היומרה הדתית של ראש אכ"א

ראובן פדהצור מספר על הספר החדש של ראש אכ"א לשעבר, אלעזר שטרן, בן הציונות הדתית. פדהצור קובל בעיקר על היחס המתנשא של שטרן כלפי החילונים, אך הוא מעניין במיוחד בנקודות שהוא מעלה בקשר למאבק של שטרן בקיצונים הדתיים ש"גנבו" לו את הציונות הדתית. פדהצור מסכם,

מהספר מצטייר קצין מלא רצון טוב שאינו מסוגל, וקרוב לוודאי גם אינו רוצה, להשתחרר מכבלי הדוגמה של הציונות הדתית שעל ברכיה התחנך, שלמרבה צערו הוא מגלה בהדרגה כי היא חלפה מן העולם. זהו כאמור "משא הכיפה" של אלעזר שטרן, שהיה למסע שבו התגייס כקצין לנהל את מלחמת המאסף של המפד"ל הישנה והטובה, שפינתה את הבמה לרבנים קיצונים ולנערי הגבעות. נראה כי שטרן מבין שקיים חשש אמיתי שהוא יובס במלחמה הזאת. "זה לא העלבון האישי", הוא כותב בהתייחסו לדתיים שיידו בו אבנים בדרכו לכותל ולדברי השטנה שלהם, "זו האימה ממה שהפכנו להיות כחברה, ובייחוד ממה שאנחנו עלולים להפוך אליו".

אכן הסכנה והאימה היא משהו שאפילו קיצוני דתי כמו שטרן (וכן, הוא קיצוני) ואני שותפים לו. אויב אויבי וכן הלאה.

אבל אני מעלה את העניין כאן דווקא כדי להעיר על הצביעות של אלעזר שטרן, לפחות כפי שהיא עולה מהביקורת של פדהצור. פדהצור מספר מצד אחד על אנקדוטה,

כשמונה למפקד בסיס האימונים והטירונות של הצנחנים הוסיף את המלים "בעזרת השם" על ההזמנות שנשלחו למשפחות החיילים לטקס השבעתם בכותל. כאשר אחד מקציני המילואים, איש קיבוץ, אמר לו: "אצלנו בתנועה נהוג לכתוב 'בשם אחוות העמים', אז למה שבראש העמוד של ההזמנה לא יהיה כתוב כך?" השיב שטרן ברצינות גמורה: "אם אשתכנע שאחוות העמים עוזרת לנו כמו שם ה', אולי אכתוב גם את זה".

ומצד שני שטרן עצמו קובל על

רבנים ששמו עצמם במקומו של ריבונו של עולם, ספק מפרשים אותו, ספק אומרים לו מה לעשות. 

ועל זה נאמר - הפוסל, במומו פוסל. מצד אחד שטרן ספק מפרש את האל וספק אומר לו מה לעשות (לעזור לצבא של שטרן, כמובן!), ומצד שני הוא גוער ברבנים שעושים את אותו הדבר...

זוהי כמובן לא רק מחלה של שטרן, זו מחלה של כלל הדתיים, החיים בתורת קונספירציה המפרשת את ההיסטוריה כמעשי האל, ומאמינים בדוגמות הקובעות מה יעשה האל, ולכן מה יקרה בעתיד.