תחושת האחדות עם האל כפגם מוחי

מאמר חדש שיצא לאחרונה¹ מראה כיצד תחושת האחדות עם האל, או היקום, נובעת מחוסר פעילות באזורים מסוימים במוח המכילים את ייצוג ותחושת הגוף ומיקומו במרחב. החוקרים בדקו מספר לא מבוטל של אנשים שעברו ניתוח להוצאת גידול במוח, והראו כי אנשים בעלי גידול באזורים הללו נוטים מראש לנטות יותר לתחושות כאלו - מה שמוסבר בכך שיש סבירות גבוהה שהגידול פוגע בפעילות המרכזים הללו. בנוסף, הוצאת גידול מאזורים אלו הובילה להגברת הנטייה לתחושת האחדות. זה מחזק את ההשערה, שכן הפעולה הכירורגית מוציאה לא רק את הגידול אלא גם מה שסביבו, כך שגם אם הגידול לא פגע במרכזים ייתכן שהניתוח יפגע בהם.

נתונים אלו משתלבים עם נתונים קודמים שמראים תת-פעילות במרכזים אלו באנשים שעוסקים במדיטציה במטרה ליצור תחושה זו. ככול הנראה ישנם מעגלים נוירולוגיים באזורים אלו האחראים לייצוג הגוף, ומובילים לתודעה העצמית שלנו. כאשר יש חסך בפעילות שלהם כתוצאה משבץ או נזק מוחי, המוח לא מקבל מידע לגבי מיקום ומצב הגוף, מה שיוצר תחושה של "ריחוף" וקיום חסר גבולות. תחושה זו מקבלת פירוש, רציונליזציה, בהתאם לאדם ולרקע שלו - ולכן יש כאלו שירגישו חוויה חוץ-גופית, יש כאלו שירגישו מאוחדים עם כול היקום, יש כאלו שירגישו את נוכחות האל, וכן הלאה. טכניקות מסוימות של מדיטציה (ואני אוסיף, אף על פי שזה לא נבדק עדיין - תפילה וטקסים דתיים אחרים) מצליחות לגרום לתת פעילות זו באופן נשלט פחות-או-יותר, וכן יוצרות מראש ציפיות ומערכת מושגים שיכולות לנתב את פירוש התחושות לכיוון התאולוגי הרצוי.

בראיון לעיתון נייצ'ור (Nature) אומרים מחברי המאמר שהם מתכוונים לבצע מחקרים ארוכים יותר, ולבדוק את השינויים בתחושות לאורך זמן, וכן לשלב את טכניקת ה- TMS שתאפשר להם לגרום לתת-פעילות באופן יזום (על ידי מכשירים). אולם, גם כלים אלו עדיין גסים. יש לקוות שהם אכן יצליחו לקבל מידע נוסף שיאשש את כל הסברות הללו, אך עוד ארוכה הדרך עד שנוכל להראות בפירוט איך מתקבלת ומתפרשת התחושה המיסטית של האחדות במוח, ואיך מצליחות הטכניקות השונות לייצר אותה.

1      (Urgesi, C., Aglioti, S. M., Skrap, M. & Fabbro, F. Neuron 65, 309-319 (2010.