יש מאמר טיפשי של משה ארנס בהארץ בו הוא קורא לציפי ליבני להפסיק לשחק משחקים "ילדותיים" כמו התעקשות על קבלת שתי-מדינות לשני-עמים, כיוון שמשברים גדולים עומדים בפתח ויש לגלות אחריות לאומית. כמובן, שזו בדיוק סיבה טובה גם לביבי להפסיק לשחק משחקים כאלו ולקבל את העקרון - הכל לטובת המדינה, לא? הרי אם אכן "סיסמה זו לא תהיה בראש סדר היום של הממשלה בחודשים הקריטיים הבאים, ואולי אף לא בשנים הבאות", כמו שמשה ארנס טוען, הרי מה הסכנה בקבלתה?
שטויות. ליבני דווקא צודקת בכך שהיא אינה יושבת בכפיפה אחת עם פתרון ימיני קיצוני, אני מופתע לטובה.
אבל יש משהו בדברי ארנס, שהמשבר העומד לפנינו גדול. לא, אני לא מדבר פה על האשליות שלו שביבי יסיר את איום החיזבאללה מהצפון. הבעיה העיקרית הנה המשבר הכלכלי, וצריך ממשלה שמתפקדת ולו במעט כדי לטפל בו. נכון? לא נכון.
ישראל היא דיקטטורה של הכנסת. אין שום בלמים ושום מעצורים על יכולתה של הכנסת לחוקק חוקים ולשלוט במדינה. כל קואליציה, כל איחוד של 61 חברי כנסת, יכולה לכונן כל שינוי בחוק. לפיכך, אין כלל צורך בהקמת ממשלה, אלא רק בהקמת קואליציה.
ישבו נא ביבי, ברק, ליבני, וליברמן, ויגבשו תוכנית כלכלית שמקובלת על כל (או, למצער, רוב) המפלגות הגדולות. ניתן בקלות לגבש את קווי המתאר הכלכליים ולהקצות תקציבים לאותן תוכניות ותהליכים שמוסכמים על כולם. זה לא יהיה כל התקציב, או אפילו מסגרת כללית לתציב, אלא רק תוכניות ספציפיות ומדיניות ספיציות שכן מוסכמות. הבירוקרטיה העבה והשמנה של מדינת ישראל גם בהחלט מסוגלת להוציא את התוכניות הללו לאור ללא ממשלה, כל עוד אין התערבות פוליטית של השר כנגדן. זה ידרוש שינוי של כמה חוקי יסוד, אך מה בכך? אין לישראל חוקה, וחוקי היסוד כה חלשים שהם לא שווים את הנייר שהם כתובים עליו (מאחר שכל קואליציה יכולה לשנותם).
לפיכך אני קורא להקמת קואליציה חברתית-כלכלית, שתטפל בנושאים המוסכמים לאור המשבר הכלכלי. את שאר התקציבים והתוכניות ניתן להשאיר לוויכוחים הפוליטיים הרגילים, ואף אם לא תקום ממשלה, או תיפול מהר - לא נורא.
--------------
יש נקודה נוספת שארנס מעלה, שבה הוא דווקא צודק:
בכך הוא צודק לחלוטין. שוב אני נפעם מחוסר היכולת של ממשלת ישראל לחזות תהליכים ברורים מראש. כל ישיבת יועצים הרי לבטח היתה מוציאה תרחיש של המשך ירי ספורדי על ישראל בשם ארגונים שאינם החמאס, ואף החרפתו, לאחר סיום המבצע. זה הרי תרחיש סביר ביותר. למה לא גיבשה לעצמה הממשלה תוכנית פעולה בהתאם? או אולי כן גיבשה, אבל היא ממש ממש גרועה (שהרי היא לא עובדת). פשוט בזיון.
אני לא מאשים כאן את מנהיגינו דווקא. כל מנהיג נבון היה צריך לראות את ההתפתחות הזו, נכון. אבל חשוב מזה, כל מדינה המנוהלת כהלכה היתה צריכה לעמיד מנגנונים שיציגו בפני המנהיגים את התרחישים ואת דרכי ההתמודדות עימם. הבעיה כאן עמוקה הרבה יותר מכשלון של מנהיג זה או אחר; הבעיה היא בתרבות המשטר ובמבנה בירוקרטי מנופח אך לא אפקטיבי. הבעיה היא בעיה של הנדסה חברתית, שפשוט חסרה בארץ.
שטויות. ליבני דווקא צודקת בכך שהיא אינה יושבת בכפיפה אחת עם פתרון ימיני קיצוני, אני מופתע לטובה.
אבל יש משהו בדברי ארנס, שהמשבר העומד לפנינו גדול. לא, אני לא מדבר פה על האשליות שלו שביבי יסיר את איום החיזבאללה מהצפון. הבעיה העיקרית הנה המשבר הכלכלי, וצריך ממשלה שמתפקדת ולו במעט כדי לטפל בו. נכון? לא נכון.
ישראל היא דיקטטורה של הכנסת. אין שום בלמים ושום מעצורים על יכולתה של הכנסת לחוקק חוקים ולשלוט במדינה. כל קואליציה, כל איחוד של 61 חברי כנסת, יכולה לכונן כל שינוי בחוק. לפיכך, אין כלל צורך בהקמת ממשלה, אלא רק בהקמת קואליציה.
ישבו נא ביבי, ברק, ליבני, וליברמן, ויגבשו תוכנית כלכלית שמקובלת על כל (או, למצער, רוב) המפלגות הגדולות. ניתן בקלות לגבש את קווי המתאר הכלכליים ולהקצות תקציבים לאותן תוכניות ותהליכים שמוסכמים על כולם. זה לא יהיה כל התקציב, או אפילו מסגרת כללית לתציב, אלא רק תוכניות ספציפיות ומדיניות ספיציות שכן מוסכמות. הבירוקרטיה העבה והשמנה של מדינת ישראל גם בהחלט מסוגלת להוציא את התוכניות הללו לאור ללא ממשלה, כל עוד אין התערבות פוליטית של השר כנגדן. זה ידרוש שינוי של כמה חוקי יסוד, אך מה בכך? אין לישראל חוקה, וחוקי היסוד כה חלשים שהם לא שווים את הנייר שהם כתובים עליו (מאחר שכל קואליציה יכולה לשנותם).
לפיכך אני קורא להקמת קואליציה חברתית-כלכלית, שתטפל בנושאים המוסכמים לאור המשבר הכלכלי. את שאר התקציבים והתוכניות ניתן להשאיר לוויכוחים הפוליטיים הרגילים, ואף אם לא תקום ממשלה, או תיפול מהר - לא נורא.
--------------
יש נקודה נוספת שארנס מעלה, שבה הוא דווקא צודק:
מבצע "עופרת יצוקה", שלבני אחראית לו ביחד עם אהוד ברק ואהוד אולמרט, לא רק שלא השיג את מטרתו המוצהרת - אלא שהוא אף מקשה מאוד להשלים כעת את המטרות שלא הושגו. הכרזת לבני - לפני הנסיגה החפוזה של צה"ל מעזה - שאם החמאס ימשיך לירות צה"ל יחזור לרצועה - היתה לא יותר מאיום ריק ומכה נוספת לכוח ההרתעה של ישראל.
בכך הוא צודק לחלוטין. שוב אני נפעם מחוסר היכולת של ממשלת ישראל לחזות תהליכים ברורים מראש. כל ישיבת יועצים הרי לבטח היתה מוציאה תרחיש של המשך ירי ספורדי על ישראל בשם ארגונים שאינם החמאס, ואף החרפתו, לאחר סיום המבצע. זה הרי תרחיש סביר ביותר. למה לא גיבשה לעצמה הממשלה תוכנית פעולה בהתאם? או אולי כן גיבשה, אבל היא ממש ממש גרועה (שהרי היא לא עובדת). פשוט בזיון.
אני לא מאשים כאן את מנהיגינו דווקא. כל מנהיג נבון היה צריך לראות את ההתפתחות הזו, נכון. אבל חשוב מזה, כל מדינה המנוהלת כהלכה היתה צריכה לעמיד מנגנונים שיציגו בפני המנהיגים את התרחישים ואת דרכי ההתמודדות עימם. הבעיה כאן עמוקה הרבה יותר מכשלון של מנהיג זה או אחר; הבעיה היא בתרבות המשטר ובמבנה בירוקרטי מנופח אך לא אפקטיבי. הבעיה היא בעיה של הנדסה חברתית, שפשוט חסרה בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה