יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

אבשלום קור הוא בחור רומנטי

האויבת הגדולה של הנאורות אינה הדת, כי אם הרומנטיות. במאות ה-17 וה-18, עת הקימו גדולי הרוח האנושית את הנאורות, קמה גם תנועה מתחרה - הרומנטיות. רומנטיות אינה רק התרפקות על יופי השקיעה - היא התרפקות על עבר מיתי, היא נאמנות לעם, היא פטריוטיות לאומנית, היא התאהבות ביופי המלחמה והערצת המנהיג הדגול. פירותיה הבאושים ביותר עלו במאה ה-20 - הפשיזם, הנאציזם, והסטאליניזם בשלהי מלחמת העולם. אבל למרות שיקוצים אלו, יש לרומנטיות חסידים רבים - ואחד מהם הוא אבשלום קור.

לאחרונה הגיש אבשלום קור הצעה למתן שמות לתחנות הרכבת הקלה בירושלים - שאף כי תבושש, נוסיף ונאמין בבואה. כמובן שד"ר קור מבטל במחי קולמוס את ההיסטוריה והקיום הערבי באזור, ומקנה להכל שמות יהודיים כשרים, בניסיון אורוולי ליצור דיבור-חדש, או אולי בניסיון פטרוני לחנך את העם. כמובן שהוא גם בוחר בשמות המהללים את הגבורה, את העבר המיתי, את המוות ואת המלחמה באופן שהיה גורם למשוררי החצר של סטאלין להסמיק בגאווה. אבל כל זה לא מענייננו - מה הקשר לישראל חילונית? אפילו חברי בפורומים כנגד כפייה דתית לא מתרגשים מהצעותיו - חלקם אפילו מסכימים עמן. אבל אני סבור שזו טעות, הצעות אלו לא רק שאינן נאורות אלא שהן גם אינן בהירות. אני אנמק.

אך לפני שאנמק - ברור שלא כל הצעותיו פסולות. למעשה, רוב ההצעות אינן אלא קבלה של השמות המוצעים בין כה וכה. כך למשל לא צריך נימוקים לאומניים מחרידים כדי לקבל את המסקנה שלתחנה בגבעת התחמושת יש לקרוא "גבעת התחמושת"; מה שכמובן לא מונע מד"ר קור לספק נימוקים כאלו. אבל יש לפחות שני מקרים שבהם קור מכוון למטרות לא בהירות.

לתחנה באזור תל אל-פול מציע אבשלום קור לקרוא "גבעת בנימין", "לכבוד בירת שאול המלך". כמובן שאין כל יסוד היסטורי לקיומו של המלך שאול, או שבט בנימין, ובטח שלא לקשר כלשהו של שבט בנימין לגבעה זו - יש רק מיתוסים. אבל לקור לא אכפת לחגוג מיתוסים כאילו היו אמת לאמיתה - וזוהי לא רק התרפקות רומנטית על העבר המיתי, זוהי גם מחשבה לא בהירה (כמובן, שהרומנטיות וחוסר הבהירות קשורים זה בזה).

עוד יסוד בעייתי בהצעתו של ד"ר קור היא קריאתו לשלב בכל תחנה ציטוט מהתנ"ך, "עומדים היינו בשעריך ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו". זה לא פסוק רע, אבל הוא ממקור רע. בדיוק כפי שלא צריך לצטט את הספר האדום של מאו, באופן שמראה הערכה אליו, כך אין לצטט בחיוב את התנ"ך, העומד בשורש כל כך הרבה רעות חולות במדינתנו. שוב, כמובן, יש כאן הערצה ל"ספר היסוד" בתרבות היהודית העתיקה, הערצה רומנטית של העבר, העתיק, הישן, של יצירתו של העם שלנו פשוט בגלל שהוא שלנו. אבל, שוב, יש כאן גם חשיבה לא בהירה - הסמכות על תרבות דתית פרימיטיווית במקום תרבות המערב שעליה באמת מושתתת חברתנו.

אין לי ספק שיעבור עוד זמן רב עד שישראל תפסיק לחגוג את "ספר הספרים". אנשים יצמדו, בחוסר בהירות, למיתוסים שלהם. גם לאחר שייפרדו מהם בקינה, יוסיפו להעריך אותם ואת ה"שפה" וה"תרבות" העשירה שהם הפריכו. רק לאחר זמן רב ישכילו לצאת אל האור, ולראות שזוהי תרבות מעוותת וגרועה, מיתוסים משחיתים ומושחתים היוצרים שפה מלאת אסוציאציות מחרידות המחריבות את המחשבה הבהירה. דחייה שכזו דורשת דחייה של חלק ניכר מהתרבות היהודית, כתרבות רדודה וגרועה - וזה, עוד רחוק מאיתנו. אבל גם זה, בוא יבוא.

תגובה 1:

  1. לנושאי זיקפת הלאומיות העברית אבשלום קור והשר כץ: אל תשכחו להחליף את שמן של קיסריה וטבריה, שנקראו ע"י מלחך הפנכה הורדוס הרשע ע"ש שליטי מלכות הרשעה. הצעתי: קיסריה - מלכיה; טבריה - רקת. ועוד הזרוע נטויה.

    השבמחק