יום ראשון, 18 ביוני 2017

בואו נדבר על הקוד האתי

אסא כשר פרסם קוד אתי מיועד לאקדמיה, בשירות בנט וביבי, ואני כמו כל העולם ובן דודו כעסתי על כך. אבל רק לאחרונה יצא לי לקרוא את הקוד. ואז התברר לי שהוא לא נורא כמו שאומרים - הוא גרוע יותר. מה שהכי הדהים אותי בקוד האתי הזה הוא שהוא, מעל הכל - לא מקצועי. ככה לא אמור להראות קוד אתי שכותב מומחה לאתיקה. זה נראה יותר כמו תרגיל נכשל של סטודנט גרוע במדעי החברה. ככה לא נראה קוד אתי שנכתב על ידי מקצוען.

נתחיל רגע מהערה כללית לגבי קודים אתיים, מעין קריטריונים לשיפוט: הקוד האתי אמור לעזור למוסד לקבע קודי התנהגות מקצועית בתחום. ככזה, הבעיה הגדולה ביותר שיכולה להיות לקוד אתי זה משפטיזציה שלו. אסור שהקוד האתי יוכל לשמש בידי קבוצות לחץ מחוץ למקצוע כדי לקבוע לבעלי המקצוע איך להתנהג, או אף לתבוע אותם על כך שלא התנהגו בהתאם לקוד האתי. עוד בעיה חמורה שיכולה להיות לקוד אתי זה חוסר בהירות. אם הקוד האתי לא בהיר וסותר את עצמו, זה יכול להוביל לוויכוחים קשים בתוך המקצוע ולהקשות מאוד על קיבוע התנהגות מסוימת. לכן גם עדיף להמעיט מאשר להרבות - יש לכתוב קוד המנסה לקבע את ההתנהגות שהמקצוע מסכים שיש לקבע, במקום לנסות ולכתוב דברים כלליים או גורפים מדי כך שלא יהיה קונזצנזוס במקצוע על אכיפתם. לבסוף, בכתיבת קוד אתי (כמו בכל מערכת חוקים) חשוב להבין את ההשלכות הלא-טריוויאליות של החוק. לחוקים יש לעתים קרובות השפעה שאליה לא כיוון המחוקק, וחשוב להבין את הדינמיקה של השימוש בקוד האתי ואת ההשלכות שיהיו לו למעשה.

אז בואו נדבר על הקוד האתי שכתב אסא כשר לאקדמיה בישראל. נתעלם מכך שקוד אתי אמור להכתב, מכל מה שאמרתי למעלה, על ידי המוסד ולא על ידי גורם מהחוץ, כך שמראש היה זה לא אתי מצד כשר לכתוב קוד אתי. מה אומר הקוד למעשה?

מטרת הקוד היא שירות המשטר

זה קוד מעט ארוך, אבל הוא מתחיל בהגדרת פעילות אקדמית ופעילות פוליטית. בולטות שתי נקודות:
   1. הקוד מגדיר "פעילות אקדמית" בין השאר ככל פעילות בה איש סגל אקדמי מציג את עצמו ככזה.
   2. הקוד מגדיר "פעילות פוליטית" בין השאר ככל פעילות התומכת\מתנגדת לעמדה הנמצאת במחלוקת ציבורית מוכרת, כגון כזו הבאה לידי ביטוי בשיח הציבורי.

אלו הגדרות מוזרות, שבאות לשרת את מה שאסא כשר רוצה לאסור - זיהוי פעילות פוליטית עם מוסד\איש אקדמיה. כפי שנראה בהמשך זו מטרת הקוד, וזו מטרה הזויה - קוד אתי בא לקבע התנהגויות מסוימות של אנשי המקצוע על ידי עצמם, לא ליצור מראית-עין כזו או אחרת בעיני הציבור! במקום לשרת את אנשי המקצוע בקביעת נורמות לעצמם, הקוד הזה בא לעזור למדינה, שלמענה הוא נכתב, לבטל את ההשפעה הציבורית של אנשי אקדמיה.

דיסציפלינות ככלי למשטור האקדמיה

הקוד מחלק את המחקר ל"דיסציפלינות" על מנת לקעקע את זכות המרצים לדבר על מה שמחוץ לתחום התמחותם.

כבר בכלל הראשון בקוד אנו נתקלים בהיבט מוזר: אסא כשר מדבר על חופש הפרסום של הסגל האקדמי, איש איש "בתחומי הדיסציפלינה" שלו.

מה בדיוק הדיסציפלינה שלי? אני בעל הכשרה בפיזיקה, אבל אני מנסה עכשיו לכתוב מאמרים גם בתחומים אחרים, כגון מדעי המחשב, דמוגרפיה, ותורת ההכרה. על פי סעיף זה, אין למוסד האקדמי שלי חובה אתית להגן על חופש המחקר והפרסום שלי בנושאים אלו. זה כמובן אבסורד מבחינה אקדמית - אף אחד לא אומר לשני איפה לפרסם ובאיזה "דיסציפלינה", החלוקה לתחומים שונים היא ממילא מלאכותית ולמרות שהיא לרוב נשמרת יש הפרות שלה וזה בסדר. זה בהחלט צריך להיות חלק מהחופש שלי לפרסם "מחוץ" לדיסציפלינה "שלי" - והמחיר שאני אשלם על כך, אם יהיה, יהיה מחיר אקדמי ולא אתי (= פחות קידום בתוך החוג שלי, ולרוב  גם פחות קבלה בתחומים אחרים). אין שום סיבה אתית לחלוקה לדיסציפלינות, והיא משמשת כאן רק בעצם לקעקע את ההגנה האקדמאית שזוכים לה חברי הסגל.

הקוד עמום ומשרת את הסטודנטים במקום את הסגל

נקפוץ לסעיף 3 (בפרק א): "מוסד להשכלה גבוהה יגן על הסטודנטים שלו מפני פעילות פוליטית או פעילות אחרת של חבר הסגל האקדמי שלו החורגת ממסגרת חופש ההוראה"

משפט זה בעייתי מכמה בחינות, אבל אולי העיקרית שבהן מבחינת בניית קוד אתי היא שהוא משרת את הסטודנטים במקום את המרצים. סעיפים כאלו גורמים לקבוצות לחץ מחוץ למקצוע לקבוע לבעלי המקצוע איך להתנהג. בהתאם לדינמיקה הידועה, הדבר יעשה לא באופן "חינוכי" כפי שאסא מדבר עליו במבוא לקוד אלא בתהליכים פסאודו-משפטיים ומשפטיים, ויוביל להגדרה דה-פקטו של הפרות סעיף זה על ידי אגודות סטודנטים וגופים דומים במקום על ידי הסגל האקדמי. זהו כשלון קולוסלי בבניית קוד אתי, בלי קשר לתוכן של הסעיף.

אבל אם כבר מדברים על התוכן - מה זה אומר בכלל, "יגן על הסטודנטים שלו"? הסטודנטים שלי צריכים "הגנה" מפני פעילות פוליטית או "אחרת" שלי? אני הייתי רוצה לחשוב שהם לא זקוקים להגנה מפני זה שהם ייקראו בבלוג שלי שאני, למשל, נגד ההתנחלויות, ושהמשטרה (ולא המוסד האקדמי) יספקו להם הגנה מפני מרצים שחס-וחלילה ייתנפלו עליהם עם גרזן. במקרה הטוב, הסעיף הזה מנוסח באופן מאוד מרושל ועמום, מה שמקשה מאוד על יישומו ואפילו הבנתו. שוב, כשלון קולוסלי בבניית קוד אתי.

מה שסעיף זה כנראה מנסה לעשות זה למנוע מרצה לנצל את ההרצאה כדי להרצות על דעותיו הפוליטיות במקום על חומר הלימוד. אבל במקום לקבוע ברורות מה אסור ומה מותר מבחינת התנהגות המרצים, הוא מעניק את הכוח לסטודנטים ומנוסח בצורה כה מרושלת שהוא מעניק להם כוח רב מאוד.

עוד הערה קטנה - בהמשך מבהיר הסעיף שדיון בצורה אקדמית ו"מכובדת" בנושא טעון פוליטית הוא דווקא תקין. אני חושב שבכך הוא דווקא עוקר את העוקץ מדבריו של יובל נוח הררי, למשל, שטוען שהוא יפר את הקוד האתי בכך שהוא ידון בנושאים כאלו. אולם, אותי מאוד מכעיס הרעיון הזה של לקבוע אתית שצריך להיות "מכובד". להיות מכובד זה נחמד, זה לא צריך להיות תנאי אתי.

עוד יותר מעצבן זה הצורה שבה הקוד מנסח זאת, "הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן". אין ולא צריכה להיות שום בעיה אתית לדון בצורה מקצועית ולא מכובדת או מכבדת בלמה כדור הארץ אינו שטוח, או למה הוא נוצר לפני מיליארדי שנים, ובלי שתהיה חובה אתית על המרצה לכבד את הדעה הנגדית או להביא את הטיעונים בשמה. יש לדון תמיד בצורה מקצועית, כן, אבל זה בדיוק אומר לא לתת כבוד לתאוריות שאולי רווחות בציבור אבל שאין להן רגליים אקדמית, וחלוטין לא אומר שחובה להביא א הטיעונים "משני הצדדים" כאילו שיש איזושהי לגיטימיות לעמדה רק בגלל שהיא מקובלת, או לפחות שנויה-במחלוקת, בציבור. סעיפים מסוג זה הם סעיפים שבריאתנים מנסים להגניב לתוכניות הלימוד כדי ללמד את הבריאתנות לצד האבולוציה, כאילו אלו היו שתי תאוריות לגיטימיות מתחרות.  שוב, הקוד נותן משקל לדעת הציבור ובכך נותן להם כוח ומשרת אותם במקום לשרת את בעלי המקצוע עצמם, את הסגל האקדמי. בכך הוא כשלון קולוסלי באיך לבנות קוד אתי נכון.

אעיר גם שלמרות שקוד אתי זה אמור לשרת את "אם תרצו", יש בו בסעיף זה דווקא פסקה חשובה ליברלית, שמאחוריה אני יכול לעמוד: "מוסד להשכלה גבוהה... ינקוט בצעדים מעשיים כנגד כל פעילות פוליטית כזו הפוגעת בחופש הביטו או חופש היצירה של סטודנטים ואגרונים אחרים". אני אוסיף על כך שמאחר שפעילויות אם-תרצו פוגעות בחופש הביטוי של סטודנטים ומרצים, הרי שבהתאם לסעיף זה יש לנקוט בצעדים מעשיים כנגדם, כגון למשל לסגור את תאי הארגון. (היפרבולה, היפרבולה!)

לב הקוד: איסור מראית-עין של זהות פוליטית

סעיף (4) הוא לב הקוד: "מוסד להשכלה גבוהה... יינקוט צעדים מעשיים כנגד כל התנהגות היוצרת מראית-עין טבעית של הזדהות המוסד ... או הסגל האקדמי... עם פעילות פוליטית"

סעיף זה משמעותו היא שאסור לחלוטין לכל איש סגל להתבטא בכל נושא טעון פוליטית. האמת שאני לא חושב שזה מה שאסא כשר כיוון אליו, אבל זה מה שיצא לו כי הקוד מנוסח כל-כך גרוע. כי הקוד מעניק את הבחירה מה מותר ומה אסור לציבור, בהתאם למה ששרוי בדיון ציבורי, במקום לקבוע על ידי ולמען בעלי המקצוע עצמם (המרצים) מה הם רוצים לאפשר ומה לאסור. השימוש במונחים פסאודו-משפטיים כגון "מראית עין טבעית" רק יגביר את המשפטיזציה סביב הקוד הזה, אם חלילה יאומץ.

האמת, שגם לא ברור לי איך אפשר לדרוש בישראל ממוסד שלא להיות מזוהה פוליטית, בייחוד על פי ההגדרות של אסא כשר. האם הוא יכול לומר לי בכנות שיש פעילות כלשהיא של אוניברסיטת אריאל שאינה מזוהה פוליטית? עצם קיומה שרוי במחלוקת ציבורית. גם הדת היהודית, למקרה שאסא כשר לא שם לב, שרויה במחלוקת, אז האם צריך לפרק את אוניברסיטת בר-אילן כי היא מזוהה-פוליטית, על פי הגדרותיו המוזרות? [אהם, לא, לפחות לא מסיבה זו.]

היבטים אלו לא מדאיגים את כשר ולא היו בראשו כי הדינמיקה של מימוש הקוד תהיה כזו שהם לא יעלו. מה שיעלה יהיה רדיפה לא של עמדות טעונות-פוליטית או שרויות במחלוקת באופן כללי, אלא תקיפה של עמדות פוליטיות מאוד-מסוימות, של השמאל. הקוד האתי הזה, אם ייתקבל, לא יישמש לניקוי האקדמיה מכל עמדה ציבורית (מעשה נורא בפני עצמו), כפי שהוא טוען על-פניו, אלא לניקויה מנקיטת עמדה שמאלנית.


מנגנון פיקוח פנימי

אני רוצה לציין כי שמעתי על הקוד הזה שהמדינה תאכוף אותו, אך לזכותו כשר אומר בפירוש שרק מוסדות המוסד הם שיאכפו אותו. זה דווקא בסדר.

"יחידות אקדמאיות" סובלות הכי הרבה

בפרק ב (יש רק שלושה פרקים, זה כבר נגמר) כשר מתחיל בלהחליט בשביל המוסדות האקדמיים ש"יחידה אקדמית" תעסוק במחקר רק בדיסציפלינה שלה, ואיך לעשות זאת. היא חייבת לקיים את "המתודולוגיה המקובלת בקהילה האקדמית הבינלאומית של הדיסציפלינה". נראה לי שזה מכוון כנגד חוגים כגון לימודי מגדר, כדי להכריח אותם לקבל נורמות מתודולוגיות מדעיות. רק שדוגמה זו רק מראה כמה כלל זה הוא לא רק דרקוני (תן למוסדות חופש לקבוע בעצמם איך ומה לחקור!) אלא גם נואל - הרי בדיוק חוגים אלו יוכלו להצדיק את המתודולוגיות הכושלות שלהם על ידי הסתמכות על הקוד הזה. הקוד הזה למעשה יגן עליהם מפני דרישת האוניברסיטה, אם תהיה כזו, לשפר את המתודולוגיה שלהם.

כשר קובע גם שהיחידה האקדמית תציג מגוון רחב של נושאים וזרמים בדיסציפלינה, וחובה על יחידות שלא עושות זאת להציג מעין אות-קלון, הודעת אזהרה, שהן מציגות את הדברים רק מתוך זרם צר באקדמיה. כי כנראה שהציבור צריך לדעת שהיחידה האקדמית הקודמת שלי עסקה אמנם בתרמודינמיקה קוונטית אבל רק מנקודת מבט של דינמיקה של מערכות פתוחות, ולא מנקודות המבט של גישות כגון טיפיקליות או הדרוויניזם הקוונטי. נו באמת. התמחות היא לחם חוקו של כל מרצה, חוג, ו"יחידה אקדמית". זה לגיטימי לדרוש, ככלל אתי, שההוראה תדבר גם על זרמים אחרים במחקר כדי לתת לסטודנטים אופק רחב יותר, אבל אות-הקלון שמנסה כשר להדביק על לימוד של נושאים מצומצמים הוא מגוחך.

עוד יותר בעייתית היא הדרישה שהיחידה תנקט "בצעדים ברורים" כנגד מראית-עין (רק מראית-עין!) של העדפת מבחר צר בשל "שיקולים הקשורים בפעילות פוליטית של חברי הסגל האקדמי של היחידה". וואללה. אז אם נגיד חברי היחידה מתנגדים לסחר בנשים ולכן עושים שיעור בלימודי מגדר בו הם מדברים על הנושא, אז אסור להם לעשות את זה כי זה מונע "רק [מ]שיקולים הקשורים בפעילות פוליטית" שלהם? הפעילות הפוליטית והאקדמית לעתים קרובות "קשורות" זו לזו, ואין בכך שום פסול אתית, כל עוד הפעילות האקדמית היא בסטנדרטים אקדמיים.

נושא זה חוזר על עצמו בסעיף 4 (כינוסים), 5 (פרסומים), 6 (קליניקות) ועוד. כשר באופן למשל כופה על האקדמיה לקיים כינוסים\פרסומים\קליניקות רק "במגוון רחב של נושאים וזרמים של הדיסציפלינה" (ומה אם המכון רוצה לקדם טכניקה קלינית מסוימת, או נושא או זרם מסוים? זה אסור, מסתבר.), או לחלופין לשאת אות קלון. ושוב גם חוזר כשר לרעיון שאם הכינוס "מתפרש באופן טבעי כפעילות פוליטית" אז הוא אסור - שוב, למרצים אסור לדבר בנושאים שיש בהם דיון ציבורי, אסור לאקדמיה להביע דעה בנושאים בדיון ציבורי. לפחות לא בלי אות קלון.

נושא זה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. ושוב. למשל, סעיף 8 קובע כי "יחידה אקדמית... ותנקוט בצעדים מעשיים כנגד כל התנהלות היוצרת מראית-עין טבעית של הזדהות ... הסגל האקדמי שלה עם פעילות פוליטית". זה כמובן לחלוטין בלתי אפשרי, לא תוך כדי מתן אפשרות לסגל האקדמי להתבטא באופן כלשהו, אי פעם, בנושא השרוי במחלוקת ציבורית (כגון, למשל, האם יש אלוהים, או האם לקיים מוסד אקדמי בשטחים זה בר-הצדקה).

ההגבלות המטיל החוק על היחידות האקדמאיות הן ההגבלות הדרקוניות ביותר שלו, שלחלוטין אי אפשר לקיימן בלי לסתום את הפה לחלוטין לאקדמיה.


מינויים אקדמאיים חייבים להיות לא-פוליטיים, ולכן פוליטיים

סעיף 3 מדבר על מינויים אקדמיים, ומתחיל דווקא טוב מאוד - בפירוט של השיקולים הרלוונטיים לבחירת וקידום מועמד (יכולת מחקר, פרסום, הוראה, ואיך אלו משתלבים במחקר והוראה ביחידה האקדמית). הוא בפירוש מזהיר לא לתת משקל לשיקולים של פעילות פוליטית; אני מסכים.

ואז הוא מיד סותר את עצמו, כשהוא אומר ש"היחידה האקדמית תיזהר אף מפני החשש שמינוי אקדמי חדש יתפרש באופן טבעי כנגוע בשיקולים של קירבה פוליטית". איך אפשר לעשות את זה, בלי לתת לשיקולים של פעילות פוליטית להשפיע על בחירת המועמד? אי אפשר. הקוד סותר את עצמו, מה שרק יוביל לוויכוחים ובעיות. ושוב, כמובן, השיקול של "מראית העין" נכנס, ובכך נותן כוח להמון במקום לתת לבעלי המקצוע להחליט בינם-לבין-עצמם מה נכון לעשות ומה לא.

העיקר בהוראה דווקא בסדר

הסעיף שאמור להיות העיקרי בקוד הוא סעיף 2 בפרק ג, הוראה בכיתה, שם אומר כשר שמרצה "לא ירשה לעצמו לסטות מן הסילבוס ... לא לשם פעילות פוליטית ולא לשם הטפה דומה, מעבר לסטייה רגעית של מה בכך. סטייה משמעותית, לשם פעילות פוליטית או הטפה דומה, היא בלתי ראויה..."

אני מסכים לכך. המרצה צריך בגדול ללמד את החומר שבסילבוס, ואין לבזבז את זמן השיעור על דברים אחרים. זה לא קשור כל-כך לפעילות פוליטית, אגב; גם אסור למרצה לעסוק בהרחבה בחיבתו לגינון ושתילי הפטוניה שלו. חובתו כלפי התלמידים היא ללמד אותם את החומר, ובזבוז זמן רב (מעבר ל"סטייה רגעית של מה בכך") על דברים אחרים אינה נאמנה לחובה אתית זאת. מסכים.

אגב, סעיף 4 (היחס לסטודנטים) מראה שוב את הגישה המוזרה של אסא כשר לשרת את הסטודנטים במקום את המרצים שלהם הקוד מיועד-לכאורה. הקוד קובע כי מרצה "יכבד את רצונם של הסטודנטים בכיתה שלו להרחיב את ההיכרות שלהם עם נושאים, מתודות ואסכולות". ואללה, והנה אני חשבתי שהוא צריך ללמד אותם את מה שנראה לו ולראש החוג וכדומה שחשוב, ולכן שמו אותו בסילבוס, במקום את מה שנראה לסטודנטים כחשוב.

שפיטות הסגל האקדמי בפני הסטודנטים ניכרת בציטוט הבא: "חבר הסגל האקדמי יכבר את בקשתו של סטודנט להבהיר את הקשר בין דבריו בכיתה, שיצרו בסטודנט מראית-עין של פעילות פוליטית, ובין [סיק]דיסציפלינה של היחידה והסילבוס של הקורס. חבר הסגל האקדמי יעשה זאת באופן ענייני, מפורט ומנומס או יודה בטעותו".

הפסקה האחרונה מראה כמה הטקסט הזה מעוות, ולא נועד לשרת את המרצים אלא קבוצות לחץ אחרות. קוד אתי אמיתי, שנועד לשרת את בעלי המקצוע, היה פשוט קובע שיש ללמד את חומר הלימוד במקום להשפיט את המרצה בצורה כזו.

חובת ההצהרה המוזרה

יש עוד סעיפים בקוד, אך הנושא הבעייתי העיקרי שחוזר הוא נושא ההזדהות. נראה שכשר חושב שחובה על כל פרופסור ללכת עם שלט שאומר "אני לא מייצג את המוסד האקדמי שלי". זה האמת יותר מסורבל מכל דבר אחר, ובפועל דרישה כזו תיצור רק פתח להאשמות-סלקטיביות בהפרת הקוד האתי.

כך למשל הקוד אומר שחבר סגל יכול להשתתף בהפכנה בקמפוס רק אם פעילות זו "לא תתפרש באופן טבעי בתור הזדהות של... [בין השאר] הסגל האקדמי ... עם פעילות פוליטית". מה?! איך אתה יכול להשתתף בהפגנה בלי שזה ייתפרש כתמיכה פוליטית בה? זהו סעיף מנוסח-ברישול שמנסה למעשה פשוט להקשות על כל פעילות פוליטית של חברי הסגל, באצטלא של שמירה על נייטרליות של המסד האקדמי.

(כדרך אגב, בסעיף 11 הקוד אומר שאסור לתמוך בחרם אקדמי. לא ברור לי מה דעתי על כך, אבל מוזר לי שזה לא עשה כותרות גדולות יותר.)

בדומה לכך, כתוב בקוד כי "חבר הסגל האקדמי ישמור על הבחנה חדה וברורה בין עצמו לבין המוסד להשכלה גבוהה". נראה שמה שכשר מכוון אליו זה שוב הקטע של ההזדהות, כי הוא כותב בפסקה הבאה שאם חבר הסגל מזכיר את שם המוסד הוא צריך לציין "באופן בולט" שפעילות זו אינה מייצגת את המוסד. למה חבר סגל אקדמאי צריך לציין שדעותיו לא בהכרח מייצגות את דעת המוסד שלו, ואילו פועל מפעל לא צריך לציין שדעותיו לא מייצגות את דעת המפעל שהוא מועסק בו? לאסא פתרונים. בפועל, זה נראה לי רק כלל שישמש למצוא אשמים-בדיעבד בהפרת הקוד האתי.

אגב, קטע מבדר הוא שפסקה זו אומרת גם ש"לפיכך, חבר הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה לא ישתמש בנייר המכתבים של אותו מוסד במסגרת הפעילות הפוליטית שלו". שזה בדיוק מה שאסא כשר עשה - המכתב שהוא שלח לבנט נושא בראשו את שם המוסד האקדמי שלו, וזאת למרות שפעילותו של אסא כשר בבירור נמצאת במחלוקת ודיון ציבוריים. לא רק זאת, אסא כשר גם לא הבהיר מייד ובבירור במכתב שלו שדעותיו אינן משקפות את דעות עמיתיו או את דעת המוסד שלו. אסא כשר מפר את הקוד האתי שלו עצמו. וזה פשוט כי הדרישה הזו לדיסקליימר היא דרישה דרקונית שאינה סבירה, אז הוא מראש אפילו לא באמת חשב ליישם אותה. ככה לא מדברים אנשים, דרישות כאלו הן דרישות דרקוניות שלא ימולאו וישמשו רק לסחיטה ואיומים.

סוף דבר

הקוד נגמר בעיקר, בציטוט נוסף (לא ברור לי מאיפה): ""לכן, [חברי הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה,] תמיד עליהם להיות מדויקים, לגלות איפוק מתאים, לבטא כבוד לדעותיהם של אחרים, ולעשות כל מאמץ להבהיר שהם אינם מתבטאים בשם מוסדותיהם"".

אחת מהרעות החולות של קודים אתאיים היא שהם מנסים לכפות על אנשים יותר מהדרוש. כותביהם לא עומדים בפיתוי להכניס כמה קודי מוסר "כלליים" ולכפות את המוסר האישי שלהם, במקום להתמקד במה שחשוב לארגון או למקצוע. אין שום סיבה בעולם לדרוש מהפרופסורים להיות תמיד מנומסים ומאופקים, לגלות כבוד לכל דעה, וכדומה. זו דרישה פוריטנית והרסנית, שאם היינו מקבלים אותה היינו מאבדים הרבה חברי אקדמיה מעולים.

אך זהו רק ספיח לשורה התחתונה של הקוד, שהיא מילולית השורה האחרונה בו - על חברי הסגל תמיד לעשות כל מאמץ להבהיר שהם אינם מתבטאים בשם מוסדותיהם. נראה שלשם בעיקר כיוון כשר, כעיקר הקוד. וזו דרישה מתמיהה מאוד. לא רק שהיא אינה אנושית (אינך יכול ללכת כל הזמן עם שלט שאומר שדעותיך הן אינן דעות המוסד שלך), אלא שגם אם תתקבל היא הרי לא תשיג דבר מעבר להצהרות דיסקליימר אלו. ומה נשיג בכך? כלום. זה שטותי.

במקום לבנות קוד אתי שישרת את הסגל, אסא כשר בנה קוד אתי שיכפה על הסגל אי-פעילות פוליטית. קוד שכפי שהוא כתוב הוא עמום, סותר את עצמו, בלתי ניתן ליישום, ולעתים קרובות לא-מועיל ואף מזיק. קוד שאם ייושם לא יחול על מקרים בולטים של הפרתו, כגון קיום אוניברסיטת אריאל ובר-אילן, אלא יישתמשו בו להטלת מורא על השמאל והשתקתו באקדמיה.

לאמיתו של דבר, זהו אינו קוד אתי. זהו לא קוד שבא למסד עבור חברי המקצוע איך להתנהג, אלא מסמך שמכוון לתת לציבור ולסטודנטים את הכוח להכריע איך הסגל האקדמי יתנהג.

אין תגובות:

פרסום תגובה