחוז היוצאים בשאלה משתנה עם השנים וכיום הוא כנראה 10% בקרב הצעירים. אז בואו נלך עם נתון זה - נניח שמעתה ואילך יש 10% נוספים של יציאה לשאלה מתוך הציבור החרדי, של חרדים הנהפכים לחילונים. האם תחת הנחה נדיבה זו, תהיה אכן עצירה של הגידול החרדי? לא. ממש לא. הנה גרף התחזית.

רואים הבדל? גם אני לא. גם בהנחה הנדיבה של 10% מעבר אל החילונים, בנוסף לשיעורי היציאה בשאלה הנוכחיים (כלומר סה"כ 18% מעבר!), הציבור החרדי הופך לגדול ביותר תוך כ-50 שנה, וכל השאר יורדים.

כמובן, שייתכן שתהיה נהירה המונית יותר אל התבונה. מה אם תהיה יציאה בשאלה של 25%, בדומה לאחוזים בקרב הקבוצות הדתיות האחרות (ואף פחות מהן)? זה כבר ייצור שינוי משמעותי למדי.

במקרה זה אחוז החילונים בחברה נשאר כמעט יציב, והגידול באחוז החרדים הוא בעיקר על חשבון הקבוצות האחרות. החרדים יעקפו את החילונים רק עוד כ-130 שנה. זה כבר זמן כה רב שבהחלט סביר שייקרו תהפוכות מהותיות עד אז, שיהפכו את כל המודל ללא רלוונטי. אולי למשל החרדים יהפכו לליברליים ברבות הימים, כך שכל השאלה מהו אחוזם באוכלוסייה תהפוך ללא ממש חשובה.

באחוזי יציאה בשאלה גבוהים מאוד, החרדים אף ירדו כחלק באוכלוסיה. אולם מעניין שירידה שלהם כאחוז באוכלוסייה דורשת יציאה בשאלה של כ-50% ומעלה! (בתסריט זה, אחוז החילונים יעלה!) קשה לראות אחוזים כאלו מתקיימים אלא אם החברה החרדית תפתח לחברה החיצונית כמו קבוצות הדתיות האחרות (אך אז, יש סבירות גבוהה לאחוזים המתקרבים לכך, לאור אחוזי המעבר הגבוהים מקבוצות רמת הדת האחרות).

אפשר כמובן להריץ גם תרחישים אחרים. מה ייקרה למשל, אם שיעור הפריון של החילונים יעלה משמעותית? הנה למשל הגרף לשיעור פריון של 3 לחילוניים (הוא כרגע על 2.1), שיעור הפריון החרדי יירד ל-6 (מ-6.9 כיום; זה סביר לדעתי, כי זה בתחום ההיסטורי ואני מנחש שהפיריון יירד עם גדילת האוכלוסייה החרדית), ואנו נניח שוב תוספת של 10% חרדים ההופכים לחילונים:

אפשר לראות שגם במקרה זה החרדים אמנם גדלים אבל הם יעברו את החילונים רק בעתיד הרחוק, עוד כ-120 שנה. זאת למרות שהפריון החרדי נשאר גבוה.

כמובן שגרפים אלו הם פשטניים, והעתיד ייראה אחרת. אבל אני חושב שהם כן יכולים ללמד אותנו מהם הפרמטרים החשובים. לא סביר לאורם שאחוז קטן של יציאה בשאלה הוא זה הגורם לכך שאחוז התלמידים החרדיים נשאר קבוע; סביר הרבה יותר שזו או פלקטואציה סטטיסטית או תופעה הקשורה לשינוי של המסגרת החינוכית שההורים שולחים את ילדיהם אליה, ושאין באחוז קטן (אפילו כ-18%! - כלומר 8% נוכחיים + 10% מומצאים) של יציאה בשאלה כדי לשנות מהותית את התרחיש הסביר ביותר הנוכחי: גדילה אקספוננציאלית שמכרסמת בעיקר בחילונים ותגרום לכך שהחרדים יהיו רוב באזור 2065. רק אחוזים גבוהים מאוד של יציאה בשאלה (מעל 33%), גידול משמעותי בפריון החילוני (ל-3 ויותר), או ירידה משמעותית בפריון החרדי (ירידה ל-5 תספיק להרחיק את הרוב החרדי לכ-110 שנה), יכולים לשנות מהותית את התמונה או לפחות לדחות אותה לזמנים מאוד רחוקים. כל הדברים האלו אפשריים, כמובן, אך אני מתקשה לראות אותם מתרחשים בזמן הקרוב. 

אפיקורוס: הכופר הגדול

אני כותב להנאתי, לאט לאט, ספר על פילוסופיה ותולדות הפילוסופיה. די סיימתי את הקטע על אפיקורוס, אז החלטתי לפרסם אותו כאן. זו רק טויטה; אז אשמח לתיקונים \ הצעות \ אחר.

אפיקורוס: הכופר הגדול

אם יש כופר גדול בתקופה העתיקה, הרי שזהו אפיקורוס (המאה ה-4 עד 3 לפנה"ס). ביהדות, שמו אפילו נהיה זהה לכינוי של כופר: אם אתה "אפיקורוס", אתה כופר בדת. 

אפיקורוס היה בן זמנו של אפלטון, ולימד לידו באתונה. בדומה לרוב הפילוסופים היווניים לאחר סוקרטס, עיקר עיסוקו היה בהתווית דרך חיים שתקדם את חיי המוסר, את החיים הטובים – חיים של אושר, וללא סבל. אך אפיקורוס כלל לא הטיף לחיי תענוגות. לדעת אפיקורוס, חיי אושר ושגשוג מושגים על ידי הסתפקות במועט חומרי, בעושר מספק אך לא מוגזם; והתמקדות במקום זאת בטיפוח יחסי חברות ובדיונים אינטלקטואליים.

"מזון ומשקה מפוארים, בשום אופן לא יגנו עליך מצרה. עושר מעבר לטבעי, אין בו תועלת יותר ממיכל שעולה על גדותיו. ערך אמיתי לא נוצר על ידי תיאטראות ואמבטאות ציבוריות, או בשמים ומשחות, אלא על ידי פילוסופיה"."העושר הנדרש על פי הטבע הוא מוגבל וקל להשגה; אך העושר אשר נדרש על ידי אידיאלים ריקניים הוא אינסופי""מכל האמצעים אשר החכמה משיגה על מנת להבטיח את האושר למשך חיים שלמים, החברות היא החשובה ביותר ובהרבה." --- אפיקורוס

תורה זו נכונה הייתה לא רק לאזרחים האתונאים, אלא גם לעבדים ואף לנשים. אפיקורוס היה ידוע לשמצה על כך שלימד אותם והתייחס אליהם ללא אפליה.

אפיקורוס לימד שהחיים הטובים, החיים אשר מובילים לאושר ומרחיקים את הסבל, הם גם החיים המלאים במידות טובות כגון כבוד וצדק.

"בלתי אפשרי לחיות חיים נעימים בלי לחיות בחכמה ובכבוד וצדק, וזה בלתי אפשרי לחיות בחכמה וכבוד וצדק בלי לחיות בנעימים." -- אפיקורוס

אך על החיים הטובים עלולים להעיב אמונות בלתי נכונות, שיכולות לנטוע פחד בלתי מוצדק או להניע את האדם לבצע בחירות שגויות. על מנת לחיות חיים טובים, עליך לפיכך להבין את העולם, דרך המדע.

"אדם אינו יכול למגר את פחדיו באשר לעניינים החשובים ביותר אם הוא אינו יודע את טבע היקום אלא עדיין נותן מידה של סבירות למיתוסים. לכן בלי לימוד הטבע לא ניתן להנות מאושר טהור." -- אפיקורוס

בכך התכוון אפיקורוס בעיקר לפחד מהאלים ומהמוות. "ארבעת-העקרונות" המפורסמים של אפיקורוס היו

"אל תפחד מהאל;
אל תדאג מהמוות;
מה שטוב הוא קל להשגה,
מה שנוראי קל לסבול."
-- אפיקורוס

אפיקורוס אימץ את ההשקפה האטומיסטית על הטבע, ובהתאם לכך הבין את העולם כמקרי ולא נוצר על ידי האלים, ואת החיים כנוצרים באופן מקרי ואז כמסתיימים באופן מקרי כאשר הגוף מתקלקל, ללא כל נשמה נצחית. (הנשמה, על פי אפיקורוס, הייתה אף היא מורכבת מאטומים, ולכן נהרסת במוות ממש כמו הגוף.) לכן אין צורך לפחד מהמוות – אין חיים לאחר המוות, ולא נסבול בהם אלא לא נהיה קיימים (בדיוק כפי שלא היינו קיימים לפני שנולדנו).

"לפיכך המוות, הנורא ביותר מכל הרעות, אינו כלום עבורנו, מאחר שכאשר היננו, המוות עוד לא בא, וכאשר המוות בא, אנו כבר איננו." – אפיקורוס

רעיון זה היה כה חשוב לתנועה האפיקורסית, שהאפיקורסים נהגו לכתוב אותו על גבי המצבה שלהם: כמו שבישראל מקובל לכתוב "ת.נ.צ.ב.ה", כך על מצבות האפיקורסים היה כתוב

לא הייתי; הייתי; אינני; זה [כבר] לא משנה לי.

באשר לאלים, אפיקורוס טען כי מאחר שהאלים הם מושלמים הם לא מונעים על ידי כעס ולא על ידי הכרת-תודה, ולכן אין כל טעם לעבוד אותם. האלים המושלמים ימשיכו להיות מושלמים ולא יעשו דבר למעננו, שכן לא חסר להם דבר.

"מה שהוא מבורך ובלתי ניתן להריסה אין לא שום צרות כשלעצמו, ואינו גורם צרות לאחרים, ולכן הוא אינו מושפע על ידי רגשות של כעס או הכרת תודה. שכן דברים שכאלו הם סימנים של חולשה." – אפיקורוס

השקפתו של אפיקורוס לגבי האלים הייתה אם כך שהם קיימים, אך כמו כל הדברים הם מורכבים מאטומים, וש – חשוב ביותר – הם אינם מתעניינים כלל במתרחש בארץ ולכן אינם רלוונטיים לחיים. למרות זאת, מיוחס לאפיקורוס[1] טיעון נוסף נגד האל (למרות שהוא מגיע כנראה מהמסורת האריסטוטלית, שנתאר בהמשך). על פי מסורת זו, אפיקורוס טען שאין כלל אל טוב, שכן אילו היה אל כזה הרי שלא היינו רואים דברים רעים בעולם.

"האם האל מסוגל למנוע את הרע, אבל הוא אינו יכול? אם כך, הוא אינו כל-יכול. האם הוא יכול, אבל אינו רוצה? אם כך הוא רשע. האם הוא גם יכול וגם רוצה? אם כך מאין מגיע הרע? האם הוא גם לא יכול וגם לא רוצה? אז למה לקרוא לו "אלוהים"?" – מיוחס לאפיקורוס

טיעון זה, הנקרא "הטיעון מהרע" (argument from evil), נחשב עדיין לטיעון אתאיסטי חזק ביותר. הניסיון המקובל ביותר להצדיק את מעשי (או חוסר מעשי) האל[2], הוא לטעון שהרוע הוא הכרחי כדי לשמור על הרצון החופשי של בני האדם. טיעון-נגד זה כמובן מופרך שכן כפי שעלינו להתעלם מרצונו החופשי של אדם לרצוח, למשל (כלומר עלינו לעצור את הרצח אם אנו יכולים), כך גם על אל טוב לעשות.

בהקשר זה כדאי להזכיר שאפיקורוס כן האמין ברצון חופשי, ואף שינה את התאוריה של האטומיסטים על מנת לשמר אותו. על פי האטומיסטים, כל דבר התנהג על פי טבעו בהכרח לוגי ופיזיקלי, וכך מעשי האדם נקבעו על פי טבע ההתנהגות של האטומים שמרכיבים אותו. אפיקורוס לעומת זאת גרס כי יש מרכיב אקראי בתנועה של האטומים, ולכן מעשי האדם אינם ידועים מראש.

הגנתו של אפיקורוס על הרצון החופשי אינה משכנעת כלל שכן היא מבלבלת בין פעולה אקראית, לבין פעולת בחירה שאינה נקבעת על ידי מאום. אגב, לדעתי סוגיית הרצון החופשי היא אחת מהסוגיות הבודדות שבה הפילוסופיה המודרנית כן הגיעה למסקנה ברורה אודות המציאות – והיא שהמושג מבולבל וסותר את עצמו ולכן לא יכול להיות שיש לנו רצון חופשי. אבל כל זה נמצא הרחק בעתיד, ולא בפילוסופיה של אפיקורוס.

דעותיו של אפיקורוס זכו להד רב גם אחרי מותו, וקהילות אפיקורסיות צצו בכל רחבי האימפריה הרומית, כולל בישראל. למרות ההמלצה האפיקורסית להימנע מעיסוק בפוליטיקה, אפיקורסים רבים לקחו חלק במאמצים להביא תרבות ופלורליסטיות לבית המקדש וישראל בתקופה ההלניסטית, וזוהו עם הקיסר ההלניסטי אנטיוכוס ועם תומכיו. בשל כך האפיקורסיות הותקפה במהלך המרד החשמונאי. למרות זאת, השפעות הלניסטיות וכנראה גם קהילות אפיקורוסיות המשיכו גם בתקופת החשמונאים ואחריה. גם המשנה נאבקת באפיקורסים (בחילוניים, למעשה), והאגדה המפורסמת על "ארבעה נכנסו לפרדס" מרמזת אולי על השפעתו של "הגן" של אפיקורוס (אפיקורוס לימד מתוך גן באתונה); תחת פירוש זה של האגדה[3]:

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס [המשנה מלמדת על ארבעה תוצאות ללימוד תורת אפיקורוס], ואלו הן: בן עזאי [המפורסם בכך שלא היה נשוי], ובן זומא [שמעולם לא הוסמך לרב], אחר [אלישע בן אבויה, המפורסם בכך שהיה גדול בתורה], ורבי עקיבא [דוגמה לרבי מופתי]. ... בן עזאי הציץ ומת [אולי הכוונה שהתאבד?], עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'. בן זומא הציץ ונפגע [הפך לאפיקורוס, כלומר כפר בכך שהאל נתן את המצוות], ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו'. אחר קיצץ בנטיעות [כפר בקיום האל]. רבי עקיבא יצא בשלום. – תלמוד בבלי

עם הזמן עלו השפעות פילוסופיות חדשות, בעיקר אריסטוטליות ונאו-אפלטוניות (כפי שיתואר בהמשך), ודעכה השכבה המלומדת בכלל, כך שבמאה ה-3 לפנה"ס, כ-600 שנה לאחר היווצרותה, נכחדה התנועה האפיקורסית. בתקופה זו רוב האנשים, בארץ ובכלל האימפריה הרומית, היו כבר נוצרים.

---

[1] טיעון זה מיוחס לאפיקורוס, כנראה בטעות, על ידי כותב נוצרי. הציטוט שאני מביא אינו מדויק, אך הוא קולע לעיקר דבריו.

[2] תחום זה נקרא "תיאודיציה" (theodicy).

[3] תחת פירוש זה, הקטע מפורש בערך כך:

המשנה מדברת על ארבעה תגובות ללימודי "פילוסופיית הגן" של אפיקורוס. מי שבקיא שאינו בקי בתורה (בן עזאי מפורסם בכך שלא הוסמך לרבנות), עלול להתאבד (למות) כאשר הוא יבין שאין אלוהים והכל הבל. מי שבקי בתורה אך אינו רוצה לקיים את המצוות (בן זומא, המפורסם בכך שלא קיים "פרו ורבו") עלול להפוך לאפיקורוס, כלומר לכפור בשרשרת המסירה. החכמים הגדולים - אלישע בן אבויה – עלולים לאבד את אמונם באל כליל. ורק הצדיקים (רבי עקיבא) יתמידו באמונתם. 

להחרים את האירוע בתל אביב; וגם את בית הכנסת

עמד להתקיים בתל-אביב אירוע עם הדרת נשים - או, ליתר דיוק, הדרת שירת נשים (המנחה היא דווקא אישה). הארץ רעשה, ובצדק, ולמרבה השמחה האירוע כנראה בוטל. מעולה. אבל אני, רק שאלה: למה אותו הדבר לא חל על בית הכנסת? ביום כיפור הקרוב, ינהרו המוני בית ישראל אל בית הכנסת הקרוב למקום מגוריהם. בין ההמון הזה, יהיו גם רבים שרעמו על אותו הטקס המדיר. אך מה ההבדל?

בית הכנסת שאליו ינהרו אותם האנשים מדיר נשים לא פחות, ואף יותר, מאירוע השירה-בציבור. אם כבר אתם מתעקשים לקיים את המסורת של אבותינו בכך שתלכו לבית-כנסת ביום כיפור - למה שלא לפחות תלכו לבית כנסת רפורמי, או כל מסגרת אחרת שבה האשה אינה מנודה לעזרת-נשים ולא נאסר עליה להיות מנהיגה-דתית (רב)? 

עלינו להדיר את רגלינו מבית הכנסת, מבית הדין הרבני, וכן הלאה, בדיוק כפי שעלינו להדיר את רגלינו מהטקס המדיר.

הנה לדוגמה מילותיו של תומר פרסיקו, מההוגים המשפיעים ביותר בדורנו בקרב היהדות ההומניסטית בישראל לדעתי,

העניין הוא עקרוני: התחשבות לא יכולה לכלול ויתור על הערכים שלנו. שוויון בין גברים לנשים הוא מאבני הבניין של הדמוקרטיה שלנו ושל תפיסת העולם שלנו. אם זה היה אירוע במקום פרטי, או צדדי, או נוסף לאירוע המרכזי, העניין היה שונה. אבל לקבוע שאין לנשים אפשרות לשיר בכיכר העיר?
כלל זה יהיה נקוט בידיכם: אל לנו להתיישר על פי הקיצונים ביותר. תמיד יהיה ציבור מסויים שעבורו אורח החיים שלנו בעייתי או "פוגעני". עלינו לעמוד בצורה ברורה על הערכים שלנו: הומניזם, דמוקרטיה, ליברליזם.
לזמרים שהסכימו להשתתף במופע: אסף אמדורסקי, שלומי שבת - העמוד הרשמי, שלומי שבן | shlomi shaban, Eviatar Banai - אביתר בנאי - העמוד הרשמי, חנן בן ארי - הדף הרשמי, Shuli Rand / Shuly Rand / שולי רנד, ישי ריבו ישראל גוריון - חשבו שוב אם אתם רוצים לשתף פעולה עם אירוע כזה.

נכון מאוד. אבל האם תומר פרסיקו בעצמו היה מדיר את עצמו מבית כנסת אורתודוקסי? אני בספק. אבל זה בדיוק מה שהוא צריך לעשות, בדיוק מהסיבות שהוא מונה. לקבוע שאין לנשים אפשרות להיות נוכחות כחלק שווה בקהל, או כמובילות, של הטקסים המרכזיים בחיים הדתיים של הקהילה? זה לא מוסרי לא פחות, ואף יותר, מהדרתן משירה בכיכר העיר.


אפשר לתת עוד הרבה ציטוטים כאלה, מאנשים שונים. הנה למשל תמר זנדברג,

אני שומעת עכשיו קולות שמסבירים שאין כאן שום דבר לא חוקי ושלמי שלא רוצה שלא יגיע למופע. אני רוצה לומר בברור: הדרה זה ערכים כמו שגזענות זה ערכים. אין סימטריה בין עמדה ערכית ששואפת לצדק, שוויון, קבלה, פלורליזם ודמוקרטיה ובין כזו שחותרת תחת כל אלה. למעשה, האחרונה היא בכלל לא עמדה, היא סתם ריאקציונריות צרה, מסתגרת, מדירה ואלימה.

אין לי ספק שתמר זנדברג בזה להדרת הנשים שבאורתודוקסיה. אבל האם היא תרחיק לכת עד כדי דחייה מחלטת של הגעה לטקס דתי אורתודוקסי? האם היא תסרב להגיע לבית כנסת אורתודוקסי, בגלל שהוא מדיר נשים, בדיוק כפי שהיא קוראת שלא לבוא לאירוע כי הוא מדיר נשים? אינני יודע, אבל אני בספק. 

צריך להיות ברור וחד: דת הכוללת הדרת נשים היא בזויה, ואין לכבד אותה. אין לכבד את טקסיה בנוכחותינו, אין לכבד את מקדשיה ומקומות התפילה שלה בנוכחותנו, אין לכבד את בתי-הדין שלה, או כל טקס או מקום מדיר אחר. כי ערכי השוויון אינם מוגבלים למופעי שירה.

היציאה בשאלה מונעת את גידול האוכלוסיה החרדית

מרכז טאוב פרסם עכשיו דו"ח על מספר התלמידים בזרמי החינוך השונים ואיך הוא משתנה עם השנים. עיקר הדו"ח הוא שהמעבר בין הקבוצות השונות קטן, אבל בין השאר הוא מציין כי נראה שאולי הגידול החזוי באחוז התלמידים החרדים - ולכן גם באחוז החרדים במדינה - נעצר בשל יציאה בשאלה.

שימו לב לתרשים הבא מהמסמך, של אחוזי מספר התלמידים בכיתה א:

כפי שניתן לראות הגידול באחוז התלמידים החרדים די נעצר בשנים האחרונות. אבל למה? הדו"ח מציין שבין 2000 ל-2009 ירד הפריון החרדי ב-10% (הוא עדיין מאוד גבוה, 6.53 לעומת 2.07 של חילונים). לכן היינו מצפים שהגידול במספר תלמידי כיתה א' יקטן בהתאם; קשה לי לומר בכמה, אולי ב-10% כך שהוא יירד מ-0.01227 במעבר לשנת 2006 (כשאלו שנולדו ב-2000 נכנסים לכיתה א) ל-0.01104 בשנת 2015. אולם בפועל קצב הגידול בשנת 2015 עמד על 0.00529 בלבד. מדוע? ובכן, על פי הדו"ח כ-1% מהילדים עוברים נטו מהחינוך החרדי לחינוך דתי פחות (אחוז העזיבה משמעותי יותר, אבל החינוך החרדי מקבל גם זרזיף מהחינוך הממ"ד ואפילו הממלכתי, הגדולים ממנו, כך שנטו כ-1% עוזב). זה קצב קטן מדי מכדי להסביר את הירידה בגידול החרדים. מרכז טאוב מציע שאולי הגידול קטן בגלל היציאה בשאלה - יש תלמידים רבים שבכלל לא מגיעים למערכת החרדית, כי הוריהם כבר יצאו בשאלה.

האמת שהוא לא אומר את הנ"ל לגבי הגרף למעלה, אלא גרף אחר, אבל אותו ההגיון תקף:

נתונים אלו מעלים שאלה חשובה ביותר לגבי המגזר החרדי: אם שיעור הילודה במגזר ירד ב-10 אחוזים בלבד, מדוע קצב הגידול השנתי של זרם החינוך החרדי ירד בכ-55 אחוז )מ-3.5 אחוזים בממוצע בחומש הראשון של התקופה ל-4.3 אחוזים בחומש האחרון של התקופה )תרשים 2 לעיל ולוח נ'3בנספחים(? לכאורה אפשר היה להסביר זאת בריבוי התלמידים העוזבים את הזרם החרדי לטובת זרמים אחרים, אולם כפי שיודגם בסעיף הבא, שיעור המעברים בין זרמי החינוך נמוך מאוד, ובוודאי אינו יכול להסביר לבדו את הפער בין שיעור הילודה לירידה בקצב הגידול השנתי. האפשרות הסבירה ביותר העולה על הדעת – שטרם נבדקה לעומקה – היא תהליכי עומק של "יציאה בשאלה". בעת כתיבת מסמך זה הופיעו בכלי התקשורת כמה ידיעות המעלות את הסברה שבשנים האחרונות התרחבה תופעה זו באוכלוסייה החרדית )ובהן סדרת כתבות נרחבת של אבישי בן-חיים בערוץ 10 .)אך היות שנושא זה אינו עומד במוקד הבדיקה הנוכחית, אפשר רק לציין שהנושא ראוי לבחינה מעמיקה. 

אם השערה זו צודקת, נתונים אלו מראים על אחוז יציאה בשאלה משמעותי בציבור החרדי, אולי אף גבוה יותר מה-10% שהוערך לאחרונה. בכל אופן, יש לפחות אפשרות שעוצמת היציאה בשאלה מספיקה כדי לבלום את הגידול באחוז החרדים במערכת החינוך ולכן, בסופו של דבר, בישראל (מספר החרדים עדיין גדל, אך נעצר  הגידול באחוזם באוכלוסיה. זהו הגודל הבעייתי כי הוא קובע את מידת ההשפעה שלהם על דברים כמו עצירת הרכבת בשבת).

כפי שכותבי הדוח אומרים, קשה באמת להבין מדוע האחוזים הם מה שהם ומה יהיה בעתיד; הייתי רוצה לראות דוח מפורט יותר לגבי כיתה א בפרט, שם השנים מוגדרות יותר. אני מקווה שאכן ההשערה שלהם נכונה, וזה לא תאונה ססטיסטית אלא שהיציאה בשאלה הצליחה לגבור על קצב הריבוי החרדי.

בכל מקרה, כפי שכותבי הדוח אומרים במקום אחר,

כל הנאמר כאן אינו מפחית כהוא זה מהבעיה המרכזית והמיידית של מערכת החינוך בישראל, שבה למעלה מ-45% מהתלמידים (היום, ולא ברור כלל מה יהיה המצב בעתיד הקרוב והרחוק)  – הערבים והחרדים – משתייכים לציבורים המאופיינים [ב...]
ב.       חוסר היכולת של הציבור הערבי להזדהות עם הגדרתה  של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והקשיים של הציבור החרדי להזדהות עם ישראל כמדינה דמוקרטית.
לאור זאת, מומלץ לכל האחראים למערכת החינוך – ולמי שעתידה יקר לו – לעסוק בבעיות היסוד הללו...

רק מפלגת אור בכלל מתייחסת לנושא הזה. לצערי, הציבור לא קשוב לו.

(אגב, באותו מקום הכותבים גם מציינים את קצבי המעבר החוצה מהזרם החרדי - כ-17% (!) מילדי הגן החרדים לא עוברים לבית-ספר חרדי, ואילו רק כ-3% עוזבים את החינוך הממלכתי. אני מייחס זאת לכך שלהורים רבים לא אכפת לשים את הילד בגן חרדי, אבל הם רוצים שבבית ספר הוא כבר יילמד בממ"ד או בביה"ס ממלכתי.)