כששואלים אותי אם אני שמאלני או ימני, אני לרוב אומר "שמאלני". אבל האמת היא שאני יותר מרכז. אני מכבד מאוד את מנהיגי השמאל, הרבה יותר מאת מנהיגי הימין, כולל את זהבה גלאון. אבל יש הרבה דברים שבהם אני יותר בימין.
הנה דוגמה קטנה ללמה אני לא באמת בשמאל: בפוסט שהיא פרסמה בפייסבוק זהבה גלאון כתבה
יש בשמאל נטייה מעצבנת להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. זה שגלאון חושבת שזה טוב לבחור בשיטת פריימריז פתוחים, לא אומר שזה מה שאחרים חושבים. ואת יודעת מה דמוקרטי, גלאון? לתת להם להחליט. זכותם לבחור במפלגות שבוחרות את נציגיהן בפריימריז פתוחים, או סגורים, או שהן מפלגות-של-איש-אחד שעל פיו יישק דבר, או מה שהם יירצו. אם לבוחר חשוב שיהיו פריימריס פתוחים, המפלגות יקיימו זאת. ואם הבוחר יעדיף, נאמר, את "מפלגת יאיר לפיד" - נצטרך לכבד את רצונו. זה דמוקרטי.
עוד דבר שמעצבן אותי בסיפור הזה זה שנראה שגלאון מציעה הצעות חוק מתוך אידאולוגיה, במקום לשקול את העניין מדעית. לאידאולוגיה יש מקום חשוב - לקבוע את היעד שיש לשאוף אליו. אבל היא לא יכולה לקבוע איך אפשר להגיע אליו. אני די בטוח שגלאון לא שאלה מומחים למדעי-המדינה איך למנוע "וועדות מסדרות, מועצות חכמים וקבלני קולות" - ולו בגלל שאלו וודאי היו מספרים לה על העיוותים הלא-פחותים-מכך שיוצרת שיטת הפריימריס הפתוחים. במקום לבדוק עם המומחים איך להשיג את היעדים, נראה שהיא שולפת תוכניות אידאולוגיות מהבטן.
מקרים שכאלו גורמים לי להיות שמח שהמפלגה שלי [היא "שלי" כי אני כמעט החבר היחיד בה; אפשר לספור את חבריה על יד אחת, נראה לי], מפלגת "אור", מאדירה בראש ובראשונה את החופש. זה לא כל הסיפור, כמובן, יש סייגים לחופש (כגון שווין), אבל עדיין - הנטייה הבסיסית של "אור" היא לתת לאנשים לעשות מה שהם רוצים, במקום לכפות עליהם בכוח דברים.
מצד שני, באותו יום ממש כתב ראש המפלגה שלי, ירון ידען, פוסט נגד האוניברסיטה העברית שכן היא "אסרה" על השמעת ההמנון. [לא דובים ולא יער - זו סתם השמצה ימנית.] נו, מה אגיד, גם אצלנו יש מה לשפר.
הנה דוגמה קטנה ללמה אני לא באמת בשמאל: בפוסט שהיא פרסמה בפייסבוק זהבה גלאון כתבה
השבוע הגשתי הצעת חוק שתשנה את פני הדמוקרטיה בישראל - די לוועדות מסדרות, מועצות חכמים וקבלני קולות. הצעת החוק הזו נותנת לכל אזרחי ישראל את הכוח להחליט מי יהיו חברי הכנסת שלהם, בכל המפלגות, והם כולם ייבחרו בשיטת הפריימריז הפתוחים, שהיא הדמוקרטית ביותר מכולן.(לפרטים, ראו כאן).
יש בשמאל נטייה מעצבנת להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. זה שגלאון חושבת שזה טוב לבחור בשיטת פריימריז פתוחים, לא אומר שזה מה שאחרים חושבים. ואת יודעת מה דמוקרטי, גלאון? לתת להם להחליט. זכותם לבחור במפלגות שבוחרות את נציגיהן בפריימריז פתוחים, או סגורים, או שהן מפלגות-של-איש-אחד שעל פיו יישק דבר, או מה שהם יירצו. אם לבוחר חשוב שיהיו פריימריס פתוחים, המפלגות יקיימו זאת. ואם הבוחר יעדיף, נאמר, את "מפלגת יאיר לפיד" - נצטרך לכבד את רצונו. זה דמוקרטי.
עוד דבר שמעצבן אותי בסיפור הזה זה שנראה שגלאון מציעה הצעות חוק מתוך אידאולוגיה, במקום לשקול את העניין מדעית. לאידאולוגיה יש מקום חשוב - לקבוע את היעד שיש לשאוף אליו. אבל היא לא יכולה לקבוע איך אפשר להגיע אליו. אני די בטוח שגלאון לא שאלה מומחים למדעי-המדינה איך למנוע "וועדות מסדרות, מועצות חכמים וקבלני קולות" - ולו בגלל שאלו וודאי היו מספרים לה על העיוותים הלא-פחותים-מכך שיוצרת שיטת הפריימריס הפתוחים. במקום לבדוק עם המומחים איך להשיג את היעדים, נראה שהיא שולפת תוכניות אידאולוגיות מהבטן.
מקרים שכאלו גורמים לי להיות שמח שהמפלגה שלי [היא "שלי" כי אני כמעט החבר היחיד בה; אפשר לספור את חבריה על יד אחת, נראה לי], מפלגת "אור", מאדירה בראש ובראשונה את החופש. זה לא כל הסיפור, כמובן, יש סייגים לחופש (כגון שווין), אבל עדיין - הנטייה הבסיסית של "אור" היא לתת לאנשים לעשות מה שהם רוצים, במקום לכפות עליהם בכוח דברים.
מצד שני, באותו יום ממש כתב ראש המפלגה שלי, ירון ידען, פוסט נגד האוניברסיטה העברית שכן היא "אסרה" על השמעת ההמנון. [לא דובים ולא יער - זו סתם השמצה ימנית.] נו, מה אגיד, גם אצלנו יש מה לשפר.