סטפן גאו בסך-הכל רוצה ללכת חזרה לבית שלו. בעירום. מסתבר שהעונש על זה הוא מאסר עולם.
האם אנחנו חושבים שראוי שהעונש על עירום פומבי יהיה מאסר עולם? כנראה שלא. האמת שגם הבריטים לא, אבל גאו פשוט עקשן ונכנס לכלא שוב ושוב כל שנתיים. אבל השאלה היא - מדוע בכלל להתעקש כנגדו? מדוע להמשיך להעניש אותו? מדוע להעניש אותו מלכתחילה?
אני כותב את זה בגלל שאלה אחרת, קשורה אליה - האם יש לאסור על שירת נשים? בפרט, בכנס של תנועות נוער, שחלק מהן דתיות? לא מזמן כתב רועי צזנה פוסט זועם כנגד ההחלטה של תנועות הנוער לצנזר את עצמן (חלקית). חלק עיקרי מהתנגדותו מובע מ"עקרון הנזק", שקשור בשמו של הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל. כך הוא כותב,
[המאמינים טוענים] שהופעת נשים באמת פוגעת בהם … הם מסבירים שהפגיעה היא פגיעה ברגשות, ולא בגוף. … [אך] איננו מתחשבים ברגשות, אלא בגוף.
אפשר להיטפל לכמה בעיות בפרטים כאן, כגון שאנחנו רוצים להגן לא רק מפגיעה גופנית, אלא גם כנגד דברים נוספים כגון פגיעה בזכויות, פגיעה בשם הטוב (הוצאת דיבה), וכן הלאה. אבל זה לא מה שרציתי לדבר עליו. רציתי לעלות שתי נקודות כתגובה.
1. אסור למנוע מנשים לשיר.... או ללכת ערומות
בפועל, כל מדינה מפעילה חוקים מעבר לעקרון הנזק. כולל פגיעה ברגשות הציבור. גאו, למשל, נעצר בעצם על "הפרת השלום [הציבורי]", שזה מתרגם למעשה שעלול לגרום לציבור פחד או חרדה, או להוות מטרד. אלא שהתביעה בד"כ מתקשה להביא עדים שהרגישו משהו כזה, ואפילו התובעים מודים שאדם סביר לא ירגיש זאת. (אדם סביר אנגלי, כמובן; הם לא חושבים על החרדים שלנו.) בפועל, גאו מושם בכלא בעיקר בגלל שטונה של תקדימים אומרים שברגע שרואים את הפין שלו, יש בכך הפרה של הסדר הציבורי. איזו מין פינפוביה שכזו.
הבריטים לא לבד. בהחלטה חשובה, בית המשפט העליון של ארה"ב פסק לאחרונה שאסור למדינה לאסור על מכירת משחקי ווידאו אלימים, למרות שמותר לאסור על מכירת תוכן מיני. כדאי לצטט מדעת המיעוט את דברי השופט בריאר,
איזה הגיון יש בלאסור על מכירה לילד בן 13 עיתון עם תמונה של אשה עירומה, ובאותה עת להגן על המכירה לאותו ילד בן 13 של משחק ווידאו אינטראקטיבי שבו הוא, באופן פעיל אם כי ווירטואלי, כופת אשה וחוסם לה את הפה, ואז מענה והורג אותה? איזה סוג של תיקון ראשון [חופש הדיבור] ירשה לממשלה להגן על ילדים על ידי הגבלת מכירות של אותו משחק אלים ביותר רק כאשר אותה אישה - כפותה, אילמת, מעונה, ו[לבסוף] ממותת - היא גם ללא חולצה?
יש פוריטניות רבה ביחס למין בחברה המערבית. גאו מושם בכלא לא בגלל שמישהו באמת בחרדה שגאו-העירום עומד להופיע מעבר לפינה, אלא בגלל שהמחשבה על גאו-העירום מעוררת בו תחושת גועל, שאט נפש, בוז, וכן הלאה. וזה לא כיף לו. אז הוא רוצה לאסור על כך, ומחוקק חוקים בהתאם.
אין הגיון מוסרי, ליברלי, בזה. יש, אמנם, את "עקרון הפגיעה", שאומר שמותר גם למנוע פגיעה בציבור, לא רק נזק. אלא שאין לכך באמת הצדקה. אין הגיון במאסר והוצאה מחוץ לחוק של התנהגות "לא מוסרית" שלא באמת פוגעת בזכויות של אף אחד. כמו ללכת בעירום.
יש רק שתי התנגדויות שאני יכול לעלות בדעתי כאן. ראשית, יכול להיות שאכן יש פגיעה של ממש, למשל פגיעה פסיכולוגית בהתפתחות המינית של ילדים שרואים את המחזות הללו. אני, איך לומר, מטיל בכך ספק. יש חברות שבהן יש עירום, ובאופן כללי נראה שילדים מאוד אדפטיביים ולראות אנשים מסתובבים עירומים זה ממש לא מה שייצור אצלהם תסביכים פסיכולוגיים.
שנית, ניתן לטעון שיש לחברות זכויות שמעבר לזכויות של הפרטים. כך לשכונה או לעיר, למשל, יש את הזכות לכפות קוד אסטתי מסוים - למשל, בירושלים כל הבתים צריכים להיות מצופים באבן בסגנון ירושלמי. האם באותו אופן ניתן ליצור קוד אתי של לבוש בשכונה? בעיר? במדינה? אני לא רוצה לומר שאין כל זכות לכפות קודים אתיים ציבוריים, אבל זכות זו חייבת להיות מוגבלת ביותר כדי שלא תגביל משמעותית את החופש של הפרטים. בייחוד במקום ציבורי, כגון עיר, להבדיל ממקום פרטי, כגון ישוב קהילתי, קיבוץ, וכן הלאה. לבנות דירה בסגנון חיצוני מסוים, או אפילו להגביל מקומות עסקיים לאזורים מסוימים וכן הלאה - זוהי הגבלה קטנה החלה בעצם על המרחב הציבורי ולא על ההתנהגות האישית. הגבלה על הסתובבות בעירום, לעומת זאת, היא הגבלה על חופש הפרט להתלבש (או לא) איך שבא לו, וזה כבר פגיעה הרבה יותר אישית ומשמעותית לדעתי. (באופן דומה, הגבלת שירת נשים - או, כדי להתחמק מזה, בודדים - פוגעת בזכות הנשים לשוויון וכבוד האדם, ולכן בזויה ואסורה, וזאת למרות שלארגון יש ככלל את הזכות להחליט שבמופע שהוא יוצר יהיו קודים מסוימים.)
2. מתוך השקפת העולם החרדית, יש לאסור על שירת נשים ועירום
אם נניח שהעולם נשלט על ידי אל מרושע, כמו האל החרדי שהורג משפחות כי הוא זועם על חטאי העם, אולי על זה שלא שמרנו שבת - פתאום החשבון נראה אחרת. זה לא שנעשה פתאום טוב לפגוע בזכויות של אדם להתלבש (או לא) כרצונו, או לשיר (או לא) גם אם הוא אישה. אבל זה נעשה הרע במיעוטו. המשמעות המקורית, המקראית, של המלה "מוסר" היא משורש המלה "ייסורים" - המוסר הוא היסורים שהאל ייסר בהם אותנו אם נעז לא למלא אחר הוראות הרודן האיום. החרדים, חרדים מחרון אפו. וכל אסון כמובן רק מחזק את אמונתם וחרדתם. למי שמחזיק בהשקפת עולם פאראנואידית שכזו, אכן נכון וטבעי לאסור על ההתנהגות המתירנית כדי להגן בכך על כל העם.
כמובן שאפילו עבור חרדים, זוהי תופעה חדשה וקיצונית. לא הגיוני שמידת הצניעות שהיתה טובה פעם, לגדולי הרבנים של הדורות הקודמים, פתאום כל-כך מסוכנת. וכמובן שכל הסיפור על חרון אפו של האל המרושע אינו אלא רציונליזציה זולה למניעים האמיתיים מאחורי הדרישות ההולכות וגוברות לטוהר מיני - הסלידה הקמאית והצורך בטהרה ותחושת עליונות מוסרית, שמלובים וממוקדים על ידי הרודנות הרבנית הפטריאכלית כי זה משרת את צרכיה. אבל אין בכך כדי לשנות את העובדה שאכן, תחת השקפת עולם הזויה ועלובה מספיק, ניתן למצוא הצדקה לדרישות החרדים.
הוויכוח אינו פשוט על מה מוסרי. ההחלטה מה מוסרי נובעת מהשקפת עולם שלמה, והחרדים אכן צודקים לשיטתם, גם בהתעלם מהעיוותים במוסר החרדי (או, באופן רחב יותר, יהודי-אורתודקסי) עצמו. המאבק בהשתלטות המוסר החרדי על המדינה הוא מאבק בין תפיסות עולם. מאבק בו הדמוגרפיה תביא, כנראה, לנצחון החרדים בעוד מספר עשורים...והמדע והטכנולוגיה יביאו לנצחון הליברליות והחילוניות כמה עשורים או מאות אחר כך.
