יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

פלסטינאי בורח לתאוקרטיה היהודית

עדיין לא ברור לי עם הכתבה של אלון עידן "נשמה של יהודי" אירונית או לא. זה נראה יותר מדי הזוי, מקבל יותר מדי את הדה-הומניזציה של הפלסטינאים ווהחילונים מכדי להיות רציני.

אלון מספר על כתבה שמספרת את סיפורו של היימן אבו סובוח, שנולד בחאן יונס וכעת הוא יהודי טוב בשם דוד שחר, לאחר שאומץ על ידי משפחה דתית מראשון לציון. היימן מתואר כמי שבורח מהרשות, שמצטיירת כממלכת הרוע שבה מסיתים כנגד האנושיות של היהודים - למשל אומרים שיש להם רגל שלישית, ומטיפים להרוג אותם. יש לו "נשמה של יהודי", אז הוא לא רוצה להרוג, והוא בורח ומכיר בשקרים. בדרך הוא עובר עינויים, אבל בסופו של דבר משפחה דתית מראשון לציון מאמצת אותו, ו"ברוך השם" הכל בסדר. אלון מסכם: "ולשאר הפלסטינים שצפו בנו כעת: שחר הוא הוכחה חיה לכך שגם אתם יכולים להפוך לבני אדם. קפצו לראשון לציון מתישהו".

הסיטואציה והשפה כל כך מגוחכות שאין לי אלא להניח שאלון לא רציני. אבל אני תוהה אם הוא גם אירוני בכך שהוא טוען, בעצם, שרק היהודים הם בני אדם - רק בעל "נשמה של יהודי" לא ירצה להרוג ויכיר בהומניות של היהודים, רק כיהודי הוא יכול להצטרף לישראל ולהיות בן אדם.

מצד שני, זו ביקורת טלוויזיה. הוא מדבר על כתבה אמיתית, שבה לכאורה נאמרו הדברים הללו. היימן\דוד הוא בן אדם אמיתי, כנראה. ואם כך המצב, הרי שהמציאות יותר אירונית מהכל. במקום להציע מקום לבני אדם המכירים ביהודים כבני אדם, ולפליטים כגון היימן המעונה, המדינה מציעה מקום רק למי שמקבל על עצמו את היהדות (האורתודוקסית, כמובן). משפחה חילונית לא היתה יכולה לאמץ את היימן, רק משפחה דתית - לה יש זכויות יתר. עוד נדבך בעיצוב התאוקרטיה היהודית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה