יום שישי, 7 באוקטובר 2011

מעשה קניוק


חשוב: בעקבות הצלחתו של יורם קניוק לשנות את רישום דתו במשרד הפנים ל"חסר דת", מארגנת תנועת "ישראל חופשית" מפגש המוני עם עורכי דין שיוכלו להגיש במרוכז בקשות לשינוי דומה של סעיף הדת. על פי האתר בפייסבוק, המפגש הוא ביום ראשון. בשאיפה, זה יאפשר לנהל את ההליכים המשפטיים בזול וביעילות יחסית, במקום באלפי שקלים והרבה כאב ראש.

...כל ישראלי שרוצה להגדיר את עצמו כראות עיניו צריך לשלם אלף שקל אגרה לבית המשפט (ואלפי שקלים לעורך דין).

אי לכך ובהתאם לזאת נתכנס ביום ראשון, 9/10, בשעה 20:00 בבית העם (רוטשילד 69, תל אביב) ונשגר משם הודעות למשרד הפנים על שינוי הסטטוס שלנו, מ-"יהודי" ל-"חסר דת". החוק קובע כי חובתנו לדווח על כל שינוי שחל במעמדנו, ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק.

אחרי מעמד החתימה אצל עורכי הדין עמר שץ ויפתח כהן, ישאו דברים יורם קניוק ומנכ"ל "ישראל חופשית" מיקי גיצין.

נא להצטייד במאתיים שקל ובתעודת זהות (הישנה)
השינוי הוא ברישום של סעיף הדת במשרד הפנים, מ"יהודי" ל-"חסר דת". אך חשוב להבין שלמעשה שינוי זה הוא שינוי של הקטגוריה החוקית שאליה שייך האזרח: כל אזרח בישראל כפוף לבתי דין דתיים, בהתאם לשיטת המילט העותומאנית הישנה, מלבד "חסרי הדת". לכן, שינוי הסעיף אינו צריך להיתפש ככפירה ביהדותך או אפילו ביהדותך האורתודוקסית. כל מי שאינו רוצה שחוקי מדינת ישראל יחייבו אותו להתדיין בפני בתי דין דתיים מסוימים צריך להשתתף ולבקש לשנות את מעמדו במשרד הפנים. גם חרדי, שאינו מכיר ואינו רוצה בסמכות הרבנות, צריך לדרוש זאת. גם יהודי אורתודוקסי ליברלי, שאינו רוצה שהמדינה תחליט בשבילו לאיזה בית דין רבני לפנות, צריך לעשות זאת. גם ערבי ישראלי, שאינו רוצה להיות כפוף לדיני השריעה או הנצרות, צריך לבקש את שינוי מעמדו. שינוי המעמד הוא הרבה יותר כללי מהצהרה על מידת דתיות כזו או אחרת - זוהי עמידה על זכותנו הבסיסית, כאזרחים במדינה דמוקרטית, להיות כפופים רק לחוקי המדינה, ולא לשום מערכת חוקים (דתית או אחרת) מעבר לכך (אלא מבחירה חופשית).

כמובן שזהו צעד הצהרתי בלבד. בפועל, בדינים העיקריים שבתי הדין הדתיים שולטים בהם (דיני אישות) לא אתה תקבע שאתה חסר דת, אלא בתי הדין הדתיים... יש להם זכות ווטו לקבוע עבורך שאתה שייך לזרם הדתי שלהם. המפגש גם יביא רק לבקשה למשרד הפנים, לא בהכרח להליך המשפטי הארוך יותר. אולם, סביר בהחלט שמספר גדול של "חסרי דת" שכאלו יאלצו את בתי המשפט וספרי החוקים של ישראל "ליישר קו", ולאפשר חופש אמיתי מדת במדינה. זהו צעד מחאתי, אבל צעד שיכול להיות חזק ביותר לדעתי.

יש לשים לב לכך שהשינוי הוא בסעיף הדת, לא בלאום. יהודי שיוכרז כחסר דת יהיה עדיין בן ללאום ה"יהודי" ברישומי משרד הפנים. כמו רבים אחרים, אני מוצא שזה מצב הזוי - הלאום היחידי שמדינת ישראל צריכה לערוך רישום לגביו הוא הלאום הישראלי, בדיוק כפי שאזרח צרפת נחשב לשייך ללאום הצרפתי וכן הלאה. אבל זו לא המהפכה שמדובר בה פה. להיפך - שינוי סעיף הדת ל"חסר דת" אינו אנטי-לאומי, אלא הוא אקט לאומני ממש. הוא מפריד בין הלאום, שנשאר יהודי, לדת, שמוסרת. הוא הטענה שיש הבדל ביניהם, שאפשר להיות בן ללאום היהודי ולא להשתייך לדת היהודית. אני כמובן חושב שזה נכון, אבל שזה לא רלוונטי. רישומי המדינה לא צריכים לכלול את הזהות הלאומית של האדם, ממש כמו שהם לא צריכים לכלול את דתו או כל אידאולוגיה אחרת; זה עניינו הפרטי. מה שחשוב למדינה זה הסטטוס האזרחי של האדם - האם הוא אזרח ישראל, תושב, תייר, וכן הלאה - זה הכל.

ולבסוף, ווידוי - אני לא אגיע לכנס ההוא ביום ראשון. חבל, כי זה נראה מאוד חשוב - אבל אני בשלבים האחרונים של כתיבת הדוקטורט שלי ומעבר לקנדה (זמני, זמני), כך שממש אין לי זמן לטיולים למרכז. חבל.

4 תגובות:

  1. זה בהחלט צעד בכיוון חיובי.

    קנדה? :S אם אתה עוזב, זאת באמת התקווה האחרונה שלי לבלוג מחושב בעברית ;)וברצינות, זה ידכא אותי נורא לאבד אדם כמוך.

    השבמחק
  2. אני רק עוזב לשנתיים (כנראה). ואני אמשיך לכתוב בבלוג - בשאיפה, אפילו יותר.

    אבל - תודה. :)

    השבמחק
  3. לגבי הטענה: "הלאום היחידי שמדינת ישראל צריכה לערוך רישום לגביו הוא הלאום הישראלי, בדיוק כפי שאזרח צרפת נחשב לשייך ללאום הצרפתי וכן הלאה." -
    זה לא לגמרי נכון.
    יש שתי סוגי מדינות לאום.
    סוג אחד: מדינות שבהן האזרחות היא גם הלאום. דוגמאות - צרפת, ארצות-הברית.
    סוג אחר: מדינות שבהן הלאום אינו חופף לאזרחות. אפשר להיות שייך ללאום זר, ולקבל אזרחות. עדיין, אלו מדינות לאום, מכיוון שרוב האזרחים בהן שייכים ללאום אחד. אבל מדובר ברוב האזרחים, ולא בכולם. דוגמא - גרמניה.

    ישראל שייכת באופן מובהק לסוג השני.

    וואלה, אני זוכר את זה מלימודי אזרחות, מלפני משהו כמו 15 שנה...

    השבמחק
  4. אנונימי -

    אפשר לחשוב על הדברים כך, אבל הנקודה אינה איזה סוג לאום היא המדינה אלא איזה רישומים היא צריכה לערוך. ובייחוד כאשר הלאום אינו חופף לאזרחות, אסור לעשות רישום של הלאום שכן זה יוביל לקיום אזרחים מסוג א (בני הלאום השולט) ומסוג ב (שאר הלאומים). חוסר ברישום במסמכי המדינה לא יפריע לקבלת מידע על הלאום (בעזרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כלומר סקרים ומחקר ממשלתי), או לשום מטרה קבילה אחרת. הוא יעזור לאחמד לקבל את אותו היחס כמו אברהם במשרד הפנים. (יעזור, לא יבטיח.)

    השבמחק