יהדות היא גזענות - בבריטניה

בית משפט בבריטניה קבע כי קביעת יהדות הילד לפי האם היא גזענות. ליתר דיוק, סירוב לרשום ילד לבית ספר יהודי מכיוון שאביו אך לא אמו יהודיים (ליתר דיוק - האם עברה גיור "פרוגרסיבי", שבית הספר לא מכיר בו) היא גזענות. זה נכון - מפלים את הילד על בסיס מוצאו, וזו בדיוק גזענות.

אולם, בית המשפט גם קבע כי "מדיניות הקבלה צריכה להיות תלויה באמונה עצמה ולא במוצא", וגם זו טעות. הקיטלוג של ילד כ"יהודי" על פי אמונותיו הוא מגוחך - הילד לרוב צעיר מכדי שיהיו לו דעות מגובשות, ובכל אופן זו משטרת מחשבות מגוחכת. גם ה"קריטריון בבתי הספר של הכנסייה הקתולית, שבהם על הילד לבקר בכנסייה בקביעות כדי להיות מוגדר נוצרי" אינו סביר - אין לכפות על הילדים חובות דתיות כלשהן מחוץ לכותלי בית הספר הפרטי.

בית ספר פרטי יכול, ורשאי, להעמיד תנאי קבלה, אך רק תנאי קבלה לתלמיד (ולא להוריו, או למוצאו) ורק תנאים שלא מהווים כפייה דתית, או פגיעה בזכויות יסוד אחרות של הילד. אם הבית ספר רוצה לבצע טקסים דתיים מסוימים, ללמד דת מסוימת, וכדומה, זה אפשרי (בגבולות הסביר, ובתנאי שהוא מלמד את התכנים החילוניים הנדרשים) - אבל הוא אינו רשאי לקבוע את דתו של הילד, או לשלול ממנו את הזכות לחופש דתי (וכך לאי-השתתפות בטקסים הדתיים גם בתוך כתלי בית הספר).

בכלל, בית הספר הנדון אינו לחלוטין פרטי, אלא נתמך על ידי המדינה. ככזה, לא מתאים שהוא ילמד שום תכנים דתיים כלשהם - לפחות לא בתקציב המדינה. שפורמלית יופרד בית הספר לשני חלקים - חלק חילוני, וחלק דתי - שיופרדו לפחות בשעות, אם לא פיזית. כך לא תשתתף המדינה בשטיפת מוח דתית.

יש הצדקה ליהירות התבונה

במאמר הזוי ב"הארץ", נזעקת מירב מיכאלי בשם "פמיניזם" מוטעה לבקר את אלו אשר מעיזים, חס וחלילה, לבקר את הדת המגוחכת של שרי אריסון. כך היא כותבת:

הקלות שבה כל עיתונאי זב חוטם הרשה לעצמו לשפוך קיתונות של בוז ולגלוג על אריסון בגלל אמירותיה היא לא פחות מבלתי נסבלת. היא נסמכת על היהירות המדהימה של ה"תבונה" וה"רציונליות" שאין בלתן. הוודאות הגמורה, שלפיה אין בעולם עוד אפשרויות קיום או ניהול עניינים, זולת זו שהם מחזיקים בה. התפישה הזאת מאפשרת לדכא כל אופציה אחרת, גם כאלה המוכחות כיעילות מאוד: בין אם זו הרפואה המכונה לא-קונוונציונלית, משום שהיא אינה משוכנעת תמיד שהיא יודעת יותר טוב מהחולה מה טוב בשבילו, ובין אם זו אופציית המו"מ, הקיום המשותף וחלוקת הנכסים במקום מלחמות של "חיים ומוות", או כל גישה שאינה מצייתת לגישה ה"נאורה", שעניינה הייררכיה של מנצחים, המפעילים כוח כדי לקבוע מה "נכון", והשתקה של כל אופציה אחרת.

רבב כזה של שטויות כבר מזמן לא שמעתי.

התבונה אינה וודאות דוגמטית ודחיית האפשרויות האחרות בכוח, אלא החזקה בדעה הסבירה ביותר ודחיית ודאות לא מבוססת. כך למשל רפואה לא-קונוונציונלית אינה מוכחת כיעילה מאוד, בהגדרה - שכן כאשר היא מוכחת ככזו, היא מייד הופכת להיות רפואה קונבנציונלית. רפואה לא-קונבציונלית אינה אלא פח הזבל שבו נקבצים כל השיטות שלא הוכחו יעילותן, והמאמינים בה אינם אלא פתיים לכל שרלטן ודעה קדומה.

ההגיון העקום של מירב מיכאלי עובד כנגד עצמו - אם המחשבה שיש נכון ולא נכון היא כל כך גרועה, הרי שעל מה מלינה מירב? הרי אין זה בלתי נכון להתנגד לאסטרולוגיה ודתות למיניהן! מירב מיכאלי מפעילה כוח כדי לקבוע מה "נכון", ולהשתיק את האופציה האחרת... לכך מגיעה לעולם שלילת התבונה - לסתירה עצמית ודברי הבל.

בדבר אחד מיכאלי צודקת:

הדת המאורגנת, הנסמכת על ההלכה וחכמיה, היא החזקה ביותר. כך, אף שאותם עיתונאים בזים לרבנים החרדים, הם ייזהרו מאוד בכבודם. נסו לדמיין את המלים שנכתבו על שרי אריסון נכתבות על אלי ישי, משום שאינו מחליט דבר בלי להתייעץ עם הרב עובדיה יוסף. אפילו על האיסלאם, השנוא על ההגמוניה הלבנה, לא יתגוללו בזלזול כזה.

אך הבעיה כאן איננה ה"תבונה", כי אם חוסר התבונה, והפחדנות. יש להוקיע את כל הדתות והאמונות הטפלות באותה מידה - כפי שעושה בלוג זה, וכפי שעושים כל משחרי התבונה האמיתיים. השטויות שאלי ישי נסמך עליהן אינן גרועות פחות (ומסוכנות הרבה יותר) משל שרי אריסון.

אין להם סיכוי

אני הולך היום להפגנה בעד פתיחת חניון ספרא, ובעד חופש בעיר בכלל. לכאורה, ברור שהחרדים יגייסו יותר כוח אדם, וההפגנה שלהם לכן תהיה "מוצלחת" יותר. אך בעצם, אין להם סיכוי.

השבוע התקיים מצעד הגאווה בעיר, והנהגת החרדים קבעה שאין להתנגד לו בהפגנות מכיוון שהנזק גדול מן התועלת. ומה הנזק? חשיפת הציבור החרדי לטועבות, ולקבלת ההומואים על ידי הציבור החילוני.

אלא שכאן המצב חמור עוד יותר - כאן יש הפגנות מול אלו שכופרים בעיקר, מול אלו שדוגלים בחיי חופש וכופרים בשלטון הרבנים, בדת, ואף באלוהים. מה תהיה ההשפעה ארוכת הטווח על הציבור החרדי לחשיפה לכל אלו? לקונטרסים של "דעת אמת", לחוברות של "חופש", למודעות של "הלל", לשירים אנטי-רבניים, לגאווה ציונית חילונית....

כל עוד נלחמים החרדים מול המשטרה, אין כל סכנה להם. אך כאשר הם מתעמטים עם ציבור חילוני נחוש, הממשיך במאבק לאורך זמן רב, הסכנה עצומה. החרדים בנויים על חברה סגורה. העימות פותח צוהר, ומראה לאנשים שיש אפשרויות אחרות, אנשים אחרים הבטוחים בצידקת דרכם, דרך אחרת לחיות וחוכנה, דעת, ומוסר אחרים. לחברה החרדית אין סיכוי לשרוד את זה, ולכן להפגנות החרדים אין סיכוי להימשך - לא אם הפגנות החילוניים שמכנגד יימשכו.

החושך לעולם נסוג בפני האור. החברה החרדית החשוכה אינה יכולה לשרוד באור החברה הפתוחה.

לפטר את השופט משה דרורי

השופט משה דרורי, שמועמד להיות שופט בג"ץ. הגיש גזר דין בזיוני שמדגים הן את עליבות המוסר והחוק הדתי והן את הסכנה שבחדירתו למערכת המשפט. הוא דן לזכות אדם הדרס אישה, למרות ראיות ברורות והודאה, מכיוון ש...

1. הפשע של הנאשם יפגום בסיכוייו להיות דיין בבית דין רבני, ולכן אין להרשיעו ואף אין לפרסם את שמו. חס וחלילה לתת לפושע לשלם את המחיר החברתי על מעשיו! חס וחלילה לראות בכך שהוא לא יתקבל להיות דיין דבר שעל בית הדין להכריע על סמך האמת! הסתרה שכזו של האמת מפני הציבור היא לבדה דיה לפסול את משה דרורי מלהמשיך בכהונתו כשופט.

2. הרי הפרשה בכלל היטיבה עם הנתבעת, ולכן אין לה סיבה להתלונן. שכן הנדרסת היא אתיופית, ובביהמ"ש זכתה ליחס שוויוני כבן אדם, וזהו פרס בפני עצמו - לאו זכות יסוד לכל אדם, חס וחלילה.

"המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי", כתב. "היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה שהיא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב (הנאשם) התייחס אליה כאל כלב. בהדרגה נוכחה לדעת כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, עורכי הדין פונים אליה בנימוס, וגם מי שפגע בה מתנצל בפניה... היא הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו".

זלזול שכזה בכבוד האדם והשוויום בפני החוק גם הוא לבדו פוסל את השופט.

3. השופט לא שחרר את הנאשם על פי חוקי מדינת ישראל הנקבעים באופן דמוקרטי (פוי!), אלא על פי דין תורה.

לאחר שניתח את הלכות הרמב"ם הגיע למסקנה שהנאשם עבר בהצלחה את כל שלבי התשובה, ולכן אפשר להימנע מהרשעתו בעבירה.

שופטו בבית משפט צריך לשפוט על פי חוקי מדינת ישראל. אם הוא רוצה לשפוט על פי דין תורה, שיילך נא לבית דין רבני. (ושלא יעז לגרור לשם מי שלא רוצה להישפט על ידיו!) גם זו עילה מספקת לפיטוריו.

בפסק דין אחד, הוכיח השופט משה דרורי שהוא בלתי ראוי לחלוטין לכהן כשופט במדינת ישראל. יש לפטרו, ולשקול להאשים אותו במעילה באמון הציבור. אני שילמתי כסף לבן-אדם, משכורת, מהמיסים שלי, כדי שיקיים את חוקי מדינת ישראל, לא את פרשיונותיו ההזויות לרמב"ם - יואיל נא להחזיר את הכסף למדינה, ולשבת בכלא כשאר המועלים האחרים שגנבו ממנה את כספה.

(דרך נמרוד, שמאוד כדאי לקרוא)

אפלייה דתית בצבא

הצבא שלנו ממשיך בכפייה הדתית. כבר מזמן הוא קבע שליהודים אסור לעבוד בצבא בשבת, ללא קשר לעובדה שחלקם הגדול (כמוני, למשל) בכלל לא דתיים ואין להם שום בעייה לעבוד בשבת. לא חשוב מה הדת (או אי-הדת) שלך אומרת, חשוב מה הדת של הרב הראשי של צה"ל אומרת.

התעלול האחרון בנדון נוגע לפקחי הטיסה בשדה התעופה דב, שלא יעבדו חלילה בשבת (חוץ מבמקרים של פיקוח נפש). במקום זה, הממשלה תשלם מאות אלפי שקלים בשנה כדי להעסיק פקחי טיסה אזרחיים במילואים. כי מילואמניקים כנראה לא יהודיים.... לרבנות פתרונים. בקיצור, המדינה (כלומר, כולנו) תשלם מאות אלפי שקלים, ולא תשיג כלום, כדי לכפות את דתו של הרב הראשי על חיילי צה"ל.

באמת שהגיע הזמן לפרק את המוסד המעוות הזה, ולהחליפו בקציני מצפון או משהו כזה. רוב החיילים הרי ממש לא צריכים את הדתיים האלו בין הרגליים. שהדתיים יסתדרו בלי לקיים מצוות כשרות - זה פיקוח נפש, זה מותר.

הסתה לרצח

יוסי גורביץ, בפוסט טוב מאוד (כרגיל), מסביר את הקודים שמאחורי הדיבורים של הרבנים כנגד מצעד הגאווה, וחושף את קריאתם לרצח. האם המשטרה תחקור? בספק.

ראוי להתבונן מקרוב יותר, בדבריהם של עובדיה יוסף ומשה שטרנבוך. האחרון כינה את המפגינים "אנשי עמלק הפועלים בעצת בלעם לטמא עם קודש בעיר הקודש". על מה לעזאזל הוא מדבר? הקוד של עובדיה יוסף היה מפורש יותר: "זו ממש תועבה. כולנו פנחס".

....

פנחס הוא הקנאי הארכיטיפי, האיש העושה את רצון האלוהים גם ברומח

בחברה מתוקנת, לא היו מרשים דיבורים כאלו. חופש הדיבור אינו כולל הסתה לרצח. אבל גם דיבור ישיר הרבה יותר לא יגרום לשלטון החוק החלש שלנו להעיז לנגוע ברבנים.

אולי יש בכך ברכה, בהתחשב בפשיסטים שעולים לשלטון במקומותינו. תארו לכם מה היה קורה אילו לליברמן, למשל, היה ממש כוח! על זה נאמר - רוסיה, זה כאן.

אבל נקודה מעניינת נוספת שמעלה יוסי גורביץ היא התשובה של הדתיים. בין השאר, הוא מדמיין את הדתיים אומרים "ששכחנו איך להבין יהודית". זה דווקא נכון - באמת, זו בדיוק הסיבה למה הדיבורים של הרבנים לא מובנים כקריאה לרצח על ידי הציבור. אני לא חושב שזה דבר רע, כלל וכלל לא - לבנות תרבות על טקסט מרושע כמו התנ"ך ומעוות כמו התלמוד זה רע מאוד. אבל אני חושב שכן יש כאן חוסר חילוני מסוים, חוסר בסיפורים ומיתוסים משותפים המאפשרים שיח דומה בין חילונים ישראליים, שיח המאשפר לספר אנאלוגיה שלמה באיזכור שם, שיח עם מילים עבות, בעלות משמעות רבה. חסרה תרבות ישראלית. אני סבור שזה מכיוון שהחברה הישראלית מפוררת מדי, ושבויה מדי בעבר המיתולוגי (כגון סיפורי התנ"ך). אילו הייתי שר החינוך, הייתי מגבש "חבילת תרבות" שעל כל ישראלי לדעת, המבוססת על מיטב ספרות העולם וספרות חילונית ישראלית, ודואג להנחילה בקרב כל ילדי ישראל. אבל כאמור, הממשל שלנו חלש - אפילו מתמטיקה הוא אינו יכול ללמד את כל ילדי ישראל, אז תרבות? באמת, זה מוגזם.

זהו, מותר להרוב אותנו. כמעט.

הדת היהודית, שהנה מהדתות הכי לא סובלניות בעולם, נתקלה בבעיתיות שבלהיות לא סובלני כאשר אתה מיעוט וחסר כוח. לפיכך, המציאה לה מיני תירוצים למה לא לממש את מצוותיה הדרקוניות שלה עצמה, בימנו.

בעיקרון, יש חובה להרוג אפיקורסים, ובכלל כופרים. התירוץ הראשי שלא לעשות כן הוא שהחילונים לא אשמים בבורותם הדתית, הם "תינוקות שנשבו". ובכן, לא עוד. הרב יוסף שלום אלישיב הודיע שהחילוניים של ימנו כבר לא נחשבים תינוקות שנשבו.

בספר חדש, "פניני תפילה", העוסק ב"ד פסקי הלכה וחידושים שנשמעו מפי מרן רבינו יוסף שלום אלישיב שליט"א", שחיבר תלמידו ומקורבו הרב בן ציון קוק, מצוטטת התייחסותו הרשמית של הרב אלישיב לנוד שא. עמדתו המהפכנית גורסת שמקור המונח בגמרא עוסק ב"תינוק שנשבה לבין הגויים" ואילו "בימינו כל חילוני יושב בין יהודים, האם אפשר לומר שאינו יודע מהי שבת? הוא לא רוצה לדעת. הרי יש כל מיני אמצעי תקשורת ויודע ש'פרומע יידין' (יהודים חרדים, א"ב) שומרים שבת. אם כן, כיוון שיודע שהוא יהודי, הוא היה צריך לחקור את האמת".

אך אם ידכם מושטת אל עבר המאכלת - המתינו עוד מעט. ישנה עוד סיבה למה לא לרצוח אנשים בגלל שהם מאמינים שהדת שלך לא נכונה - לא, לא בגלל שזה רשע ולא מוסרי, אל תצחיקו. לא. זה בגלל שהולך ופוחת הדור, כך שהיום גם הרבנים הגדולים לא מספיק גדולים כדי להוכיח אותנו, האפיקורסים הטועים, על טעותנו. טענה משונה ביותר - הם למעשה אומרים שהדתיים לא יכולים כבר להוכיח, כלומר לשכנע, ממש כמו במתמטיקה, בצדקת טענותיהם. במילים אחרות - זוהי הודאה שהאמונה שלהם חסרת בסיס.

לכן, לא חל עלינו "דין מורידין", כלומר השכן הדתי שלך לא יוריד אותך לבור וישאיר אותך שם למות. רק בגלל הסיבות הללו . אך הרי אותם רבנים עצמם גם מדברים על ה"הוכחות" לדת, קוראים לחזרה בתשובה. לפיכך, הדרך לקריאה למוות לחילוניים קצרה, וקרובה עכשיו מתמיד.

עד שלא יחליטו (על דעת עצמם, כמובן) שהם יכולים להוכיח אותנו, מצווה עליהם לא לשנוא אותנו. אך לבל תחשדו בדת באהבת חינם, הרב אלישיב, אותו מדריך רוחני עליון, קבע גם ש""לא כל מי שאסור לשנאותו, יש מצווה לאהוב אותו". אכן, "ואהבת לרעך כמוך", זו כל התורה כולה. מודיע אני לרב אלישיב - אני אוהב אותך, כיוון שאני אוהב אדם, וגם אם אתה לא אותי, וגם אם אני מתעב ושונא את דעותיך; ואני עדיין מקווה שתסיר את האוטם מלבבך ותכיר בהוכחות הרבות לאי קיום האל ואי נכונות הדת ובשחיתות המוסרית שהיא גוררת.

באהבה,

יאיר