לפני זמן לא רב כתב אורי קץ בלוג-פוסט על הספר "The Righteous Mind" של ג'ונתן היידט. ספר זה, משנת 2013, שוטח את משנתו של היידט (פסיכולוג אקדמי) שחשיבה מוסרית מבוססת על מספר קטן של אינטואיציות מוסריות בסיסיות, ושהמוח של ליברלים ושמרנים עובד אחרת במובן שליברלים לא מונעים על ידי חלק מהן. אני ממליץ מאוד לקרוא את הפוסט של אורי, הוא טוב מאוד. מה שאני רוצה לעשות בפוסט זה לשטף בכמה מחשבות שעלו בי למקרא הדברים של היידט.
אני לא מעיר על הספר - לא קראתי אותו. כן שמעתי מספר הרצאות של היידט, וקראתי מספר סיכומים של עמדותיו, אבל לא קראתי את הספר עצמו. אני לא מדבר על הספר עצמו, אלא על העמדה של היידט באופן כללי.
יש שלוש נקודות מעניינות בעבודה שלו לדעתי.
(1) התשתית הביולוגית של חוש המוסר
התאוריה של היידט אומרת שיש שש אינטואיציות מוסריות בסיסיות שמרכיבות ביחד את ה"חוש המוסרי" שלנו. העניין הוא שאיך אנו מפעילים אותן ואפילו אלו מהן אנחנו מפעילים נקבע במידה רבה משיקולים תרבותיים - חינוך, הסטוריית החיים שלנו, הסביבה החברתית בה גדלנו, וכן הלאה. עד כדי כך שאנשי השמאל למעשה לא מפעילים חצי מהחוש המוסרי, למשל, וגם את מה שהם מפעילים הם מפעילים בצורה שונה מאוד במובנים מסוימים. המסקנה מכך היא למעשה שאין דבר כזה חוש מוסרי "טבעי" - חוש המוסר הטבעי שלנו כל-כך גמיש, שהוא נקבע על ידי התרבות ותו לא.
זה בעייתי מאוד מבחינת תורת המוסר. בפילוסופיה המערבית, תורת המוסר אמורה לעזור לאדם לחשוף ולחדד את החוש המוסרי הטבוע בתוכו. בתורות המוסר המסורתיות, ההנחה היא שלכל בני האדם, או שלבני אדם "טובים", יש אותו חוש מוסרי בסיסי (למעשה, ההנחה היא לרוב שיש להם אותה רציונליות בסיסית ושיש להם לכן את היכולת להבין מהו המוסר הנכון כי הוא מחויב רציונלית; אבל אני מעדיף לדבר במונחים של "חוש מוסרי", כי זו נקודת השקפה נכונה יותר לדעתי). תורות מוסר נטורליסטיות מודרניות מכירות בכך שיש מגוון בחוש המוסרי, אך מניחות עדיין (במובלע, לרוב) שישנו חוש מוסרי "נורמלי" יסודי שמשותף לרוב בני האדם ומהווה את התשתית לפיתוח תורת המוסר. היידט אומר למעשה שאין דבר כזה - חוש המוסר כל-כך מגוון ונקבע כל-כך לחלוטין על ידי התרבות, שלא ניתן למעשה לדבר על ליבה משמעותית "נורמלית" שלו.
אני ... חושד שההידט לא צודק. (כהערת אגב: לא הרשימו אותי הניסויים שהוא מעלה באוב, שמריחים לי יותר מדי כמו ניסויים שנבחרו ותוכננו כדי לאשש תאוריה. אבל אולי זה רק הרושם שלי, זה ממש לא התחום שלי.) אני חושד שהמוסר הבסיסי הרבה יותר רחב ומשמעותי ממה שנראה שהוא נותן לו קרדיט, כלומר שאדם שגדל תוך כדי חינוך לחשיבה רציונלית ולאמיתות המדעיות והנטורליסטיות לגבי העולם (אלו אינן שאלות מוסריות, אך הן משפיעות על האמונות המוסריות), כולל לימודי היסטוריה וספרות עולמית, ושמעודדים אותו לחשוב על אמונותיו המוסריות ולעשות רפלקסיה עליהן - אני מאמין שכן יתפתח אצלו במידה רבה מוסר מסוים, שהוא המוסר של הנאורות. יהיו הבדלים בין האנשים ויהיו אסכולות שונות, אבל בגדול - המסקנה תהיה נאורות.
זה מה שאני חושד. אבל אני לא יודע אם זה נכון או אפילו סביר. אני כן יודע שהיידט עצמו בהחלט מחזיק בדעות מוסריות מאוד מסוימות, ולרוב לא נגרר לשגיאה הרלטיביסטית (הרעיון שהעובדה שיש תרבויות שונות עם מוסר שונה אומר שהמוסר שלהם שווה; מבחינתנו, בעלי המוסר הנאור, מוסר לא-נאור אינו מוסרי, בלי קשר לאיך הוא נוצר). מה שמביא אותי לנקודה השנייה,
(2) הכשל הנטורליסטי
הכשל הנטורליסטי הוא הרעיון שאם משהו הוא טבעי, אז הוא טוב או נכון. (ליתר דיוק, זה מובן אחד של המושג.) לפעמים נראה שהיידט נופל בכשל הזה, שכן חלק עיקרי בדבריו הוא להטיף לשמאל שלימין יש מוסר שונה ושזה לגיטימי. הוא אומר למשל שלימין שיקולים כגון בגידה או נאמנות, סמכות וכבוד, או טהרה וקדושה הם שיקולים מוסריים וחשובים ועד שהשמאל לא יכיר בכך ויכבד את השיקולים האלו הוא ימשיך לזלזל בימין, לראות בימנים "טיפשים" וכדומה במקום להבין שהם פשוט חושבים אחרת.
העניין הוא שזה לא לגיטימי. יש הבדל בין להבין שעבור אנשים רבים כבוד המשפחה, למשל, הוא שיקול מוסרי וחשוב (ולכן יש לדעתם להרוג נשים "מופקרות"), לבין לקבל את זה. משקל היתר ש - על פי תיאורי היידט - הימין נותן לשיקולים של קדושה, סמכות, ובמידה מסוימת נאמנות אינו נכון. הוא לא מתיישב עם ערכי הנאורות, ולכן אין לקבל אותו ולהתדיין על בסיסו כאילו שהוא לגיטימי אלא יש להוקיע אותו ולפעול כנגד ההשקפה המוסרית השגויה הזו.
לא ברור לי עד כמה היידט מודע לכך. מצד אחד, בראיון המצוין שלו עם סאם האריס היידט דוחה במפורש את הכשל הנטורליסטי ואומר שהטיעון שלו מתוחכם יותר. הוא אומר שהנטיות הטבעיות שלנו יוצרות ברבים מאיתנו את הנטייה לדבוק במוסר שמרני, לא שמוסר כזה הוא המוסר הנכון שיש לדבוק בו. אבל איך זה משתלב עם הנקודה הקודמת? אם התרבות יוצרת אצל חלקנו מוסר שמרני ואצל חלקנו מוסר ליבלרי, ואין חוש מוסרי אובייקטיבי אחד נכון - אז מדוע היידט מעדיף מוסר "טבעי" אחד (ליברלי) על פני האחר (שמרני)? כאמור, אני רוצה לחשוב שהמוסר הליברלי "נכון" יותר כי בחינוך נכון (אובייקטיבית) הוא זה שיעלה בעקבות רפלקסיה פנימית; אבל לא נראה לי שזו עמדת היידט. האם הוא פשוט מכיר בכך שהמוסר הליברלי הוא המוסר שלו, ושלכן הוא פועל לקידומו, למרות שאין הוא לא "טבעי" ולא "נכון" יותר מהמוסר השמרני? לא ברור לי.
בכל אופן, בפועל הכתיבה של היידט מובילה לרוב לכשל הנטורליסטי אצל קוראיו וזה חבל. במקום לחשוב על המוסר השמרני כמוסר טבעי אך שגוי, קריאת הגותו מובילה לחשוב עליו כמוסר לגיטימי. כך, למשל, המאמר (המצוין) של אורי קץ נגמר במילים,
האם כל האנשים שאינם מסכימים איתי הם בהכרח מטומטמים? אולי הם יוצאים מנקודת מוצא מוסרית אחרת? ואולי נקודת המוצא שלי איננה בהכרח עליונה על זו שלהם? [דגש שלי - י.ר.]
והבעיה היא בדיוק בנקודה האחרונה. זה לגיטימי לטעון שנקודת המוסר הבסיסית של אנשים אחרים היא שונה, ואולי זה נכון. אבל מכאן ועד לטעון שהיא לגיטימית באותה מידה - זה כבר לא צעד תיאורי, אלא צעד מוסרי, והוא לא מוצדק.
(3) הפיל והרוכב
נקודה אחרונה שרציתי לעמוד עליה היא שלדעת היידט אנחנו עושים את ההחלטות שלנו בענייני מוסר באופן אינטואיטיבי, ומשתמשים ברציונליות רק כדי להצדיק אותן בדיעבד. אנחנו לא מחליטים על מה מוסרי באופן רציונלי מתוך עקרונות מוסריים כפי שלעתים אנו חושבים שאנו עושים, אלא אנו מחליטים עליהן באופן לא רציונלי ועושים להן אחר כך רציונליזציות.
אין לי בעיה עם התזה הזו, בגדול. הבעיה שלי היא שנראה לי שהיידט לוקח אותה רחוק מדי.
קודם כל - העובדה שאלו השיפוטים המוסריים המידיים שלנו לא אומרת הרבה. השאלה היותר מענייננת היא האם אנו חושבים על עמדותנו המוסריות ומשנים אותן בהתאם במהלך חיינו, כאינדיווידואלים, כקהילה, וכחברה. ואני חושד שהתשובה היא שכן, אבל לאט. המוסר משתנה לאט עם הדורות, וחלק משינוי זה - אני חושב - מגיע ממחשבות ביקורתיות על המוסר הנוכחי שלנו.
אני רוצה לחשוב כך, כי זה נותן לי תקווה שכך ייקרה בסופו של דבר גם בארץ - אבל אין לי מושג אם זה באמת נכון. לפחות חלק משינוי מגיע בבירור בשינויים היסטוריים כגון שינויים כלכליים וטכנולוגיים שאין בינם לבין חשיבה רציונלית שום דבר. האם ביסודו של דבר הסיבה למוסר שלנו היא בעיקרה, או בחלקה הגדול, מקריות היסטורית? אינני יודע.
בכל אופן, המסקנה העיקרית מכל זה לא צריכה להיות שהמוסר הוא יחסי או שיש לקבל מוסר שמרני, אלא שיש לפעול לאור האמיתות המדעיות לגבי חוש המוסר ואיך הוא מעוצב על ידי התרבות כדי לעצב את חוש המוסר של החברה שלנו, ושל חברות אחרות, לטובה.
אני לא מעיר על הספר - לא קראתי אותו. כן שמעתי מספר הרצאות של היידט, וקראתי מספר סיכומים של עמדותיו, אבל לא קראתי את הספר עצמו. אני לא מדבר על הספר עצמו, אלא על העמדה של היידט באופן כללי.
יש שלוש נקודות מעניינות בעבודה שלו לדעתי.
(1) התשתית הביולוגית של חוש המוסר
התאוריה של היידט אומרת שיש שש אינטואיציות מוסריות בסיסיות שמרכיבות ביחד את ה"חוש המוסרי" שלנו. העניין הוא שאיך אנו מפעילים אותן ואפילו אלו מהן אנחנו מפעילים נקבע במידה רבה משיקולים תרבותיים - חינוך, הסטוריית החיים שלנו, הסביבה החברתית בה גדלנו, וכן הלאה. עד כדי כך שאנשי השמאל למעשה לא מפעילים חצי מהחוש המוסרי, למשל, וגם את מה שהם מפעילים הם מפעילים בצורה שונה מאוד במובנים מסוימים. המסקנה מכך היא למעשה שאין דבר כזה חוש מוסרי "טבעי" - חוש המוסר הטבעי שלנו כל-כך גמיש, שהוא נקבע על ידי התרבות ותו לא.
זה בעייתי מאוד מבחינת תורת המוסר. בפילוסופיה המערבית, תורת המוסר אמורה לעזור לאדם לחשוף ולחדד את החוש המוסרי הטבוע בתוכו. בתורות המוסר המסורתיות, ההנחה היא שלכל בני האדם, או שלבני אדם "טובים", יש אותו חוש מוסרי בסיסי (למעשה, ההנחה היא לרוב שיש להם אותה רציונליות בסיסית ושיש להם לכן את היכולת להבין מהו המוסר הנכון כי הוא מחויב רציונלית; אבל אני מעדיף לדבר במונחים של "חוש מוסרי", כי זו נקודת השקפה נכונה יותר לדעתי). תורות מוסר נטורליסטיות מודרניות מכירות בכך שיש מגוון בחוש המוסרי, אך מניחות עדיין (במובלע, לרוב) שישנו חוש מוסרי "נורמלי" יסודי שמשותף לרוב בני האדם ומהווה את התשתית לפיתוח תורת המוסר. היידט אומר למעשה שאין דבר כזה - חוש המוסר כל-כך מגוון ונקבע כל-כך לחלוטין על ידי התרבות, שלא ניתן למעשה לדבר על ליבה משמעותית "נורמלית" שלו.
אני ... חושד שההידט לא צודק. (כהערת אגב: לא הרשימו אותי הניסויים שהוא מעלה באוב, שמריחים לי יותר מדי כמו ניסויים שנבחרו ותוכננו כדי לאשש תאוריה. אבל אולי זה רק הרושם שלי, זה ממש לא התחום שלי.) אני חושד שהמוסר הבסיסי הרבה יותר רחב ומשמעותי ממה שנראה שהוא נותן לו קרדיט, כלומר שאדם שגדל תוך כדי חינוך לחשיבה רציונלית ולאמיתות המדעיות והנטורליסטיות לגבי העולם (אלו אינן שאלות מוסריות, אך הן משפיעות על האמונות המוסריות), כולל לימודי היסטוריה וספרות עולמית, ושמעודדים אותו לחשוב על אמונותיו המוסריות ולעשות רפלקסיה עליהן - אני מאמין שכן יתפתח אצלו במידה רבה מוסר מסוים, שהוא המוסר של הנאורות. יהיו הבדלים בין האנשים ויהיו אסכולות שונות, אבל בגדול - המסקנה תהיה נאורות.
זה מה שאני חושד. אבל אני לא יודע אם זה נכון או אפילו סביר. אני כן יודע שהיידט עצמו בהחלט מחזיק בדעות מוסריות מאוד מסוימות, ולרוב לא נגרר לשגיאה הרלטיביסטית (הרעיון שהעובדה שיש תרבויות שונות עם מוסר שונה אומר שהמוסר שלהם שווה; מבחינתנו, בעלי המוסר הנאור, מוסר לא-נאור אינו מוסרי, בלי קשר לאיך הוא נוצר). מה שמביא אותי לנקודה השנייה,
(2) הכשל הנטורליסטי
הכשל הנטורליסטי הוא הרעיון שאם משהו הוא טבעי, אז הוא טוב או נכון. (ליתר דיוק, זה מובן אחד של המושג.) לפעמים נראה שהיידט נופל בכשל הזה, שכן חלק עיקרי בדבריו הוא להטיף לשמאל שלימין יש מוסר שונה ושזה לגיטימי. הוא אומר למשל שלימין שיקולים כגון בגידה או נאמנות, סמכות וכבוד, או טהרה וקדושה הם שיקולים מוסריים וחשובים ועד שהשמאל לא יכיר בכך ויכבד את השיקולים האלו הוא ימשיך לזלזל בימין, לראות בימנים "טיפשים" וכדומה במקום להבין שהם פשוט חושבים אחרת.
העניין הוא שזה לא לגיטימי. יש הבדל בין להבין שעבור אנשים רבים כבוד המשפחה, למשל, הוא שיקול מוסרי וחשוב (ולכן יש לדעתם להרוג נשים "מופקרות"), לבין לקבל את זה. משקל היתר ש - על פי תיאורי היידט - הימין נותן לשיקולים של קדושה, סמכות, ובמידה מסוימת נאמנות אינו נכון. הוא לא מתיישב עם ערכי הנאורות, ולכן אין לקבל אותו ולהתדיין על בסיסו כאילו שהוא לגיטימי אלא יש להוקיע אותו ולפעול כנגד ההשקפה המוסרית השגויה הזו.
לא ברור לי עד כמה היידט מודע לכך. מצד אחד, בראיון המצוין שלו עם סאם האריס היידט דוחה במפורש את הכשל הנטורליסטי ואומר שהטיעון שלו מתוחכם יותר. הוא אומר שהנטיות הטבעיות שלנו יוצרות ברבים מאיתנו את הנטייה לדבוק במוסר שמרני, לא שמוסר כזה הוא המוסר הנכון שיש לדבוק בו. אבל איך זה משתלב עם הנקודה הקודמת? אם התרבות יוצרת אצל חלקנו מוסר שמרני ואצל חלקנו מוסר ליבלרי, ואין חוש מוסרי אובייקטיבי אחד נכון - אז מדוע היידט מעדיף מוסר "טבעי" אחד (ליברלי) על פני האחר (שמרני)? כאמור, אני רוצה לחשוב שהמוסר הליברלי "נכון" יותר כי בחינוך נכון (אובייקטיבית) הוא זה שיעלה בעקבות רפלקסיה פנימית; אבל לא נראה לי שזו עמדת היידט. האם הוא פשוט מכיר בכך שהמוסר הליברלי הוא המוסר שלו, ושלכן הוא פועל לקידומו, למרות שאין הוא לא "טבעי" ולא "נכון" יותר מהמוסר השמרני? לא ברור לי.
בכל אופן, בפועל הכתיבה של היידט מובילה לרוב לכשל הנטורליסטי אצל קוראיו וזה חבל. במקום לחשוב על המוסר השמרני כמוסר טבעי אך שגוי, קריאת הגותו מובילה לחשוב עליו כמוסר לגיטימי. כך, למשל, המאמר (המצוין) של אורי קץ נגמר במילים,
האם כל האנשים שאינם מסכימים איתי הם בהכרח מטומטמים? אולי הם יוצאים מנקודת מוצא מוסרית אחרת? ואולי נקודת המוצא שלי איננה בהכרח עליונה על זו שלהם? [דגש שלי - י.ר.]
והבעיה היא בדיוק בנקודה האחרונה. זה לגיטימי לטעון שנקודת המוסר הבסיסית של אנשים אחרים היא שונה, ואולי זה נכון. אבל מכאן ועד לטעון שהיא לגיטימית באותה מידה - זה כבר לא צעד תיאורי, אלא צעד מוסרי, והוא לא מוצדק.
(3) הפיל והרוכב
נקודה אחרונה שרציתי לעמוד עליה היא שלדעת היידט אנחנו עושים את ההחלטות שלנו בענייני מוסר באופן אינטואיטיבי, ומשתמשים ברציונליות רק כדי להצדיק אותן בדיעבד. אנחנו לא מחליטים על מה מוסרי באופן רציונלי מתוך עקרונות מוסריים כפי שלעתים אנו חושבים שאנו עושים, אלא אנו מחליטים עליהן באופן לא רציונלי ועושים להן אחר כך רציונליזציות.
אין לי בעיה עם התזה הזו, בגדול. הבעיה שלי היא שנראה לי שהיידט לוקח אותה רחוק מדי.
קודם כל - העובדה שאלו השיפוטים המוסריים המידיים שלנו לא אומרת הרבה. השאלה היותר מענייננת היא האם אנו חושבים על עמדותנו המוסריות ומשנים אותן בהתאם במהלך חיינו, כאינדיווידואלים, כקהילה, וכחברה. ואני חושד שהתשובה היא שכן, אבל לאט. המוסר משתנה לאט עם הדורות, וחלק משינוי זה - אני חושב - מגיע ממחשבות ביקורתיות על המוסר הנוכחי שלנו.
אני רוצה לחשוב כך, כי זה נותן לי תקווה שכך ייקרה בסופו של דבר גם בארץ - אבל אין לי מושג אם זה באמת נכון. לפחות חלק משינוי מגיע בבירור בשינויים היסטוריים כגון שינויים כלכליים וטכנולוגיים שאין בינם לבין חשיבה רציונלית שום דבר. האם ביסודו של דבר הסיבה למוסר שלנו היא בעיקרה, או בחלקה הגדול, מקריות היסטורית? אינני יודע.
בכל אופן, המסקנה העיקרית מכל זה לא צריכה להיות שהמוסר הוא יחסי או שיש לקבל מוסר שמרני, אלא שיש לפעול לאור האמיתות המדעיות לגבי חוש המוסר ואיך הוא מעוצב על ידי התרבות כדי לעצב את חוש המוסר של החברה שלנו, ושל חברות אחרות, לטובה.
