היום, ה-12 בפברואר 2011, הוא יום דרווין הבינלאומי. חג זה מוקדש לציון יום הולדתו (בשנת 1809), אך יותר מזה לציון הבנתנו את החיים ואת עצמנו לאור תורת האבולוציה והמדע ככלל. זוהי בהחלט הזדמנות טובה לעשות כן, אבל לצערי לא נראה שאפילו האוניברסיטאות בארץ חוגגות את החג הזה. רשומה זו תהיה הניסיון הצנוע שלי להוסיף דרשה קטנה לחגיגות יום דרווין השנה.
לחגוג את יום דרווין בארץ זה לחגוג אותו אל מול כוחם העולה, דמוגרפית, של החרדים והדתיים הפונדמנטליסטים המכחישים את המדע. לכן אני אקדיש את הרשומה הזו להבהרה קטנטנה של פועלו והישגיו של דרווין, והפעם לאור "ביקורתו" של דורון אורבך - חרדי וראש החוג לכימיה באוניברסיטת בר-אילן. לאחר הקדמות פסאודו-היסטוריות ופסיכולוגיסטיות מגוחכות שמובססות בדיוק על אפס עדויות, וסיכום קצר של תאוריות האבולוציה (וגם ביקורת המקרא, אבל לא נעסוק בזה), מגיע אורבך ל"הפרכה" שלה; אדון רק בחלק ממנה:
...לרעיון הבסיסי של תורת האבולוציה שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה יכולות להביא לפיתוח אברים חדשים ולתהליכי שיכלול כלליים ולגרום התפתחות של יצורים פרימיטיביים ליצורים משוכללים יותר, אין שום הוכחה. הטענה הבסיסית של התיאוריה, שדומם יכול להפוך לחי [ממש לא קשור לאבולוציה - י.ר] ויצורים חיים יכולים להתפתח עקב שינויים מקריים, החל מתאים בודדים, דרך מושבות של תאים ליצורים משוכללים כמו אלה המוכרים לנו מסביבתנו (כולל המין האנושי) אם רק יש לכך מספיק זמן (מיליוני שנים ) היא אבסורדית מכל כיוון שמסתכלים עליה.
...העובדה שעולם החי והצומח הופיע בשלבים והיו יצורים שנכחדו ונעלמו לא מעידה כהוא זה על התפתחות מקרית של חיים ללא תכנון והתערבות שמעבר לטבע. אדרבה , אין שום מהלך מיקרי שיכול להסביר את היצירה של הפונקציות המשוכללות של החיים: תנועה, חושים, עיכול, התמצאות, עצבים, תקשורת, חשיבה, תודעה (ואפילו לא את הפונקציות הבסיסיות של התאים החיים הבודדים ).
...גם מהלכי הדמיון והשונות בין הצופנים הגנטיים של יצורים שונים, כפי שמתגלה בשנים האחרונות, לא מעידים כהוא זה על מוצאים משותפים וסיעוף עקב התפתחות מקרית שהפרידה בין מינים שונים. אדרבה, כל הצופנים הגנטיים רק מעידים על גאונותו של המתכנן, שהצליח ליצר עולם צומח וחי מגוון, הפועל תוך הרמוניה מדהימה (עד שהאדם מתערב ומקלקל בכוח הבחירה החופשית שלו ) ע"י שימוש באותן אבני בנין במינון שונה.
הישגו של דרווין לא היה בכך שהוא העלה את רעיון האבולוציה - רעיון זה היה נפוץ לפניו - או אפילו בכך שהוא סיפק מנגנון - הברירה הטבעית - לאבולוציה. הישגו הגדול היה בכך שהוא שכנע שהמנגנון הזה הוא אכן המנגנון הנכון. הוא שכנע על ידי עובדות אמפיריות, על ידי ממצאים, לא רק על ידי דעה וסבירות. דרווין היה מדען דגול מכיוון שהשכיל לספק ראיות טובות מאוד לתורה שלו, ולהראות שראיות שסותרות אותה לכאורה אינן נכונות. מאז, כמובן, הצטברו עוד הררי ראיות והתאוריה הורחבה ושופרה. אורבך טוען שהמדענים מקבלים את תורת האבולוציה משלל סיבות, אבל הוא לא מעלה את הסיבה האמתית - זוהי התאוריה המוצלחת ביותר (למעשה, היא בליגה משלה) בהסבר הראיות.
כדי להבהיר את הנקודה, אביא "הוכחה" אחת לכך "שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה יכולות להביא לפיתוח אברים חדשים". זו לא "ה" הוכחה - זו הוכחה אחת מני רבות שמגולמות במחקר האבולוציוני, ממש כפי שמדידות המעבדה של אורבך מהוות "הוכחה" בזעיר אנפין לתורה האטומית של החומר. כמובן שאין "הוכחות" במדע - מה שיש זה תחזיות שמתאמתות בניסוי ובתצפית, ובכך מאשרות את התאוריה. אורבך יודע את זה - התצפיות שהוא עושה במעבדתו לא "מוכיחות" את התאוריה האטומית, אלא נובעות ממנה ומתאימות לה - ולכן הוא (ומדענים אחרים) מאמינים בה. באותו אופן, להנחה שסדרות של שינויים מקריים ממויני סביבה הן מה שמביא להתפתחות איברים חדשים יש השלכות, תחזיות שהממצאים יכולים להיות בהתאם להן ולכן לתמוך בתורת האבולוציה.
חלק מהראיות שניתן לבדוק הן תבניות של "השונות בין הצופנים הגנטיים של יצורים שונים", כפי שמנסח זאת אורבך. על פי תורת האבולוציה, יש לצפות לתבניות מסוימות (ולא אחרות; יש כמובן חופש מסוים, אבל עדיין). אחת מהתחזיות היא שאברים חדשים מתבססים על מבנים ישנים - לכן, אם אנחנו מתחקים אחר האבולוציה של העצבים (אחת מהדוגמאות שאורבך מעלה) למשל, אזי אנחנו צריכים למצוא "חלקים" של המבנים שמרכיבים את העצבים ביצורים קדומים יותר שטרם הכילו עצבים, ולכן גם בצאצאיהם (כלומר - במי שתאוריית האבולוציה אומרת שהם צאצאיהם) חסרי העצבים. ביצורים אלו, לאותם חלקים יהיו שימושים אחרים. יתרה מכך, התפלגות החלקים צריכה להיות בנויה ב"היררכיה מקוננת" - כלומר שניתן יהיה לשרטט "עץ" של יחסי שארים שבמהלכו נוספים (ולעתים, נעלמים) חלקים - כך שלמשל לכל בעלי החיים יהיו חלקים מסוימים, ליונקים בלבד יהיו חלקים נוספים אחרים בעוד שלעופות בלבד חלקים נוספים שונים, וכן הלאה.
וזה אכן המצב. למשל, חלק ממבנה העצב הוא "הצפיפות הבתר-סינפטית" (postsynaptic density). מדובר בחלק מהמערכת המאפשרת לאות החשמלי לעבור בין שני עצבים. מבנה זה מורכב מסוגים רבים של חלבונים, והקידוד הגנטי למערך חלבונים זה נמצא זה מכבר בספוגים - בעלי חיים ללא עצבים. מערך זה כנראה קיים שם, אך הוא משמש לתפקיד אחר - בדיוק כפי שצופה האבולוציה. תגלית זו הובילה לחיפוש המבנה גם בבעלי חיים חד-תאיים והשוואה רחבה יותר, שאפשרה לשחזר (חלקית) את האבולוציה של הצפיפות הבתר-סינפטית מתוך תבנית ההיררכיה המקוננת (שאכן נמצאה) בקידוד הגנטי לחלבונים אלו בבעלי חיים ויצורים אחרים; מתוך המאמר:
ניתוח שנערך לאחרונה מצא שהגנום של ספוגים חסרי-עצבים מקודד הומולוגים [חלבונים מתאימים] לרוב החלבונים הבתר-סינפטיים של בעלי החוליות. …. חיפושים אחר חלבונים אורתולוגיים ושחזור הוספות והעלמות הגנים על בסיס הפילוגנטיקה [אילן-יוחסין] מראים כי החלבונים הבתר-סינפטיים נוצרו בשני צעדים עיקריים. חלבוני התמיכה העיקריים וחלק משותפיהם נרכשו באב חד-תאי קדום של הכואנופלגלים והמטאזואה. קבוצה משמעותית נוספת הופיעה באב קדמון של המטאזואה בלבד. … זמן ההיווצרות של רוב החלבונים הבתר-סינפטיים לא היה בו-זמני עם רכישת הסינפסות או תאים דמויי-עצבים. עיקר הפיגומים נוצרו בהקשר חד-תאי וכנראה לא היו מעורבים בתקשורת בין-תאית. בהתבסס על שחזור הרכב החלבונים ויחסי הגומלין האפשריים ביניהם, השימוש הקדום שלו יכול היה להיות לקשר בין איתותי סידן ובין בקרה על השלד התאי. הקומפלקס עורב לאחר מכן אל תוך הסינפסה המתפתחת על ידי הוספה של שימושים חדשים. 
לשחזור אבולוציוני שכזה יש השלכות - כלומר, תאוריית האבולוציה מספקת מסקנות לגבי ממצאים אחרים מחיות ויצורים אחרים לאור השחזור הזה. השלכות אלו ייבדקו בעתיד, וישולבו במסגרת ראיות כללית יותר לגבי האבולוציה של העצבים ומערכות העצבים ובאופן כללי יותר של האבולוציה של אותם ענפים בעץ החיים. כל קווי הראיות האלו, על פי תורת האבולוציה, חייבים לתמוך אלו באלו - שחזור השושלת האבולוציונית של הצפיפות הבתר-סינפטית חייב יהיה להתאים לשחזור של מרכיבים אחרים בהתפחות העצב, מערכת העצבים, ומנגנונים ביולוגיים אחרים. יש גם תחזיות אחרות, למשל על התפקוד הכימי של חלבונים מסוימים בהקשרים מסוימים. כל אלו הן תחזית ברות-בדיקה, והאבולוציה מקובלת מכיוון שכאשר מחקרים נוספים בודקים תחזיות כגון אלו הם לא מוצאים ממצאים שסותרים את התאוריה הבסיסית ופעמים רבות ובעקיבות מוצאים ממצאים שמאששים תאוריות-בת (כגון השחזור האבולוציוני הנ"ל).
לאורבך אין הסבר חלופי. "שימוש באותן אבני בנין במינון שונה" מתאים לכמעט כל תבנית שהיא של ממצאים גנטיים ומערכי חלבונים. ה"תאוריה" שלו פשוט לא מסוגלת לספק שום תחזיות לגבי מה יימצא בטבע. בפרט, היא לא צפתה שיימצאו חלקי המערכת בספוגים ובבעלי חיים חד-תאיים (דווקא), ושהתבנית של הימצאות חלקי המערכת תתאים להיררכיה המקוננת שצפויה על פי תורת האבולוציה. היא גם לא חוזה מה נמצא הלאה - מה נמצא בבעלי חיים אחרים? מה נמצא לגבי מרכיבים אחרים של העצבים ומערכת העצבים? מה נמצא לגבי תפקוד החלבונים הבתר-סינפטיים בספוגים ויצורים אחרים? וכן הלאה. שלא לדבר על אינספור התחזיות האחרות של האבולוציה. זו הסיבה שהמדענים מעדיפים את האבולוציה - היא עובדת.
התאוריה עבדה עוד בזמנו של דרווין. בזכות עבודתו המעולה כמדען, היא הסבירה ממצאים שהחלופה הדתית, שבה החזיק דרווין עצמו ומדענים רבים אחרים לפני תורת האבולוציה, לא הסבירה. מאז נוספו הררי נתונים שמתאימם לתחזיות תורת האבולוציה, ולא נמצאו ממצאים סותרים. לכן מאמינים בתורת האבולוציה. אין כאן שום קונספירציה, שום מניעים פסיכולוגיים שפלים - יש כאן פשוט ראיות, שמצביעות על נכונות האבולוציה. חוסר אמונה באבולוציה נובע רק מדעות קדומות או מבורות; כל מי שמסתכל באינספור הראיות וקווי הראיות המגוונים שתומכים באבולוציה בראש פתוח ומחשבה צלולה מקבל אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה