‏הצגת רשומות עם תוויות חזרה בשאלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חזרה בשאלה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

מסיון חילוני?

פעמים מספר כבר שאלו אותי מהו הפתרון שאני מציע לאיום הדמוגרפי החרדי. ובהחלט מדובר באיום. כמובן שאין דבר רע בפני עצמו בריבוי חרדים, אם כי יש להצטער על כך שאנשים כה רבים יחיו בעוני, דיכוי ובורות ולא יתרמו תרומה של ממש לאנושות. אולם, הבעיה העיקרית היא שהכמות הגדלה שלהם הופכת אותם ממטרד שולי לאיום מהותי על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה פלורליסטית וחופשית (ואולי - לקיומה בכלל), ולשגשוג התרבותי והכלכלי של החילונים בה. אז מה הפתרון?

אינני יודע. ברור מה הפתרון הרצוי - הפתרון הרצוי הוא שישטוף גל של יציאה בשאלה את החברה החרדית, ויהפוך אותה - על ערכיה המוסריים הבזויים  - לתופעה קטנה, שאולי אז ניתן יהיה לטפל בה כפי שמטפלים בכתות אחרות (במידה לא מרשימה של הצלחה, יש לציין) ברחבי העולם.


יש עמותות העוזרות ליוצאים בשאלה. לצאת מהעולם החרדי, ללא כלים להשתלב בעולם החילוני וללא תמיכה חברתית - זה דבר לא קל.  יש את עמותת "הלל" שמעמידה לשירותם קו פתוח, חונך אישי או משפחה תומכת, מקיימת פעילויות חברתיות משותפות, מספקת שיעורים פרטיים ומלגות לימוד, תמיכה נפשית, וכדומה. יש את עמותת "דרור" שגם היא מצמידה משפחה, מספקת מלגות לימוד, עוזרת בהכוונה מקצועית, ועוד, אך גם עוסקת במאבקים משפטיים וציבוריים כדי ליצור תשתית ציבורית שתעזור ליוצאים בשאלה (ועל ההבדלים, ושמץ מהמאבקים, ראה כאן). יש את קרן עומר שמעניקה מיני-הלוואות ליוצאים בשאלה. ייתכן שיש ארגונים נוספים, שאיני מודע אליהם - אשמח לקבל מידע נוסף. כל הארגונים הללו עוזרים לאלו אשר כבר מצאו, בדרך-לא-דרך, שהם רוצים לצאת בשאלה. ברור לכן כי על-אף כי מפעלם מבורך, הוא לא יביא לגאולה.


יש עד היום רק ארגון אחד הפועל באופן אקטיבי ליציאה בשאלה. עמותת "דעת אמת" פועלת בעיקר על ידי פרסום סתירות בדברי התורה או בין התורה למדע, וכך מנסה לשכנע את החרדים שהדת היא יצירה אנושית. אינני יודע כמה דרך זו היא מוצלחת. מטבע הדברים היכולת של העמותה לספק חומר עמוק ומקיף על הסוגיות מוגבלת, והיכולת והרצון של הנמענים לשקול אותו ברצינות ולעומק מוגבלים גם הם.


לאחרונה יש ניסיון להקים תנועה חדשה, "תלהיב" (יש בלוג ופייסבוק), שמנסה לספק תוכנית פעולה רחבה יותר להחזרה בשאלה. הקמת מסיון חילוני של ממש, הפועל במספר דרכים וכמה רבדים - החל מניסיונות החזרה בשאלה מגוונים יותר, הפונים לקהלים שונים בתוך החברה החרדית, וכלה בחקיקה ויצירת מוסדות ממשלתיים.

כפי שמציין שמעון גודר, מקים תלהיב, כבר הייתה תנועה גדולה של יציאה בשאלה לפני כמעט מאה שנה. זה אפשרי, תחת שילוב המקרים הנכון. האם נצליח ליצור שינוי כזה בכוונה? האם נצליח לעשות את זה בזמן? כרגע גודר בעיקר מחפש רעיונות איך להצליח לגרום לשינוי הזה. אני חשוב שזה בהחלט דבר שיש לחשוב עליו. אני לא בטוח, מצד שני, שלי יש ממש מה לתרום בעניין. לפחות אוכל לעשות דבר אחד - להציע לכל מי שיכול לתרום שיקפוץ לאתר של גודר וידבר על זה.


אני לא בטוח שחילון החברה החרדית הוא יעד אפשרי בטווחי הזמן הנחוצים. אני לא בטוח שחילון מכוון יצליח, או שניסיון לחילון על ידי חילוניים יצלח - סביר יותר בעיני שהוא יצליח רק אם הוא יגיע מחרדים לשעבר. אני לא בטוח שחילונים בכלל יוכלו להקים מסיון שכזה ללא הרמת תנועה רחבה יותר, שהמסיון יהיה רק חלק ממנה. אבל זה בהחלט כיוון לחשוב עליו.

יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

האנוסים

כבר כתבתי בעבר על החרדים הכופרים-בסתר, אבל הכתבה "חיים בארון הקודש" באתר חופש גם מציגה את התופעה יפה מאוד, וגם מחדשת לי את השם שהם עצמם קוראים לעצמם - "האנוסים החדשים". אכן, שם מוצלח מאוד.  מסתבר שגם יש פורום "חרדים בעל כורכם", וגם "בלוג של סוג ב".  יפה.

השאלה הנצחית שלי היא כמה אנוסים כאלו יש, ואם הם יצליחו לשנות את הקהילה החרדית כך שתקבל את קיומם או לפחות לצאת ממנה לחופשי. ימים יגידו. כרגע ברור שהם לא במצב לעשות אף אחד מהדברים האלו מחד, אך גם שהאינטרנט מאפשר להם להתבטא ולמצוא תמיכה וקהילה. ככל שהחרדים נהיים רבים והטכנולוגיה מתקדמת קשה יותר לעריצים הרבנים לשמור על חברי הכת בתלם. הכת כמובן נלחמת באפשרויות הטכנולוגיות הללו - ויש לשער שהיא תעשה זאת בהצלחה כך שהיא תמנע היווצרות אנוסים חדשים או איחוד כוחות שלהם, לא לחלוטין אבל בגדול; אך גם יש לקוות שהיא תכשל בכך, והחרדים יפתחו לעולם ולאמת במספרים גדולים. ניתן תמיד לקוות.

מה שברור לי יותר מכל זה שחסרים מקורות טובים של מידע על הסוגיות הרלוונטיות באינטרנט - חשוב שחרדים שמחפשים מידע על הסתירות בין הארכיאולוגיה לתנ"ך (למשל) יוכלו באמת למצוא מידע איכותי וחינם. כרגע הידע הזה לכוד בספריות האוניברסטאות וכדומה,  וגם שם הוא לא נגיש להדיוטות. ורק מעט ממנו - מעט מדי - גלוי ופרוס באינטרנט בעברית בצורה נגישה. ברבות הימים אני מקווה שהספריה הבהירה תוכל להכיל מידע זה, אבל עוד רחוק היום. עד אז שברי המידע שיש באתר "חופש", "הידען", וכדומה יצטרכו להספיק.

יום ראשון, 18 ביולי 2010

על מידע ושימושיו

יש סערה בישוב הדתי אלעד עקב פעילות של "דעת אמת", שחילקה שם בדואר פליירים המכילים דברי כפירה. התגובה, כמובן, היא לשרוף את הדברים, כדי להגן על נפשם העדינה של התושבים. כי מה שחשוב אינו האמת שחושפים אולי הפליירים אלא האמונה והנאמנות הקבוצתית.
"הוא שואל שם שאלות בצורה מתוחכמת, שנראית כאילו מדובר בדברי תורה", אמר אחד התושבים. "אלא שתוך כדי כך הוא סותר את כל מה שאנחנו מאמינים בו. משם הדרך לילדים ולנוער מחוץ לעולם החרדי קצרה, ולכן יש להשמיד את כל הדפים האלה במהירות".
 כמו כל כת, החרדיות מנסה למנוע גישה למידע חיצוני. וכשהכת מתפשטת, אנשים כמו ירון ידען (ראש "דעת אמת") מפריעים לבידוד זה - זו אחת הסיבות שלכתות קשה לגדול. מנגד, ההצלחה המספרית של הכת החרדית נובעת במידה רבה מהצלחתה במניעת גישה למקורות חיצוניים של ידע, הגות, וסמכות.


אבל זאת כת. מה עם הציבור הנאור? הוא חשוף להרבה מידע, ומאפשר לבניו גישה חופשית למידע (אם כי כמובן לא להפחדה ופיתוי, פירותיה הבאושים של תנועת חב"ד, שהם דבר אחר). אבל עובדה שיש להאיר עליה את הדעת היא שחשיפה למידע לא בהכרח משנה את דעותינו. אנו נוטים שלא לקבל מידע שסותר את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, ממגוון סיבות. מאמר דעה (באנגלית) מאת ג'ו קאוהן מונה כמה:
  •  "אפקט תגובת הנגד" (backfire) הוא הנטייה שלנו להעמיק בדעותינו אפילו יותר לאור מידע סותר. הוא נובע מכך שההודעה בטעות כואבת, אז אנחנו מעדיפים פשוט לא לעשות זאת, וזה מחייב אותנו להצהיר בגאון על צדקתנו. ניסוי שערך ברנדן נייהן (Brendan Nyahn), למשל, הראה לאנשים כתבות על ממשל בוש, כולל תיקוני עובדות. נייהן הראה שככול שהיה אכפת לאדם הנושא המודבר יותר, כך היה אפקט תגובת הנגד חזק יותר (אגב, אפקט זה חלש יותר אצל ליברלים, אך גם הם לא שינו את דעותיהם בעקבות העובדות).
  • אנשים שיודעים הכי פחות בתחום נוטים להיות הכי בטוחים שדעותיהם, הלא-נכונות, צודקות. כך למשל ג'יימס קוקלינסקי (James Kuklinski) שאל מעל אלף תושבי אילנוי על עובדות במדיניות הסעד, והראה שאלו שהיו בטוחים ביותר בתשובותיהם טעו הכי הרבה.
  • מנגד, אלו שבאמת יודעים הכי הרבה בטוחים בעצמם גם כן, כך שקשה להם לשנות את דעותיהם. למשל, צ'רלס טאבר (Charles Taber) הראה ב-2006 שאנשים מעורים פוליטית מתקשים יותר לקבל מידע חדש.
אני לא בטוח כמה מחקרים אלו אמינים. נראה לי שאנשים מקבלים מידע סותר באופן הדרגתי, בשל חשיפה ממושכת ולעתים בירור מעמיק (במידה כזו או אחרת), ולכן ניסויים אלו לא בהכרח משקפים משהו מעבר לתגובה הראשונית. יחד עם זאת, מנגנונים אלו בהחלט משפיעים על היווצרות האמונות שלנו ומהווים כשלים מחשבתיים שיש להיזהר מהם.


איך להימנע מהם? יש להשתדל שלא לחשוב על הנושא מתוך פחד או תחושת חוסר בטחון, שמגדילים את הכשלים המחשבתיים הללו. תחושת בטחון עצמי ותחושת הצלחה אישית מפחיתים אותם. וכמובן, עצם המודעות לנטיות אלו בעצמנו וניסיון מודע להימנע מהן על ידי גישה ביקורתית למידע שאנו מסמכים עליו יכול להיות משמעותי מאוד.


אבל זה קשה, אולי בלתי אפשרי בפועל, להשתמש בפתרונות אלו באופן רציף. הפתרון הטוב ביותר הוא לדרוש רמה גבוהה של אמינות ממקורות המידע שלך. אם תקפיד לזכור את השגיאות שתפסת את העיתונות בהן, לא תייחס לה אמינות. עדיף תמיד לפנות למקור אקדמי-ביקורתי, במידת האפשר, ולהעדיף כותבים ומקורות שניסיון העבר מראה שהם מביאים את המידע ללא עיוותים. ויש להקפיד לפרסם חוסר אמינות והטעייה, כדי שאחרים יוכלו לראות אותה ולהיזהר גם כן, וכדי להגדיל את העלות החברתית של הטעיית הציבור וכך להפחיתה.

יום ראשון, 17 בינואר 2010

במקום פוסט

חוסר הזמן האוכל בעבודת חוסר הקודש משאיר אותי ללא פוסט ליום ראשון. במקום זה, מקבץ קישורים והערות:

1. כתבה המסכמת את השינוי לטובת האתאיזם שעובר על ארה"ב, ובכלל על המערב, פורסמה בבלייזר YNET. הכתבה די טובה, אבל שני דברים בעייתיים בה.

ראשית, היא מתייחסת ל-16% שמגדירים את עצמם כחסרי דת כ"קרוב לאתאיזם". עם כל רצוני לראות בעליית האתאיזם - זה לא פשוט כל-כך. חסרי הדת קרובים יותר לאתאיזם (כלומר בממוצע הם יותר אתאיסטים מקבוצות אחרות), אבל עדיין רובם אינם אתאיסטים. נראה שהציבור הזה הוא בגדול לא מאמין בדת מסוימת, אבל כן מאמין באל ומאמין בדעות קדומות אפילו יותר משאר תושבי ארה"ב. ואגב, יש עלייה אדירה גם באמונה באמונות טפלות וחוויות מיסטיות בארה"ב, לא רק באתאיזם; תומר פריסקו משייך זאת להתעצמות המגמות הסובייקטיביות (על חשבון הקהילתיות) בחברה - אולי הוא צודק.

שנית, היא לא מתייחסת במידה מספקת ליהדות ולישראל. הכתבה מוסרת את הדברים החשובים ביותר - את האמת שאומר היצ'נס על ישראל: הוא "תומך בזכותה של ישראל להתקיים, אבל מתנגד לכיבוש ולכך שהיא בדרך להפוך לתיאוקרטיה דה פקטו", וכן "ישראל, מסכם היצ'נס, צריכה להכריע אם היא חלק מהמערב הדמוקרטי ולפיכך זכאית לתמיכה ולהגנה, או שהיא חלק מהמזרח התיכון הפנאטי. לכך, לטענתו, טרם ניתנה תשובה היסטורית חד־משמעית". מילים אלו צריכות להיחקק איפשהו. אבל הכתבה לא מוסרת נתונים על הדת בישראל, לא מתייחסת מספיק למצב בישראל. וחבל, כי בסופו של דבר ישראל זה מה שמעניין אותנו - נתונים מוצקים לגבי היהפכותה של ישראל לתאוקרטיה בפועל יש לנו מעט מדי, ונתונים על השינויים הדתיים שעוברים עליה כמעט אין בכלל. כמה עובדות בנושא לא היו מזיקות כלל.

2. באנגלית, אבל בBBC פרסמו כתבה על הלל. כמה קטעים (בתרגום חופשי):
"הילדים, זה המחיר הגבוה ביותר" אומר עידו לב, שלא ראה את שני ילדיו כבר חמש שנים. ... זה שבע שנים מאז שהוא יצא מביתו, גזר את פיאותיו בשירותים ציבוריים, וישן בקניון במשך שבוע. ... מר לב אומר שמשפחת אשתו מנעה ממנו מלראות את ילדיו, מפחד שיחזיר אותם בשאלה. אך הוא אומר שאין לו חרטות, למרות שהוא עדיין נלחם על גישה [לילדיו]. ... הוא גילה מה זו אהבה. "מה שעושה את זה למאוד בעייתי, אבל מלא אושר" הוא אומר.
... "הם כמו ילדים" אומרת אירית פנס מהארגון הלל, המציע עזרה מעשית לחרדים לשעבר. היא מסבירה כי הרבה פעמים הם לא יודעים איך לפתוח חשבון בנק, להשתמש באינטרנט, למצוא עבודה ולהשכיר דירה... גברת פנס מאמינה שכ-2000 האנשים שהילל עזרה להם במהלך העשור האחרון הם רק קצה הקרחון, ושהמספרים גדלים כיוון שהאינטרנט עושה את העולם החילוני לנגיש יותר.
... האנתרופולוגית שרית ברזילי... במקרה אחד שהיא יודעת עליו, האב [החרדי] אמר לביתו שהוא יעדיף להרוג אותה מאשר לראות אותה מתחלנת. בסופו של דבר, היא התאבדה.

העובדה שהמשפחה בכלל מצליחה למנוע מעידו את הזכות שלו לראות את בניו מרתיחה. זו אוזלת יד של רשויות הרווחה ומדינת ישראל.

כל ההתנהלות הכיתתית של החרדים, עם הסגירות בפני העולם החיצוני והאינטרנט, תביא לסופם. דת שגדלה בחושך תיעלם עם האור, ולא ניתן למנוע את האור לאורך זמן. השאלה היא איך זה יקרה. אני מטפח תקווה שזה יקרה במהפכה פנימית. כבר כיום כ-10-25% מהחרדים אינם מאמינים ומקיימים מצוות רק בגלוי ומתוך חובה חברתית. כאשר ציבור זה יגלה את עצמו, ויחליט לצאת בגלוי, הוא יהיה גדול מדי מכדי שאפשר יהיה להרחיק אותו. תיווצר חברה שבה חיים זה לצד זה חילונים וחרדים, והנושאים ה"אסורים" (כגון הכפירה באל, יחס להומואים, ועוד) יעלו לדיון. מכאן תהיה קצרה הדרך להינמקות החברה הסגורה, החשוכה. זה לא שבני ברק תיהפך לתל-אביב, אבל האנשים יהיו מתונים יותר, יהיה מיעוט משמעותי של אתאיסטים, ויהיה חופש גדול יותר ברחובות. כרגע, זה נשמע תרחיש דמיוני - אבל אני מושכנע שהציבור החרדי-אתאיסטי לא מבוטל, ואם רק ייצא מהארון אכן יתרחש מהפך שכזה.

[העירו לי שאני הוזה, אולי בגלל שאני חולה. אז להגנתי, הפסקה האחרונה נכתבה תחת חום.]