יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

להחרים את האירוע בתל אביב; וגם את בית הכנסת

עמד להתקיים בתל-אביב אירוע עם הדרת נשים - או, ליתר דיוק, הדרת שירת נשים (המנחה היא דווקא אישה). הארץ רעשה, ובצדק, ולמרבה השמחה האירוע כנראה בוטל. מעולה. אבל אני, רק שאלה: למה אותו הדבר לא חל על בית הכנסת? ביום כיפור הקרוב, ינהרו המוני בית ישראל אל בית הכנסת הקרוב למקום מגוריהם. בין ההמון הזה, יהיו גם רבים שרעמו על אותו הטקס המדיר. אך מה ההבדל?

בית הכנסת שאליו ינהרו אותם האנשים מדיר נשים לא פחות, ואף יותר, מאירוע השירה-בציבור. אם כבר אתם מתעקשים לקיים את המסורת של אבותינו בכך שתלכו לבית-כנסת ביום כיפור - למה שלא לפחות תלכו לבית כנסת רפורמי, או כל מסגרת אחרת שבה האשה אינה מנודה לעזרת-נשים ולא נאסר עליה להיות מנהיגה-דתית (רב)? 

עלינו להדיר את רגלינו מבית הכנסת, מבית הדין הרבני, וכן הלאה, בדיוק כפי שעלינו להדיר את רגלינו מהטקס המדיר.

הנה לדוגמה מילותיו של תומר פרסיקו, מההוגים המשפיעים ביותר בדורנו בקרב היהדות ההומניסטית בישראל לדעתי,

העניין הוא עקרוני: התחשבות לא יכולה לכלול ויתור על הערכים שלנו. שוויון בין גברים לנשים הוא מאבני הבניין של הדמוקרטיה שלנו ושל תפיסת העולם שלנו. אם זה היה אירוע במקום פרטי, או צדדי, או נוסף לאירוע המרכזי, העניין היה שונה. אבל לקבוע שאין לנשים אפשרות לשיר בכיכר העיר?
כלל זה יהיה נקוט בידיכם: אל לנו להתיישר על פי הקיצונים ביותר. תמיד יהיה ציבור מסויים שעבורו אורח החיים שלנו בעייתי או "פוגעני". עלינו לעמוד בצורה ברורה על הערכים שלנו: הומניזם, דמוקרטיה, ליברליזם.
לזמרים שהסכימו להשתתף במופע: אסף אמדורסקי, שלומי שבת - העמוד הרשמי, שלומי שבן | shlomi shaban, Eviatar Banai - אביתר בנאי - העמוד הרשמי, חנן בן ארי - הדף הרשמי, Shuli Rand / Shuly Rand / שולי רנד, ישי ריבו ישראל גוריון - חשבו שוב אם אתם רוצים לשתף פעולה עם אירוע כזה.
נכון מאוד. אבל האם תומר פרסיקו בעצמו היה מדיר את עצמו מבית כנסת אורתודוקסי? אני בספק. אבל זה בדיוק מה שהוא צריך לעשות, בדיוק מהסיבות שהוא מונה. לקבוע שאין לנשים אפשרות להיות נוכחות כחלק שווה בקהל, או כמובילות, של הטקסים המרכזיים בחיים הדתיים של הקהילה? זה לא מוסרי לא פחות, ואף יותר, מהדרתן משירה בכיכר העיר.


אפשר לתת עוד הרבה ציטוטים כאלה, מאנשים שונים. הנה למשל תמר זנדברג,

אני שומעת עכשיו קולות שמסבירים שאין כאן שום דבר לא חוקי ושלמי שלא רוצה שלא יגיע למופע. אני רוצה לומר בברור: הדרה זה ערכים כמו שגזענות זה ערכים. אין סימטריה בין עמדה ערכית ששואפת לצדק, שוויון, קבלה, פלורליזם ודמוקרטיה ובין כזו שחותרת תחת כל אלה. למעשה, האחרונה היא בכלל לא עמדה, היא סתם ריאקציונריות צרה, מסתגרת, מדירה ואלימה.

אין לי ספק שתמר זנדברג בזה להדרת הנשים שבאורתודוקסיה. אבל האם היא תרחיק לכת עד כדי דחייה מחלטת של הגעה לטקס דתי אורתודוקסי? האם היא תסרב להגיע לבית כנסת אורתודוקסי, בגלל שהוא מדיר נשים, בדיוק כפי שהיא קוראת שלא לבוא לאירוע כי הוא מדיר נשים? אינני יודע, אבל אני בספק. 

צריך להיות ברור וחד: דת הכוללת הדרת נשים היא בזויה, ואין לכבד אותה. אין לכבד את טקסיה בנוכחותינו, אין לכבד את מקדשיה ומקומות התפילה שלה בנוכחותנו, אין לכבד את בתי-הדין שלה, או כל טקס או מקום מדיר אחר. כי ערכי השוויון אינם מוגבלים למופעי שירה.

יום חמישי, 8 בספטמבר 2016

היציאה בשאלה מונעת את גידול האוכלוסיה החרדית

מרכז טאוב פרסם עכשיו דו"ח על מספר התלמידים בזרמי החינוך השונים ואיך הוא משתנה עם השנים. עיקר הדו"ח הוא שהמעבר בין הקבוצות השונות קטן, אבל בין השאר הוא מציין כי נראה שאולי הגידול החזוי באחוז התלמידים החרדים - ולכן גם באחוז החרדים במדינה - נעצר בשל יציאה בשאלה.

שימו לב לתרשים הבא מהמסמך, של אחוזי מספר התלמידים בכיתה א:

כפי שניתן לראות הגידול באחוז התלמידים החרדים די נעצר בשנים האחרונות. אבל למה? הדו"ח מציין שבין 2000 ל-2009 ירד הפריון החרדי ב-10% (הוא עדיין מאוד גבוה, 6.53 לעומת 2.07 של חילונים). לכן היינו מצפים שהגידול במספר תלמידי כיתה א' יקטן בהתאם; קשה לי לומר בכמה, אולי ב-10% כך שהוא יירד מ-0.01227 במעבר לשנת 2006 (כשאלו שנולדו ב-2000 נכנסים לכיתה א) ל-0.01104 בשנת 2015. אולם בפועל קצב הגידול בשנת 2015 עמד על 0.00529 בלבד. מדוע? ובכן, על פי הדו"ח כ-1% מהילדים עוברים נטו מהחינוך החרדי לחינוך דתי פחות (אחוז העזיבה משמעותי יותר, אבל החינוך החרדי מקבל גם זרזיף מהחינוך הממ"ד ואפילו הממלכתי, הגדולים ממנו, כך שנטו כ-1% עוזב). זה קצב קטן מדי מכדי להסביר את הירידה בגידול החרדים. מרכז טאוב מציע שאולי הגידול קטן בגלל היציאה בשאלה - יש תלמידים רבים שבכלל לא מגיעים למערכת החרדית, כי הוריהם כבר יצאו בשאלה.

האמת שהוא לא אומר את הנ"ל לגבי הגרף למעלה, אלא גרף אחר, אבל אותו ההגיון תקף:
נתונים אלו מעלים שאלה חשובה ביותר לגבי המגזר החרדי: אם שיעור הילודה במגזר ירד ב-10 אחוזים בלבד, מדוע קצב הגידול השנתי של זרם החינוך החרדי ירד בכ-55 אחוז )מ-3.5 אחוזים בממוצע בחומש הראשון של התקופה ל-4.3 אחוזים בחומש האחרון של התקופה )תרשים 2 לעיל ולוח נ'3בנספחים(? לכאורה אפשר היה להסביר זאת בריבוי התלמידים העוזבים את הזרם החרדי לטובת זרמים אחרים, אולם כפי שיודגם בסעיף הבא, שיעור המעברים בין זרמי החינוך נמוך מאוד, ובוודאי אינו יכול להסביר לבדו את הפער בין שיעור הילודה לירידה בקצב הגידול השנתי. האפשרות הסבירה ביותר העולה על הדעת – שטרם נבדקה לעומקה – היא תהליכי עומק של "יציאה בשאלה". בעת כתיבת מסמך זה הופיעו בכלי התקשורת כמה ידיעות המעלות את הסברה שבשנים האחרונות התרחבה תופעה זו באוכלוסייה החרדית )ובהן סדרת כתבות נרחבת של אבישי בן-חיים בערוץ 10 .)אך היות שנושא זה אינו עומד במוקד הבדיקה הנוכחית, אפשר רק לציין שהנושא ראוי לבחינה מעמיקה. 


אם השערה זו צודקת, נתונים אלו מראים על אחוז יציאה בשאלה משמעותי בציבור החרדי, אולי אף גבוה יותר מה-10% שהוערך לאחרונה. בכל אופן, יש לפחות אפשרות שעוצמת היציאה בשאלה מספיקה כדי לבלום את הגידול באחוז החרדים במערכת החינוך ולכן, בסופו של דבר, בישראל (מספר החרדים עדיין גדל, אך נעצר  הגידול באחוזם באוכלוסיה. זהו הגודל הבעייתי כי הוא קובע את מידת ההשפעה שלהם על דברים כמו עצירת הרכבת בשבת).

כפי שכותבי הדוח אומרים, קשה באמת להבין מדוע האחוזים הם מה שהם ומה יהיה בעתיד; הייתי רוצה לראות דוח מפורט יותר לגבי כיתה א בפרט, שם השנים מוגדרות יותר. אני מקווה שאכן ההשערה שלהם נכונה, וזה לא תאונה ססטיסטית אלא שהיציאה בשאלה הצליחה לגבור על קצב הריבוי החרדי.

בכל מקרה, כפי שכותבי הדוח אומרים במקום אחר,

כל הנאמר כאן אינו מפחית כהוא זה מהבעיה המרכזית והמיידית של מערכת החינוך בישראל, שבה למעלה מ-45% מהתלמידים (היום, ולא ברור כלל מה יהיה המצב בעתיד הקרוב והרחוק)  – הערבים והחרדים – משתייכים לציבורים המאופיינים [ב...]
ב.       חוסר היכולת של הציבור הערבי להזדהות עם הגדרתה  של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והקשיים של הציבור החרדי להזדהות עם ישראל כמדינה דמוקרטית.
לאור זאת, מומלץ לכל האחראים למערכת החינוך – ולמי שעתידה יקר לו – לעסוק בבעיות היסוד הללו...
רק מפלגת אור בכלל מתייחסת לנושא הזה. לצערי, הציבור לא קשוב לו.

(אגב, באותו מקום הכותבים גם מציינים את קצבי המעבר החוצה מהזרם החרדי - כ-17% (!) מילדי הגן החרדים לא עוברים לבית-ספר חרדי, ואילו רק כ-3% עוזבים את החינוך הממלכתי. אני מייחס זאת לכך שלהורים רבים לא אכפת לשים את הילד בגן חרדי, אבל הם רוצים שבבית ספר הוא כבר יילמד בממ"ד או בביה"ס ממלכתי.)