יום שבת, 29 בינואר 2011

חרחורי הזמיר


הבעיה היא שלומר הבלים, לשקר, ולהמציא קל. קל מאוד. לחפור בנתונים ולמצוא את האמת לוקח הרבה יותר זמן. לכן אלו המנסים להגן על האמת תמיד בעמדת נחיתות מול שטף השטויות שקולחות מפי הכסילים. כדי להזים את הטעויות שכסיל ובור יכול לדחוס לפסקה אחת שהוא יכתוב בשטף וללא היסוס, יצטרך הספקן לכתוב בזהירות מאמר שלם, המלא הפניות ומראי מקום שאסיפתם, שקילתם, והכללתם בטיעון תדרוש שעות אם לא ימי מחקר רבים. זו לא תחרות.

כך מרים ידיים עידו מול הררי השטויות שאומר זמיר כהן, ומשאיר את העבודה לנו-באמת. גם אני לא אטרח להוכיח בראיות את אווילותו ובורותו, אבל בכל זאת חשבתי לנכון להעיר שתי הערות.

בראיון המדובר משתפך "כבוד" הרב (מי מינה אותו?) בפני מלחך הפנכה דודו כהן לרגל צאת ספרו החדש ("המהפך 2", המתיימר להציג איך המדע מגלה את האמת שבתורה). זהו דו שיח של אווילים שמהווה סאטירה עצמית. שיאו בשאלה ששואל לתומו המראיין - איך "התבצע איסוף החומר" לספר החדש. כאילו שספר שעוסק, לכאורה, בנושאים מדעיים דורש "איסוף" חומר משל היה אוסף בולים. התשובה של זמיר כהן שוברת כל שיא ברדידות.
במשך השנים השתדלתי ללקט גם ממה שעלה בחכתי בהקבלות שבין התורה לבין המדע, וגם ממה שחקרו וביררו אחרים. כמו פרופ' משה טרופ בספרו 'הבריאה - מוצא החיים', פרופ' נתן אביעזר בספר 'בראשית ברא' פרופ' ג'ראלד שרודר בספרו 'המדע והאל'. ישנם גם אנשים שנתקלו במחקרים שנערכו בנושאים שונים שהזכירו להם מקבילה מהתורה, ושלחו אלי. היו גם שאלות שחייבו בדיקה מאומצת ומעמיקה. וזה המקום באמת להודות לעורך הספר, ניסן לברון, אליו הפניתי שאלות מסוג זה וביקשתי שיברר במרחבי עולם המדע סוגיות שונות שדרכי בירורן כיום נהירים לו. 
"למשל, המלב"ים, שחי לפני 150 שנה, עמד על כך שהמאובנים נוצרו בתקופת המבול. העמדה שלו מיישבת הרבה שאלות ותמיהות, אבל יחד עם זאת נותרה שאלה שתשובתה אינה ברורה בדבריו - איך יתכן שבזמן קצר של אלפי שנים עצם הפכה להיות מאובנת? שהרי המדע מייחס זאת לתקופות של 100 מיליון שנה…ביקשתי מהעורך לבדוק במחקרים השונים האם יש מושג שנקרא 'התאבנות מהירה'. הוא השקיע רבות, בדק וגילה שמדענים מצאו שבמים מינרלים מסוימים העצמות יכולות להתאבן תוך כמה שבועות בלבד, ולא במשך מיליוני שנים.

אתם מבינים? אם אתם רוצים לכתוב ספר, כל מה שאתם צריכים לעשות זה "ללקט" מה שמתאים לתאוריה שלכם, מתוך ספרים פופולריים (ולא, חלילה, מחקרים). ואם זה לא מספיק, תבקשו מהעורך לעשות חיפוש קצר באינטרנט ולמצוא עוד משהו שנשמע, במבט לא רציני ולא מעמיק, כמתאים. אסור, בשום פנים ואופן, לבצע מחקר אמתי - לבדוק מה מקור הטענות, מה הראיות התומכות בהן, וכן הלאה. הס מלהזכיר מחקר מקורי, כמובן! מותר ואפילו רצוי לא להבין על מה אתה מדבר ומהן הטענות למעשה, וכך להיגרר לטעויות מביכות (כמו רעיון העוועים שהמדע גורס שהתאבנות לוקחת מאות מליוני שנים). יש להתעלם מעובדות שלא מתאימות לך, כמו הבעיה ה"קטנה" שמאובנים רבים הם לא מסוגים שמתאבנים תוך אלפי שנים בודדות (אופס...).

מדובר כאן בבורות לא רק לגבי העובדות, אלא ובעיקר לגבי השיטה - המתודה. לזמיר ולרפיסה הלא-ביקורתית שמראיינת אותו פשוט אין הבנה של מה זה מחקר, של איך לחקור טענה ואיך לברר את האמת. זה לא רק שאין להם כבוד למדע ולמסקנות המדעיות - אין להם חשיבה ביקורתית כלל. זמיר כהן עוסק ב"ליקוט" ולא במחקר - אבל חמור מזה, הוא אפילו לא יודע את ההבדל. וזו קרוב לוודאי לא אשמתו - אם הוא לא יודע את ההבדל, סימן שאף פעם לא לימדו אותו את ההבדל. לא שוכחים דבר כזה. אך פעם לא לימדו אותו מה זה חשיבה ביקורתית, איך מבררים נושאים, למה חשוב ללכת למקור ולהבין את העמדות האמתיות של מי שאתה טוען נגדו.... פשוט לא חינכו אותו כמו שצריך. מדובר כאן בכשל חינוכי חמור, שאני חושש שמשקף את המצב אצל רוב ילדי ישראל.

זו הנקודה החשובה ביותר - המתודה. אבל יש עוד נקודה שרציתי לקונן עליה, והיא הזילות של זמיר ביושרם ואיכותם המוסרית של מי שאינו מסכים עמו. זמיר לא רק שלא יודע מה זה מדע, הוא מעליל על מדענים טובים וגדולים ממנו (טוב, זה לא קשה) שהם אינם מדענים ומוציא דיבתם רעה. כך הוא אומר
בראשית המאה ה-19 ערך הפליאונטולוג צ'ארלס דוליטל וולקוט מחקר באזור משופע במאובנים בהרי רוקי שבקנדה. ב-31 באוגוסט 1909 הוא חשף את אחת התגליות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הפליאונטולוגיה. הוא גילה מאובנים בשכבה שבה נמצאו בעלי חיים מהתקופה הקדומה ביותר יחד עם מאובני בעלי חיים שקיימים היום. גילוי זה מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה, ולא בשלבים כפי שתיאוריית האבולוציה טוענת. והמדען הנכבד עשה מעשה שלא ייעשה: הוא החביא את כל הממצאים במכון סמית'וניאן למשך קרוב לשמונים שנה(!). רק ב-1985, כשארכיוני המוזיאון נבדקו מחדש, נחשפו המאובנים והתברר שהוא עשה זאת על-מנת לא להפריך את התיאוריה. בכל תחום אחר במדע הוא היה אמור להזדרז ולהכריז שהנה הוא מצא הוכחה להפרכת תיאוריה שרווחת. אבל הסיבה להסתרה פשוטה: הוא ידע שאם האבולוציה נופלת - האמונה באלוקים תעלה. הרי בזמנו הייתה האבולוציה תירוץ לכפירה באלוקים ובתנ"ך ולפורקן יצרים.


פשוט אין לבנאדם בושה. זמיר מעליל עלילות שווא על אדם, ועל מדענים רבים מספור, ללא היסוס ובזחיחות דעת מחליאה. כנראה שכשהנימוקים שלך כל כך גרועים, אתה צריך להמציא תורות קונספירציה כדי להסביר מדוע אנשים אחרים לא מסכימים עמך. החוקר שעליו מרמז זמיר שגילה את הממצאים היה סיימון קונווי מוריס, והוא משום מה מספר את הסיפור אחרת לגמרי בספרו "כור הבריאה";
וולקוט וודאי היה נרגש מאוד מתגליותיו. עד 1912 הא כבר פרסם סדרה שלמה של פרסומים מדעיים, שפרסו את פרשנותו לגבי בעלי החיים המרהיבים הללו, אשר עלתה בהרבה באיכותה על הממצאים באתר ה"אוגיאופיס" הקרוב.  אך במשא השדה האחרונו לאתר בורגס היה וולקוט בן 66 שנים. הוא סבל מיגון אובדנו של בנו סטיוארט, אשר נפל בקרב אווירי מעל שמי צרפת במלחמת העולם הראשונה. מוקדם יותר, ב-1911, אשתו ובת חברתו הקרובה מתה מתאונת רכבת. וולקוט עצמו שקע יותר ויותר במנהלה, בלוקחו על עצמו מנהיגות במדיניות המדעית ובעידדו   מחקר חדש. מאמר שלו שפורסם ב-1931, ארבע שנים לאחר מותו, כלל מעט יותר מסדרת הערות. למרות התחייבויותיו הגדלות וולקוט בבירור התכוון להמשיך במחקר אתר בורגס.
מוריס גם מספר על ההיסטוריה של חקר האתר והממצאים ממנו, כולל הממצאים שוולקוט דאג להביא למוזיאונים אחרים (כנראה שהוא לא ממש הבין שהוא צריך להסתיר את הממצאים...). היסטוריה זו מראה מחקר רציף, פחות-או-יותר, שהאטיות שלו נבעה מחוסר-הבנה של חשיבות האתר מחד ובעיות ביורוקרטיות ומוסדיות (כגון המוות של ווולקוט, קשיים בהשגת אישורים לחפירות, וכן הלאה) מאידך.

כמובן שהממצאים מהאתר לא מהווים סתירה לתורת האבולוציה כלל וכלל. להפך - סיימון קונווי מוריס, הנוצרי, הוא מהגדולים שבמתנגדים לבריאתנות. האם גם הוא מפחד שגילוי הממצאים יביא לאמונה באל? ממצאיו מהאתר הם בדיוק מה שצפוי על פי תורת האבולוציה ולא צפוי על פי הבריאתנות - אין מאובני ארנבים באתר, כך שאם "בעלי החיים הופיעו יחד" הם משום מה התאבנו בנפרד. הממצא מיוחד בכך שהחיים שם שונים מאוד ממה שיש אצלנו היום - ממש לא גילוי ש"מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה", אלא להפך, שהחיים הקדומים שונים מאוד מהנוכחיים בדיוק כפי שמצפה האבולוציה.

בוודאי שאין בחשיפת הממצאים כל עדות לכך שוולקוט מנע את הפרסום (איזה מנע?! הוא פרסם!) של הממצאים מסיבות אידאולוגיות. בניגוד למה שזמיר רוצה להאמין, המדענים מעוניינים להגיע לאמת ואם יימצאו משהו בממצאים שסותר את האבולוציה (כגון ארנבים בעידן הקמבריוני) הם דווקא ימהרו לפרסם זאת.

נראה שהעלילות ותורות הקונספירציה הללו מגיעים מפרי עתו המורעל של ג'ראלד שרודר, עוד סופר יהודי ישראלי אורתודוקסי שבספרו "מדע האל" (ספר דומה מאוד ל"מהפך" של מיודענו זמיר) גורס שהממצאים שמצא וולקוט מורכבים מדי מכדי שייווצרו בקמבריון, ושהם לפיכך סותרים את תורת האבולוציה. משום מה כל המדענים שחקרו את הקמבריון, בבורגרס ובמאובנים ממקומות אחרים, לא מסכימים עמו; לדעת כל המומחים המאובנים הם למעשה רגילים למדי בדרגת התפתחותם. כנראה ששרודר יודע יותר טוב מהפלאונטולוגים -  מיותר לציין ששרודר לא מפגין ידע זה על ידי השוואה לאתרים האחרים מהקמבריון ולא מפנה לשום ספרות מקצועית שתגבה את טענתו שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה.

נראה שאיכשהו הגיע זמיר כהן מהרעיון השגוי שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה לרעיון האווילי הנוסף שהגילוי מראה שכל בעלי החיים הופיעו ביחד. זה מבדר במיוחד מכיוון ששרודר עצמו מודה שיש התפתחות, ואף מגבה את עצמו בסיפור בראשית: "אין זה סוד שכל סוג (פילום) הופיע ראשון כצורה ימית פשוטה ונהיה מסובך יותר עם מעבר הזמן. ספר בראשית הכריז זאת כבר לפני 3,300 שנה: קודם הגיעו חיות הים, אחר כך היצורים בעלי הכנפיים...". מסתבר ששני היהודים הטובים האלו לא מסכימים מה אומרת התורה. נו, מה יש לצפות ממי שאין לו אפילו מספיק הבנת הנקרא כדי להבין שעל פי בראשית הצמחים הופיעו ביום השלישי ואילו יצורי המים והציפורים (אבל עוד לא חיות היבשה...) ביום החמישי, כלומר אפילו הסדר (שלא לדבר על התיאור) לא מתאים למדע.

החוסר בהפניות ונימוקים מקשה על חקירת המהלך, אבל נראה לי שזמיר הבין לא נכונה את שרודר (שכמובן הבין לא נכונה הן את הממצאים והן את ספר בראשית). זמיר כמובן לא טרח לבדוק את העובדות, וכמובן שלא הוא ולא שרודר לא מספקים לקוראים הפניות וציוני דרך כדי שהוא יוכל לבדוק את העובדות בעצמו. מה, הרי הוא עוד עלול לגלות שהם טועים!

הדבר העצוב הוא שהרבה חושבים שכתיבה מעין זו היא "מדעית", שזמיר כהן מבין משהו במדע, ובכלל לא ניחנים בהרגלי החשיבה הביקורתית שהיו מאפשרים להם לעלות על הרדידות והעליבות שבדברי זמיר כהן ושכמותו. וכאן אני חוזר שוב לנקודה העיקרית תמיד- הבעיה היא החוסר בחינוך לכישורי חשיבה ביקורתית. או אם לשכתב את דברי נתניהו, שאמר משהו נבון לשם שינוי - ישנן שלוש בעיות עיקריות כאן, והן - חינוך, חינוך, וחינוך.

יום ראשון, 16 בינואר 2011

ההפרעה האלוהית

יש כתבה מעולה של איתי להט בכלכליסט על הדת לאור המדע. ניכר שלהט חרש את התחום ואף דיבר אישית עם חלק מהחוקרים. כתבות שכאלו כמעט גורמות לי לקנות עיתונים. למה אתם מחכים? לכו תקראו.

אבל לדעתי איתי להט מפספס בכמה דברים שכדאי להעמיד על דיוקם. ראשית, הוא פותח בכך שמסתמן ש"האמונה היא פגם מוחי מולד שרוב אוכלוסיית העולם סובלת ממנו". אולי בשביל הסנסציה, אולי זאת אפילו כותרת משנה של העורך - בכל אופן, זה ממש לא מדויק. המחקר מצביע על המנגנונים הפסיכולוגיים, האינטואיציות והרצונות, שגורמים לדת לפרוח; אבל גם המדע או פסיכולוגיה וכן הלאה "רוכבים" על מנגנונים אלו או אחרים. ההתמקדות בהבנת הגורמים המובילים לדת כ"מחלה" מונעת מאיתנו להבין את הגורמים האלו כנורמליים.

למשל, איתי להט כותב
על אחד הגילויים המשמעותיים בתחום חתום ד"ר גארי וונק, נוירולוג ומומחה לרפואה גנטית ופגיעות במערכת החיסונית באוניברסיטת אוהיו בארצות הברית. וונק גילה שאנשים רבים שמנהלים אורח חיים דתי וחשים תלות בהנהגה הרוחנית של דתם סובלים ממחסור בחלבון מסוים במוחם, חלבון שהיעדרו עשוי גם להחמיר תחושות חרדה ולהגביר את הרגישות לסמים משני תודעה כגון LSD.
טוב ויפה, אבל כל מה שזה אומר בעצם זה שאנשים בעלי נטייה לחרדות נוטים לפנות יותר לדת, כנראה כי היא מספקת להם מזור. האמונה הדתית אם כך אינה פגם מוחי מולד - אלא ישנה א-נורמליות (רחוק מ"פגם") אצל אנשים מסוימים שנוטה לגרום להם לפנות לאמונה דתית בהקשר חברתי מסוים.

עוד נקודה שאני חושב שרצוי להעלות היא שמחקרו של איתי רהט נראה לי לא מאוזן. למשל, הוא מזכיר את "קסדת האלוהים" של פרסינגר, הגורמת לתחושות התעלות דתית וחוויות מיסטיות על ידי גלים מגנטיים, אבל לא מזכיר שלא הצליחו עד כה לשחזר את ממצאיו. זוהי מכשלה עצומה לקבלת עבודתו ברצינות. כדוגמה מהצד השני, איתי להט מציין את המחקרים הרבים המראים על השפעות חיוביות של הדת (כגון שיפור הבריאות), אבל לא מציין את המחקרים שהמראים שזה תלוי-חברה ודווקא בחברות אתאיסטיות כגון סקנדינביה המצב הפוך. הוא גם נגרר שוב לאנקדוטות שאינן עיקר הממצאים.

את הביקורת שלי צריך לקחת בערבון מוגבל כי לא חקרתי את הנושא ברצינות בעצמי לכבוד הרשומה; אני מדבר מזיכרון. אבל למיטב הבנתי הכתבה אמנם מסכמת מחקר רב אבל לא משקללת אותו נכון ולא מבינה אות בהקשר הרחוב יותר של הממצאים המדעיים על הדת. ראו הוזהרתם. 

יום ראשון, 9 בינואר 2011

מסע אלונקות למען שוויון בנטל הצבאי

אני שמח שמתארגנת מחאה גדולה כנגד אי-השוויון שבכך שהחרדים לא עושים צבא. פורם רחב של עשרות ארגונים מרים צעדה גדולה, מסע אלונקות שמתחיל בתל-השומר ב-18 ונגמר ב-20 בירושלים. האירוע:


והפורום עצמו, פורום חובת השירות:


נראה לי שיש לי אי-הסכמה עיקרית אחת עם הפורום - הפורום מרוצה מכך שהחרדים משרתים במסלולים יעודיים כגון הנח"ל החרדי. מצד אחד הפורום מדבר על שוויון, צבא העם, וכן הלאה - ומצד שני על שירות צבאי מקוצר בתנאים לא-שוויוניים ושאינם מאפשרים שוויון וחופש לכניסה של אחרים (ואחרות!) לאותן היחידות. זה לא עובד. על החרדים לשרת כמו כולם - והם מסוגלים, כשבאמת ידרשו את זה מהם הם יעשו את זה. 

אבל זו נקודה שולית יחסית. הרבה יותר חשוב שיגייסו את החרדים, זה עדיף מכלום. וזה גם יאפשר להם לצאת לעבוד, ויחסל את ההשתעבדות לרבנים כדי לחמוק משירות צבאי. אני רק מקווה שהחלת גיוס מלא, ולו למסלולים מיועדים, תהיה רק הצעד הראשון לשירות צבאי שוויוני באמת. 

ונקודה סופית למחשבה, מאת חבר שלי: "אתה באמת רוצה לתת להם רובים?!".

יום רביעי, 5 בינואר 2011

"יש אלוהים?" חלק 6: שורשי המוסר



[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

יש משהו אירוני בכך שהפרק הדן במוסר הוא (כמעט) הפרק הקצר ביותר - רק 36 עמודים. טוב, זה לא הוגן - הפרק בעצם לא דן במוסר, אלא בשורשים האבולוציוניים שלו; הפרק הדן במוסר הוא הפרק הבא, ובו 60 עמודים מכובדים. אז מה יש לנו בפרק הנוכחי?

כרגיל דוקינס מתחיל בדברים לא קשורים - הפעם, מכתבי נאצה מדתיים - אבל מהר מאוד עובר לדון ב"מוצא הדרוויני" של המוסר. הוא מעלה ארבעה דרכים שבהם הרגשות המוסריים יכולים להתפתח:
יש לנו עכשיו ארבע סיבות דרוויניות טובות לכך שפרטים יתנהגו באופן אלטרואיסטי, בנדיבות או בצורה "מוסרית" זה כלפי זה. ראשית, ישנו המקרה המיוחד של קרבה גנטית. שנית, ישנה הדדיות: החזרה של טובה תחת טובה, ומתן טובות מתוך ציפייה להחזרתן. ובהמשך לשתי אלה, יש סיבה שלישית: התועלת הדרווינית שברכישת שם טוב של נדיבות וטוב לב. ורביעית, אם זהבי צודק, ישנה התועלת המיוחדת הנוספת שבנדיבות בולטת לעין כדרך לקניית פירסום אותנטי שאינו מזוייף.
דוקינס, כמובן, אינו מעלה ראיות של ממש לכך שאלו אכן היו הלחצים האבולוציוניים שהובילו להתפתחות המוסר ולא מפנה למאמרים וספרים שיספקו ראיות לתרחישים מסוימים של התפתחות המוסר. נראה כי מספיק לדוקינס שהוא מראה שישנה אפשרות לכך שההסבר הנטורליסטי שהוא מציע הוא מציאותי כדי להפוך את הדת לאשליה. אני חושב שזה קצת מוגזם - ראוי וצריך לספק ראיות של ממש לתרחישים המסוימים הללו, לא להשאיר אותם כאפשרויות בלבד. דוקינס אומר אמנם כי
לאורך מרבית הפרהיסטוריה שלנו, בני האדם חיו בתנאים שהיה בהם כדי להעדיף באופן בולט את כל ארבע הצורות של אלטרואיזם.
אבל הנימוקים שהוא מעלה לא ממש משכנעים אותי. דוקינס גם מפנה למספר ספרים המדברים בזכות תזה דומה; אולי באלו ניתן יהיה למצוא ביסוס ראייתי עמוק יותר.

דוקינס מעלה עוד מספר נקודות מעניינות בפרק, אבל שתיים מהן סותרות זו את זו. מצד אחד מעלה דוקינס מחקרים שמראים שהשיפוטים המוסריים של אנשים (בעיקר בדילמות מוסריות מאירות-עיניים שעלו בפילוסופיה) מאוד אחידים. מאידך, הוא רומז שהדתיים צודקים בכך שהמוסר האתאיסטי הוא שרירותי ויחסי שכן "קשה למדי להגן על מוסר מוחלט בהסתמכות על נימוקים אחרים מאלה הדתיים". אני סבור שסתירה זו מדגימה אי-הבנה בסיסית של דוקינס בענייני מוסר, אבל כדאי לדבר על זה בקשר לפרק הבא, שאכן דן במוסר. הפרק השישי, כאמור, דן בעצם רק בשורשית האבולוציוניים של הדת.

יום ראשון, 2 בינואר 2011

שנה חדשה מאוחרת

רציתי לכתוב רשומה לשנה החדשה, אבל ספק האינטרנט שלי קרס. אז ברכת שנה טובה מאוחרת לכולם! 

והנה קצת מהמקור....

כמה סטטיסטיקות נרקיסיסטיות - בשנה האחרונה ניצפו דפי הבלוג 9,247 פעמים. הרשומה הנצפית ביותר הייתה "נתונים, רבותי, נתונים!", עם 647 צפיות דף; אבל לאיזון, אני ממליץ גם לקרוא את "מגמות מדאיגות בחילון המדינה" (שלה יש רק 57 צפיות דף, אבל היא אולי חשובה יותר). 2,920 מבקרים שונים ביקרו באתר 5,066 פעמים, כ-43% הם מבקרים חוזרים. אני שמח שמצאתם את הבלוג שלי ראוי לקריאה, ומקווה שהתוכן בשנה הבאה יהיה עוד יותר טוב

מה שאני פחות ממנו מרוצה ממנו זו הספריה הבהירה. הבעיה היא פשוט חוסר בכמות מספקת של תוכן. יחסית למעט שיש בה, אני חושב שהיא זכתה לצפיות נאות: בשנה האחרונה ביקרו בה 711 מבקרים סך של 896 ביקורים; הם השתהו הכי הרבה על "סוקרטס על המוסר" ו"מבוא לתורת המוסר", מה שנראה שמלמד על עניין במוסר אתאיסטי. אני שמח על הקוראים, אבל הייתי רוצה שהספריה תהיה רלוונטית יותר לציבור החילוני. לשם כך צריך יותר תוכן. פשוט אין לי די זמן לכתוב מספיק לספריה (אני כרגע עובד על הטיעון הקוסמולוגי ותרגום של ברטרנד ראסל - אבל שניהם מתקדמים לאט). אני שוקל לפתוח חשבון תרומות ופרסומות, בתקווה להשיג מימון לרכישת תרגום מקצועי של התוכן הדרוש.

זו הייתה השנה מבחינת האתרים שלי. מבחינת המדינה - נו, אני חושב שהתקציב שעבר, שכולל תמיכה מוגדלת באברכים ולא כולל תמיכה מוגדלת בכבאות, מספק מראה יפה מאוד של סדרי העדיפויות של המדינה למעשה. מצד שני, השנה לוותה בהתעוררות לא מבוטלת של החילונים, ואני מקווה שמגמה זו תתעצם בשנה הבאה ושתכוון לכיוון הנכון - בראש ובראשונה, התמקדות בנושאי פנים ארוכי-טווח, כגון חינוך, וכן, כולל כיבוי (וגם הרבה דברים אחרים). לו יהי!

אז בקיצור - שנה טובה!