למה האבולוציה עומדת בסתירה לדת

לא לגמרי ברור לי למה יש התנגדות כה נחרצת דווקא לתאוריית האבולוציה, מכל התאוריות המדעיות. כל מדע - החל מפיזיקה בסיסית וכלה בפסיכולוגיה - עומד בניגוד לדת היהודית האורתודוקסית הפונדמנטליסטית. אבל בגלל שאני נגרר בזמן האחרון לדיונים בנושא, החלטתי לשים על השולחן את דעתי בנידון. אני מאמין שהאבולוציה כן עומדת בסתירה לדת, אבל לא באופן טריוויאלי. ההתנגשות בין האבולוציה לדת (היהודית האורתודוקסית; אני לא מדבר באופן כללי פה, אם כי הדברים נכונים במידה רבה לכל תאיזם) היא בכמה מישורים.

האבולוציה סותרת את פשט התורה

האבולוציה מספרת לנו סיפור על תולדות החיים על פני כדור הארץ. הסיפור מתחיל לפני כ-4.5 מליארד שנה כשכדור הארץ עדיין ללא חיים. החיים הראשונים נוצרים כמה מאות מליוני שנים לאחר מכן, ובמהרה יצורים חד תאיים שהם אבותיהם של החיידקים (הפרוקריוטיים) המודרניים ודומים להם מאוד מתרבים ומפתחים גיוון ויכולות רבות תחת הברירה הטבעית. לפני כ-3 מיליארד שנה מתפתחים הציאנובקטריה שיכולים לבצע פוטוסינטזה ובכך מעלים את אחוז החמצן באטמוספרה ויוצרים את ההכחדה ההמונית הגדולה הראשונה והגדולה ביותר בתולדות החיים. וכן הלאה וכן הלאה, הסיפור ממשיך ומתפתל, ומלא פרטים ותפניות, מזל והכרח.

סיפור זה פשוט לא דומה לסיפור שמסופר בספר בראשית. ניסיונות לשלב ביניהם הם פשוט מצחיקים ומגוחכים. יש לפיכך בידי המאמין שתי ברירות: או שפשט התורה נכון ואז האבולוציה אינה נכונה, או שיש לדחות את הפשט.


אין בעיה בעקרון עם לדחות את הפשט. היהדות עושה את זה על כל צעד ושעל, בשלל סגנונות וסיבות. היא מומחית בלהגיד שהתורה אומרת שחור כשכתוב בה לבן. אבל משום מה, כשזה מגיע לאבולוציה, מעדיפים רוב הדתיים לא ללכת לשם. אני לא יודע למה, אבל אני חושב שסיבה אחת היא פשוט שהסתירה קיימת. באופן טבעי רוצים הדתיים מראש לקבל את הפשט של דברי הקודש שלהם.


אמנם, דתיים "מתקדמים" מוכנים לקבל את האבולוציה ולדחות את פשט בראשית. זה בא בשני גוונים. רוב אלו שעושים זאת מותירים לעצמם "אבל", כך שהם מקבלים את האבולוציה למעשה אבל לא להלכה. הם מקבלים את הסיפור באופן כללי, אבל חושבים שאלוהים התערב פה ושם במהלך האבולוציה כך שהאמת ההיסטורית היא שהתרחשה "אבולוציה תאיסטית". אנשים אלו למעשה לא מקבלים את האבולוציה כלל - הם רק מעמידים פנים (בפני עצמם) שהם עושים כן. יש מעטים, בודדים ממש, שמקבלים את התאוריה על בורייה, כדרך שבה בחר האל ליצור חיים - בדיוק כפי שמטאורולוגיה מתארת את הדרך בה בחר האל ליצור ברקים.


רוב הדתיים מקבלים את העמדה המקבלת את האבולוציה כאפשרות, אבל בפועל מעדיפים את העמדה ההפוכה, המקבלת את פשט בראשית. לכן שני סוגי הדתיים המקבלים את האבולוציה אינם משמעותיים בדת היהודית. אבל לגביהם, העובדה שיש סתירה בין פשט התורה לסיפור האבולוציוני לא מהווה בעיה בפני עצמה. הם פתרו את הבעיה הזו - אבל זה רק מציב בפניהם בעיה אחרת.


אל טוב לא יכתוב דבר שקר


שום אל שמכבד את עצמו לא היה כותב ספר שפשטו אי-אמת, שמכיל סתירה כמו זו שעמדנו עליה כעת, ולא היה מרשה לטעות כזו להיאמר בשמו. זוהי רמה נוספת, שונה, של בעייתיות - גם אם אתה מקבל שהאבולוציה היא הדרך בה בחר האל ליצור את החיים, עדיין אתה צריך להסביר איך אל טוב, שראוי לעבוד, יכול לפרסם בשמו ספר, או אפילו לאפשר לאנשים לפרסם בשמו ספר, שמכיל טעויות כה גסות.


אני לא חושב שיש לדתיים תשובות טובות לבעיה זו. הם בדרך כלל מנסים להתפתל בכל מיני תירוצים עלובים על כתיבה בכמה רמות, כתיבה לזמן המתאים, ובחירה חופשית. זה לא משכנע אף אחד שראוי לתואר "אדם חושב", אבל זה מספיק כדי לשכנע את עצמם. כך הם חיים בשקט עם העובדה שהם מאמינים שהאל רשע, בהכחשה עצמית משובחת.


אל טוב לא ישתול ראיות שקריות


מנגד, אלו שכן מאמינים בפשט התורה חייבים להתעמת עם שפע הראיות לאבולוציה. הם חייבים להתמודד עם העובדה שהאלוהים למעשה כתב ב"ספר הטבע" משהו אחר ממה שהוא כתב בתורה. מה ששום אל טוב, שראוי לעבוד אותו, לא יעשה.


שוב, הדתיים מנסים להתפתל בדיבורים על "חופש בחירה", "סוד", "הסתר" ושאר הבלים, אבל מצליחים לשכנע רק את עצמם.


כך יוצא שבין אם האדם הדתי מאמין באבולוציה ובין אם הוא מאמין בתורה, הוא מאמין באל שקרן שלא ראוי להאמין לו, כל שכן לעבוד אותו או להישמע לו. אם התורה היא דברי אלוהים חיים אין מנוס מהמסקנה שאלוהים הוא שקרן.


אל טוב לא יגרום לכל כך הרבה סבל


האבולוציה היא דרך מאוד, מאוד לא מוסרית ליצור חיים, או את בני האדם בפרט. או בעצם לעשות כל דבר אחר. היא סיפור ארוך של סבל, חורבן, והצלחה וכישלון שלא בדין. היא פשוט לא משהו שאלוהים טוב, שראוי לעבוד אותו, היה בוחר ליצור. רועי צזנה מסביר זאת היטב.


האבולוציה מראה כי השכל הוא חומרי


האבולוציה והביולוגיה המודרנית שהיא הניבה מראות כי שכל ותבונה נוצרו אבולוציונית, והם דברים ותכונות ביולוגיות ופיזיות ממש כמו כנף ויכולת חישוב. היא הופכת את האמונה בנשמה, או בשכל אלוהי חסר גוף, למשהו מגוחך ממש כמו האמונה ב"כוח חיים" הקיים בדברים חיים ומפריד אותם מכימיה. המדע המודרני מראה ש"כוח חיים" או "נפש" זה תאוריות שאולי לא ניתן להוכיח שהן לא נכונות, אבל הן פשוט מגוחכות לאור הידע העצום שיש לנו על איך החיים והמחשבה הם תוצאות של הכימיה והפיזיקה שבבסיס הביולוגיה והנוירולוגיה.


האבולוציה הופכת את האמונה באל הלא-גשמי למגוחכת בעליל. וברור אפילו לדתיים שאמונה באל גשמי היא מגוחכת מראש, כך שזה לא משאיר הרבה אפשרויות.


האבולוציה מייתרת את האל


הבריאתנים מעלים את האל באופן נפוץ ואינטואיטיבי כהסבר לעובדות הביולוגיות. אבל האבולוציה מראה שלא נחוץ להניח שום אל - פשוט מספיק להניח את האבולוציה, והכל מוסבר. למעשה, מוסבר יותר טוב מבריאתנות.


בעקרון היה אפשר שהאל יסביר דברים אחרים. אבל בפועל האל כבר סולק מזמן על ידי הפיזיקה והפילוסופיה מכל תחום עיסוק משמעותי, ורק בביולוגיה וקוסמולוגיה נותר אולי היה לחשוב שיש להיפותזה זו עוד איזשהו שביב של כוח הסברי. האבולוציה ממוטטת את אחד משני עמודי תמיכה אינטלקטואליים אלו. הקוסמולוגיה המודרנית ממוטת את השני. וכך מושג האל נשאר בלי קרקע לעמוד עליה.


האבולוציה מספקת זהות חלופית


אחת מהאמרות של היהדות היא "דע מאין באת, ולאן אתה הולך" - האבולוציה מספקת תשובות שונות לגמרי הן ברמה האישית והן ברמה של המין. המהות האנושית נוצרה בשל לחצים אבולוציוניים שרירותיים במקום תכנון אלוהי, ואינה שיא ההתפתחות.


זה יוצר תפיסה אחרת של עצמך ושל האנושות, שגוררת הבדל גדול ביחס לחיים, לקדמה, לחופש, וכן הלאה. לאדם שמבין את מקומו באבולוציה ובתמונה הכללית של החיים, הדת היהודית נראית צרה, שבטית, יהירה ועלובה מאוד.


האבולוציה מחזקת את התפיסה המכניסטית


לבסוף, בהיותה חלק מתמונת העולם המכניסטית האבולוציה מחזקת אותה. אם אתה מקבל את האבולוציה - לא הבלים כגון "אבולוציה תאיסטית", אלא את הדבר האמתי - אז קשה מאוד לקבל שפתאום חוקי הטבע שהיא עומדת עליהם מופרים בניסים אלוהיים דווקא לפני כמה אלפי שנים. ואין יהדות אורתודוקסית בלי שלל מיתוסים אגדתיים - מי שדוחה את אלו, כבר לא נמצא בזרם המרכזי של היהדות האורתודוקסית, שאני מדבר עליו.




לסיכום, הדת היהודית האורתודוקסית המקובלת דווקא כן עומדת בסתירה לאבולוציה. אבל זה לא פשוט בגלל שהאבולוציה אומרת א והיהדות ב. עם זה הדתיים היו מסוגלים להתמודד. הסתירה היא ברמה עמוקה יותר. בניגוד לאחרים וטובים, לדעתי ברמה היסודית האבולוציה סותרת את הדת. זה כמובן לא יפריע לדתיים רבים להאמין בשני הדברים יחדיו - בני אדם הם יצורים משונים כאלו.


יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש שאני לא חושב שלימודי אבולוציה בציבור החרדי או הדתי-לאומי יובילו לגל כפירה או משהו כזה. לכל היותר זה יוביל לכפירה בדורות הבאים כתוצאה כללית של השכלה חילונית, בלי קשר לתכנים המסוימים של האבולוציה. אינני מאמין שלסתירות מהותיות כמו אלו שאני מדבר עליהן יש השפעה חברתית של ממש. צריך להבין אבולוציה הרבה טוב מדי, להבין אותה "בעצמות", כדי שיהיו השפעות שכאלו. זה רחוק מאוד מהרמה שיכולה לספק מערכת חינוך ציבורית.

אלוהים משחק בקוביות, אברהם לא משחק יפה

לאחרונה יצא עוד ספר מביב השופכין של אוניברסיטת בר אילן, של עוד דוקטור לפיזיקה שמנסה נואשות לשלב בין אמונתו הדתית ההזויה לבין המדע והרציונליות, בתוצאות מבישות. הפעם היה זה ד"ר מיכאל אברהם, שבספרו "אלוהים משחק בקוביות" מנסה להכיל את האבולוציה ועדיין להאמין באל. הפתרון שלו אינו מקורי - אלוהים מתערב ברגעים המתאימים, כדי "לכוון" את האבולוציה, תהליך שידוע כ"אבולוציה תאיסטית" ואין כמובן שום שמץ של עדויות מדעיות או רציונליות לקיומו.

לא קראתי את הספר, אז אולי זה לא הוגן מצידי לבקר אותו. אני גם לא אקרא אותו - עיון חטוף גרם לי לצחוק בקול רם בחנות ספרים, והנחתי אותו בחזרה על המדף. אבל מאחר שמיכאל אברהם הוא פיזיקאי, ומאחר שנראה שאת עיקר טיעונו כנגד האבולוציה הוא פרסם בווי-נט, אני ארשה לעצמי להעיר על משהו אחד: הרמה האקדמית המבישה.

נראה שלב הטיעון הוא הפסקה הבאה,

כל צעד אבולוציוני שיוצר מוטציה לא חיה מוליך להפסקה מוחלטת של התהליך, שקוטעת את כל השרשרת האבולוציונית. בתהליך האבולוציוני אין לנו [מנגנון] שדואג לזה שבכל פעם [המין] ישוב מחדש למסלול. אם באחד מהשלבים במשך ההיסטוריה לא נוצרת מוטציה שרידה, התהליך כולו נפסק סופית.

מה שאברהם מדבר עליו זה מודל של אבולוציה. במודל זה כמעט כל מוטציה יוצרת יצור שאינו בר קיימא, ולכן קוטעת את השושלת האבולוציונית שהוא אולי היה מוביל אליה. רק לעתים נדירות מאוד יש מוטציה שכן מצליחה ליצור יצור בר קיימא. לכן,

מדובר במסלול של מאורעות שבכל אחד מהם יש לתהליך סיכוי אפסי שלא להיכחד, ודרושה הצטברות של כולם בזה אחר זה ללא אף כישלון כדי להגיע למה שמוגדר כ"הצלחה".

אני שוב ושוב בשוק מהרמה הירודה שמרשים לעצמם אפולוגיסטים. יש מודלים מתמטיים מפורשים של אבולוציה - למה אברהם, שיש לו את הרקע להבין אותם, לא מתעמת עמם במקום עם קריקטורות עלובות? כמובן שבמודלים אלו, האבולוציה לא נפסקת רק בגלל שהתרחשה מוטציה הרסנית ביצור מסוים.


אבל אפילו במסגרת המודל שלו אין תוצאה כזו. ביסוד המודל נמצאת ההנחה שמוטציות כמעט תמיד יובילו לאבדון - ולכן, גורס אברהם, התהליך כולו יפסק. בואו נבנה מודל פשוט בהתבסס על הנחה זו ונראה אם זו אכן התוצאה. אבל, בניגוד לאברהם, נזכור שאבולוציה פועלת על אוכלוסיות, לא על פרטים.


נניח שקיימת בדור 0 אוכלוסיה בגודל N0. נניח שבממוצע מוליד כל פרט No צאצאים. נניח כי קיים סיכוי p לכך שתהיה לצאצא מסוים מוטציה קטלנית, שתמנע ממנו להוליד צאצאים. אם כך, בדור הבא יהיו

N1=(1-p) No N0

צאצאים. כלומר שהאוכלוסייה תגדל או תקטן בהתאם לא רק לסיכוי למוטציה קטלנית אלא גם לכמות הצאצאים הממוצעת. עבור מין שמוליד בממוצע שני צאצאים, האוכלוסייה תצטמצם רק אם הסיכוי של כל צאצא להיות בעל מוטציה קטלנית הוא גדול מ-50%! למותר לציין שבטבע רוב הילודים בריאים גנטית, וחסרים מוטציה כזו. המסקנה שריבוי מוטציות הרסניות יביא להרס התהליך כולו היא לפיכך מופרכת. (אגב, רוב המוטציות ניטרליות, וההרסניות נדירות, אבל למה לתת לעובדות לבלבל אותנו.)


גם מודל זה גרוע ביותר להבנת האבולוציה, שכן הוא לא כולל את המרכיב העיקרי בה - ברירה טבעית. ברור שברגע שבו נוצרת מוטציה שמגדילה את כמות הצאצאים, היא תתפשט במהירות באוכלוסיה. לכן, גם אם מוטציות אלו הן נדירות הן יכולות להיבנות זו על זו. וכאמור שכיחות גבוהה של מוטציות הרסניות, גם אילו הייתה קיימת, לא הייתה (בהכרח) עוצרת את התהליך הזה.


הנקודה החשובה היא שמה שקורה תלוי במודלים, ובערכים של הפרמטרים במודלים. אי אפשר להסיק כך בפשטות שזה שיש המון מוטציות הרסניות יביא לעצירת האבולוציה או הכחדות האוכלוסייה. כדי לטעון את זה ברצינות, צריך להראות שזה המצב במודלים ראליסטיים. אברהם אפילו לא מנסה להתייחס למודלים האמתיים שביולוגים משתמשים בהם*, ולכן הטיעון שלו לא שווה אפילו תגובה רצינית. במודלים האמתיים, יש אחוזים מבוססים-אמפיריים של תהליכים מבוססים-אמפירית, ואין שם עצירה של התהליכים האבולוציוניים.


אברהם הוא, בין השאר, פיזיקאי מכובד. הוא לא היה מעז (או יכול) לפרסם מאמר (או ספר) שדן בצורה כל כך לא מדויקת ולא רצינית במודלים פיזיקליים. אבל כשזה מגיע לאפולוגטיקה, הכל מותר. הכל כדי להצדיק את האמונות הקדומות שלו. הוא מרשה לעצמו להתעלם מהמודלים האמתיים, ולהציב במקומם שלד שאפילו לא ראוי לתואר "דחליל".


וזו הבעיה עם הדת - שהיא מעוותת את המחשבה. היא מעלה את האמונה, במקום את דרך המחשבה, לאידאל. היא מעודדת את החולים בה לרציונליזציות עלובות ולזניחת הרציונליות לטובת פירושים מעוותים של הפילוסופיה וההגות. לכך יכולות להיות תוצאות הרסניות, כאשר רעיונות עוועים משתלטים על האידאולוגיה הפוליטית או החברתית.


נ.ב. הגעתי לקטע דרך פוסט אחר הקוטל אותו, בשפינוזה. מומלץ לקרוא עבור פרשנות אחרת של אותו קטע.


* כל זה, כאמור, בהתבסס על הציטוט. יכול להיות שאברהם מספק הסבר רציני בספר במקום אחר. אני, איך לומר, חושד שזה לא המצב.

יום דרווין שמח

היום, ה-12 בפברואר 2011, הוא יום דרווין הבינלאומי. חג זה מוקדש לציון יום הולדתו (בשנת 1809), אך יותר מזה לציון הבנתנו את החיים ואת עצמנו לאור תורת האבולוציה והמדע ככלל. זוהי בהחלט הזדמנות טובה לעשות כן, אבל לצערי לא נראה שאפילו האוניברסיטאות בארץ חוגגות את החג הזה. רשומה זו תהיה הניסיון הצנוע שלי להוסיף דרשה קטנה לחגיגות יום דרווין השנה.

לחגוג את יום דרווין בארץ זה לחגוג אותו אל מול כוחם העולה, דמוגרפית, של החרדים והדתיים הפונדמנטליסטים המכחישים את המדע. לכן אני אקדיש את הרשומה הזו להבהרה קטנטנה של פועלו והישגיו של דרווין, והפעם לאור "ביקורתו" של דורון אורבך - חרדי וראש החוג לכימיה באוניברסיטת בר-אילן. לאחר הקדמות פסאודו-היסטוריות ופסיכולוגיסטיות מגוחכות שמובססות בדיוק על אפס עדויות, וסיכום קצר של תאוריות האבולוציה (וגם ביקורת המקרא, אבל לא נעסוק בזה), מגיע אורבך ל"הפרכה" שלה; אדון רק בחלק ממנה:

...לרעיון הבסיסי של תורת האבולוציה שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה יכולות להביא לפיתוח אברים חדשים ולתהליכי שיכלול כלליים ולגרום התפתחות של יצורים פרימיטיביים ליצורים משוכללים יותר, אין שום הוכחה. הטענה הבסיסית של התיאוריה, שדומם יכול להפוך לחי [ממש לא קשור לאבולוציה - י.ר] ויצורים חיים יכולים להתפתח עקב שינויים מקריים, החל  מתאים בודדים, דרך מושבות של תאים ליצורים משוכללים כמו אלה המוכרים לנו מסביבתנו (כולל המין האנושי) אם רק יש לכך מספיק זמן (מיליוני שנים ) היא אבסורדית מכל כיוון שמסתכלים עליה.

...העובדה שעולם החי והצומח הופיע בשלבים והיו יצורים שנכחדו ונעלמו לא מעידה כהוא זה על התפתחות מקרית של חיים ללא תכנון והתערבות שמעבר לטבע. אדרבה , אין שום מהלך מיקרי שיכול להסביר את היצירה של הפונקציות המשוכללות של החיים: תנועה, חושים, עיכול, התמצאות, עצבים, תקשורת, חשיבה, תודעה (ואפילו לא את הפונקציות הבסיסיות של התאים החיים הבודדים ).

...גם מהלכי הדמיון והשונות בין הצופנים הגנטיים של יצורים שונים, כפי שמתגלה בשנים האחרונות, לא מעידים כהוא זה על מוצאים משותפים וסיעוף עקב התפתחות מקרית שהפרידה בין מינים שונים. אדרבה, כל הצופנים הגנטיים רק מעידים על גאונותו של המתכנן, שהצליח ליצר עולם צומח וחי מגוון, הפועל תוך הרמוניה מדהימה (עד שהאדם מתערב ומקלקל בכוח הבחירה החופשית שלו ) ע"י שימוש באותן אבני בנין במינון שונה.

הישגו של דרווין לא היה בכך שהוא העלה את רעיון האבולוציה - רעיון זה היה נפוץ לפניו - או אפילו בכך שהוא סיפק מנגנון - הברירה הטבעית - לאבולוציה. הישגו הגדול היה בכך שהוא שכנע שהמנגנון הזה הוא אכן המנגנון הנכון. הוא שכנע על ידי עובדות אמפיריות, על ידי ממצאים, לא רק על ידי דעה וסבירות. דרווין היה מדען דגול מכיוון שהשכיל לספק ראיות טובות מאוד לתורה שלו, ולהראות שראיות שסותרות אותה לכאורה אינן נכונות. מאז, כמובן, הצטברו עוד הררי ראיות והתאוריה הורחבה ושופרה. אורבך טוען שהמדענים מקבלים את תורת האבולוציה משלל סיבות, אבל הוא לא מעלה את הסיבה האמתית - זוהי התאוריה המוצלחת ביותר (למעשה, היא בליגה משלה) בהסבר הראיות.

כדי להבהיר את הנקודה, אביא "הוכחה" אחת לכך "שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה יכולות להביא לפיתוח אברים חדשים". זו לא "ה" הוכחה - זו הוכחה אחת מני רבות שמגולמות במחקר האבולוציוני, ממש כפי שמדידות המעבדה של אורבך מהוות "הוכחה" בזעיר אנפין לתורה האטומית של החומר. כמובן שאין "הוכחות" במדע - מה שיש זה תחזיות שמתאמתות בניסוי ובתצפית, ובכך מאשרות את התאוריה. אורבך יודע את זה - התצפיות שהוא עושה במעבדתו לא "מוכיחות" את התאוריה האטומית, אלא נובעות ממנה ומתאימות לה - ולכן הוא (ומדענים אחרים) מאמינים בה. באותו אופן, להנחה שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה הן מה שמביא להתפתחות איברים חדשים יש השלכות, תחזיות שהממצאים יכולים להיות בהתאם להן ולכן לתמוך בתורת האבולוציה.

חלק מהראיות שניתן לבדוק הן תבניות של "השונות בין הצופנים הגנטיים של יצורים שונים", כפי שמנסח זאת אורבך. על פי תורת האבולוציה, יש לצפות לתבניות מסוימות (ולא אחרות; יש כמובן חופש מסוים, אבל עדיין). אחת מהתחזיות היא שאברים חדשים מתבססים על מבנים ישנים - לכן, אם אנחנו מתחקים אחר האבולוציה של העצבים (אחת מהדוגמאות שאורבך מעלה) למשל, אזי אנחנו צריכים למצוא "חלקים" של המבנים שמרכיבים את העצבים ביצורים קדומים יותר שטרם הכילו עצבים, ולכן גם בצאצאיהם (כלומר - במי שתאוריית האבולוציה אומרת שהם צאצאיהם) חסרי העצבים. ביצורים אלו, לאותם חלקים יהיו שימושים אחרים. יתרה מכך, התפלגות החלקים צריכה להיות בנויה ב"היררכיה מקוננת" - כלומר שניתן יהיה לשרטט "עץ" של יחסי שארים שבמהלכו נוספים (ולעתים, נעלמים) חלקים - כך שלמשל לכל בעלי החיים יהיו חלקים מסוימים, ליונקים בלבד יהיו חלקים נוספים אחרים בעוד שלעופות בלבד חלקים נוספים שונים, וכן הלאה.

וזה אכן המצב. למשל, חלק ממבנה העצב הוא "הצפיפות הבתר-סינפטית" (postsynaptic density). מדובר בחלק מהמערכת המאפשרת לאות החשמלי לעבור בין שני עצבים. מבנה זה מורכב מסוגים רבים של חלבונים, והקידוד הגנטי למערך חלבונים זה נמצא זה מכבר בספוגים - בעלי חיים ללא עצבים. מערך זה כנראה קיים שם, אך הוא משמש לתפקיד אחר - בדיוק כפי שצופה האבולוציה. תגלית זו הובילה לחיפוש המבנה גם בבעלי חיים חד-תאיים והשוואה רחבה יותר, שאפשרה לשחזר (חלקית) את האבולוציה של הצפיפות הבתר-סינפטית  מתוך תבנית ההיררכיה המקוננת  (שאכן נמצאה) בקידוד הגנטי לחלבונים אלו בבעלי חיים ויצורים אחרים; מתוך המאמר:

ניתוח שנערך לאחרונה מצא שהגנום של ספוגים חסרי-עצבים מקודד הומולוגים [חלבונים מתאימים] לרוב החלבונים הבתר-סינפטיים של בעלי החוליות. …. חיפושים אחר חלבונים אורתולוגיים ושחזור הוספות והעלמות הגנים על בסיס הפילוגנטיקה [אילן-יוחסין] מראים כי החלבונים הבתר-סינפטיים נוצרו בשני צעדים עיקריים. חלבוני התמיכה העיקריים וחלק משותפיהם נרכשו באב חד-תאי קדום של הכואנופלגלים והמטאזואה. קבוצה משמעותית נוספת הופיעה באב קדמון של המטאזואה בלבד. … זמן ההיווצרות של רוב החלבונים הבתר-סינפטיים לא היה בו-זמני עם רכישת הסינפסות או תאים דמויי-עצבים. עיקר הפיגומים נוצרו בהקשר חד-תאי וכנראה לא היו מעורבים בתקשורת בין-תאית. בהתבסס על שחזור הרכב החלבונים ויחסי הגומלין האפשריים ביניהם, השימוש הקדום שלו יכול היה להיות לקשר בין איתותי סידן ובין בקרה על השלד התאי. הקומפלקס עורב לאחר מכן אל תוך הסינפסה המתפתחת על ידי הוספה של שימושים חדשים.

לשחזור אבולוציוני שכזה יש השלכות - כלומר, תאוריית האבולוציה מספקת מסקנות לגבי ממצאים אחרים מחיות ויצורים אחרים לאור השחזור הזה. השלכות אלו ייבדקו בעתיד, וישולבו במסגרת ראיות כללית יותר לגבי האבולוציה של העצבים ומערכות העצבים ובאופן כללי יותר של האבולוציה של אותם ענפים בעץ החיים. כל קווי הראיות האלו, על פי תורת האבולוציה, חייבים לתמוך אלו באלו - שחזור השושלת האבולוציונית של הצפיפות הבתר-סינפטית חייב יהיה להתאים לשחזור של מרכיבים אחרים בהתפחות העצב, מערכת העצבים, ומנגנונים ביולוגיים אחרים. יש גם תחזיות אחרות, למשל על התפקוד הכימי של חלבונים מסוימים בהקשרים מסוימים. כל אלו הן תחזית ברות-בדיקה, והאבולוציה מקובלת מכיוון שכאשר מחקרים נוספים בודקים תחזיות כגון אלו הם לא מוצאים ממצאים שסותרים את התאוריה הבסיסית ופעמים רבות ובעקיבות מוצאים ממצאים שמאששים תאוריות-בת (כגון השחזור האבולוציוני הנ"ל).

לאורבך אין הסבר חלופי. "שימוש באותן אבני בנין במינון שונה" מתאים לכמעט כל תבנית שהיא של ממצאים גנטיים ומערכי חלבונים. ה"תאוריה" שלו פשוט לא מסוגלת לספק שום תחזיות לגבי מה יימצא בטבע. בפרט, היא לא צפתה שיימצאו חלקי המערכת בספוגים ובבעלי חיים חד-תאיים (דווקא), ושהתבנית של הימצאות חלקי המערכת תתאים להיררכיה המקוננת שצפויה על פי תורת האבולוציה. היא גם לא חוזה מה נמצא הלאה - מה נמצא בבעלי חיים אחרים? מה נמצא לגבי מרכיבים אחרים של העצבים ומערכת העצבים? מה נמצא לגבי תפקוד החלבונים הבתר-סינפטיים בספוגים ויצורים אחרים? וכן הלאה. שלא לדבר על אינספור התחזיות האחרות של האבולוציה. זו הסיבה שהמדענים מעדיפים את האבולוציה - היא עובדת.

התאוריה עבדה עוד בזמנו של דרווין. בזכות עבודתו המעולה כמדען, היא הסבירה ממצאים שהחלופה הדתית, שבה החזיק דרווין עצמו ומדענים רבים אחרים לפני תורת האבולוציה, לא הסבירה. מאז נוספו הררי נתונים שמתאימם לתחזיות תורת האבולוציה, ולא נמצאו ממצאים סותרים. לכן מאמינים בתורת האבולוציה. אין כאן שום קונספירציה, שום מניעים פסיכולוגיים שפלים - יש כאן פשוט ראיות, שמצביעות על נכונות האבולוציה. חוסר אמונה באבולוציה נובע רק מדעות קדומות או מבורות; כל מי שמסתכל באינספור הראיות וקווי הראיות המגוונים שתומכים באבולוציה בראש פתוח ומחשבה צלולה מקבל אותה.

חרחורי הזמיר

הבעיה היא שלומר הבלים, לשקר, ולהמציא קל. קל מאוד. לחפור בנתונים ולמצוא את האמת לוקח הרבה יותר זמן. לכן אלו המנסים להגן על האמת תמיד בעמדת נחיתות מול שטף השטויות שקולחות מפי הכסילים. כדי להזים את הטעויות שכסיל ובור יכול לדחוס לפסקה אחת שהוא יכתוב בשטף וללא היסוס, יצטרך הספקן לכתוב בזהירות מאמר שלם, המלא הפניות ומראי מקום שאסיפתם, שקילתם, והכללתם בטיעון תדרוש שעות אם לא ימי מחקר רבים. זו לא תחרות.

כך מרים ידיים עידו מול הררי השטויות שאומר זמיר כהן, ומשאיר את העבודה לנו-באמת. גם אני לא אטרח להוכיח בראיות את אווילותו ובורותו, אבל בכל זאת חשבתי לנכון להעיר שתי הערות.

בראיון המדובר משתפך "כבוד" הרב (מי מינה אותו?) בפני מלחך הפנכה דודו כהן לרגל צאת ספרו החדש ("המהפך 2", המתיימר להציג איך המדע מגלה את האמת שבתורה). זהו דו שיח של אווילים שמהווה סאטירה עצמית. שיאו בשאלה ששואל לתומו המראיין - איך "התבצע איסוף החומר" לספר החדש. כאילו שספר שעוסק, לכאורה, בנושאים מדעיים דורש "איסוף" חומר משל היה אוסף בולים. התשובה של זמיר כהן שוברת כל שיא ברדידות.

במשך השנים השתדלתי ללקט גם ממה שעלה בחכתי בהקבלות שבין התורה לבין המדע, וגם ממה שחקרו וביררו אחרים. כמו פרופ' משה טרופ בספרו 'הבריאה - מוצא החיים', פרופ' נתן אביעזר בספר 'בראשית ברא' פרופ' ג'ראלד שרודר בספרו 'המדע והאל'. ישנם גם אנשים שנתקלו במחקרים שנערכו בנושאים שונים שהזכירו להם מקבילה מהתורה, ושלחו אלי. היו גם שאלות שחייבו בדיקה מאומצת ומעמיקה. וזה המקום באמת להודות לעורך הספר, ניסן לברון, אליו הפניתי שאלות מסוג זה וביקשתי שיברר במרחבי עולם המדע סוגיות שונות שדרכי בירורן כיום נהירים לו. 

"למשל, המלב"ים, שחי לפני 150 שנה, עמד על כך שהמאובנים נוצרו בתקופת המבול. העמדה שלו מיישבת הרבה שאלות ותמיהות, אבל יחד עם זאת נותרה שאלה שתשובתה אינה ברורה בדבריו - איך יתכן שבזמן קצר של אלפי שנים עצם הפכה להיות מאובנת? שהרי המדע מייחס זאת לתקופות של 100 מיליון שנה…ביקשתי מהעורך לבדוק במחקרים השונים האם יש מושג שנקרא 'התאבנות מהירה'. הוא השקיע רבות, בדק וגילה שמדענים מצאו שבמים מינרלים מסוימים העצמות יכולות להתאבן תוך כמה שבועות בלבד, ולא במשך מיליוני שנים.

אתם מבינים? אם אתם רוצים לכתוב ספר, כל מה שאתם צריכים לעשות זה "ללקט" מה שמתאים לתאוריה שלכם, מתוך ספרים פופולריים (ולא, חלילה, מחקרים). ואם זה לא מספיק, תבקשו מהעורך לעשות חיפוש קצר באינטרנט ולמצוא עוד משהו שנשמע, במבט לא רציני ולא מעמיק, כמתאים. אסור, בשום פנים ואופן, לבצע מחקר אמתי - לבדוק מה מקור הטענות, מה הראיות התומכות בהן, וכן הלאה. הס מלהזכיר מחקר מקורי, כמובן! מותר ואפילו רצוי לא להבין על מה אתה מדבר ומהן הטענות למעשה, וכך להיגרר לטעויות מביכות (כמו רעיון העוועים שהמדע גורס שהתאבנות לוקחת מאות מליוני שנים). יש להתעלם מעובדות שלא מתאימות לך, כמו הבעיה ה"קטנה" שמאובנים רבים הם לא מסוגים שמתאבנים תוך אלפי שנים בודדות (אופס...).

מדובר כאן בבורות לא רק לגבי העובדות, אלא ובעיקר לגבי השיטה - המתודה. לזמיר ולרפיסה הלא-ביקורתית שמראיינת אותו פשוט אין הבנה של מה זה מחקר, של איך לחקור טענה ואיך לברר את האמת. זה לא רק שאין להם כבוד למדע ולמסקנות המדעיות - אין להם חשיבה ביקורתית כלל. זמיר כהן עוסק ב"ליקוט" ולא במחקר - אבל חמור מזה, הוא אפילו לא יודע את ההבדל. וזו קרוב לוודאי לא אשמתו - אם הוא לא יודע את ההבדל, סימן שאף פעם לא לימדו אותו את ההבדל. לא שוכחים דבר כזה. אך פעם לא לימדו אותו מה זה חשיבה ביקורתית, איך מבררים נושאים, למה חשוב ללכת למקור ולהבין את העמדות האמתיות של מי שאתה טוען נגדו.... פשוט לא חינכו אותו כמו שצריך. מדובר כאן בכשל חינוכי חמור, שאני חושש שמשקף את המצב אצל רוב ילדי ישראל.

זו הנקודה החשובה ביותר - המתודה. אבל יש עוד נקודה שרציתי לקונן עליה, והיא הזילות של זמיר ביושרם ואיכותם המוסרית של מי שאינו מסכים עמו. זמיר לא רק שלא יודע מה זה מדע, הוא מעליל על מדענים טובים וגדולים ממנו (טוב, זה לא קשה) שהם אינם מדענים ומוציא דיבתם רעה. כך הוא אומר

בראשית המאה ה-19 ערך הפליאונטולוג צ'ארלס דוליטל וולקוט מחקר באזור משופע במאובנים בהרי רוקי שבקנדה. ב-31 באוגוסט 1909 הוא חשף את אחת התגליות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הפליאונטולוגיה. הוא גילה מאובנים בשכבה שבה נמצאו בעלי חיים מהתקופה הקדומה ביותר יחד עם מאובני בעלי חיים שקיימים היום. גילוי זה מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה, ולא בשלבים כפי שתיאוריית האבולוציה טוענת. והמדען הנכבד עשה מעשה שלא ייעשה: הוא החביא את כל הממצאים במכון סמית'וניאן למשך קרוב לשמונים שנה(!). רק ב-1985, כשארכיוני המוזיאון נבדקו מחדש, נחשפו המאובנים והתברר שהוא עשה זאת על-מנת לא להפריך את התיאוריה. בכל תחום אחר במדע הוא היה אמור להזדרז ולהכריז שהנה הוא מצא הוכחה להפרכת תיאוריה שרווחת. אבל הסיבה להסתרה פשוטה: הוא ידע שאם האבולוציה נופלת - האמונה באלוקים תעלה. הרי בזמנו הייתה האבולוציה תירוץ לכפירה באלוקים ובתנ"ך ולפורקן יצרים.

פשוט אין לבנאדם בושה. זמיר מעליל עלילות שווא על אדם, ועל מדענים רבים מספור, ללא היסוס ובזחיחות דעת מחליאה. כנראה שכשהנימוקים שלך כל כך גרועים, אתה צריך להמציא תורות קונספירציה כדי להסביר מדוע אנשים אחרים לא מסכימים עמך. החוקר שעליו מרמז זמיר שגילה את הממצאים היה סיימון קונווי מוריס, והוא משום מה מספר את הסיפור אחרת לגמרי בספרו "כור הבריאה";

וולקוט וודאי היה נרגש מאוד מתגליותיו. עד 1912 הא כבר פרסם סדרה שלמה של פרסומים מדעיים, שפרסו את פרשנותו לגבי בעלי החיים המרהיבים הללו, אשר עלתה בהרבה באיכותה על הממצאים באתר ה"אוגיאופיס" הקרוב.  אך במשא השדה האחרונו לאתר בורגס היה וולקוט בן 66 שנים. הוא סבל מיגון אובדנו של בנו סטיוארט, אשר נפל בקרב אווירי מעל שמי צרפת במלחמת העולם הראשונה. מוקדם יותר, ב-1911, אשתו ובת חברתו הקרובה מתה מתאונת רכבת. וולקוט עצמו שקע יותר ויותר במנהלה, בלוקחו על עצמו מנהיגות במדיניות המדעית ובעידדו   מחקר חדש. מאמר שלו שפורסם ב-1931, ארבע שנים לאחר מותו, כלל מעט יותר מסדרת הערות. למרות התחייבויותיו הגדלות וולקוט בבירור התכוון להמשיך במחקר אתר בורגס.

מוריס גם מספר על ההיסטוריה של חקר האתר והממצאים ממנו, כולל הממצאים שוולקוט דאג להביא למוזיאונים אחרים (כנראה שהוא לא ממש הבין שהוא צריך להסתיר את הממצאים...). היסטוריה זו מראה מחקר רציף, פחות-או-יותר, שהאטיות שלו נבעה מחוסר-הבנה של חשיבות האתר מחד ובעיות ביורוקרטיות ומוסדיות (כגון המוות של ווולקוט, קשיים בהשגת אישורים לחפירות, וכן הלאה) מאידך.

כמובן שהממצאים מהאתר לא מהווים סתירה לתורת האבולוציה כלל וכלל. להפך - סיימון קונווי מוריס, הנוצרי, הוא מהגדולים שבמתנגדים לבריאתנות. האם גם הוא מפחד שגילוי הממצאים יביא לאמונה באל? ממצאיו מהאתר הם בדיוק מה שצפוי על פי תורת האבולוציה ולא צפוי על פי הבריאתנות - אין מאובני ארנבים באתר, כך שאם "בעלי החיים הופיעו יחד" הם משום מה התאבנו בנפרד. הממצא מיוחד בכך שהחיים שם שונים מאוד ממה שיש אצלנו היום - ממש לא גילוי ש"מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה", אלא להפך, שהחיים הקדומים שונים מאוד מהנוכחיים בדיוק כפי שמצפה האבולוציה.

בוודאי שאין בחשיפת הממצאים כל עדות לכך שוולקוט מנע את הפרסום (איזה מנע?! הוא פרסם!) של הממצאים מסיבות אידאולוגיות. בניגוד למה שזמיר רוצה להאמין, המדענים מעוניינים להגיע לאמת ואם יימצאו משהו בממצאים שסותר את האבולוציה (כגון ארנבים בעידן הקמבריוני) הם דווקא ימהרו לפרסם זאת.

נראה שהעלילות ותורות הקונספירציה הללו מגיעים מפרי עתו המורעל של ג'ראלד שרודר, עוד סופר יהודי ישראלי אורתודוקסי שבספרו "מדע האל" (ספר דומה מאוד ל"מהפך" של מיודענו זמיר) גורס שהממצאים שמצא וולקוט מורכבים מדי מכדי שייווצרו בקמבריון, ושהם לפיכך סותרים את תורת האבולוציה. משום מה כל המדענים שחקרו את הקמבריון, בבורגרס ובמאובנים ממקומות אחרים, לא מסכימים עמו; לדעת כל המומחים המאובנים הם למעשה רגילים למדי בדרגת התפתחותם. כנראה ששרודר יודע יותר טוב מהפלאונטולוגים -  מיותר לציין ששרודר לא מפגין ידע זה על ידי השוואה לאתרים האחרים מהקמבריון ולא מפנה לשום ספרות מקצועית שתגבה את טענתו שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה.

נראה שאיכשהו הגיע זמיר כהן מהרעיון השגוי שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה לרעיון האווילי הנוסף שהגילוי מראה שכל בעלי החיים הופיעו ביחד. זה מבדר במיוחד מכיוון ששרודר עצמו מודה שיש התפתחות, ואף מגבה את עצמו בסיפור בראשית: "אין זה סוד שכל סוג (פילום) הופיע ראשון כצורה ימית פשוטה ונהיה מסובך יותר עם מעבר הזמן. ספר בראשית הכריז זאת כבר לפני 3,300 שנה: קודם הגיעו חיות הים, אחר כך היצורים בעלי הכנפיים...". מסתבר ששני היהודים הטובים האלו לא מסכימים מה אומרת התורה. נו, מה יש לצפות ממי שאין לו אפילו מספיק הבנת הנקרא כדי להבין שעל פי בראשית הצמחים הופיעו ביום השלישי ואילו יצורי המים והציפורים (אבל עוד לא חיות היבשה...) ביום החמישי, כלומר אפילו הסדר (שלא לדבר על התיאור) לא מתאים למדע.

החוסר בהפניות ונימוקים מקשה על חקירת המהלך, אבל נראה לי שזמיר הבין לא נכונה את שרודר (שכמובן הבין לא נכונה הן את הממצאים והן את ספר בראשית). זמיר כמובן לא טרח לבדוק את העובדות, וכמובן שלא הוא ולא שרודר לא מספקים לקוראים הפניות וציוני דרך כדי שהוא יוכל לבדוק את העובדות בעצמו. מה, הרי הוא עוד עלול לגלות שהם טועים!

הדבר העצוב הוא שהרבה חושבים שכתיבה מעין זו היא "מדעית", שזמיר כהן מבין משהו במדע, ובכלל לא ניחנים בהרגלי החשיבה הביקורתית שהיו מאפשרים להם לעלות על הרדידות והעליבות שבדברי זמיר כהן ושכמותו. וכאן אני חוזר שוב לנקודה העיקרית תמיד- הבעיה היא החוסר בחינוך לכישורי חשיבה ביקורתית. או אם לשכתב את דברי נתניהו, שאמר משהו נבון לשם שינוי - ישנן שלוש בעיות עיקריות כאן, והן - חינוך, חינוך, וחינוך.

שו"ת אבולוציה

אני מקדיש רשומה זו לענות לכמה שאלות על אבולוציה ששאל אלירן בעקבות רשומה קודמת שלי. אני חייב להדגיש שאני לא מומחה לאבולוציה, והנאמר הוא רק למיטב ידיעתי - יש מומחים גדולים הרבה ממני, ומוטב אולי להאזין להם. טוב, מספיק הסתייגויות - להלן התשובות.

נכון שהבסיס האבולוציוני עומד על מודל הברירה הטבעית, מה שאומר שהחזק שורד, אבל בכדי להגיע בכלל למצב שיווצר לנו במוטציה אקראית את המודל החזק והשורד, מבחינה מתמטית אנו צריכים שיהיו לנו מספיק מוטציות כדי שאכן האחת החזקה השורדת תיווצר גם היא.

בכדי שמודל האבולוציה תחת ברירה טבעית יעבוד, צריכות להיות מוטציות על מנת שתיווצר שונות גנטית באוכלוסיה. יש לציין שרבייה מינית מגדילה מאוד את השונות באוכלוסייה, אבל המקור לשונות עדיין נעוץ בסופו של דבר במוטציות. אם יש מעט מוטציות, האבולוציה תואט אבל עדיין תתרחש, מכיוון שכל מוטציה בפני עצמה יוצרת שונות. מאידך, קצב גבוה מדי של מוטציות יאט את האבולוציה, ואפילו יהרוג את החיים. אם כן יש קצב אופטימלי של מוטציות, או לפחות משהו דומה לזה, ויש מנגנונים גנטיים שדואגים להנמיך את קצב המוטציות בהתאם לכך. (להנמיך, כי תעתוק לא נכון הוא קל. האמת שזה מסובך יותר, ויש חלקים מוגנים יותר מאחרים - למשל, חלבוני מעטפת של ווירוסים מסוימים לא מוגנים כדי להקשות על מערכת החיסון, בעוד חלקים אחרים של אותו הווירוס כן מועתקים היטב.)

בפועל, אם כך, יש מספיק מוטציות - יש שונות גנטית לא מועטה בכל אוכלוסייה משמעותית של כל מין שאי פעם בדקנו. קצב המוטציות מספיק גבוה, והשונות בתנאים ובמזל בחיים מספיק גבוהה, כדי שתיווצר ותישמר שונות אפילו במינים שאין בהם רבייה מינית.

מניסוח השאלה שלך נראה שאתה חושב על מוטציה מסוימת, "חזקה", שתיווצר ותיברר. זה לא איך שזה עובד. הברירה הטבעית עובדת על מה שיש. רוב המוטציות בכלל ניטרליות, לא מזיקות ולא מועילות בצורה משמעותית, ולכן כאשר הברירה הטבעית פועלת עליהן היא יוצרת אפקטים אקראיים כגון סחף גנטי או אפקט המייסד. לחלק קטן מהמוטציות יש השפעה משמעתית יותר על היכולות הביולוגיות של האורגניזם, ורק חלק מהן ייצרו יתרון ביולוגי שיאפשר לאורגניזם להעמיד יותר צאצאים וכך ייבררו אבולוציונית. לאותן מוטציות שהיוו ייתרון אנו קוראים בדיעבד "חזקות", אבל לא צריך לחכות עד שמוטציה "חזקה" מסוימת תיווצר - אנו קוראים למוטציה "חזקה" בדיעבד, והיו יכולות להיווצר מוטציות "חזקות" אחרות.

(אגב, עדיף לא לומר "החזק שורד", כי זה לא נכון - מי ששורד זה מי שיש לו יתרון בהעמדת צאצאים, וזה לא חייב להיות החזק. רק כדוגמה, המוטציה R577X בגן של החלבון אלפא-אקטינין-3, הקשור לפעילות של שרירים, התפשטה במהירות באוכלוסיית האדם באירופה (תוך 15,000 שנה הגיעה לכדי 50% מהאוכלוסייה) ואסיה. לנושאי מוטציה זו פשוט אין את החלבון הזה, וכתוצאה מכך הם, פיזית, חלשים יותר - יש להם כוח מתפרץ חלש יותר. כמובן שהסיבה להשתלטות המהירה של המוטציה היא יתרון אחר - השרירים שלהם יותר חלשים, אך יותר יעילים. לא החזק שורד, אלא מי שיש לו ייתרון, ומה שמהווה ייתרון בשלב מסוים (למשל כוח מתפרץ) יכול להיהפך לחסרון בתנאים אחרים.)

לעתים אכן נראה שצריך לחכות עד שיהיו מספיק מוטציות כדי שתיווצר המוטציה ה"חזקה". למשל, בגבעות "החולות הלבנים" בניו-מקסיקו חיות שלושה מני לטאות, שלושתן לבנות (למרות ששלושת המינים כהים מחוץ לגבעות). זאת מכיוון שבכולן התרחשה מוטציה בגן Mc1r, שגורמת להן להיות לבנות. אבל, בדרך כלל יש כמה דרכים להגיע לפתרון וככלל האבולוציה פותרת את הבעיה כל פעם בדרך אחרת. גם במקרה זה, למשל, כל מין לטאה התברך במוטציה משלו, כך שבעצם לא הייתה פה מוטציה אחת "חזקה" אלא שלוש מוטציות "חזקות", שכל אחת התרחשה במין אחר - ויש להניח שיש עוד אחרות רבות שלא התרחשו. בפועל, מתרחשות מספיק מוטציות כדי שאחת "חזקה" תתרחש - במקרה זה, מוטציה כזו נמצאה שלוש פעמים בנפרד, תוך כמה אלפי שנים בלבד, באוכלוסיות די מצומצמות ואזור גאוגרפי די קטן.

צריך לזכור שיש גם לא רק אינספור דרכים להגיע לאותו פתרון (עור לבן, במקרה זה), אלא במקרים רבים גם הרבה פתרונות לאותה בעיה, כך שאוכלוסיה יכולה להתפצל לתת מינים שכל אחד מאמץ פתרון אחר. הדוגמה הקלסית לכך היא הפרושים של איי גלגפגוס, תתי-מינים שונים של יצורים, לכל אחד צורת מקור ואוכל מעודף משלו, שהתפתחו כולם ממין של פרוש שהגיע לאיים לפני כמה מליוני שנים.

בקיצור - יש הרבה מאוד דרכים להתמודד עם קשיים או להשיג יתרון יחסי, והרבה מאוד מוטציות, כך שבהחלט קורים מצבים שבהם נוצרת מוטציה "חזקה". לא תמיד - לרוב מינים נכחדים תחת לחץ חזק, לא משתנים (או לפחות, לא משתנים מהר מספיק כדי לשרוד). אבל לפעמים; ופעמים אלו הן המעניינות, שכן הן אלו היוצרות את סיפור האבולוציה.

שנית-יש כמות של מוטציות ושלבים שאמורים לעבור מהמרק הבראשיתי ועד לגוף חי, האם פרק הזמן מהמפץ ועד האדם הקדמון אכן הספיק להכיל את כל המוטציות, בהנחה שכל מוטציה דורשת זמן סביר כלשהו בכדי להתרחש?

המפץ הגדול התרחש לפני כ-13 מליארד שנים, ואילו כדור הארץ התגבש לפני כ4.5 מליארד שנים. אבל לא זה ולא זה עוזרים לנו, מכיוון שאנו זקוקים לחיים.

הסלעים העתיקים ביותר הם בני כ-4 מליארד שנים, וככל הנראה החיים התחילו בערך באותו זמן (אם כי יש הטוענים 3.5 מליארד). החיים הרב-תאיים החלו לפני כמיליארד שנה, כלומר במשך 3 מליארד שנים היו החיים חד-תאיים (או מושבות של חד-תאיים), ועדיין רוב החיים הם חד-תאיים. במהלך כל 4 מליארד השנים הללו רחש כדור הארץ באינספור תאים, שרוב הזמן, ובמידה רבה כל הזמן, היו יצורים חד-תאיים ולכן התרבו מהר. (צריך לזכור שמוטציה לוקחת זמן דור, אבל מתרחשות המון מוטציות בדור כיוון שהאוכלוסייה גדולה.) לכן כמות המוטציות שהתרחשו היא אדירה. אנסה להעריך אותה: נניח זמן דור של 30 דקות (סביר ליצור חד-תאי), במשך 4 מליארד שנים, כלומר 10 בחזקת 13 מקרי חלוקה; הביומסה הנוכחית של כדור הארץ היא כ10 בחזקת 18 גרם, ומסה ממוצעת של תא היא 10 בחזקת 9- גרם, כך שיש על פני כדור הארץ בערך 10 בחזקת 27 תאים - נניח שתמיד היו; סה"כ התרחשו אם כך בערך 10 בחזקת 40 מקרי חלוקה, ובהנחת פשטות של מוטציה אחת לכל חלוקה (לא ממש הגיוני, קרוב לוודאי שיש יותר) נקבל 10 בחזקת 40 מוטציות בהיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ.

אינני יודע כמה מוטציות היו מעורבות בתהליך האבולוציוני שהוביל לאדם, אבל לא מדובר בעצם בכל-כך הרבה. בגנום האנושי יש סדר גודל של 10 בחזקת 9 זוגות בסיסים, וחלק גדול נוצר משכפולים. היו גם מעורבות מן הסתם מוטציות שאין להן שריד בגנום הנוכחי - נניח, לכן, סדר גודל של 10 בחזקת 10 (כלומר 10 מליארד) מוטציות. זה כמובן מספר זניח ביותר בהשוואה ל10 בחזקת 40 (מספר הגדול ממנו פי 1 ואחריו 30 אפסים...), כך ש"חישוב" זה מראה שהיו די והותר מוטציות.

אבל החישוב הזה ממש לא מציאותי. בעיקר בגלל שיש לזכור שהאדם אינו מה שכל המוטציות מובילות אליו, אלא רק שבריר קטן מהמגוון הביולוגי הנוכחי. הערכה רצינית תחייב הערכה רצינית יותר של קצבי המוטציות בשלבים השונים של החיים בשושלות שהובילו אל האדם (וכמובן גם הערכה רצינית יותר של מספר המוטציות שהובילו לאדם). באמת שקטונתי מלערוך חישוב מסוג זה. אני רק יכול לקוות שהחישוב הקטן שעשיתי הראה עד כמה גדול הפוטנציאל של כמות המוטציות, וכמה מעט באופן יחסי בעצם דרשה האבולוציה של האדם.

שלישית- האבולוציה מתחילה על בסיס של מרק בראשיתי, כיצד אותו מרק נוצר, ומה הניע אותו להפוך ממצב סטטי לתהליך אבולוציוני?

האבולוציה פועלת על בסיס חיים קיימים, ואילו תחילת החיים (אביוגנזה) היא נושא נפרד וקשה הרבה יותר. אין בידנו ממצאים מדעיים מוצקים המראים איך החלו החיים, יש רק הרבה תאוריות לא-מבוססות. התאוריות הקשורות ב"מרק הבראשיתי" מבוססות בעצם על הרעיון שהחיים החלו במים עשירים בחומצות בסיס - אך זו רק סברה אחת. סברות אחרות הן שהחיים החלו באתרים וולקניים תת-מימיים (למשל עולם הברזל-גופרית; זו נראית לי אפשרות קוסמת), או בחמר, או בקרח, ועוד. אנו פשוט לא יודעים עדיין איך ובאיזו סביבה החלו החיים.

אולם, יהיו אשר יהיו תנאי ההתחלה, הם נוצרו על ידי התהליכים הטבעיים הרגילים - פיזיקה, גאולוגיה, וכן הלאה. כפי שהם עיצבו את היקום וכדור הארץ לפני תחילת החיים, וכפי שהם פועלים עדיין ומעצבים בפועל את כדור הארץ, כך הם גם יצרו את התנאים אשר בהם החלו החיים.

חשוב להבין שחומר "דומם" אינו סטטי כלל - כל הזמן מרחשים בו המון תהליכים כימיים והוא רוחש פעילות. בייחוד נכון הדבר בסביבות שיש דרכן זרם גדול של אנרגיה ו\או התנגשות של חומרים שונים, כגון מוקדים וולקניים תת-ימיים ושאר הסביבות שמשערים שהחלו בהם החיים. תחילת החיים, בכל התהליכים המשוערים, מבוססת בעצם על הצבעה על תהליכים כימיים מסוימים שכאלו, שיש להם היבטים המזכירים את החיים. ההשערות מצביעות על נתיבים מסוימים של שלבי-ביניים בין תהליכים כימיים כאלו לבין חיים, נתיבים המוסיפים בהדרגה את שאר המאפיינים של החיים (שאינם אלא תהליך כימי בעצמם).

בכל התרחישים, מה שדוחף את התהליכים לכיוון החיים כפי שאנו מכירים אותם הוא לחץ הברירה הטבעית - כל שלב מעלה את היכולת של הפרוטו-חיים לשגשג בסביבה שלהם. בשלבים המוקדמים התהליך אינו דרוויניסטי, כי חסרים לפרוטו-חיים כמה מאפיינים של החיים כפי שאנו מכירים אותם כיום (כגון תאים, חומר גנטי, דורות מובחנים היטב, וכן הלאה) - אבל ככל שמתקדם התהליך והחיים מפתחים את המנגנונים האלו, התהליך הופך יותר ויותר לדרוויניסטי, עד שמגיעים בסופו של דבר ל"תא הראשון" [זו קריקטורה, כמובן - בפועל יש מעבר די רציף של אוכלוסיות, לא תא "קסום" אחד] ומשם תורת האבולוציה הרגילה מתאימה לתיאור התפתחות החיים.

אדגיש שוב שכבר מהשלבים הראשונים יש היבטים של שכפול ושל השתלטות המשכפלים הטובים ביוצר על האוכלוסייה. יש להבין שהיבטים של שכפול, השתלטות, ואף תחרות יש בתגובות כימיות רבות, ללא קשר לחיים - ואכן תגובות כאלו מהוות את הבסיס לכל התרחישים השונים. בכך לא מסתכמת תורת האבולוציה, ולכן לא נכון להבין את התהליכים האלו כאבולוציוניים.

לסיכום, החיים נוצרו מתהליך כימי שאינו סטטי ודומה בכמה מובנים מראש לחיים, ומה שהניע אותם להיהפך לתהליך כימי המתואר על ידי האבולוציה הוא לחץ הברירה הטבעית, בדומה לתהליך האבולוציוני. לפחות, על פי ההשערות הנוכחיות.

רביעית- כל בעלי החיים חוננו בתכונות המתאימות להם בדיוק, ולא ניחונו בדברים מיותרים שאין בהם הכרח. החל מנוצות לפילים וכלה במערכת מכ"ם (כבציפרים הנודדות) לכלבים. מה הסיבה שאיננו רואים היום אצל בעלי החיים אברים מיותרים שאינם משפיעים לטובה או לרעה על השרדותם? הלא מבחינה סטטיסטית ואבולוציונית היינו אמורים לראות וריאציות שונות של בעלי חיים שורדים, שהרי האבולוציה דוחה רק את החלשים שאינם יכולים לשרוד, ולא כל וריאציה תקינה בעלי ערכים מוספים שאינם עומדים בסתירה לתקינותם השרידותית?

איני מבין מדוע אתה חושב שאיברים "מיותרים" לא ישפיעו לרעה על הישרדותם של בעליהם. בניית איבר דורשת משאבים לא מועטים, ותמיכה בפעילות שלו גם. האיבר הוא פתח למחלות, ומשפיע על בעליו בדרכים שאינם מועילות לו ולכן, ככלל, רק יבלבלו לו את המערכות. הייתי אומר שאיברים "מיותרים" הם ככלל מזיקים.

גם אם איבר באמת אינו משפיע לא לטובה ולא לרעה, אין לצפות שישמר במהלך הדורות. מוטציות שיתרחשו ויהרסו אותו לא ישפיעו לרעה על האורגניזם, שכן מראש האיבר לא הועיל ולא הזיק, ולכן לא תהיה מניעה להצטברות שלהן ויש לצפות שהוא ייהרס.

באופן כללי, לכן, יש לצפות שאיברים לא שימושיים יתנוונו. מכיוון שכל יצור נבנה על בסיס התבנית של אבותיו, אין לצפות ככלל להיעלמות מוחלטת אלא להישארות של שרידים אנטומיים מחד ושלבים עובריים מאידך, וכמו כן שרידים גנטיים אפילו אם כבר אין שרידים אחרים לאיבר. לכל איבר יש גם הרבה שימושים, ולעתים תכופות יישאר איבר מנוון עם תפקוד חלקי, לאחר שאיבד את הפעילות העיקרית שלו. דוגמה לכל סוג של שרידים באדם היא:
א) שרידי קולטני הפרומונים (VNO) שיש לנו. הם מנותקים לחלוטין ממערכת העצבים, ואינם משמשים לכלום - הם רק שריד לאיברים שהיו פעם לאבותינו.
ב) הזנב שבו ניחנים עוברים אנושיים, בתקופה מסוימת, הוא דוגמה לשלב עוברי שנותר מאיבר קדמון. (לעתים הוא גם נשאר אצל בוגרים, אגב.)
ג) שלל הפסאודוגנים שאנו משופעים בהם, ובפרט הפסאודוגן TRPC2 שבעבר היה שותף בפעילות של ה-VNO, ועתה לא פעיל.

כמובן שאלו רק כמה דוגמאות מהאדם, יש עוד המון דוגמאות בכלל היצורים החיים ומן הסתם מרשימות יותר. רק להשתמש בדוגמאות שלך - שיער גוף לפילים, אף מפותח לרוב זני הכלבים, גנים של יצירת שיניים בתרנגולות - כולם "מיותרים". דוגמאות בולטות לאיברים מיותרים הם עיניים ביצורים שאינם רואים (כגון החולד העיוור, ורבים אחרים), עצמות אצבעות ידיים ללווייתנים (פחות ברורים, אבל מיותרים עוד יותר, הם שרידי אגן וגנים לעצמות רגליים), וכנפיים במינים מסוימים של חיפושיות שאינן עפות.

יש דברים שאין להם הרבה השפעה ואנו סוחבים עמנו - אבל אלו לא איברים שלמים (מלבד, אולי, למעי העיוור - וגם הוא מאוד מנוון). דוגמה לכך הוא "DNA הזבל", שאנו סוחבים הרבה מאוד ממנו אבל המחיר (שכפול של עוד קצת DNA) בעצם די קטן. עוד דוגמה זה שיער הגוף שלנו.

מבחינה מסוימת יש המון דברים שאין בהם "הכרח" שכן הם חלק ממנגנון מועיל אבל הם חלק מזיק, שהוא כפי שהוא מסיבות היסטוריות. עצם הזנב שלנו, למשל, בנויה רע לתפקיד שהיא משמשת בו כיום מכיוון שהיא מתוכננת, למעשה, גם לתמוך בזנב - שאין לנו. הגברים נוטים לקבל קילה בגלל סיבוב מיותר של האשכים. אנו נוטים לשהק בגלל מעגלים עצביים מיותרים שנותרו בנו עוד מהתקופה שהיינו דו-חיים, ומכך שהם נמתחו במהלך האבולוציה ולכן יש בהם קצרים. שוב, זה רק מעט ממה שיש בנו, ויש הרבה יותר בקרב כל החיים. לחזור לדוגמאות שלך - מוטב היה ליען להחליף את נוצותיה בשיער, אבל היא תקועה עם נוצות.

כמו כן, יש היבטים בתכנון שאין בהם "הכרח" אלא הם גרועים ועדיף בבירור תכנון אחר. דוגמה בולטת לכך היא מיקום רשתית העין שלנו, שמערכת כלי הדם שלה נמצאת מעליה, בינה לבין האור, במקום להיות מתחתיה. דוגמה אחרת היא איחוד קנה הנשימה עם צינור העיכול. אלו לא תכונות ש"מתאימות לנו בדיוק", אלא תכונות שלא מתאימות כלל.

וכמובן, יש תכונות שהיו מתאימות אילו היו קיימות, אבל הן אינן קיימות. כל זוחל היה שמח לקבל אוזן של יונק, והדולפין היה שמח לקבל קצת זימים.

מנגד, האבולוציה כן טוענת שייווצרו ווריאציות קטנות שלא משפיעות על התכונות הביולוגיות - ואכן מוצאים כאלו. לא איברים שלמים, שוב, מכיוון שככלל כאלו לעולם יזיקו לשרידה, ולא סביר שיתפתחו מלכתחילה ללא ברירה (זו תהיה התפתחות במזל בלבד, שאכן בלתי סבירה, בשונה מהתפתחות על ידי שילוב בין מזל לברירה, שכפי שהסברתי ברשומה המקורית יש לה כוח הרבה יותר גדול). דוגמאות כוללות את כל המקרים של הסחף הגנטי, השושלות הגנטיות בכרומוזום ה-Y האנושי (הפלוגרופ) שעל פיהם משחזרים את ההיסטוריה הגנטית האנושית, וכן הלאה.

לבעלי חיים פשוט אין תכונות ש"מתאימות" להם. יש להם את התכונות מתאימות לאבולוציה - לשושלת האבולוציונית ולדרך החיים של אבותיהם. לכן רוב התכונות די מתאימות לדרך החיים והן יעילות, שכן אחרת לא היו אבותיהם שורדים - אבל יש הרבה דברים "מיותרים" שיצורים חיים סוחבים עמם, וגם הרבה דברים שהם היו משגשגים אם הם היו מקבלים אבל אין להם, וגם הרבה היבטים במה שיש להם שמשקפים את ההיסטוריה שלהם במקום את מה שהם "צריכים".

חינוך לקוי ואבולוציה

את הפוסט הזה אני מקדיש לתיקון אי-הבנה נפוצה של האבולוציה. הסיבה שאי-הבנה זו קיימת היא עליבות החינוך המדעי, ואין מקום שבו זה גלוי יותר מאשר בקרב החרדים, אשר אין אצלם למעשה חינוך מדעי כלל.

הטעות היא זיהוי תהליך התהליך האבולוציוני עם "מזל בלבד". החרדים (וכן רוב ילדי ישראל) מעולם לא למדו אבולוציה מדעית אמיתית - לא הזינו אותם אלא בשקרים וחצאי אמיתות שנשמעים משכנעים, בלי שהובילו אותם בתהליך מחשבתי ביקורתי-מדעי של ממש - ולכן שקר זה נשמע אמיתי. כך יוצא שלעתים אפילו כאשר חרדים נחשפים לעולם האמיתי, דרך האינטרנט, הם אינם מבינים את טעותם, שכן מחשבתם כבר מקובעת. אני מקווה שפוסט זה יתרום את תרומתו הצנועה לתיקון כשל זה.

חרדי אחד שזה קרה לו הוא החרדי המתכנה "הדוס", אשר בבורותו חושב שיוכל "בצורה נכונה ורציונלית" להראות שהאבולוציה אינה נכונה, כאילו שכל המדע אינו אלא ניסיון לפסול תאוריות ושהאבולוציה לא שרדה מאה וחצי שנים של ניסיונות כאלו על ידי מיטב המוחות האנושיים, ניסיונות שהוא כלל לא מכיר. במאמר הראשון שלו כנגד האבולוציה הוא כותב,

...לפי זה המורכבות הבסיסית של ההמוגלובין עומדת על רצף של 120 ח"א. אבל אני מוכן לבוא לקראת הדארווינים בצעד נדיב ולוותר להם במחווה אצילית על לא פחות מ-20 ח"א. יאלה, שיהיה. נשארו לנו מאה. עכשיו בואו נעצום עיניים ונחזור מאות מיליוני שנים אחורה לשלב שבו האבולוציה זקוקה בדחיפות ל"היווצרותו" של ההמוגלובין בכדי להמשיך לטפס במעלה הסולם האבולוציוני המפותל. המערכת שאחראית על יצור החלבונים בגופם של בעלי החיים ה"פרימיטיבים" שממלאים את האוקיינוסים עושה פה ושם שגיאות ומשגיאות הללו אמור לצאת בשלב מסוים בטעות מיודעינו ההמגלובין. עכשיו שאלה בחשבון בסיסי: כמה טעויות זקוקה המערכת לעשות כדי שיצא פעם אחת המגלובין? התשובה: 100 בחזקת 20!!! ...גם אם נניח שההמוגלובין נוצר כבר במרק הבראשיתי, הרי שגם אם היקום כולו היה מורכב מה"מרק הבראשיתי" (אחת הדמויות הדימניות ביותר בפנתיאון האלים של האבולוציה) וה"מרק" לא היה מכיל דבר מלבד חומצות אמינו שיכולות לשמש לבנין החיים (זה רק אחוז קטן מחומצות האמינו) והכל היה במצב צבירה נוזלי (מצב נדיר מאוד ביקום) והחומצות אמינו התחברו לחלבונים והתפרקו פעם בשניה (עוד מחווה יוצאת דופן לדארווינים) עדיין אין שום סיכוי להיווצרותו האקראית של ההמוגלובין.

כאמור נתמקד רק בטעות אחת מתוך בליל השגיאות פה - קו המחשבה המדבר על "היווצרותו האקראית" של החלבון. במודל המחשבתי של הדוס, כל חומרי הבניין (חומצות אמינו) כבר נמצאות, והאבולוציה של חלבון ביולוגי (שהוא שרשרת של חומצות אמינו) היא על ידי צירוף אקראי של חומצות האמינו לשרשרת בגודל הרצוי. זהו אכן תהליך אקראי לחלוטין, אך חסר בו חלק מהותי בתורת האבולוציה: הברירה הטבעית, שאינה אקראית.

כדי להכניס ברירה, אאלץ לתקן עוד טעות אחת (מני רבות) של הדוס: האבולוציה עובדת על מה שכבר קיים, ולא מתחילה כל פיתוח מלכתחילה. לכן, נתחיל בחלבון קיים כלשהו. לשם פשטות, נניח שיש רק מבוגר אחד בדור, ויש לו שני צאצאים: אחד עם אותו חלבון כמו אביו, ולשני יש חלבון עם מוטציה, שינוי אקראי. המוטציה הזו היא איפה שנכנס המזל לסיפור. כאמור יש רק מבוגר אחד בדור, ולכן אחד הצאצאים צריך למות לפני שיגיע לבגרות - הבחירה מי מהם, זוהי הברירה.

אם נלך עם ברירה אקראית, אכן לא סביר בעליל שייווצר החלבון המבוקש. אבל תורת האבולוציה גורסת (בהתאם לשכל הישר ולידע הביולוגי) שלעתים תהיה למוטציה השפעה על תפקוד החלבון - פעמים רבות לא תהיה השפעה, ואז כל מה שיקרה זה שיצטברו מוטציות; לפעמים תהיינה השפעות שליליות, ואז האורגניזם ימות או מסיבה אחרת יהיה פחות סביר שיעמיד צאצאים (מישהו עם הומוגלובין פגום קרוב לוודאי פשוט ימות); ולפעמים, לעתים נדירות אולי, תהיינה מוטציות עם השפעות חיוביות, שיגדילו את הסיכוי לשרידה והעמדת צאצאים. לכן, הברירה שנעשית אינה אקראית - היא נעשית על פי ההשפעה של המוטציה על התפקוד הביולוגי של האורגניזם.

לשם פשטות, נוכל להניח שמוטציה שמקרבת אותנו לחלבון המבוקש היא חיובית, כלומר שצאצא עם מוטציה כזו יברר והוא זה שיעמיד את הדור הבא. כך, מדור לדור, חוזר הסיפור - לבוגר יש חלבון מסוים; לצאצא אחד יש את אותו חלבון ולצאצא שני חלבון עם מוטציה; אז עושים ברירה לפי הקרבה של החלבון לחלבון הרצוי; ונשארים עם בוגר עם חלבון שאולי, בזכות מוטציה, קרוב יותר לחלבון הרצוי, ובעליו הוא זה שמעמיד את הדור הבא וחוזר חלילה. ניתן לראות שבמרוצת הדורות, תחת לחץ הברירה, תעלה ההתאמה בין החלבון הרצוי למצוי עד שניצור את החלבון הרצוי.

לסיכום: בתהליך האקראי ללחלוטין שהדוס חושב עליו, אכן אין סיכוי מציאותי "למצוא" את החלבון הרצוי. אקראיות לבדה אינה מנגנון סביר להיווצרותו. אבל תהליך אבולוציוני כולל הן מוטציות אקראיות והן ברירה לא-אקראית, וביחד הם יכולים לעשות נפלאות. כל מי שמבין את המנגנון הזה לא יתאר אותו כמזל בלבד, כך שכל מי שמתאר כך את האבולוציה או שאינו מבין אותה או שמנסה לשטות בציבור.

הערה: כמובן שיש טעויות רבות אחרות בדבריו של הדוס, החל מטעויות בסיסיות במתמטיקה (התשובה היא 20 בחזקת 100, ולא להפך!) וכלה בטעויות בסיסיות בביולוגיה (יש יותר מ-20 חומצות אמינו בחלבון). אבל להסביר את מכלול הטעויות שיכול דוס לדחוס לתוך פסקה קצרה ייקח סדרת מאמרים שלמה. מנגד, גם התהליך שתיארתו אינו אלא קריקטורה שנועדה להסביר את המשחק בין אקראיות לברירה לא-אקראית באבולוציה, ולא מודל רציני. תיאור טוב יותר של האבולוציה ברמה הגנטית יחייב התייחסות לקוד הגנטי, סוגי המוטציות השונים ומנגנוני הבקרה עליהם, וכמובן התייחסות לרמה של אוכלוסיות, רבייה מינית, ועוד. לא כיוונתי למודל מציאותי של תהליך אבולוציוני, אלא להסביר היבט אחד של התהליך הזה.

---

מדוע ממהרים בורים או שרלטנים לטעון כנגד המדע? אני סבור כי הבסיס לכך היא אמרתו של ישו ביוחנן 3:12,

"אם סיפרתי לך על דברים ארציים ואינך מאמין, כיצד זה תאמין כאשר אספר לך על דברים שמימיים?"

החרדים, הלומדים (בצדק) כי התורה והתורה שבעל פה עומדות בסתירה לתורת האבולוציה, מרגישים צורך להגן על תורתם. מכיוון שאין בידם לערער על האבולוציה, שכאמור שרדה כבר מאה וחצי של ניסיונות רציניים לערער עליה, אין להם ברירה אלא לעוות את תורת האבולוציה כדי שיוכלו לסתור את היצירה שהם בראו, שכל קשר בינה לבין האבולוציה מקרי בהחלט.

אבל יש משהו מיוחד באבולוציה, שהרי התורה עומדת בסתירה לכל המדעים כולם (החל מפילולוגיה וכלה בפיזיקה) - מדוע להתמקד באבולוציה? כיוון שהאבולוציה מדברת על האדם. מצד אחד זה מעליב, שהאדם הוא קוף; ומצד שני זה מעניין, כי מדובר בך עצמך. ואלו טעמים טובים בפני עצמם להתעסק בנושא, אבל זה לא הכל. יש טעם רב בהתנגדות לאבולוציה, שכן מי שמבין אותה ומפנים אותה באמת מגיע למעשה לכל הבהירות כולה - הפנמה של השלכות האבולוציה יוצרת הבנה של האדם ולכן של מהות הידע ואיך להשיגו, מהות המוסר ואיך להתנהג, וכן הלאה - כל המפעל הדתי מתמוטט כולו תחת השפעת תורת האבולוציה. לא רק הרתיעה מקרבת משפחה לקופים מרתיעה את החרדים, אלא גם ההכרה (העמומה, אמנם) שתפיסה של האדם כיצור טבעי עומדת בסתירה לתפיסה של האדם כיצור על-טבעי, נשמה, ומכאן הדרך קצרה לכפירה אף באל עצמו. לכן האבולוציה היא אחד הנושאים העיקריים שעוסקים בהם מתנגדי המדע, מגיני הדת מטעם עצמם.

מוטב היה להם לו היו שועים לעצתו של נוצרי אחר, אוגוסטינוס, שכתב (בספרו "הפירוש המילולי של בראשית"):

...זה מביש ומסוכן עבור כופר לשמוע נוצרי, הנותן לכאורה את משמעות דברי הקודש, מדבר שטויות על נושאים אלו [מדעיים]; ועלינו לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע מצב מביך שכזה, שבו אנשים מראים את הבורות הגדולה שבנוצרי ומעלים אותה ללעג. הבושה אינה כל כך שאדם בור מושם ללעג, אלא שאנשים מחוץ לחיק האמונה יחשבו שסופרינו הקדושים החזיקו בדעות כאלו, וכך, באבדן גדול לאלו שעל הצלת נשמותיהם אנו עומלים, הסופרים של דברי הקודש עצמם מוטלים לביקורת ונדחים כאנשים לא מלומדים. אם הם מוצאים נוצרי הטועה בתחום שהם עצמם מבינים היטב ושומעים אותו ממשיך בדעותיו הטיפשיות באשר לספרנו, איך הם הולכים להאמין לספרים בעניינים הקשורים בתחיית המתים, התקווה לחיי נצח, וממלכת השמיים, כאשר הם חושבים שדפיהם מלאים טעויות באשר לעובדות שהם עצמם למדו מניסיון ולאור התבונה? מפרשים חסרי יכולת ואחריות של דברי הקודש מביאים צרה וצער על אחיהם החכמים מהם כאשר הם נתפסים באחת מהדעות השגויות הנלוזות שלהם ומועמדים במקומם על ידי אלו שאינם נשמעים לסמכות הקדושה של ספרי הקודש שלנו. שכן אז, להגן על הצהרותיהם הטיפשיות להחריד והבלתי נכונות, הם ינסו להעלות פסוקים מדברי הקודש כהוכחה ואפילו יזמרו מזיכרון פסוקים רבים שהם חושבים שמצדיקים את עמדתם, למרות שהם אינם מבינים לא את מה שהם אומרים ולא את הדברים אשר הם מדברים עליהם.

החרדים פשוט מזיקים לעצמם בכך שהם אינם מלמדים מדע - הם יוצאים בורים, והדת שלהם יוצאת מגוחכת ולא אמינה בעיני כל מי שחוקר מעט את הנושאים.

מנגד, הדתיים שמאמינים באבולוציה חושבים שהם "אחיהם החכמים" של אותם הטוענים כנגדה. הם חכמים כל-כך שהם רואים את האמת מאחורי הפשט של בראשית ולא מתבלבלים לחשוב שזהו ספר מדע. הם לומדים מדע מן המדענים, ותורה מהרבנים - כך הם אומרים לעצמם. כך הם משלים את עצמם. הם אינם מפנימים את האבולוציה - אילו היו מבינים אותה באמת, היו מבינים שהם אינם נפש, שאין ידע בלתי ידע מדעי, שאין ניסים, ושאין לקיים את המצוות. החרדים לפחות מבינים מה אמרה התורה בנושא זה, גם אם אינם מבינים את האבולוציה - ואילו ה"מתונים", לא מבינים לא את זה ולא את זה.

קצת יוטיוב

אני מאוד שמח לראות בזמן האחרון סרטונים שמעלים אתאיסטים ליוטיוב, ונלחמים בכל השקרים שמפיצים המחב"תים. סרט מחב"תי הזוי במיוחד שהועלה לאחרונה נקרא "אבולוציה או בלבולציה", ואדם רוסו העלה סדרת סרטונים שעוברת עליו שקופית שקופית ומסבירה חלק מהטעויות וההטעיות - חלק, כי באמת אי אפשר את הכל, יש פשוט יותר מדי.



כן ירבו.