מתחיל להיות קר בקנדה.
המעבר מתחיל להירגע, אבל עדיין אין לי זמן אלא להתחיל להשלים את מה שהפסדתי בשבועות האחרונים, בלחץ של המעבר לקנדה. פיספסתי כמה תאריכים שרציתי לכתוב עליהם:
יום חילול הקודש הבינלאומי חל ב-20 לאוקטובר. השנה נתנו לנו הדתיים תירוץ מעולה (ושקרי) לחגוג אותו בשירת נשים בציבור. כמה טוב שהם דואגים לרענן את החגים שלנו.
ב-20 לאוקטובר חל יום הסטטיסטיקה הבינלאומי. סטטיסטיקה, כמו העובדה שסל ההטבות לאברכים עומד על 3.3 מיליארד שקל (זה לפני שאלי ישי דאג להם עוד קצת; ולא לדאוג - ביבי כבר דואג להשמיד את מקור המידע הזה, ערוץ 10). אפשר עדיין לחגוג, ב-14 לנובמבר, בעצרת ספקנית חגיגית!
יום קארל סאגאן חל ב-12 לנובמבר. אני ממליץ לזכור ולהוקיר דווקא עם סימפוניה של מדע בהשראתו.
וכמובן לא כתבתי כמה צודק אפרים הלוי שהאיום הקיומי לישראל הוא ההתחרדות, לא איראן; לא הסכמתי עם רחל עזריה שהתשובה היחידה האפשרית היא הצבעה למפלגה חילונית-במוצהר (ושזה בעצם מפלגת אור); אבל גם לא חלקתי בצער על רועי צזנה שטוען שחיסול צהר יביא להחלשת הרבנות הראשית - לצערי, סביר יותר שזה יביא לחיזוקה, שכן יותר אנשים יעברו דרכה. אבל אולי הוא צודק, והמעבר לקנדה סתם עושה אותי פסימי.
ואני מזכיר מראש, שב-10 לדצמבר יש את יום זכויות האדם הבינלאומי - בהחלט חג שיש לחגוג!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה