יום שישי, 5 ביוני 2009

תובנות מקריית יובל



עמדתי היום כמה שעות בקריית יובל, בדוכן של חופש, כחלק מהמאבק בנסיונות לחרוד השכונה. האירוע כלל בעיקר שוק/הייד-פארק לתמיכה במאבק, אבל מספר לא קטן של אנשים ניגש אל הדוכן וחילקנו מספר פליירים, חולצות, וכובעים. יחד עם זאת, נראה לי שהיו כמה כשלים בניהול העניין,

1. חוברות ההסברה מדברות לדתיים-כמעט, לא לחילוניים. היו חוברות של חוזרים בשאלה, וחוברות כנגד טיעונים של החזרה בתשובה, וכן הלאה. לא היו חוברות שמדברות לחילוניים אסלים - חוברות שמסבירות את המצב של הכפייה הדתית, של ניצול כספי ומשאבי הציבור, או שמספקות חומר המסביר ומנמק את העקרונות המוסריים של חופש ואת האסטרטגיות הטובות לקידום ערכיה. זה נובע מחסך רחב יותר - יש הרבה חומר-נגד, יש מעט מאוד חומר המפרט ומפתח את ההשקפות החילוניות. הספריה הבהירה היא נסיון להתגבר על כך, אך כמובן שהיא עדיין בחיתוליה. כשתהיה גדולה, אולי נוכל להוריד ממנה ערכים וחוברות שכאלו.

2. ניגשו אלינו מספר אנשים שרצו לחתום על משהו או לתרום כסף, או ככלל להרגיש שניתן להצטרף לעשייה. באירועים בעתיד, יש לצרף דף החתמות על הנושא - גם אם זה לא ממש יזיז למישהו כלל - וכן אפשרות לתרום, להירשם לעמותה, להירשם לרשימת פעילים, וכן הלאה.

3. צריך ארגון ושיתוף פעולה של הארגונים האתאיסטיים והליברליים עצמם בתקשורת. יש להקים אתר אינטרנט או חשבון באתר קיים כלשהו שיאפשר שיגור מידע על כל פעילות שכזו לכל המעוניינים לקבל אותה, ואולי גם פרסום פעילויות באופן פעיל באתרים פיסיים כגון עיתונים בתקציב משותף של הארגונים השונים. כרגע, אני יודע שמתארגנת הפגנה למחר רק בגלל שאני פגשתי את מי שמארגן אותה...

המאבק בקריית-יובל ישוב. הוא כבר מניב אלימות מצד הדתיים וקריאות גנאי כגון "נאצים", אך גם תוצאות בדמות סגירת בית הכנסת הלא חוקי ועוד. אני מקווה שהוא יצלח, וגם את הגן הלא חוקי ואת שאר נסיונות החרוד ידחקו מהשכונה.

יום חמישי, 4 ביוני 2009

הפנים האמיתיות של חב"ד

לעיתים קרובות, מסתירים החרדים את פניהם האמיתיים מפני הציבור. זוהי מסורת יהודית עתיקה. אבל לפעמים מישהו שוכח אותה. כך קרה לרב מאניס פרידמן מחב"ד, רב מכובד בחסידות שהיה מתרגם את דברי הרבי מלובביץ עד ל- 1990. המגאזין היהודי-אמריקאי מומנט פרסם רשימה של דעות רבנים על איך ישראל צריכה להתייחס לערבים. כמעט כל הרבנים, מכל הזרמים, תמכו בפירושים הומניסטיים ושוויוניים אשר, למרות שהרבנים לא מודים בכך, שוללים את סמכות הטקסט התנ"כי עצמו ואת הטעם בעיון בו.

שני רבנים היו שונים. אחד היה הרב האורתודוקסי, ייטס גרינברג, שלפחות ציטט את הרמב"ם כאומר שיש להתייחס לערבים כאל תושבי כנען, כלומר בחומרה; אך גם ייטס "מעדיף" להתעלם מכך ולברור מתוך הדת, על פי טעמו, רק את מה שמתאים להומניזם. הגדיל לעשות ממנו הרב פרידמן, שמראה את פני ההלכה היהודית כהוויתה. להלן דברי הרב פרידמן, בתרגום חופשי:
אני לא מאמין במוסר מערבי, כלומר אל תהרוג לא-לוחמים או ילדים, אל תהרוס מקומות קדושים, אל תלחם בזמנים קדושים, אל תפציץ בתי קברות, אל תירה עד שהם יורים ראשונה מכיוון שזה לא מוסרי.

הדרך היחידה להילחם מלחמה מוסרית היא הדרך היהודית: הרוס את המקומות הקדושים. הרוג גברים, נשים, וטף (ובקר).

ראש הממשלה הישראלי הראשון שיכריז שהוא ינהג על פי התנ"ך יביא סוף סוף שלום למזרח התיכון. ראשית, הערבים יפסיקו להשתמש בילדים כמגינים [חיים]. שנית, הם יפסיקו לקחת בני ערובה מאחר שיידעו שאנו לא נורתע. שלישית, כאשר המקומות הקדושים שלהם ייהרסו, הם יפסיקו להאמין שאלוקים בצד שלהם. התוצאה: שום אבדות של לא-לוחמים, שום ילדים בקו האש, שום תחושת כזב של קדושה וצדק, למעשה, שום מלחמה.

אפס סובלנות לזריקת אבנים, לטילים, לחטיפות משמעותה תהיה שהמדינה תשיג ריבונות. החיים על פי ערכי התורה יעשו אותנו אור לגויים הסובלים תבוסות בשל המוסר הנורא פרי ההמצאה האנושית.

אתם חייבים להודות שיש משהו מצחיק ברבי הטוען שאנשים יאבדו את אמונתם לאחר הרס המקומות הקדושים בעודו מחכה למשיח שיבנה מחדש את בית המקדש. בכל אופן, דברי הרב מדגימים היטב את הרעה החולה המסתתרת מאחורי היהדות בפרט והתפיסה הדתית ככלל - עיוות המוסר על ידי אידיאליזציה של דוגמאות חיצוניות וזיהויין עם ה"טוב". פרידמן מסונוור כל כך על ידי הדת שהוא אינו מבחין כלל ברחשי ליבו ומצפונו, ומזהה את הלא מוסרי בעליל עם מהות המוסר.

אני אשאיר המלה האחרונה לג'וש נתן-קזיס,
באיזו נקודה מספר רב חב"ד לחוזרים בתשובה פוטנציאליים שהוא חושב שישראל צריכה "להרוס את אתריהם הקדושים"? כנראה שלא בארוחת שבת הראשונה, נכון? אולי לאחר שתי ארוחות שבת, למידה באיזו ארוחת צהריים, וטיול של "תגלית" במעיינות?
(הכל בתרגום חופשי שלי; ההפנייה מאת עמי אדן, מה- JTA)

יום שלישי, 2 ביוני 2009

התפשטות חילונית במאה שערים

קרלו שטרנגר פירסם מאמר טוב מאוד כנגד נסיונות ההשתלטות של החרדים ברמת אביב. הוא טוען בכשרון וצדק בעד הליברליזם המיליטנטי, ונגד "רב-תרבותיות". אבל מה ששבה אותי היה דווקא ההתחלה שלו,

תארו לעצמכם שבכלי התקשורת היה מתפרסם הסיפור הבא: "יהודים חילונים מציפים באחרונה שכונה חרדית בהצעות לקנות או לשכור דירות. הם פתחו בה ברים וסניף של 'אגודת הלל', המציעה סיוע לצעירים חרדים החוזרים בשאלה. החרדים בשכונה יצאו למתקפת נגד. הם קוראים לחרדים שלא להשכיר דירות לחילונים, ומזהירים מפני הסכנות האורבות לסגנון החיים הדתי בשכונה".

תעצרו רגע, ובאמת תדמיינו את זה. תדמיינו את הצעירים החרדים ששורפים את המקום. את המהומות ואת המשטרה. את צווי הסגירה בשל הפגיעה בשקט הציבורי. ולבסוף, לאחר זמן רב, את הזרם האיטי והמתבגר של חרדים הפונים לאגודה, הנאספים בהחבא בציבורים גדולים יותר ויותר. את החזרתם בשאלה של חלק ניכר מהשכונה, וגירוש שאר תושביה החרדים כדי שלא יחיו בסמיכות לשיקוצים שכאלו.

עכשיו תחזרו למציאות. למה תרחיש זה לא קורה, ואילו התרחיש ההפוך קורה כה רבות? אני רואה שתי סיבות. ראשית, אין לציבור החילוני מרכזים להפצת התרבות והידע החילוני חינם. זהו חוסר עמוק של הציבור החילוני, חוסר שיש לשנות. אך הסיבה השנייה, והפשוטה יותר, היא שהציבור החרדי הוא זה המתרבה, ולפיכך הוא זה המתפשט. אם הציבור החילוני לא יתקן את הפגם הראשון, ויתחיל להפיץ אץ התרבות החילונית בקרב החרדים, יהיה זה הפגם השני שיהפוך את ישראל לחברה ענייה ושחורה, רדופה באמונות הבל. שמירה על רמת אביב אינה מספיקה - יש לרדוף את החברה החרדית הרעה להמיר אותה בחברת אור וצדק.

יום ראשון, 31 במאי 2009

בין פשיזם לדמוקרטיה

שלוש הצעות חוק בעיתיות עולות על שולחן הכנסת, חלקן כבר מאושר טרומית.

על פי אלכס מילר (ישראל ביתנו), יש "להטיל "עונש חמור על אלו המנצלים את אופייה הדמוקרטי והנאור של מדינת ישראל - על מנת למוטטה מבפנים". כלומר, על פי הגיון ברזל זה, הדרך להגן על אופייה הנאור והדמוקרטי של ישראל הוא להפוך אותה ללא נאורה ודמוקרטית, "לאסור בחוק פעולות שיש בהן משום ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כיום אבל". (זהו "חוק הנכבה" המפורסם.)

אני בז למי שלא מוצא בליבו לחגוג את ייסודה של ישראל בעודו חי בתוכה ונהנה משפעה, אבל אני מקבל שיש כאלו שלא יכולים להפריד בין האירוע הזה לבין האסון שבא על עמם בשלו, ומעל הכל אני אגן ומגן על זכותם לעשות מה שיירצו. אם הם רוצים להתאבל, שיתאבלו. לאסור בחוק להתאבל על משהו זה אבסורדי - לא רק שזה לא מוסרי, זה לא יעבוד. זה רק ירחיק ויעצים את השטנה והריחוק, רק יגדיל את ציון האבל.

יש כאן משחק של לאומנים מול לאומנים - ישראל ביתנו מעצימה את הלאומנות היהודית על ידי חקיקת חוקים ריקים מתוכן מעשי, ואלו מציתים את הלאומנות הערבית, שמלבה מחדש את הלאומנות היהודית... זהו מעגל של שטנה וצרות עין שיש לגודעו.

אבל בכך לא תמו מעלליה של הממשלה הימנית הקיצונית שלנו. גם זבולון אורלב רוצה לקבוע לאחרים מה יוכלו לומר ולחשוב. כך הוא קובע כי "
צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית חייב להישמר, ולבל יישלל על ידי אף אדם". כי זבולון אורלב, ולא הציבור, הוא זה שמחליט על צביונה של מדינת ישראל, ואסור שאפילו חס וחלילה ישמע על אפשרות אחרת. על פי אורלב, "מי שיקרא לשלילת קיומה של המדינה, ועל פי תוכנו של הפרסום יש אפשרות סבירה שיביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט - דינו יהיה מאסר לשנה". חוק זה כבר אושר בקריאה טרומית.

יש, כמובן, לאסור על כל קריאה למרידה - לאי ציות לחוק ולמשפט, ועוד יותר מכך לאלימות; אבל כבר יש חוקים כאלו, חוקים המאפשרים את שינוי חוקי והגדרות המניעה באמצעים דמוקרטיים ושוללים אמצעים לא דמוקרטיים. כך דמוקרטיה נאורה מגינה על עצמה. מותר גם מותר לקרוא לבוז למדינה, לשלול את זכותה להתקיים כמדינה, וכן הלאה - אין לאסור על שיח ציבורי, אלא רק על קידום רעיונות כאלו או אחרים בדרכים לא דמוקרטיות.

אולי חשדתם שבזה תמו מעלילהם של הפשיסטים הלאומניים. כלל וכלל לא. כך גם
ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) קובע כי אזרח יכול להיות רק מי ש"נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה ולשרת את המדינה, ככל שיידרש בשירות צבאי או בשירות חלופי". מי שלא - לא יהיה אזרח.

לא רק למדינה דמוקרטית רוצה מר רותם לכבול את השלטון, אלא הוא אף דואג לסמלים החיצוניים שלו! וכמובן שאת "ערכיה" הוא לא מפרט - זה פתח לתאוקרטיה העתידית, אולי.

זוהי ההצעה החמורה ביותר, שכן היא חותרת תחת היות המדינה מדינה דמוקרטית. שלילת הזכות לבחור ולהיבחר - שלילת האזרחות - היא חמורה ביותר. לכן היא גם לא תתגשם.

אני דווקא בעד חיוב שירות צבאי לכל, אבל אין לכרוך נושא זה באזרחות. אני אפילו מוכן לשלול אזרחות ממי שלא מכבד את האזרחות שלו ושל אחרים - שפועל כנגד ביצוע (להבדיל מלהפגין נגד!) החלטות דמוקרטיות או בכדי למנוע את השיח הציבורי או קבלת החלטות דמוקרטית. מי שלא משחק את המשחק הדמוקרטי, יש אולי צדק בלסלק אותו מן המגרש. אבל זהו נשק יום הדיון, כלי שעל כל דמוקרטיה לשהתמש בו במשורה פן תהפוך את עצמה לשלטון מיעוט.

אם "דמוקרטית יהודית, ציונית, ודמוקרטית" משמעו שהמדינה היא דמוקרטיה רק-של-יהודים, הרי שהמדינה אינה דמוקרטית - היא יהדוקרטיה, לא דמוקרטיה.

לרקע כל זה, ברורה התשובה לשאלתו של נתניהו "מה הם רוצים, שהממשלה תיפול?" כותב צבי בראל,

"פתרון ל"תנועת החקיקה לייהוד המדינה" איננו בזעקות שבר על פגיעה במיעוטים או בגזענות. גם כאן יכולות טורקיה ומצרים לשמש דגם לחיקוי. כפי שהאיחוד האירופי מתנה את צירופה של טורקיה לאיחוד בחקיקה ליברלית, וכפי שארה"ב מתנה חלק מן הסיוע למצרים בשינוי הגישה לזכויות אזרח, יש לדרוש את מעורבותן גם בישראל."

אין מה "לדרוש", אלא להבין - להיות חלק מן העולם המערבי, פירושו לממש את הערכים שבו. ישראל, הנסמכת על תמיכת ארה"ב ואירופה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות פשיסטית ויהודוקרטיה. המערב לא יקבל זאת, לא לאורך זמן, וכנראה במיוחד לא אובמה. ומכאן נגזרת התשובה - אובמה בסך הכל רוצה שישראל תתנהג על פי הערכים של מדינה מערבית. אם הממשלה תיפול או לא זה ממש לא מעניינו של נשיא ארה"ב - הוא דואג לאינטרסים של ארה"ב, הכוללים את עליונות האידיאולוגיות שלה, ולא ליציבות הממשל של מר נתניהו.

מציאות

עוד שתי מציאות מתוך מקומות אחרים:

1. מאמר טוב בבלוג החברים של ג'ורג', של יוסי גורביץ, על עמלק ביהדות. הוא קובל על קלות הדעת שבה מתקבלת ההשוואה של איראן לעמלק, ומביא ציטוטים לעומק הבושה שבהלכה ובדת היהודית על עמלק. ההשוואה של אויבנו לעמלק כדי לתת הכשר דתי/מוסרי להשמדתם היא דבר איום ונורא, ואם יש פגם כלשהו בניתוחו זה רק שהוא לא מדגיש זאת דיו.

2. מאמר טוב מאוד מאת דב רמון באתר חופש, על אורך חידוש הירח. רמון מראה טוב מאוד את ההבל שבטיעונים של המחזירים בתשובה על ה"ידע המדעי" של חז"ל, אבל הקדמת המערכת מעלה נקודה מעניינת בהרבה

אפשר היה לחשוב, שלנוכח מהפכת המידע של השנים האחרונות יפסיקו המחב"תים (מחזירים בתשובה) להפיץ שקרים והטעיות, מכיוון שכל אדם יכול לכאורה פשוט להיכנס לאינטרנט, למצוא את המידע הנכון והמדויק ולחשוף אותם. למרבה הצער, לא זה המצב. אנשים רבים העדיפו, ועדיין מעדיפים, לשמוע דברי חלקלקות המוגשים להם בכפית ולהשתכנע, במקום להקדיש זמן ומאמץ לחיפוש והבנת האמת, שיכולה להתגלות כפחות מובנת ונוחה לעיכול.

רק בזמן האחרון נדמה, לשמחתנו, שהרוח מתחילה לנשוב בכיוונים אחרים. יותר ויותר אנו רואים ברשת אנשים המשקיעים רבות בחשיפת שקרי המחב"תים עד היסוד ובגילוי האמת לציבור. מה שהתחיל כאוסף של מאמרים כלליים ולרוב תמציתיים, רובם באתר "חופש", הפך למצבור מכובד של הפרכות וגילויים מפורטים ומושקעים ביותר, אותם ניתן למצוא כיום בעיקר בפורומים השונים, והמחב"תים המתיימרים להתמודד איתם יוצאים בדרך כלל בשן ועין.

מדוע לא הולכים אנשים ומבררים לעצמם את הנתונים? מדוע הם מעדיפים לשמוע "דברי חלקלקות המוגשים להם בכפית"? זוהי רעה חולה של האנושות ושל הציבור בארץ. אני מקווה שיבוא היום שניפתר ממנה, ולו באופן חלקי.


מערכת חופש קובעת שיש "מצבור של הפרכות וגילויים מפורטים", אבל אני לא מודע למכלול זה ואני חושד שקשה למי שמתענייין, ולו קלות, ומריץ חיפוש גוגל להגיע אליו. איני יודע איך ניתן לשפר את זה, אבל אני חושב שריכוז מידע שכזה - אולי על גבי אתר חופש, אבל סביר להניח שעל ידי קישורים - יהיה אולי שימושי כדי לעזור לאשנים למצוא את האמת.

אני נתעתד להוסיף תוכן כזה לספריה הבהירה, ואולי הקישור הנ"ל יהיה הראשון שבדף זה.

יום רביעי, 27 במאי 2009

והארץ חשכה

ה"בהירות" אינה אתאיזם, היא יותר מזה. היא נאורות, השכלה ודעת ותבונה. רוב בני המעמד הבינוני בארץ נחשבים ל"חילוניים", אבל האמת היא שחשכה גדולה שורה על הארץ. גם אותו הציבור שלא מאמין בדת, או לא אדוק, דווקא מאמין באמונות טפלות לרוב וחמור מכך - אינו מאמין למדע. הדבר חמור במיוחד כשזה נוגע לחיסון ילדים, שכן כאן עולה הבורות ממש בבריאות ואף חיי אדם.

רוב אלו שמסרבים לחסן את ילדיהם, 70% מהם, הם בני המעמד הבינוני. מתוך 6,000 תינוקות בתל-אביב, 685 תינוקות לא חוסנו - כלומר כ-11%. לא מדובר בסירוב גורף של האוכלוסיה, אבל ישנה כאן תופעה מדאיגה שפשוט לא צריכה להיות קיימת. המקור הוא הפצה של פסאודו-מדע וזלזול במדע ורפואה "מערביים" ו"לא טבעיים". כך למשל אומרת ענת עמית אהרון, מציגת הסקר,
"יש הורים שמגיעים עם רשימה מהומאופט ומבקשים לפצך את החיסונים
הורים אלו מאמינים ל"הומאופט", כי זה פסאודו-מדעי אבל זה בלי כימיקלים לא-טבעיים מרושעים וזו בכלל חוכמה עתיקה וכן הלאה. הם כלל לא מושפעים מהעובדה שהומאופטיה היא הבל מדעי והופרכב פעמים רבות, או שההמלצות הרפואיות נעשות על ידי מדענים ואנשי מקצוע על בסיס מדעי. זהו הפן האפל של האנושות, ההפך מן הבהירות.

עוד על גיור

פוסט טוב מאוד בבלוג משגיח כשרות על המאבק המתמשך של החרדים נגד, חס וחלילה, השמת החלטת בג"ץ על הגיור הרפורמי. כך למשל,
ואין ספק שיש מקום להעריך את דאגתם הכנה של החרדים לאחדות העם ואת אהבת ישראל הכנה שלהם. ובכל זאת קשה לשכוח את ההתנצלות הנרגשת שפרסם בסוף שנת 2000 בטאונה של דגל התורה "יתד נאמן", בטאונם הרישמי של גדולי התורה הליטאים: "לצערנו השתרבבה לגיליון יום ו", התוודה העיתון, "מודעה שאין מקומה ביתד נאמן". הבעיה במודעה לא היתה תמונה של דוגמנית חשופה ואפילו לא דברי כפירה ונאצה חמורים כלפי ריבונו של עולם. "המודעה נשלחה על ידי גוף שרוצה ליצור פיוס בין חילוניים לדתיים", הסביר העיתון המזועזע מעצמו. "אנו מתנצלים בפני הקוראים על התקלה שיצאה מתחת ידינו". הוא גם התחייב: "ננקטו הצעדים הדרושים שהדבר לא יישנה שוב".

ומה כל כך מסוכן בפיוס? "עלינו להבהיר", כתב "יתד", "כי כל יהודי המאמין בי"ג עיקרים לא יוכל לרכוש ידידות ופיוס לעולם עם המתכחשים לאמונה בבורא עולם... לעולם לא נוכל לשכוח ולא להתפייס עם החילוניות אשר העבירה מאות אלפי ילדים מחינוך דתי לחינוך של שמד באמצעי מרמה ושחיתות." אין ספק, בעקבות ההתנצלות חלפה סכנת הפיוס, והחרדים יכולים לצאת מהמקלטים. אשר לנו החילונים, בפעם הבאה שמדברים איתנו על עם אחד ואהבת ישראל כדאי לזכור את המאמר ביתד. ולא להאמין לאף אחד שאומר לנו שיתד לא מייצג את החרדים. כי האמת היא שיתד מייצג. אלה שטוענים שהוא לא, באמת לא מייצגים.
אני לא מסכים עם הכותב (שחר אילן) רק בדבר אחד: שחר חוזר על כך ש"אין שום ספק ששופטי בג"ץ מתאימים וראויים הרבה יותר להחזיק בידיהם את מפתחות הכניסה לעם היהודי מאשר הרבנים החרדים החשוכים והקנאים שמתנים גיור בכך שתנהל אורח חיים זהה לשלהם". זה נכון, אבל לא מספיק. אין שום סיבה ששופטי בג"ץ, בית משפט של מדינת ישראל, יקבעו מי נכנס לעם ישראל. כמובן, שגם לחברי בג"ץ אין כל סמכות לקבוע מי שייך לעמנו ומי לא. לאף אחד אין, ולא צריכה להיות. על העם להמשיך ולהתפתח כפי שעמים מתפתחים, ללא שומרי סף ומחזיקי מפתח אלא על פי מסורת, תרבות, וחיי חברה. לא צריך למדינה להיות חלק בגיור כלל, ולא צריך גיור כלשהוא (או דת כלשהי) לקבוע מי הוא חלק מעם ישראל ומי לא.