‏הצגת רשומות עם תוויות דמוקרטיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמוקרטיה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 28 ביוני 2011

דת זה לא תירוץ

אני רוצה להוסיף את תרומתי הצנועה לחיזוק ידה של משטרת ישראל, ולברך אותה על מעצרו של הרב דב ליאור. אף אחד לא מעל החוק, והעובדה שדעה נאמרת מתוך השקפה ואמונה דתית לא הופכת אותה לשונה מכזו הנאמרת מתוך כל נקודת השקפה ושיטת מחשבה אחרת. חפש המחשבה והביטוי הם ערכים חשובים, אך לא עומדים מעל לחופש החיים שהחוקים כנגד הסתה מגינים עליו, ואין לאפשר לרב יותר חופש ביטוי מכל אדם אחר או, חלילה, את החופש להסית. אני מחזק את ידי המשטרה ורשויות החוק להמשיך במאבקיהם בהסתה ובגזענות, וקורא להן להמשיך ולהפעיל את החוק גם כנגד רבנים אחרים המשתמשים ב"קדושת" דתם ובמעמד הציבורי שלהם כמגן מפני רשויות החוק.

טקסט זה שולח לדוברות המשטרה, בעקבות מעצרו של הרב דב ליאור. אני קורא לכל קוראי, דתיים וחילוניים, לשלוח גם הם טקסט דומה, ולפרסם את תמיכתם במהלך בכל פורום פומבי. בין אם אתם מאמינים באל או לא, אין מקום להסתה ואין מקום לזכויות יתר דתיות במדינה דמוקרטית.

יום ראשון, 1 במאי 2011

נישואים - וגירושים - חופשיים

יש קמפיין חדש וגדול בעד ביטול המונופול הרבני על מוסד הנישואין. ויש אפילו סרט יוטיוב!



כפי שמסביר אתר הקמפיין, מדובר בהצעת חוק שחלה לא רק לגבי נישואים אלא גם לגבי גירושים, ומאשרת לכל אדם להתחתן ולהתגרזש באופן אזרחי - או, אם הוא מעדיף זאת, באופן דתי. חופש, רבותי, חופש.

מה שהאתר לא מזכיר זה שרוב הציבור בעד התרת נישואים אזרחיים - למרות שרובו הגדול יבחר אישית דווקא נישואים דתיים. כמובן, שהליברליות הזו היא בעצם רק נחלת הציבור החילוני.
72% מקרב החילוניים בעד חקיקה כזו, 85% מקרב הדתיים מתנגדים לאפשרות של בחירה בין נישואים דתיים לנישואים אזרחיים
זהו מדד טוב לחולי הפושה במדינת ישראל - רק 72% מהחילוניים, ו-15% מהדתיים, מבינים את החשיבות של ערך דמוקרטי בסיסי כמו "חופש דת".

יום ראשון, 27 בפברואר 2011

בין תאוקרטיה מוסלמית ליהודית

אני מוצא את ההתקוממות הערבית במצרים ובכלל מאוד מעניינת. לצערי, טרם נתקלתי בניתוח ודיון ראויים לקריאה שלה. נראה לי שהאנשים ככלל אינם נביאים, ואנו מקבלים רק פרשנות-בגרוש חסרת ביסוס ולעתים קרובות אפילו חסרת אינפורמציה ומשקפים רק את הדעות הקדומות וסכום כל הפחדים של ה"פרשנים". אחד מהניתוחים היותר מעניינים שקראתי ניתן דווקא לא על ידי פרשן אלא על ידי ספקן, שפשוט הפנה את תשומת הלב לנתונים הדמוגרפיים במצרים. רועי צזנה מספק נתונים על מצב האמונה והדעות במצרים שלא משאיר לי ספק - בין אם תקום במצרים דמוקרטיה של ממש או תאוקרטיה או שלטון צבאי, מדינה שבה 64% חושבים שהשריעה צריכה להיות המקור היחיד לחקיקה (לשם השוואה - באיראן זה רק 14% - תהיה תאוקרטיה למעשה. נראה סביר שמצרים תתצטרך לסבול אי-אלו שנים תחת שלטון השריעה כדי להבין את המשמעות ולצאת מהדעה הזו. אם שינוי שכזה יתאפשר יהיה כמובן תלוי במידת הדמוקרטיות של מצרים החדשה - אם זו אכן תהיה דמוקרטית, ייתכן מאוד שתוך מספר לא גדול של שנים מצרים תתפכח והשפעת החוקים הדתיים בה תקטן.

בישראל, כמובן, המצב דומה. כבר עכשיו הדת מסכנת את כלכלת ישראל, שר המשפטים שלה קורא להחלת חוקי ההלכה, ועוד. אני לא מצליח לשים את ידי על נתונים טובים, אבל אחוז התומכים במדינת הלכה גבוה בקרב הציבור החרדי וגם בציבור הדתי-לאומי - כגון יעקב "מדינת הלכה" נאמן - בוודאי אינו נמוך. כבר כיום אנו נמצאים בחצי מדינת הלכה; אם לא נפעל עכשיו להעמקת החינוך לדמוקרטיה, כבר יהיה מאוחר מדי. שלא תגידו שלא הזהרתי.

יום רביעי, 5 במאי 2010

על ההבדל הדק שבין "קדימה" למפלגה העממית הקומוניסטית של סין

יש אנשים שחושבים שבסין אין בחירות. הם טועים. בסין יש מערכת דמוקרטית ייצוגית לעילא, ובבחירות הכלליות האחרונות, אשר נמשכו בין אוקטובר 2002 למרץ 2003, בסין בחרו האזרחים הסינים בפרלמנטים מקומיים אשר בתורם בחרו פרלמנטים גבוהים יותר עד שנבחרו בדרך עקיפה זו כל 2,979 צירי הקונגרס הלאומי הסיני (הכנסת של סין). הבעיה הקטנה היא* שבפועל מערכי הבחירות מסודרים כך שלא ייתכן להיבחר לפרלמנטים הגבוהים ללא אישור המפלגה הקומוניסטית. כך יוצא שמתוך תשע המפלגות שמותרות בסין, למפלגה הקומוניסטית יש 2,979 צירים בקונגרס הלאומי ולשמונה האחרות - כן, ספרתם נכון, 0.

ומה לזה ולישראל? ובכן, אולי שמתם לב לאחרונה לעליהום ההולך וגובר לטובה כנגד החרדים, שלאחרונה הצטרפה אליו ציפי ליבני. ליבני אומרת את מה שידוע לכולם - על כך שהפוליטיקאים שנכנעים לחרדים "מביאים למצב שנשים נדחקו לירכתי אוטובוס, שלא בונים חדרי מיון, ושאין לימודי ליבה", והיא מקוננת על כך שהליכוד מוכר את סדר היום הציבורי לחרדים (אולי כדאי שגם תקונן על כך שכל המפלגות עושות את זה, עוד לפני קום המדינה).

אפשר אולי לראות בדברים אלו פוליטיקה זולה המנסה לצוד קולות אנטי-חרדיים, אבל רגע - אם אתה קול כזה, למי כדאי לפנות? למפלגה המוציאה מילים כאלו מהארון כשהן פופולריות, כגון קדימה? או אולי למפלגה שמסרים אנטי-חרדיים מופיעים על המצע שלה בגאון, אבל שוב ושוב נדחקים לטובת עמדות פוליטיות בנושא הפלסטיני, כגון מרץ (או, במידה לא מועטה, הליכוד)? או אולי למפלגה אשר זה סלע קיומה, ולכן ברור שלא תתגמש בו לטובת משהו אחר, כגון מפלגת אור?

לכאורה, ברור שעדיף לבחור באור. אבל, אליה וקוץ בה - אם תבחר באור והיא לא תעבור את אחוז החסימה, בזבזת את הקול שלך. לא רק שלא חיזקת את המחנה החילוני, החלשת אותו - שכן הקול שלך לא הלך למפלגה שיש בה, בכל זאת, התייחסות למה שאתה רוצה, ולכן באחוזים הקול החרדי גדול יותר. לכן גם קבע סקר לא מזמן ש
35 אחוז מהמצביעים אמרו שיש סיכוי גבוה שיצביעו בעד מפלגה חדשה שמטרתה המרכזית תהיה מאבק למען חופש הדת ושיווין בנטל. זאת, אם הסקרים יראו שתעבור את אחוז החסימה.

וכך הגלגל מסתובב לו. כמו בסין, מערכת הבחירות מסודרת כך שתועיל למפלגות הגדולות, לא שתייצג את רצון הבוחר. בסין, היא מועילה למפלגה היחידה, למעשה (שאר המפלגות מושארות למטרות תצוגה). בישראל, זה עוד לא כך - אבל אחוז החסימה עדיין משמש כדי לעוות את רצון העם. במקום, למשל, שמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה יוכלו לתת את הקולות שבחרו בהם למפלגה אחרת, וכך להעביר את שרביט הייצוג (קרוב לוודאי בתמורה להסכם שישקף את הכוח הייצוגי שלהן), הן מודרות. כך במקום שחופש הדת והשוויון יקבל  35%, הנושא נעלם ומתמוסס בתוך שאר האינטרסים של המפלגות החזקות.

* טוב, טוב, אני מרמה. שיטת הבחירות היא רק אחת מהשיטות שבה משתמשת המפלגה הקומוניסטית לשימור כוחה - אבל היא חשובה אם לא עיקרית שבהן. ראויים לציון גם השימוש במונופול על התקשורת, ומניעת חופש הדיבור, בין השאר.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

שטרנהל על הנאורות


נכחתי בהרצאה של זאב שטרנהל על "הנאורות, האנטי-נאורות, ונפילת הדמוקרטיות במאה ה-20". למי שלא מכיר (כמוני), מודבר בהיסטוריון מכובד, שמאלאני, ולכן קורבן לנסיון רצח על ידי לאומני-דתי. אבל ההרצאה לא עסקה בזה, לא ישירות - שטרנהל הקדיש אותה להסביר כי הנאורות היא שעומדת בבסיס הדמוקרטיה, וכאשר מערערים עליה מתערערת הדמוקרטיה.

מהי הנאורות? מסתבר שקאנט הגדיר אותה כ"בגרות", כלומר היכולת להשתמש בתבונתך ללא הדרכה. מכאן נובעת תפיסת האדם כאוטונומי, כריבון לעצמו, ולפיכך כשווה לבני האדם האחרים - ומכאן עולה כל הדמוקרטיה. קל לראות את הניגוד לדת - הנהייה אחר מנהיגים דתיים, אם בשר ודם ואם דמות אלוהים עצמו, הינה ביטול האווטונטמיה של האדם, אינפנטיליות המובילה להיררכיה וסמכות ולאיבוד צלם אנוש. (אני מרחיב בפוסט זה על הרעיונות שממעתי - אין לקחת אותו כסיכום של ההרצאה, שטרנהל לא אמר את כל מה שאני אומר.)

אך מה שעניין אותי במיוחד בהרצאה היו דווקא היסודות של האנטי-נאוורת. היו שם כמה תובנות מעניינות. ראשית, מסתבר שדווקא אנטי-נאורות היא המובילה לרב-תרבותיות. האנטי-נאורות גורסת שלא כל בני האדם שווים כ-בני אדם, עם זכויות אדם, אלא שכל עם ואומה הם משהו נפרד בפני עצמו - ומכאן מגיעים לרעיון שלכל עם מגיעות הזכויות שלו (כמו חזון ה"מדינה דו-לאומית" בארץ), ורב-תרבותיות (כגון ההשקפה שהחרדים רשאים לחנך את ילדיהם איך שיירצו - אלו הרי הילדים שלהם, בחברה שלהם, הם לא "ילדים אנושיים" אלא ילדים חרדיים). לכן, בפועל, היתה זו דווקא האנטי-נאורות שלעיתים רבות הביאה לסובלנות ורב-תרבותיות (החל מקבלת הדיהמי בארצות האסלאם וכלה במובלעות האסלאמיות בבריטניה). לעומת זאת, הנאורות מטיפה לכך שלכל בני האדם מגיעות אותן זכויות, ולכן מלווה ככלל באי-סובלנות כלפי תרבויות שונות, שלעיתים מגיעה לכלל כפייה (כגון איסור הבורקא בצרפת) ומתדרדרת בקלות לאלימות (כגון במהפכה הצרפתית). תמיד התנגדתי לרב-תרבותיות, ורק עכשיו אני קולט עד כמה עמוקים השורשים להתנגדות זו; וטוב לשמוע על ההשלכות הלא-טריוויאליות של העמדות.

עוד נקודה שנגעה לליבי היא העובדה שיש ממש בחלק מטיעוני האמטי-נאורות. אחד הטיעוניים, למשל, הוא ש"הדמוקרטיה משמעותה שלישו ולסוקרטס ולאחרון האנאלפבתים לכולם מגיע קול אחד". שטרנהל נימק כנגד שהשוויון הוא לא ברמה אלא בזכות המוסרית, אולם זה לא הסבר מספק. נכון שיש שוויון מוסרי, אבל זה אומר שצריך להיות שוויון בקביעת המטרות לחברה, לא בקביעת הדרך להגיע אל המטרות. אני חושב שהתשובה האמיתית היא האמרה השחוקה שהדמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר חוץ מכל האחרות - נכון שבתאוריה היה צריך להבדיל בין בחירה במטרה, שבה רצונות כולם שווים בערכם, ובחירה בדרך, ששם התבונה והידע חשובים, אולם למעשה לא ניתן לעשות זאת. יתרה מכך, כל נסיון לעשות זאת (כגון שלטןן המנדרינים בסין) אינו יציב ויביא לשחיתות, אריסטוקרטיה, וקבעון מחשבתי ומדיני בטווח הארוך. הבעיה כאן אינה מוסרית, אלא פרקטית.

התומכים באנטי-נאורות גם צודקים בכך שאין בחירה חופשית ונפש, ושאין זכויות "טבעיות" אלא זכויות הן משהו שאנחנו בוחרים לתת. אך אלו נקודות מטאפיזיות משניות. האנטי-נאורים טועים בדבר החשוב ביותר, והוא השוויון המוסרי בין בני האדם - הרעיון שאדם הוא אדם, ולא יהודי או ערבי וכן הלאה. כאן אני מסכים עם עמדתו של שטרנהל שזו בחירה ערכית, לא עובדתית.

לבסוף, הערה על חוסר הנאורות של הקהל. קודם כל, לא היו כמעט בכלל צעירים בקהל, וזאת למרות שההרצאה היא באוניברסיטה ופורסמה באוניברסיטה. אני חושב שזה מעיד על הרדידות של הסטודנט למדעי הטבע, שמתעניין בטבע ובמקצוע ולא בפוליטיקה והגות - וחבל. גם זה וגם זה חשובים - אולי הפוליטיקה חשובה יותר מהכל, כפי שאריסטו טוען, שכן רק היא מאפשרת לנו לעשות את כל השאר. אז חבל. שנית, ביציאה מההרצאה התפתח, מטבע הדברים, שיח בקבוצות קטנות. אני לא יכול להעיד על הכלל, אבל בקבוצה שלי הוא היה ירוד ביותר - לא זכרנו נכון את מה שהמרצה אמר, ובכלל היו כמה אמירות צדקניות שמציגות את היהדות והעם היהודי כנאור, ומעוותות את ההיסטוריה - ניסיתי לתקן, לא בטוח שהצלחתי. בטוח שלא לחלוטין הבנתי את דבריו של המרצה אז, וגם לאחר שחשבתי עליהם עוד אני בטוח שאני מפספס הרבה. זהו אקורד אירוני מה לסיים בו הרצאה המהללת את הנאורות...

http://www.youtube.com/watch?v=twnG1Rae_eI&feature=subtivity

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

המאבק על הדמוקרטיה באפגניסטן

האם הדמוקרטיה היא שיטת ממשל אוניברסלית, שמתאימה לכל העמים? ימנים רבים וודאי יצביעו על עליית החמאס, למשל, כאינדיקציה לכך שהתרבות המוסלמית אינה יכולה לקיים משטר חופשי ודמוקרטי. הרשות הפלסטינית, עם השחיתות וחוסר היציבות והכוח שלה, וחוסר החופש הפוליטי\דתי בה, לאו דווקא מהווה טענה נגדית טובה במיוחד. מאידך, ישראל גם היא לאו דווקא הדוגמה הטובה ביותר לדמוקרטיה. רוב האוכלוסיה בתחומי המדינה היא של תושבים חסרי זכות בחירה (פלסטינים, ודרוזים ברמת הגולן), וגם בקרב בעלי זכות הבחירה כבר הרבה אינם מאמינים בדמוקרטיה הישראלית - למעשה, כבר כחצי מתלמידי כיתות א' הם חרדים או ערבים, אשר לימודיהם לא בדיוק יכשירו אותם לערכי הדמוקרטיה הציונית. בישראל יש כפיה דתית על פי חוק, בייחוד בתחומי האישות, ואפלייה על בסיס דת וגזע. ישראל חוסמת את הזכות של לא-ציונים לבחור ולהיבחר בחוק יסוד - אסור למפלגה לא-ציונית לשבת בכנסת (בית המשפט, בחכמתו, מנסה כמיטב יכולתו למנוע את יישום החוק האנטי-דמוקרטי הזה, אבל יכולתו לעשות כן מוגבלת) - ובכל הופכת את עצמה למין ציונוקרטיה (אם הבחירה בציונות אינה בחירה דמוקרטית, שכן לאנשים אין זכות לבחור במפלגות לא-ציוניות, הרי שהמדינה אינה דמוקרטית).

אבל עם כל הצרות שיש לדמוקרטיה להשריש את עצמה באזורינו, זה כלום לעומת הקושי שיש לכך באפגניסטן. בהתחלה, עם גירוש הטליבן והכיבוש האמריקאי, העתיד נראה וורוד - שיעור ההשתתפות בבחירות הראשונות, ב-2004, עמד על כ-70%. מאז הוא ירד ל-50% ב-2005, ובבחירות האחרונות, ב-2009, הוא כבר עמד על כ-30%. ברור ששום הכרעה שנתמכת ב"רוב" כזה לא תוכל להיחשב כ"רצון העם".

חלק מהסיבה לירידה בהיקף ההשתפות הוא הלחץ האידיאולוגי, לאו דווקא האיומים, של הטליבאן. הטליבאן חוזר ואומר שהדמוקרטיה היא המצאה מערבית, שאינה חלק מהמסורת המוסלמית, ושאין היא אלא כסות לשלטון העשירים והרמאים. מה שעוזר לו מאוד, זה שבמקרה של אפגניסטאן יש אמת רבה בכך - הבחירות העלו לשלטון ברוני-פשע ושאר עסקנים - עשירים ורמאים. הזיופים בבחירות האחרונות היו כל-כך רבים שהאו"ם נאלץ להודות שהבחירות, שלכאורה זכה בהם הנשיא המכהן, זויפו לטובתו ולכן יש צורך בסיבוב שני. אם לא יצליח המערב ללחוץ על הממשלה לקיים בחירות חדשות תוך שבועיים (!), יחסמו שלגי החורף את האפשרות לקיים סביב שני וכך יסתמו את הגולל על מעט הלגיטימיות שנותרה לשלטון. במצב זה, גם יקשה על ממשלת ארה"ב לעזור ל"בת בריתה" כנגד הטליבאן.

כשמצרפים את הרמאויות לאלו שנעשו בבחירות האחרונות באיראן, ולחוסר הדמוקרטיה ככלל בארצות מוסלמיות וערביות, נראית לכאורה תמונה קשה. בייחוד לאור העובדה שבכל המקרים אלימות וחסימת זכות ההצבעה וההיבחרות מלווה את מערכות ה"בחירות". אולי באמת המנטאליות המוסלמית לא מתאימה לדמוקרטיה?

אני באמת חושב שהמנטאליות של האסלאם, בגדול, לא מתאימה לדמוקרטיה. אבל גם לא זו של היהדות (ולכן הצרות עם הדמוקרטיה כאן), או של הנצרות. הסיבה שהדמוקרטיה עובדת במערב היא שהדת לא עובדת שם. מדינות המערב חילוניות. גם כשהן דתיות מאוד, הן חילוניות - השלטון מופרד מן הדת. זה לא מתכון בטוח לדמוקרטיה - רגשות לאומניים יכולים להוביל לפשיזם, רצון ב"מנהיג חזק" יכול להעלות את פוטין לשלטון, וכדומה - אבל זהו מכשול אחד שמוסר מהדרך.

לאחר שנים תחת שלטון הטליבאן, האוכלוסיה כמהה לשלטון חילוני יותר. אבל מאידך, השמרנים שבה כפו שלטון מוסלמי, ממש כמו שכאן כופים שלטון יהודי. אין השניים דרים יחדיו, ובייחוד במדינה משוסעת כמו אפגניסטאן כל העסקה תתפוצץ, ומהר. אולי יהיה ניתן להציל משהו מההריסות, ולבנות אתנוקרטיה פסאודו-דמוקרטית באפגניסטאן, משהו דמוי איראן. אבל דמוקרטיה אמיתית לא תהיה שם עד שהדת תיחלש.

יום רביעי, 3 בדצמבר 2008

מדינה יהודית ודמוקרטית: חוק פסול

מפלגת אור רואה בעצמה מפלגה ציונית. מה זה אומר? נראה כי שורש העניין הוא במדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". אסור על פי חוק לאף רשימה לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ופירש בית המשפט העליון (אהרון ברק) את יהדותה כ-
זכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל, בה יהוו היהודים רוב; עברית היא שפתה הרשמית המרכזית של המדינה ועיקר חגיה וסמליה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מורשת ישראל היא מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית
אולם עצם הנסיון לקבוע את יהדותה של המדינה בחוק הוא מגוחך.

אסור אם כך לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי. מה יעשה, אם כך, לאותו תינוק אומלל שביוולדו יפר את הרוב היהודי? האם ישליכוהו לים? ומה עם אמו, האם ישליכו אותה לכלא כי העזה להפר חוק יסוד? ומיהו בכלל יהודי? אם חילוני אינו יהודי (כפי שקובע היום למעשה חוק השבות), הרי שכבר עוברת מדינת ישראל על חוק היסוד! שטויות.

אני בעד קיום העברית כשפה הרשמית של ישראל, שפה שנוצרה מחדש למעשה לצורך זה. שימשיכו הדתיים ללמוד יהדות ביידיש. אולם אם יישתנו הנסיבות והעברית לא תהיה עוד שפת הרוב כלל וכלל, מדוע לקבוע את השפה הרשמית כמשהו שאסור בכלל להצביע כנגדו? מדוע לשלול אפשרות לשנותו? אני בעד זכותו של כל יהודי לעלות לישראל, אך גם בעד זכותו של כל אדם אחר לעשות כן אם רצונו הוא אכן להשתלב בחברה הישראלית. אני בעד שיקוף המסורת שעל פיה נוצרה המדינה, היא המסורת היהודית, בסמליה וחגיה. אך נגד השימוש בסמלים וחגים ממלכתיים יהודיים ממש, שיהוו פגיעה בחופש הדת. מורשת היהדות הינה מרכיב חשוב ועיקרי במורשת מדינת ישראל, אך זה מגוחך להגן עליה על פי חוק, ואל אחת כמה וכמה בחוק יסוד.

מנגד, החלק של ה"דמוקרטית" הינו
הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם ובהן כבוד ושוויון, קיום הפרדת רשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית
זהו סיכום אומלל מאוד של מהות הדמוקרטיה. השימוש במלה "עם" כאן מזיק מאוד, ואני מאמין ומקווה שלא הכוונה לעם היהודי, שכן זו היא שלילתה של הדמוקרטיה.

בחירות לא יכולות להיות חופשיות אם נשללת הזכות לבחור נציגים של עמדות מסוימות, ולכן הגבלת הרשימות בכל דרך שהיא עומדת בניגוד לדמוקרטיה. במדינות דמוקרטיות מגבילים לפיכך את הזכות לבחור והיבחר רק על מנת להגן על הדמוקרטיה עצמה. כאשר מוסיפים הגבלות על בסיס דתי, הרי שהמדינה נהפכת לתאוקרטיה, כדוגמת איראן. אין היא עוד דמוקרטיה. כך גם כאשר ישראל מוסיפה הגבלות על בסיס אתני, נהפכת היא לאתנוקרטיה.

אין לי ספק שרוב היהודים במדינה מעדיפים לחיות באתנוקרטיה היהודית, על פני הדמוקרטיה הישראלית. אינני שותף לעמדה זו. אני מעוניין לחיות בדמוקרטיה חופשית, וההעמדה של היהדות כמשהו שלא ניתן להצביע עליו פוגע בריבונות העם. הוא פסול.

על פי הגדרת בית המשפט, אינני פסול מלהיבחר. להיפך - אני תומך בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שפירש בית המשפט. אני אפילו בעד רב יהודי במדינה בשלב זה, במובן שאני מעדיף את חברת בני עמי החילוניים ואינני רואה טעם בצירוף הפלסטינאים כאזרחים וביטול הרוב היהודי - זה יהיה לרועץ, זה לא יקדם את החופש והשוויון. אבל אני מתנגד בתוקף לכפייה של היהדות של המדינה בחוק בלתי ניתן לשינוי. אסור לחשק את הדמוקרטיה, ואם יבוא היום בוא מדינת ישראל תרצה להחליט בצורה דמוקרטית שאינה רוצה היא להיות יהודית הרי שיש לאפשר זאת.