מעשה קניוק

חשוב: בעקבות הצלחתו של יורם קניוק לשנות את רישום דתו במשרד הפנים ל"חסר דת", מארגנת תנועת "ישראל חופשית" מפגש המוני עם עורכי דין שיוכלו להגיש במרוכז בקשות לשינוי דומה של סעיף הדת. על פי האתר בפייסבוק, המפגש הוא ביום ראשון. בשאיפה, זה יאפשר לנהל את ההליכים המשפטיים בזול וביעילות יחסית, במקום באלפי שקלים והרבה כאב ראש.

...כל ישראלי שרוצה להגדיר את עצמו כראות עיניו צריך לשלם אלף שקל אגרה לבית המשפט (ואלפי שקלים לעורך דין).

אי לכך ובהתאם לזאת נתכנס ביום ראשון, 9/10, בשעה 20:00 בבית העם (רוטשילד 69, תל אביב) ונשגר משם הודעות למשרד הפנים על שינוי הסטטוס שלנו, מ-"יהודי" ל-"חסר דת". החוק קובע כי חובתנו לדווח על כל שינוי שחל במעמדנו, ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק.

אחרי מעמד החתימה אצל עורכי הדין עמר שץ ויפתח כהן, ישאו דברים יורם קניוק ומנכ"ל "ישראל חופשית" מיקי גיצין.

נא להצטייד במאתיים שקל ובתעודת זהות (הישנה)

השינוי הוא ברישום של סעיף הדת במשרד הפנים, מ"יהודי" ל-"חסר דת". אך חשוב להבין שלמעשה שינוי זה הוא שינוי של הקטגוריה החוקית שאליה שייך האזרח: כל אזרח בישראל כפוף לבתי דין דתיים, בהתאם לשיטת המילט העותומאנית הישנה, מלבד "חסרי הדת". לכן, שינוי הסעיף אינו צריך להיתפש ככפירה ביהדותך או אפילו ביהדותך האורתודוקסית. כל מי שאינו רוצה שחוקי מדינת ישראל יחייבו אותו להתדיין בפני בתי דין דתיים מסוימים צריך להשתתף ולבקש לשנות את מעמדו במשרד הפנים. גם חרדי, שאינו מכיר ואינו רוצה בסמכות הרבנות, צריך לדרוש זאת. גם יהודי אורתודוקסי ליברלי, שאינו רוצה שהמדינה תחליט בשבילו לאיזה בית דין רבני לפנות, צריך לעשות זאת. גם ערבי ישראלי, שאינו רוצה להיות כפוף לדיני השריעה או הנצרות, צריך לבקש את שינוי מעמדו. שינוי המעמד הוא הרבה יותר כללי מהצהרה על מידת דתיות כזו או אחרת - זוהי עמידה על זכותנו הבסיסית, כאזרחים במדינה דמוקרטית, להיות כפופים רק לחוקי המדינה, ולא לשום מערכת חוקים (דתית או אחרת) מעבר לכך (אלא מבחירה חופשית).

כמובן שזהו צעד הצהרתי בלבד. בפועל, בדינים העיקריים שבתי הדין הדתיים שולטים בהם (דיני אישות) לא אתה תקבע שאתה חסר דת, אלא בתי הדין הדתיים... יש להם זכות ווטו לקבוע עבורך שאתה שייך לזרם הדתי שלהם. המפגש גם יביא רק לבקשה למשרד הפנים, לא בהכרח להליך המשפטי הארוך יותר. אולם, סביר בהחלט שמספר גדול של "חסרי דת" שכאלו יאלצו את בתי המשפט וספרי החוקים של ישראל "ליישר קו", ולאפשר חופש אמיתי מדת במדינה. זהו צעד מחאתי, אבל צעד שיכול להיות חזק ביותר לדעתי.

יש לשים לב לכך שהשינוי הוא בסעיף הדת, לא בלאום. יהודי שיוכרז כחסר דת יהיה עדיין בן ללאום ה"יהודי" ברישומי משרד הפנים. כמו רבים אחרים, אני מוצא שזה מצב הזוי - הלאום היחידי שמדינת ישראל צריכה לערוך רישום לגביו הוא הלאום הישראלי, בדיוק כפי שאזרח צרפת נחשב לשייך ללאום הצרפתי וכן הלאה. אבל זו לא המהפכה שמדובר בה פה. להיפך - שינוי סעיף הדת ל"חסר דת" אינו אנטי-לאומי, אלא הוא אקט לאומני ממש. הוא מפריד בין הלאום, שנשאר יהודי, לדת, שמוסרת. הוא הטענה שיש הבדל ביניהם, שאפשר להיות בן ללאום היהודי ולא להשתייך לדת היהודית. אני כמובן חושב שזה נכון, אבל שזה לא רלוונטי. רישומי המדינה לא צריכים לכלול את הזהות הלאומית של האדם, ממש כמו שהם לא צריכים לכלול את דתו או כל אידאולוגיה אחרת; זה עניינו הפרטי. מה שחשוב למדינה זה הסטטוס האזרחי של האדם - האם הוא אזרח ישראל, תושב, תייר, וכן הלאה - זה הכל.

ולבסוף, ווידוי - אני לא אגיע לכנס ההוא ביום ראשון. חבל, כי זה נראה מאוד חשוב - אבל אני בשלבים האחרונים של כתיבת הדוקטורט שלי ומעבר לקנדה (זמני, זמני), כך שממש אין לי זמן לטיולים למרכז. חבל.

הדת שלי ואמונותיי אינן העסק של המדינה

אתר "חופש", מפלגת אור, ו"אני ישראלי" יצאו בקמפיין משותף חדש, למען מחיקת סעיף ה"דת" מכל רשומות המדינה.

בכך הם מצטרפים לפעילות הברוכה של "ישראל חופשית", והקמפיין שלהם "דוחסים אותנו למסגרת אחת". אבל יש הבדל - ישראל חופשית דורשים חקיקת חוק חדש שיאפשר מסלול אזרחי לנישואים וגירושים, ואילו "חופש" דורשים שהמדינה לא תרשום את הדת כלל.


מבחינה עקרונית, "חופש" כמובן צודקים - אין למדינה שום זכות בכלל לדעת מהי הדת שלי. בוודאי שאין לה זכות לקבוע עבורי מה העדה הדתית שלי, או לקבוע שיש רק עדות מסוימות, אבל גם אין לה בכלל שום שימוש לגיטימי במידע הזה ולכן הוא לא צריך להיות בידיה. אולם, בפועל מדינות רוצות לדעת את הדברים האלו ורשומות מסוג זה קיימות למעשה בכל מדינה מערבית. אני חושב שמחיקת סעיף ה"דת" ממרשם האוכלוסין וממפקד האוכלוסין הוא הדבר הנכון, אבל אני בספק אם אפשר יהיה לשכנע בכך את הציבור.

מה שהופך את הרישום בישראל לבעייתי במיוחד זה שהוא לא סתם משמש לאיסוף מידע, אלא להגבלות חוקיות. בניגוד לחופש הדת ולחופש מדת, האזרחים מושמים בתוך מסגרת דתית תחת חוק. את המצב הזה באה ההצעה של "ישראל חופשית" לתקן. אני סבור שיש לה יותר סיכוי, אך כמובן שגם זה מאבק קשה.

אבל מה שהמעשה של קניוק גרם לי לתמוה, זה כמה עוד אנשים היו רוצים לשות את המעמד של דתם מ"יהודי" ל"חסר דת"? שיהיה ברור - צעד זה הוא סמלי והצהרתי בלבד בנקודה זו, שכן הרישום במשרד הפנים "לא קובע". מי שקובע אם אתה יהודי או (או מוסלמי, וכן הלאה) או לא זה בית הדין העדתי; אם לדעת הרבי אתה דתי, אתה כפוף לחוקי הדת היהודית בכל הנוגע לנישואים, גירושים, קבורה, וכן הלאה סמכויות שיצליחו בדתיים להשיג ברבות הימים. אבל, אם יהיו מספיק אנשים "חסרי דת" שיקבלו על שיוכם לעדה דתית מסוימת, סביר להניח שמגבלה זו לא תעמוד במבחן הציבורי או החוקי, והיא תקרוס. לכן, יש טעם רב בשינוי הרשום.

כמה יש? כמה אנשים היו רוצים לשנות את הרישום ל"חסר דת"? לאו-דווקא יהודים - גם מוסלמים (למשל) - כלומר אנשים הרשומים כמוסלמים אך היו מעדיפים להיות רשומים כחסרי דת.

אדגיש כי אין הכוונה לשינוי סעיף הלאום, אלא לשינוי סעיף הדת. ושאין הכוונה לכך שאינך חבר בדת יהודית (או המוסלמית, וכן הלאה) כשלהי, אלא שאינך רוצה להיות מנוי בין האנשים שהמדינה מחייבת לעמוד בפני בית דין דתי מסוים. זה לא חייב להיות בגלל שאתה באמת "חסר דת", אלא ש"חסר דת" יותר מתאים לך מהאפשרויות האחרות שהמדינה מתירה לרשום. אנשים כאלו יכולים אפילו לכלול חרדים שלא רוצים לקבל את בתי הדין של המדינה, או דתיים "נאורים" שמעדיפים שדתם תהיה מתוך בחירה ולא בכוח החוק.

שלוש הערות בשולי מכתב הרבנים

1.רבנות ממלכתית בוגדת!

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". כ-50 רבנים הסכימו עמו, וחתמו על קריאה שלא להשכיר אדמות לערבים. מיד הזדעקו הפייסנים - זו, זו לא היהדות! כך שמעון פרס, החילוני, אמר "איני רואה סתירה בין דמוקרטיה ליהדות", בנימין נתניהו - גם חילוני בפעם אחרונה שבדקתי - אמר שדברים כאלו אסור להגיד "במדינה יהודית ודמוקרטית, שמכבדת את המוסר של מורשת ישראל והתנ"ך".  אבישי ברוורמן (כן, עוד חילוני!) הגדיל לעשות וקבע כי כעובד ציבור הרב חייב לקדם את היהדות של דרכי נועם.

אז זהו, שלא. מדינת ישראל לא השכילה לקבוע את התוכן הדתי וליצור כנסיית מדינה ריקה מתוכן כגון הכנסייה האנגליקנית, שזה עוד איכשהו מסתדר עם מדינה דמוקרטית. במקום זה היא הפקירה את הגדרת הדת הממלכתית בידי הרבנים, ואחר כך זועמת על כך שהם לא מתנהלים איך שהיא רוצה - אם זה בגיור צבאי, ואם זה בהטפה לגזענות. יהדות דרכי הנועם שהפייסנים מדברים עליה היא לא יהדות הרבנים.

2. היהדות היא גזענות - ראיות מתוך ההגנה

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". אבל הנה, אמרו הפייסנים - תראו את הדתיים המתונים הללו, שפסקו נגד! אורתודוקסים גם! תראו איך הם משקפים את מוסר מורשת ישראל ההומנית!


רגע, רגע - הסתכלתם בנימוקים שלהם בכלל? הנה הנימוקים התורניים לפסיקה ה"הומניסטית" שיש לאפשר השכרת דירות לערבים:

… איסור לא תחונם הוא אמנם מן התורה, אבל במדינה דמוקרטית אי אפשר להפלות בין אזרח לאזרח. לדברי אריאל, הדבר יגרום לאפליית יהודים בארצות אחרות. … מדינה דמוקרטית לא יכולה לקום ומדינת ישראל לא יכולה להתכונן אם לא תאפשר זכויות למיעוטים כמו ליהודים, ומבחינה זו זה פיקוח נפש לאומי שמדינת ישראל תאפשר לכל תושב לבנות ולקנות כאן בארץ. כך שברמה ההלכתית אנחנו סבורים שהרבנים האלה טעו בפסיקה. שנית, ברמה הציבורית, אנחנו חושבים שצורת ההתנסחות גם אם בטוח שכוונותיהם (של הרבנים החותמים) רצויות, צורת התנסחות כפי שהתנסחה העצומה הזאת בעצם יוצרת תחושה של עוינות לזרים - דבר היוצר חילול השם, גם בארץ וגם בעולם. הוא מסוגל לייצר אנטישמיות".

כלומר מעיקר המוסר, לא להשכיר דירות לערבים. אבל מה לעשות, הגויים המגוחכים האלו עוד עלולים לשנוא אותנו בשל כך שאנו שונאים ערבים, אז עדיף לא לעשות את זה, או לפחות להגיד לעשות את זה בשקט, כך שהגויים (ימח שמם) לא ישימו לב. ממש, שיא ההומניות. אין ספק, היהדות הרבנית אינה גזענית כלל. כלל ועיקר. על מה יש לדבר? ברור כשמש.

3. היהדות היא גזענות - כמו כל דת

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". ראוי להזכיר בהקשר זה מחקר שקראתי עליו לאחרונה. 


החוקרים תשאלו תאומים זהים גנטית באשר לנטיות הגזעניות שלהם בתחומים האתניים (כושים\לבנים, בעיקר), הגזעניים כלליים (יהודים, אירים, ושות'...), והגזעניים הדתיים (קתולים, מורמונים, ושות'). הרעיון הוא שאם התאומים הזהים נוטים להיות גזעניים באותה מידה בכל שלושת סוגי הגזענות, אז כנראה שיש איזה מנגנון כללי שדוחף לגזענות; ואילו אם יש שונות, אז כנראה ששלושת הסוגים של גזענות נובעים ממקורות שונים.


הממצאים הם ש-35% מהנטיות לאפלייה דתית כנגד אנשים מדת אחרת נובעים ממנגנון גזענות כללי. זה המרכיב העיקרי - גזענות דתית היא פשוט גזענות כללית. למעשה, ככל שהסביבה דחפה את האנשים להיות יותר גזעניים דתית כך הם היו פחות גזעניים אתנית, ולהיפך. כלומר, הדת למעשה תיעלה את הנטייה הטבעית לגזענות אתנית לגזענות דתית במקום זאת.

4. הבונוס: למה אתאיסטים צוחקים על דתיים מתונים

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". אך דתיים מתונים קוראים - זו לא יהדות! בהפגנה האחרונה בה השתתפתי אמר אחד מהם שבהלכה אפשר לקרוא הכל - אבל יש דברים שאסור לקרוא בה. רבנים מצטטים ציטוטים נבחרים בהגנה על היהדות - ומתעלמים כמובן מכל הציטוטים האחרים, שמי שיעיין בנושא יימצא שמהווים את עיקר ורוח הדברים.

הדתיים הקיצוניים אולי מחליאים אבל הם לפחות מנסים להאמין באל שמתיישב עם כלל דברי הקודש והמסורת היהודית. כשעובדיה יוסף אומר שאלוהים מעניש אותנו על חילול שבת, זה לא בדיוק סותר להתנהגות האל בזמן השופטים (המיתולוגית) - בהנחה שתקציב הכיבושים הזרים והניסים שלו ירד במקצת. המתונים אפילו לא מנסים. הם עוצמים את העיניים מלראות ואת השכל מלחשוב. כך מעז יוני כהן-אידוב לכתוב בעת ובעונה אחת שהאל הוא טוב, שהוא לא יעניש ככה אנשים על חטאים של אחרים (זה שהוא לא מתערב, מסתבר, פותר אותו מאחריות - עכשיו אני מבין למה ישי התחבא בבית בשבת!), שהוא האל היהודי (אתם יודעים, זה שכתוב עליו בתנ"ך שהעניש אנשים על חטאים של אחרים, למשל את ילדי מצרים הבכורים שרצח רק כי הוא עצמו הקשה את לב פרעה.. רגע, אבל הרגע אמרנו שהוא לא עושה את זה, לא?)...  מדהים.

אפשר למצוא כל דבר אם מחפשים ביהדות - יש מספיק ממנה, לאורך אלפי שנים, כך שניתן להצדיק כל עמדה. אבל לא ניתן לקחת את כלל המסורת הזו, את כלל כתבי הקודש ופרשנותם, ברצינות ולהגיע לעמדה השונה בהרבה מהעמדה הרבנית. הדת היהודית מראשיתה היא דת גזענית, דת אתנית של שבט "נבחר" שמצווה להרוג את השבטים האחרים ולקחת מהם את האדמות בכוח; לא ניתן לרבע את המעגל, ולא ניתן לספק פרשנות שמייחסת לאלוהים טוב מחד ומשייכת אותו למסורות כאלו מאידך.

המהפכה החילונית בלבנון

מערכת המשפט בישראל היא שילוב בין מערכת משפט חילונית, שלא מפרידה בין בני אדם על בסיס דת, גזע, ומין, ובין מערכות משפט סקטוריאליות לקהילות הדתיות השונות. זה הפרי הבאוש של מערכת ה"מילט" העותומנית, שסיפקה לקהילות הדתיות השונות באימפריה אוטונומיה חלקית. אבל ישראל לא לבד בכך, ובלבנון נצמדו עוד יותר למערכת המילטית - סמכויות בתי הדין הדתיים מגיעות לא רק לנישואין וגירושים (ומוות), אלא גם לירושה, ואימוץ, ומערכת הממשלה גם היא מבוססת על שיוך למילטים.

והנה, התפתחות מפתיעה הנה קריאה של הלבנונים לביטול מערכת המילטים. צעירים רבים לא מוצאים את מקומם במערכת המילים, ודורשים את חילון המדינה - קרי, ביטול המילטים וכל סממן של אפלייה על בסיס שיוך דתי. הפגנה מול הפרלמנט הלבנוני הביאה 2000 מהם, שזה לא עניין של מה בכך - אך גם מראה, שעדיין לא מדובר במספרים גדולים מספיק כדי שתנועה זה תצלח. אנו בישראל חילונית מאחלים לאחינו הדוגלים בלבנון חילונית בהצלחה במאבקם - שתבוא לבנון חילונית בקרוב בימנו, וישראל חילונית גם כן. ואולי, רק אולי, הפחתת הלהבות הדתיות תביא גם לשלום בין שתי המדינות שלנו.

בן גוריון ויהדות

כבר כתבתי על כך שאני לא יהודי בדתי, בניגוד למה שרשום במשרד הפנים. אני חסר דת. מסתבר שזה קרוב לעמדתו של בן-גוריון. טל וולפסון מביא הקלטה של ראיון שנערך עמו לשם מפקד האוכלוסין. כאשר הוא נשאל על דתו, הוא מגיב בשלילתה:

סוקר: ...דת, יהודי
בן-גוריון: יהודי, לא דת, יהודי! יהודי, יהודי! אני אומר לא לא דת, אבל יהודי.

לא לחלוטין ברור לי למה התכוון בעצם בן-גוריון, אבל ברור שהיתה לו בעיה עם הרישום של דתו כיהודי מחד... ומצד שני הוא נתן שירשמו אותו ככזה. זה המצב שלי... רק שאצלי המצב הוא "כן לא דת... אבל יהודי".

רק חבל שבן-גוריון לא עמד על כך שהסעיף לא לגיטימי וצריך להיעלם מספר החוקים. טוב, בן-גוריון עשה הרבה פשרות בעניינים דתיים כדי להקים את המדינה, אולי זו היתה אחת מהן.

התחשבות ברגשות הדתיים

אחד הדברים שה"אתאיסטים החדשים" מוחים עליו הוא היחס השונה לדת. אם אני עושה צחוק מקפיטליזם, אף אחד לא יאשים אותי ב"פגיעה ברגשות הציבור" ויאסור עלי לומר דברים כאלו - אבל כשזה מגיע לדת, אני כבר אואשם ב"פגיעה בדת" ויחלו עלי חוקים כנגד "חילול הקודש" (כנראה שהיד הנעלמה של השוק לא זקוקה להגנה, אבל אלוהים כן).

בישראל הדוגמאות לכך רבות מספור. האחרונה היא הסעיף בחוק החדש נגד יבוא פרוות. לכולם יהיה אסור ליבא פרוות לצורכי אופנה - מלבד לחרדים, שיוכלו להמשיך לייצר ולייבא את כובעי הקוזקים שלהם (כפי שקרא להם סבי ז"ל). זו אפילו לא מצווה, סתם מנהג ללא שום סיבה הלכתית - אבל מה זה משנה.

ואחר כך עוד באים ומטיפים לנו על עד כמה התורה דוגלת בצער בעלי חיים.

כמובן שהיוצא מהכלל לא בא משום מניעים דתיים, אלא ממניעים פוליטיים - זה מה שהציבור הזה רוצה, ויש לו כח פוליטי. אבל זוהי בדיוק הבעיה עם כל היוצאים מהכלל הדתיים - תמיד צריך להתחשב בדתיים המסכנים יותר - ותמיד זה בגלל הכוח הפוליטי שלהם, לא באמת בגלל הדת שלהם.

הסיבה לסחיטה הדתית

נחמיה שטרסלר כתב כתבה טובה, מני רבות, על כמות הכסף שש"ס מעבירה לנאמניה. הוא מדבר על כך שפותחים מועצות דתיות ללא שום צורך כדי לספק משרות, שעולות כסף רב ולכן מחייבים רשויות מקומיות (אחרות, אם הישוב עני!) לשלם עבורן, ועל חוק הג'ובים שקוצץ "רק" למתכונתו המקורית (מתן משרה לסגן-שר של ש"ס ושל יהדות התורה בירושלים). הוא מדבר גם על הניסיון של ש"ס לאסור על הקמת בתי עסק שאינם פתוחים בשבת, ולאסור על מכירת חמץ בפסח. הכל נכון, אבל המסקנה שלו אינה מדויקת. הוא כותב,

יש להפנות את הביקורת למי שנתן לש"ס את הכוח הזה, למי שנכנע לה בכל נושא, למי שנתן לה את כל המשרדים האזרחיים הקובעים את איכות חיי הציבור - משרד הפנים, משרד השיכון והמשרד לשירותי דת - וכך אפשר לה לסחוט יותר, להגדיל את כוחה ולפגוע ברוב החופשי. כי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", ונתניהו הוא שסיפק לש"ס את החור הגדול ביותר שהיה לה מעולם, והיא מסוחררת מרוב עוצמה וכוח.

אבל האשמה אינה בנתניהו. מי שנותן לש"ס את כוחה הוא אותו "הרוב החופשי", שבמקום לעסוק בנושאי פנים מצביע שוב ושוב על נושאי חוץ ובטחון. לכן הוא מעלה מנהיגים החושבים על נושאים אלו, ומוכנים בשביל להגן על בטחון המדינה להקריב את המדינה שיש להגן עליה. הציבור, שאינו דורש ממנהיגיו חשיבה ארוכת טווח אלא ססמאות ריקות מתוכן ופשרות קצרות רואי, שאינו דורש חינוך והשקעה בתשתיות אלא בטחון והשקעה בצבא, שאינו שומר מכל משמר על כספו שלו אלא נותן לכל אחד לעשות בו כבשלו, שאינו שומר על החופש מכפייה דתית מכל וכל ואינו דורש את הפרדת הדת מהמדינה. נתניהו הוא רק סימפטום, ואם ייפול יבוא אחר ויעשה את אותו הדבר, כי בדמוקרטיה העם מקבל את השלטון שמגיע לו.

בקיצור, יש רק מסקנה אחת - יש להחליף את העם.

לא, רגע...

אבשלום קור הוא בחור רומנטי

האויבת הגדולה של הנאורות אינה הדת, כי אם הרומנטיות. במאות ה-17 וה-18, עת הקימו גדולי הרוח האנושית את הנאורות, קמה גם תנועה מתחרה - הרומנטיות. רומנטיות אינה רק התרפקות על יופי השקיעה - היא התרפקות על עבר מיתי, היא נאמנות לעם, היא פטריוטיות לאומנית, היא התאהבות ביופי המלחמה והערצת המנהיג הדגול. פירותיה הבאושים ביותר עלו במאה ה-20 - הפשיזם, הנאציזם, והסטאליניזם בשלהי מלחמת העולם. אבל למרות שיקוצים אלו, יש לרומנטיות חסידים רבים - ואחד מהם הוא אבשלום קור.

לאחרונה הגיש אבשלום קור הצעה למתן שמות לתחנות הרכבת הקלה בירושלים - שאף כי תבושש, נוסיף ונאמין בבואה. כמובן שד"ר קור מבטל במחי קולמוס את ההיסטוריה והקיום הערבי באזור, ומקנה להכל שמות יהודיים כשרים, בניסיון אורוולי ליצור דיבור-חדש, או אולי בניסיון פטרוני לחנך את העם. כמובן שהוא גם בוחר בשמות המהללים את הגבורה, את העבר המיתי, את המוות ואת המלחמה באופן שהיה גורם למשוררי החצר של סטאלין להסמיק בגאווה. אבל כל זה לא מענייננו - מה הקשר לישראל חילונית? אפילו חברי בפורומים כנגד כפייה דתית לא מתרגשים מהצעותיו - חלקם אפילו מסכימים עמן. אבל אני סבור שזו טעות, הצעות אלו לא רק שאינן נאורות אלא שהן גם אינן בהירות. אני אנמק.

אך לפני שאנמק - ברור שלא כל הצעותיו פסולות. למעשה, רוב ההצעות אינן אלא קבלה של השמות המוצעים בין כה וכה. כך למשל לא צריך נימוקים לאומניים מחרידים כדי לקבל את המסקנה שלתחנה בגבעת התחמושת יש לקרוא "גבעת התחמושת"; מה שכמובן לא מונע מד"ר קור לספק נימוקים כאלו. אבל יש לפחות שני מקרים שבהם קור מכוון למטרות לא בהירות.

לתחנה באזור תל אל-פול מציע אבשלום קור לקרוא "גבעת בנימין", "לכבוד בירת שאול המלך". כמובן שאין כל יסוד היסטורי לקיומו של המלך שאול, או שבט בנימין, ובטח שלא לקשר כלשהו של שבט בנימין לגבעה זו - יש רק מיתוסים. אבל לקור לא אכפת לחגוג מיתוסים כאילו היו אמת לאמיתה - וזוהי לא רק התרפקות רומנטית על העבר המיתי, זוהי גם מחשבה לא בהירה (כמובן, שהרומנטיות וחוסר הבהירות קשורים זה בזה).

עוד יסוד בעייתי בהצעתו של ד"ר קור היא קריאתו לשלב בכל תחנה ציטוט מהתנ"ך, "עומדים היינו בשעריך ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו". זה לא פסוק רע, אבל הוא ממקור רע. בדיוק כפי שלא צריך לצטט את הספר האדום של מאו, באופן שמראה הערכה אליו, כך אין לצטט בחיוב את התנ"ך, העומד בשורש כל כך הרבה רעות חולות במדינתנו. שוב, כמובן, יש כאן הערצה ל"ספר היסוד" בתרבות היהודית העתיקה, הערצה רומנטית של העבר, העתיק, הישן, של יצירתו של העם שלנו פשוט בגלל שהוא שלנו. אבל, שוב, יש כאן גם חשיבה לא בהירה - הסמכות על תרבות דתית פרימיטיווית במקום תרבות המערב שעליה באמת מושתתת חברתנו.

אין לי ספק שיעבור עוד זמן רב עד שישראל תפסיק לחגוג את "ספר הספרים". אנשים יצמדו, בחוסר בהירות, למיתוסים שלהם. גם לאחר שייפרדו מהם בקינה, יוסיפו להעריך אותם ואת ה"שפה" וה"תרבות" העשירה שהם הפריכו. רק לאחר זמן רב ישכילו לצאת אל האור, ולראות שזוהי תרבות מעוותת וגרועה, מיתוסים משחיתים ומושחתים היוצרים שפה מלאת אסוציאציות מחרידות המחריבות את המחשבה הבהירה. דחייה שכזו דורשת דחייה של חלק ניכר מהתרבות היהודית, כתרבות רדודה וגרועה - וזה, עוד רחוק מאיתנו. אבל גם זה, בוא יבוא.

פלסטינאי בורח לתאוקרטיה היהודית

עדיין לא ברור לי עם הכתבה של אלון עידן "נשמה של יהודי" אירונית או לא. זה נראה יותר מדי הזוי, מקבל יותר מדי את הדה-הומניזציה של הפלסטינאים ווהחילונים מכדי להיות רציני.

אלון מספר על כתבה שמספרת את סיפורו של היימן אבו סובוח, שנולד בחאן יונס וכעת הוא יהודי טוב בשם דוד שחר, לאחר שאומץ על ידי משפחה דתית מראשון לציון. היימן מתואר כמי שבורח מהרשות, שמצטיירת כממלכת הרוע שבה מסיתים כנגד האנושיות של היהודים - למשל אומרים שיש להם רגל שלישית, ומטיפים להרוג אותם. יש לו "נשמה של יהודי", אז הוא לא רוצה להרוג, והוא בורח ומכיר בשקרים. בדרך הוא עובר עינויים, אבל בסופו של דבר משפחה דתית מראשון לציון מאמצת אותו, ו"ברוך השם" הכל בסדר. אלון מסכם: "ולשאר הפלסטינים שצפו בנו כעת: שחר הוא הוכחה חיה לכך שגם אתם יכולים להפוך לבני אדם. קפצו לראשון לציון מתישהו".

הסיטואציה והשפה כל כך מגוחכות שאין לי אלא להניח שאלון לא רציני. אבל אני תוהה אם הוא גם אירוני בכך שהוא טוען, בעצם, שרק היהודים הם בני אדם - רק בעל "נשמה של יהודי" לא ירצה להרוג ויכיר בהומניות של היהודים, רק כיהודי הוא יכול להצטרף לישראל ולהיות בן אדם.

מצד שני, זו ביקורת טלוויזיה. הוא מדבר על כתבה אמיתית, שבה לכאורה נאמרו הדברים הללו. היימן\דוד הוא בן אדם אמיתי, כנראה. ואם כך המצב, הרי שהמציאות יותר אירונית מהכל. במקום להציע מקום לבני אדם המכירים ביהודים כבני אדם, ולפליטים כגון היימן המעונה, המדינה מציעה מקום רק למי שמקבל על עצמו את היהדות (האורתודוקסית, כמובן). משפחה חילונית לא היתה יכולה לאמץ את היימן, רק משפחה דתית - לה יש זכויות יתר. עוד נדבך בעיצוב התאוקרטיה היהודית.

ללכת עם ולהרגיש בלי

הדתיים רוצים מצד אחד לקבל את הכסף, המשרות וההטבות מהממלכה, ומצד שני להיות עצמאיים ולא כפופים לממלכה. להחזיק את המוט משני קצותיו.

בג"ץ דחה לאחרונה את עתירת הרבנות כנגד החלטה קודמת שלו, הקובעת שאין להפחלות את היהודים המשיחיים אלא לתת להם כשרות כרגיל. הנימוק? חוק הכשרות הוא חוק חילוני. וזה בהכרח כך, מכיוון שהמחוקק הוא חילוני, הכנסת. המדינה היא זו שקובעת מיהם הרבנים ומה הם יעשו - זו דת מדינה. לא רוצים הרבנים בכך? יואילו להתפטר מתפקידם, ולא לשרת כרב של דת המדינה אלא כרב של דתם. אלא שהם רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.

אותו הדבר בדיוק קורה עם ישיבת הר ברכה. הרי על מה מלינים כל הרבנים? על כך שהצבא העיז להגיד לרב מלמד מה להגיד - ומשרד הביטחון אפילו זימן אותו, כאילו שהוא "עובד שלו"!! אבל זהו, שהוא כן עובד שלו. הוא מקבל כסף רב (700,000 קשל בשנה!), וכן הטבות בדמות פטור חלקי משירות ושירות מותאם לתלמידיו (בניגוד לכל ה"זוהמה" החילונית, הנאלצת לשרת שירות כללי בלי קשר לאמונותיה - הייתי מעדיף לשרת ביחידה שלא מקפידה על חוקי הכשרות והשבת, למשל, תודה). אם הם היו ישרים עם עצמם, הם היו או מקבלים את דרישות הצבא או מפסיקים את הקשר עמו. אבל הם רוצים ללכת עם, ולהרגיש בלי.

סרבנות מימין ומשמאל

פוסט של שלום בוגוסלבסקי פותח במשפט "גם אני, אם אקבל פקודה שאני לא יכול למלא, מצפונית, אסרב." ואללה נכון, אבל מפספס את העיקר. העיקר הוא לא מה יסרב אדם כזה או אחר, אלא מה מקובל על המדינה שיסרבו ומה לא. מהו המוסר הציבורי שהמדינה כופה. והתשובה של המדינה הייתה, עד היום, מבוססת בעיקרה על ההומניזם. חייל יכול למחות על פקודות, לקבול על פקודה לא חוקית, או לסרב לפקודה בלתי חוקית ובעליל - בלתי חוקית על פי איזה חוק? על פי חוקי המלחמה, שחוקקו על פי מסורת רציונלית והומניסטית. וכך גם במרחב הציבורי - אדם יכול לעשות כרצונו, בתוך מגבלות המוסר ההומני הבסיסי. זה הבסיס. מעבר לזה תעשה כרצונך, אבל את הליבה אתה חייב לקיים.

הבישוף האנגליקני סטפאן וונר הסתבך לאחרונה כאשר אמר ש "ניתן להעריך את הטליבאן על נאמנותם לאמונתם וזה לזה". זה לא שהוא לא צודק, אלא שמוסר חלקי ומעוות גרוע לעתים ממוסר רופף ולא קיים. כך הדבר גם עם הסרבנות הדתית, מימין. ניתן להעריך את שבריר המוסר שבידיהם, אבל לא להעריך אותם. ולכן, אין לכבד את סרבנותם. פשוט לא נכון שיש לכבד את "הרגשות" שלהם, את עצם העובדה שהם לא מסכימים עם החוק. סרבנות על בסיס דתי וגזעני (הרי אין לאותם אנשים בעיה לפנות פלסטינים מבתיהם...) היא מעשה פסול מוסרית וראוי לגינוי, לא לשבח.

וזה לא שאני בעד פינוי התנחלויות. אני דווקא נגד. אני בעד העברת ההתנחלויות, על שטחן ותושביהן, לרשות הפלסטינית במסגרת הסכם עתידי. כל תושב התנחלות יוכל לקבל על עצמו אזרחות פלסטינית ולהמשיך לגור בפלסטין, או לחלופין לחזור לישראל. בכל מקרה הוא יקבל פיצויים על אבדן הדירה, אם יהיה כזה, ואם המשא ומתן יצלח, הרי שתושבי ההתנחלויות יוכלו גם לקבל חנינה על ההשתלטות על האדמות ויתאפשר להם להמשיך להחזיק בבתיהם במקום לקבל פיצויים, אם ירצו - לפחות לתושבים בגושי ההתנחלויות הגדולים. זה הכל. לא צריך להיאבק עם האנשים, ולא צריך לגרש אנשים מביתם - מי שרוצה להמשיך לגור שם ללא הגנת הצבא ובאופן בלתי חוקי, קרי לא לקבל עליו את הריבונות הפלסטינית - זבש"ו.

עוד טענה שעולה היא שלמעשה השמאל קורא לסרבנות חמורה יותר, מאחר שהוא קורא לא לשרת בצבא "הכיבוש" כלל. גם זו לא טענה נכונה. כל עוד הסירוב הוא לשרת בצבא כלל, הרי שזהו סירוב לחוק אזרחי - ודינו ככול סירוב לחוק אזרחי, כלומר לא חמור במיוחד מאחר שלא באמת נגרם פה נזק חמור לאזרחים אחרים. אבל מהרגע שבן אדם נכנס למערכת צבאית, זה כבר סיפור אחר. הצבא הוא לא דמוקרטיה, הוא בנוי על ציות. ולכן החומרה שבאי ציות חמורה הרבה יותר, ויש להתייחס אליה ככזו. ושוב, גם בתוך הצבא לא כל סירוב דינו אחד. יש שסירוב מוצדק ויש שלא - יש מוסר צדק, ויש מוסר מעוות.

אבל, עם זאת, צודק שלום בוגולובסקי שהבעיה היסודית כאן אינה הסרבנות אלא הקמת מדינת הלכה. יוסי גורביץ מביא ציטוט קולע ממכתב הרבנים,

"חשבנו שצריכה להיות אמירה ברורה כלפי הנוער המתגייס שהצבא שלנו הוא חזון הנביאים, וכשהשותפות איתו הופכת לפלורליסטית ודמוקרטית, שדעת הרוב קובעת איזה משימות הוא יקבל על עצמו ואיזה פקודות יינתנו לחיילים – הכל מתפספס".

זהו בדיוק המאבק - האם הצבא הוא צבא הקודש של עם ישראל, או צבא ההגנה של מדינת ישראל. הרבה מבאי הצבא מאמינים שהוא בעצם צבא קודש, ולא רק בני ישיבות הסדר. אבל אולי, אם אכן יממשו הרבנים את "איומם" לבטל את ההסדר, יפחת משקלם של בני ההסדר בצבא מצד אחד והשפעת הרבנים עליהם מצד שני, וכך ירחק הצבא ולו במעט מהדת וישוב להיות צבא של דמוקרטיה. בניגוד להתרברבות הרבנים, משיכת ההסדר לא תפיל את הצבא - ולו בגלל שיש להם שליטה הרבה פחות חזקה על בני ישיבותיהם ממה שהם היו רוצים לחשוב. היא כן, לעומת זאת, תרחיק מהצבא את אלו הלא נאמנים לו (אלא לרבנים), ותשיב מתי מעט מעקרון השוויון למקומותינו, ועשרות (מאות?) מליוני שקל בחזרה לקופת המדינה. ישר כוח - עזבו, עזבו את ההסדר!

זה לא אני, זו ההלכה

עד מתי תפקיר מדינת ישראל את הגיור בידי הרבנות האורתודוקסית? סיפורם של נירה וירון מאשקלון מתפרסם ב"הארץ". נירה ואלון אימצו שני ילדים. הראשון גויר, אבל נרשם לבית ספר חילוני רחמנא לצילן. עתה, כששמע הרב על כך בעקבות הבקשה לגייר את הילד השני שאימצו, איים לא רק לא לגייר את הילד השני אלא לשלול את יהדותו של הילד הראשון. שהרי ילד יהודי חייב ללמוד בבית ספר "יהודי", כלומר אורתודוקסי. למרות שרוב היהודים לומדים בבית ספר יהודי חילוני, ולא מקיימים מצוות ברמה המספקת את "כבוד" הרב, הוא זה שקובע מי יהודי למי שנכנס למדינה והוא דורש חינוך בבית ספר שמטיף לדת שלו, הדת האורתודוקסית. כל השאר, זה לא יהדות.

הרב טוען כי לא הוא זה שדורש את זה, אלא ההלכה. אלא שההלכה דורשת את מה שמבינים אנשים שהיא דורשת. בשום מקום בשולחן ערוך לא כתוב מה צריך ילד ללמוד כדי שייחשב ליהודי מספיק כדי להיות אזרח ישראל.

הבעיה היא לא ברב, אלא ברבנות. הרבנות, שהיא שלוחה של משרד ראש הממשלה. המדינה. המדינה היא שכופה את הדת האורתודוקסית, היא שמכריכה ילדים ללמוד בבתי ספר שמאביסים את הילדים באינדוקטרינצתיה אורתודוקסית - גם היא, במימון המדינה.

זה הכל בגגל שהחילונים בארץ הם "חילונים אבל". הם חילונים, אבל מאמינים באל. הם חילונים, אבל חושבים שבעצם החרדים צודקים, והם-הם המייצגים נאמנה את היהדות, הלוהי דת האמת. רק משעה שתקום בישראל חברה חילונית גאה, שדוחה בשאט נפש את החברה החרדית והאורתודוקסית, על שטיפת המוח הדתית שהיא משסה בילדים תמימים - רק אז יבוא לציון גואל. עד אז, נותר לי רק למחות ולקונן על הכפייה הדתית הגסה.

כבר יש כאן מדינת הלכה

"צעד אחר צעד ננחיל לאזרחי ישראל את חוקי התורה ונהפוך את ההלכה למשפט המחייב במדינה"

דברי שר המשפטים, בכנס של ארגון "הליכות עם ישראל", הם חלק מתהליך מתמשך לשנות את אופיה של ישראל להיות מדינת הלכה. אבל, טוען נאמן, כי "אין בדבריו אלה משום קריאה להחליף את חוקי המדינה בחוקי ההלכה, לא במישרין ולא בעקיפין". דבריו הוצאו מהקשרם. ואכן, כדי להבין דברים צריך להבינם בהקשרם. מה היה אותו הקשר?

הכנס אורגן על ידי ארגון הפועל לקידום מתן סמכויות ויכולות לבתי דין רבניים. בכנס היה הנואם הראשי (בווידאו) הרב עובדיה יוסף, שקרא להחרים את כל מי שמתדיין בערכאות משפטיות חילוניות - לא לצרף אותו למניין, שכן הוא "רשע" - כלומר, דינו מלקות. הרב הראשי יהודה מצגר יצא בו נגד סמכות בג"ץ לבטל החלטת בית דין רבני. ונאמן עצמו קרא "להשיב עטרה ליושנה", כולל את המשפט האומלל למעלה.

בהקשר זה, ברור שדווקא טענתו השנייה של השר אינה נכונה - נאמן בהחלט כן קורא "להחזיר עתרה ליושנה", ולהפוך את ישראל לעוד מדינה פנדמנטליסטית הנשלטת על ידי חוקי שריעה (יהודית, במקרה), בכף אחת עם איראן (מי ייתן ומתנגדי המשטר בה יצילוה מעצמה בימנו אמן), אפגניסטאן, ושאר המדינות המוסלמיות. נאמן וחבר מרעיו יביאו ליום בו יתבצעו דיני ההלכה האמיתיים בארץ - ימים חשוכים של סקילות, עונשים פיזיים, ומשטרת מחשבות.

זו אינה סכנה אמורפית, עתידית. כבר היום קיימים בתי משפט בלתי-רשמיים שכאלו. כבר היום נאסר על הציבור הדתי ללכת לבתי דין אזרחיים, באיומי גירוש מבתי כנסת (שממומנים על ידי המדינה!), גירוש ילדים מבתי ספר (שממומנים על ידי המדינה!), עלבונות ציבוריים, אלימות, ועוד. כבר כעת מכוננת הרשות השופטת החילופית, במימון המדינה, בניצוחם של הרבנים עובדיה ואלישיב. כפי שהקימו הארגונים הציוניים את מערכות השלטון עוד לפני העצמאות, כך מקימים החרדים את ארגוני השלטון ההלכתי עוד לפני ההשתלטות - הדמוגרפית וה"חינוכית" - על המדינה. מוסדות אלו כבר קיימים ופועלים, ויש שכונות וישובים שלמים שהחוק מודר מהם והם פועלים כמדינה אחרת, מדינת חרדיסטאן. מדינת ההלכה כבר כאן - השאלה היא האם היא תתפשט, ותעכל את המדינה, או תנמק ותיעלם.

עוד לא מאוחר מדי. ניתן לעצור את הטאלאביניזציה של ישראל, ולחייב את כל האזרחים - כולל החרדים והדתיים-לאומנים - על פי דין ליברלי דמוקרטי. אבל לשם כך יש להפריד דת ומדינה, להפסיק להזרים כספים למנגנונים שפועלים כנגד המדינה ולפעול נגד העומדים בראשם - הרבנים יוסף (עובדיה ואלישיב), אליעזר מלמד, ודומיהם.

במילים אחרות - יש להצביע אור. רק מפלגה חילונית גדולה תוכל להביא למצב בו אין קואליציה דתית, אין קואליציה בלי הפרדת דת ומדינה. רק מפלגה ששמה לראשה את האג'נדה החילונית תוכל לעמוד בפני פיתויי החרדים בוויתורים בעניינים אחרים, כגון השלום או הכלכלה - כפי שעשתה מפלגת מרץ פעם אחרי פעם.

אינטל ואי-שוויון כלכלי

ההפגנות האחרונות כנגד פתיחת מפעל אינטל בשבת הן רק נסיון שקוף של העדה החרדית ליצור צרות לראש העיר החילוני. אבל הם מראים לא רק את הכפייה הדתית ושלילת החופש, אלא גם עד כמה הדת גורמת לעוני. אפילו ההפגנות בפני עצמן, גם אם הן לא ישיגו מאומה, מרחיקות את הסקטור הכלכלי מירושלים, ותורמות בכך לעוני של כל העיר. מה שטוב, כמובן, לדת - אנשים עניים פונים יותר לשירותי דת ותמיכה כלכלית על ידי ארגונים דתיים, בייחוד כאשר מערכת הרווחה במדינה כושלת (כפי שהיא במדינתנו הקטנה).

אבל הדת תורמת לא רק לעוני ישירות, אלא גם לחוסר שוויון כלכלי (שככלל מלווה אותו). ניתוח שערך טום ריס השווה את חוסר השוויון החברתי ב-54 מדינות, תוך שליטה על משתנים אחרים כגון אחוז הזקנים באוכלוסייה, הגירה, שיטה פרלמנטרית (ייצוג יחסי נוטה לבחור שמאל כלכלי), ועוד. התוצאה - הגורם היחידי שבקורלציה עם חוסר שוויון היה הדת! גם כשהוא הגביל את הרשימה לשני-שליש המדינות העשירות יותר, הדת היתה אחד מארבעת הגורמים העיקריים (שהיו שוויום בחוזקם, וביחד הסבירו 80% מהשונות).

אי-שוויון כלכלי אינו בדיוק עוני, אבל הוא כן מתכון לעוני של רוב האוכלוסיה, לתחושת קיפוח, למתחים חברתיים, וכדומה. הדת עולה ופורחת כשיש אי-שוויון כלכלי. ומנגד, בכך שהיא מרחיקה את הסקטור היצרני, הדת לא רק גוררת ישירות לעוני, אלא גם מעמיקה את חוסר השוויון הכלכלי בין החרדים לחילונים במדינה, בין ישובים דתיים וישובים חילוניים, וכדומה. עוד מתכון למתח, עוד מתכון ל"שלנו" לעומת "שלהם", עוד מתכון לאסוף כמה נפשות טועות.

על גיור רפורמי בכספי המדינה

בג"צ קבע שעל המדינה לשלם עבור גיור רפורמי, לא רק אורתודוקסי. מצד אחד, טוב שיש יותר שוויון, וצריך להפר את המונופול של החרדים. מצד שני - לא, ממש לא. על המדינה להפסיק לשלם עבור כל גיור כלשהוא, נקודה. אומרת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש

"לכל זרמי הגיור תכלית זהה - שילובם התרבותי והרוחני של אזרחים ותושבים ישראלים בחברה ובקהילה בישראל"
... חובתה של המדינה לעקרון הפלורליזם אינה מסתכמת בחובה פסיבית בלבד. יש למחויבות זו היבט אקטיווי, המטיל על על המדינה חובה להעניק תמיכה ליתר הזרמים"

לא, לא, ולא. שילוב של אנשים בחברה לא צריך להיות על ידי גיור, ואסור שהמדינה תשלם עבור המרת דת. זה מנוגד לפלורליזם, זהו העיוות הידוע כ"רב-תרבותיות", עיוות רע ונורא. על המדינה לתמוך באנשים על ידי חינוך וכדומה, לא על ידי תמיכה ב"תרבות" או חס-וחלילה בדת שלהם. דת זה עניין פרטי, לא עניין של המדינה.