הבקשה להתקרבות בין חילוניים ודתיים תמיד מלווה בשאיפה שהחילוני יוותר קצת. "אולי תבוא לעשות אצלי שבת?" ישאל הדתי. לעולם לא יוותר הדתי על מנהגיו ויבוא, למשל, ליום כיפור אצל חברו החילוני - לעשות קצת על האש, להיפגש עם חברים ועם המשפחה, לדבר על פוליטיקה ואולי גם פילוסופיה... כך גם הארגון "חברותא" שקיבל קצת פרסומות לרגל יום כיפור, לכאורה עוסק בקירוב לבבות ובניית חברות אישית, חוצת-מגזרים, בין יהודים לחרדים. אבל למעשה חלק ממטרותיו הן "לקרב את החילונים למקורות", והוא שולח חוברות עמוסות בפרקי אבות, פרשת השבוע, וכדומה. הוא לא, חס וחלילה, יקרב גם את החרדים למקורות החילוניים (הפילוסופיה המערבית החילונית), או ישלח קצת מדברי יום או מיל, או אפילו הרצל. לא. זה שוב החילונים שאשמים לכאורה בפילוג העם. והחברה הנחמדים מחברותה רק מנסים להזיר אותם ולו לקצת מישראל ה"אמיתית".
זה לא סיפור חדש. על פי המסורת נחרב בית המקדש, בשתי הפעמים, בתשעה באב. אבל מדוע חרב בית המקדש השני? לא, לא בגלל שנאת חינם, אלא בגלל הקנאים הדתיים אשר האמיניו שהאל לצידם ולפיכך לא יפסידו לרומי, ולכן סרבו להיכנע בתנאים נוחים. ומה עשו הם לאותם חילונים? לאותם מיוונים? לאותם אוהדי-רומי בקרב הציבור היהודי? אותם הקנאים הדתיים רצו גם הם "לקרב" את החילוניים לדת היהודית, אבל הם נקטו בצורה אלימה וישירה יותר. "חברותא" היא ללא ספק התקדמות, התמערבות וחילון של המסורת הקנאית, אבל מתחת למעטה הנחמד עומדת אותה צרות עין דתית ושנאת התרבות המערבית.
בסופו של דבר, רומא ניצחה לא רק צבאית אלא גם מוסרית. בעקבות הנצחון של רומא הושמדה למעשה הדת היהודית, ורוב היהודים הפכו לאזרחי רומא (וברבות הימים - לאזרחי האימפריה הערבית, הפלסטינאים של היום). כך גם יקרה בימנו. עם הזמן, "רומא" של ימנו - כלומר המערב - תנצח, והחברה היהודית תהפוך להיות חברה מערבית. במקום שהחילוניים יתקרבו לדתיים, יהיו אלו הדתיים שיתקרבו את החילוניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה