הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם, אני נותן במה לליאור הלפרין. ליאור, בעבר תלמיד ישיבה, כותב קבוע באתר "חופש".
ביהדות המוקדמת לא היה שכר ועונש בעולם הבא. לכן אין אזכור של העולם הבא במקרא, אלא כל השכר והעונש הוא בעולם הזה (גם אם בדורות הבאים), ובספר קהלת כתוב במפורש "..המתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר כי נשכח, זכרם” (קהלת פרק ט פסוק ה). הגיהנום כנראה הגיע ליהדות בהשפעת הדת הזורואסטרית, החל מתקופת גלות בבל (597-538 לפנה”ס). זו המצאה גאונית, המשרה פחד וציות על המאמינים ותורמת רבות לשרידת הדת.
כך יוצא שגם חילונים, או דתיים לייט, נתפסים לעתים בפחד מפני המחשבה - “מה אם באמת יש גיהנום? לא כדאי לקיים את מצוות הדת, שמא הדתיים צודקים?” אז זהו, שלא. להלן ההסבר של ליאור הלפרין, שמראה בדיוק מדוע הטיעון הזה לא תופס. התוכן פורסם לראשונה ב"חופש" (בגרסה קודמת), וכדי שלא ייצא ארוך מדי אני חילקתי את הנאמר לשני חלקים – החלק הזה, הראשון, עוסק בהפרכת הטיעון מבחינה אינטלקטואלית.
ביהדות המוקדמת לא היה שכר ועונש בעולם הבא. לכן אין אזכור של העולם הבא במקרא, אלא כל השכר והעונש הוא בעולם הזה (גם אם בדורות הבאים), ובספר קהלת כתוב במפורש "..המתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר כי נשכח, זכרם” (קהלת פרק ט פסוק ה). הגיהנום כנראה הגיע ליהדות בהשפעת הדת הזורואסטרית, החל מתקופת גלות בבל (597-538 לפנה”ס). זו המצאה גאונית, המשרה פחד וציות על המאמינים ותורמת רבות לשרידת הדת.
כך יוצא שגם חילונים, או דתיים לייט, נתפסים לעתים בפחד מפני המחשבה - “מה אם באמת יש גיהנום? לא כדאי לקיים את מצוות הדת, שמא הדתיים צודקים?” אז זהו, שלא. להלן ההסבר של ליאור הלפרין, שמראה בדיוק מדוע הטיעון הזה לא תופס. התוכן פורסם לראשונה ב"חופש" (בגרסה קודמת), וכדי שלא ייצא ארוך מדי אני חילקתי את הנאמר לשני חלקים – החלק הזה, הראשון, עוסק בהפרכת הטיעון מבחינה אינטלקטואלית.
הנקודה מזכירה לי את טיעון "ההימור של פסקל". מתחילים בפחד מפני עונש, ומיד אחר כך נשאלת השאלה "אז מה בעצם יש להפסיד?". אסביר מעט מהו אותו "הימור":
המתמטיקאי בלייז פסקל (Blaise Pascal) העלה את הסברה, שגם אם הסיכויים שאלוהים אינו קיים גדולים מאוד, יש א-סימטריה גדולה עוד יותר כשחושבים על חומרתו של העונש, אם יתברר שהניחוש שגוי. עדיף שתאמינו באלוהים, כך אליבא דפסקל, כי אם הצדק אתכם יש סיכוי שתזכו באושר לנצח נצחים, ואם טעיתם, ממילא זה לא משנה. לעומת זאת, אם לא תאמינו באלוהים ויתברר שטעיתם תהיו ארורים בגיהינום לנצח, ואם תימצאו צודקים, זה לא ישנה דבר. על פניו ההחלטה היא לכאורה ברורה: האמינו באלוהים.
בלייז פסקל
יש משהו מוזר בעליל בטיעון זה. אמונה אינה משהו שאפשר להחליט עליו כמדיניות פעולה. לכל הפחות זה לא משהו שאני יכול להחליט כפעולה של רצון. אני יכול להחליט למשל ללכת לבית הכנסת, ולדקלם את 13 הפסוקים של חסידי חב"ד, ואני יכול להחליט להישבע על ערימת ספרי תנ"ך שאני מאמין לכל מילה שכתובה בהם. אבל שום דבר מכל אלה לא יגרום לי להאמין באמת אם איני מאמין. ההימור של פסקל יכול לשמש - אם בכלל - טיעון בזכות העמדת פנים של אמונה באלוהים. לא כל כך נחמד לחשוב על זה במונח זה, נכון? מוטב שאותו אלוהים שאתה מתנהג כאילו אתה מאמין בו לא יהיה הטיפוס של האל הכול-יודע, כי הוא יגלה מיד את העמדת הפנים שלך.
אבל למה בכלל אנחנו מקבלים בנכונות שכזאת את הרעיון, שהדבר היחיד שצריך לעשות, אם מבקשים לרַצות את אלוהים, הוא "להאמין" בו? מה כל כך מיוחד במעשה האמונה? האם אין זה סביר באותה מידה שאלוהים יגמול על טוב לב, על נדיבות או התחשבות? או על כנות? ומה אם אלוהים הוא מדען, שבעיניו חיפוש כן של האמת הוא המידה הנעלה ביותר? לאמתו של דבר, האם המתכנן של היקום אינו חייב להיות מדען?
אבל למה בכלל אנחנו מקבלים בנכונות שכזאת את הרעיון, שהדבר היחיד שצריך לעשות, אם מבקשים לרַצות את אלוהים, הוא "להאמין" בו? מה כל כך מיוחד במעשה האמונה? האם אין זה סביר באותה מידה שאלוהים יגמול על טוב לב, על נדיבות או התחשבות? או על כנות? ומה אם אלוהים הוא מדען, שבעיניו חיפוש כן של האמת הוא המידה הנעלה ביותר? לאמתו של דבר, האם המתכנן של היקום אינו חייב להיות מדען?
ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) נשאל מה יעשה לאחר מותו אם ימצא את עצמו עומד נוכח אלוהים התובע לדעת מדוע הוא (ראסל) לא האמין בו. "אין מספיק ראיות, אלוהים, אין מספיק ראיות", הייתה התשובה שנתן. האם לא ייתכן שאלוהים יכבד את ראסל על הספקנות האמיצה שלו הרבה יותר מכפי שיכבד את פסקל על ההימור הפחדני שלו? האם היית מתערב על כך שאלוהים יעריך אמונה שפוברקה במרמה על פני ספקנות כנה? או אפילו אמונה כנה על פניה?
ברטרנד ראסל
וכאן אנו חורגים לסוגיה אחרת. מה יקרה אם יתברר לך, שהאלוהים שיפגוש אותך במותך הוא בעל - אל הסופות והסערות הכנעני, ונניח שבעל הוא קנאי בדיוק כפי שמספרים על יריבו הוותיק יהוה? האם לא עדיף היה לפסקל להמר על כך שאין שום אלוהים יותר מאשר על האלוהים הלא-נכון?(1). אתה, הקורא הישראלי, במקרה נולדת בקרבת דת היהדות, וספגת אותה מילדותך, ואתה יודע מה זה להיות אתאיסט כלפי מערכות אמונה אחרות כי אינך מוסלמי, אינך נוצרי ואינך הינדואיסט. מדוע אינך הינדואיסט? משום שבמקרה נולדת בישראל ולא בהודו. לו היית נולד בהודו היית הינדואיסט; לו היית נולד באיראן היית מוסלמי; לו היית נולד בדנמרק של תקופת הוויקינגים היית מאמין בווטן ובת'ור; לו היית נולד ביוון הקלסית היית מאמין בזאוס; לו היית נולד במרכז אפריקה היית מאמין בג'וג'ו הגדול של ההר. אין שום סיבה לבחור ספציפית את האל העברי-יהודי שלתוך החברה האוחזת בדתו נולדת, ולהחליט שכל זה מה שקיים. אם כל דת חושבת ומאמינה שהיא הדת הנכונה האחת והיחידה - מי מהן אפוא היא הנכונה באמת? התשובה שנצפה לקבל מכל אדם שיישאל את השאלה הזו תהיה אחת - "שלי" - אבל הרי תשובה זו לא תקדם אותנו לשום מקום. נכון?
כל אחד משתדל לחשוב שהאמונה שלו נעלה על כל האמונות האחרות, שאם לא כן לא יהיה הרבה טעם באמונתו. אבל אולי הגיע הזמן לקבל את העובדה הפשוטה, שכל הדתות שוות ערך הן, ולדתו של אף אדם אין ערך מיוחד ועדיף על האחרות. כולן תקפות (או שמא לא-תקיפות?) באותה מידה ממש. האם אין במספר הגדול של אלים ואלות פוטנציאלים שאפשר להמר עליהם כדי להפריך לחלוטין את ההיגיון של פסקל?
כל אדם דתי שתדבר אתו יסביר לך שאמונה לבדה אינה מספיקה. אתה צריך גם לקיים את פולחני אותה דת ולשמור את מצוותיה ולהשקיע את מרצך וזמנך בשינון עקר של תורתה בחינת "והגית בו יומם ולילה". אתה צריך לנהל את כל חייך על פי הדרך שקובעת אותה דת החל מחיי האישות וכלה באיך לקשור את שרוכי הנעליים. אתה צריך לבטל את עצמך ואת שכלך ואת אישיותך ואת מחשבותיך ואת רצונותיך ולא לסור מתורתה ימין או שמאל, וכמו שכתוב בספר דברים יז יא ומביאו רש"י: "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך ימין ושמאל אפילו מראים בעינך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".
כל אדם דתי שתדבר אתו יסביר לך שאמונה לבדה אינה מספיקה. אתה צריך גם לקיים את פולחני אותה דת ולשמור את מצוותיה ולהשקיע את מרצך וזמנך בשינון עקר של תורתה בחינת "והגית בו יומם ולילה". אתה צריך לנהל את כל חייך על פי הדרך שקובעת אותה דת החל מחיי האישות וכלה באיך לקשור את שרוכי הנעליים. אתה צריך לבטל את עצמך ואת שכלך ואת אישיותך ואת מחשבותיך ואת רצונותיך ולא לסור מתורתה ימין או שמאל, וכמו שכתוב בספר דברים יז יא ומביאו רש"י: "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך ימין ושמאל אפילו מראים בעינך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".
אתה אולי חושב שבהתערבות זו שאתה מציע אין לך מה להפסיד, או כמאמר פסקל "אם תטעה זה לא ישנה דבר", אבל זה בהחלט ישנה, ועוד איך! כי בינתיים תפסיד את חייך עלי האדמה. מה אם תחייה חיים טובים יותר, מלאים יותר, אם תהמר על אי-קיומו וכך לא תבזבז את זמנך על עבודת האל והקרבת קרבנות לכבודו (ביטוי), על לחימה רדיפת השונה למענו וכו'? שהרי החיים שניתנו לנו הם מהות ידועה, ברורה וקיימת, בעוד 'אלוהים' נותר מאז נולד כרעיון ללא כל הוכחה מעשית-עובדתית. בהימור שאתה מציע אתה מוותר ביודעין על הדבר הבטוח למען דבר חסר כל בסיס פרט לאמונה.
חשוב על כל אלו, ובינתיים אני מציג בפניך כמה מאמרים מאתר 'חופש', בו אני חבר, הדנים בהימור תוך מתן הדגשים שונים.
מאמר "הקזינו של החיים"http://www.hofesh.org.il/religion_merchants/claims/casino.html
אינדקס טיעוני המחזירים בתשובה בסעיף "ההימור על האל"http://www.hofesh.org.il/religion_merchants/index.html
בתשובות לטיעונים נוספים בסעיף "פסקל מכה שנית"http://www.hofesh.org.il/articles/god/claims2.html#Claim12
חשוב על כל אלו, ובינתיים אני מציג בפניך כמה מאמרים מאתר 'חופש', בו אני חבר, הדנים בהימור תוך מתן הדגשים שונים.
מאמר "הקזינו של החיים"http://www.hofesh.org.il/religion_merchants/claims/casino.html
אינדקס טיעוני המחזירים בתשובה בסעיף "ההימור על האל"http://www.hofesh.org.il/religion_merchants/index.html
בתשובות לטיעונים נוספים בסעיף "פסקל מכה שנית"http://www.hofesh.org.il/articles/god/claims2.html#Claim12
דבריי לגבי ההימור של פסקל, ברטראנד ראסל והאל הכנעני בעל, מבוססים על הכתוב בספרו של ריצ'ארד דוקינס "יש אלוהים?", בפרק "ההימור של פסקל" מעמ' 155 והלאה.
[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס .jpg)
.jpg)