‏הצגת רשומות עם תוויות דמוגרפיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמוגרפיה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 בספטמבר 2013

אני חוזר !

אני חוזר לארץ בדצמבר. לא יודע אם אני אחזור לכתוב בבלוג, אבל זו הזדמנות טובה להתנצל על זה שזנחתי את הבלוג, וגם לחזור ולבדוק הנחה שהנחתי באחד מהפוסטים הקודמים שלי. הנחתי ששינוי אמונה הוא תהליך רב-דורי, ולכן ניתן לנתח בהתאם את נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אז זהו, שלא.

כפי שלמדתי לשמחתי מפוסט של "יוצאים לשינוי מדיניות" (שמספר, אגב, שאחד מעשר ילדים חרדים יעזוב את הכת החרדית), הסקר החברתי של 2012 פורסם. מה שמאפשר לנו לבדוק את השינוי במידת הדתיות עשר שנה אחורה - כלומר, שני שינויים בכל קוהורט של ילידי שנת X עד שנת X+5.

ניקח לדוגמה את האתאיזם בישראל. הלמ"ס מנסה בכל כוחו להמעיט את מספר האתאיסטים בישראל, כך שכאשר הוא שואל "מה הדת שלך?" בסקר, "חסר דת/אתאיסט" לא מוצע כתשובה. אבל בכל זאת, אם אתה עונה "אחר" (במקום, נאמר, "יהודי"), בליו ברירה הסקר שואל "רגע - אחר-אחר, או אתאיסט?". כך שיש כמה אתאיסטים בארץ אפילו לפי סקר הלמ"ס - כ-119 אלף נכון ל-2012, למעשה. לשם השוואה, יש כ-149 אלף נוצרים וכ-3,923 אלף יהודים.

אז בואו נעקוב אחר השינוי באחוז האתאיסטים בישראל, בשלוש שנים - 2002, 2007, ו-2012.

או בטבלה:

גיל 2012 2007 2002
20-24 1.4 1.2 1.4
25-29 2.2 1.8 2.7
30-34 2.8 1.0 2.7
35-39 1.9 3.6 2.1
40-44 3.7 2.6 1.4
45-49 4.7 1.9 2.0
50-54 2.2 1.6 1.2
55-59 1.8 1.8 0.6
60-64 1.2 2.2 2.8
65-74 2.5 1.9 0.6
75+ 2.3 0.9 1.1

בגלל ההפרשים בשנים שזהים להפרשים בגילאים, אפשר לעקוב אחרי שנתון מסוים ולראות אם הוא משתנה. ויוצא שהם משתנים. ניקח למשל את השנתון שלי, ילידי 73-77, שהם בני 35-39 בשנת 2012. קוהורט זה התחיל ב-2.7% אתאיסטים בשנת 2002, ירד ל1.0% בשנת 2007, ועלה שוב ל-1.9% בשנת 2012. זה שינוי ניכר, של כמעט הערך הממוצע, כך שאי אפשר לומר שאחוז התאיזם לא השתנה בקוהרט. יתרה מכך, לא נראה שיש הבדר משמעותי בין קוהורטים ישנים לעומת חדשים - אם החדשים יותר אתאיסטים יותר, אני לא רואה את זה באופן ברור. בכל קוהורט (כמעט) יש עלייה באתאיזם עם הזמן, אבל לא נראה שקוהורטים חדשים יותר אתאיסטים מקוהורטים ישנים באותו גיל.



אז - טעיתי, וצריך לעשות את הניתוח מחדש.

למי שתוהה - אחוז האתאיסטים באוכלוסייה גדל מעט, מ-1.7 ל-1.8 ל-2.4%. הגידול בחמש השנים האחרונות מרשים, אבל האתאיזם עדיין מיעוט קטן (כמעט כמו הדת הנוצרית בארץ, יותר גדול מהדרוזית). לפחות כאשר הלמ"ס מתאמצת להסתיר אותו; אם ישנו את השאלון ככה שישאלו מי אתאיסט כבר בשאלה הראשונה, מן הסתם ייגדל מספר האתאיסטים.

יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

מגמות מדאיגות בחילון המדינה


רשומה קודמת שלי הראתה שבניגוד לרוב הפרסומים חילון (או "יציאה בשאלה") היא תופעה גדולה יותר מ"התחזקות" (או "חזרה בתשובה"). אבל הניתוח הזה היה מבוסס על "תמונת מצב" נוכחית של ישראל, ולא עסק בניתוח המגמות, שהן הנתון היותר מעניין. האם יותר ויותר אנשים עוזבים את הדת, או שאולי קצב החילון נחלש? האמת, קיוויתי לראות ניתוח מעמיק של איזה סטטיסטיקאי, אולי דו"ח של איזה מכון - אבל אין. בצר לי, ביצעתי את המעט שיכולתי לנתח בעצמי מתוך נתוני הלמ"ס

נתחיל בברור מאליו - החברה בישראל נהיית יותר ויותר דתית. הגרף הבא מראה את התפלגות דרגות האמונה השונות בכל שכבת גיל באוכלוסיה היהודית (הבוגרת) בישראל. 
 

כפי שניתן לראות, המגמה הבולטת היא העלייה ההדרגתית של אחוז החרדים, מפחות מ-2% בקרב בני ה-75 ויותר, ועד לכמעט 15% מבני הצעירים בני ה-20 עד 24. בחמש עשרה השנים האחרונות עלייה זו באה על חשבון אחוז החילונים באוכלוסייה, שירד באופן חד משיא של כ-48% בקרב בני 35-39 עד לשפל חסר תקדים של כ-37% בקרב בני 20-24. מדור לדור עולה אחוז החרדים ויורד אחוז החילונים - החברה מתחרדת. אם נמדוד את מידת הדתיות של החברה בסולם של 1 לחילוניים ו-5 לחרדים, נראה כי בדור הנפילים (בני ה-75 ומעלה) החברה ככלל היתה מסורתית לא-דתית (1.95), ואילו בדור הצעיר (בני 20-24) היא כבר מסורתית-דתית על סף הדתית (2.46). 

מה הגורם למגמה זו? ברור שזה שיעורי הריבוי הטבעי. אבל מה באשר להמרות דת? האם לפחות עולות מגמות החילון, כך שיש תקווה שבזמן קרוב המגמות האלו ינצחו את הריבוי הטבעי או לפחות יאטו את קצב השינוי? לא נראה כך. למעשה, נראה ההפך - בעשורים האחרונים האוכלוסייה החרדית מאוד יציבה - היא שומרת כמעט על כל בניה. מי שנולד חרדי, נשאר חרדי. להלן אותו הגרף כמו למעלה, אבל רק עבור מי שגדל בבית חרדי.
 


כפי שניתן לראות, בעבר חלק גדול מאלו שגדלו בבית חרדי שינו את מידת הדתיות שלהם. בקרב דור הנפילים (בני ה-75 ומעלה) רק 41% נשארו חרדים; כרבע (26%) נהפכו לדתיים, ו-10% אפילו הפכו לחילוניים ברבות הימים. אבל זה השתנה, ומהר. בקרב בני 45-49, 100% (!) מאלו שגדלו בבית חרדי נשארו חרדים (עד כדי טעות המדידה של הסקר). מאז נשארה יכולת השימור של האוכלוסייה החרדית בערך יציבה, והזליגה ממנה עומדת על 5-9%. אם כבר, הזליגה קטנה - בקרב הדור הצעיר (בני 20-24), הזליגה עומדת על כ-5%.

רגע. עצורו. הניתוח הזה נכון רק אם הציבור (ככלל) משנה את הדת שלו בגיל צעיר, לפני גיל 20, ונשאר באותה רמת הדתיות כל שאר חייו. ברור שיש בודדים שמשנים את מידת הדתיות שלהם בגילאים מאוחרים יותר, אבל עד כמה זה משמעותי? כדי לקבוע את זה לא מספיק לעשות סקר "תמונת מצב" כפי שעשתה הלמ"ס, אלא יש לעקוב אחרי האוכלוסייה בסקר אחיד לאורך עשורים. אין ברשותי נתונים שכאלו, ואני לא חושב שלמישהו יש. נתונים משאר העולם מצביעים על כך ששינוי רמת הדתיות או המרת דת בגילים מאוחרים הוא תופעה שולית. שינוי דת הוא תהליך רב-דורי, שבו כל דור שומר על הדתיות שלו אבל בכל דור ודור משתנה ההתפלגות של הדת באוכלוסייה. כאמור, אין נתונים מקבילים בישראל, ולא ברור לי כמה זה נכון לגביה - בייחוד במגזר החרדי, שבו דווקא הייתי מצפה ליציאה בשאלה מאוחרת יחסית על פי האנקדוטות שממעתי; נראה שבני 30 עוזבים את הכת החרדית לא פחות מבני טיפשעשרה. לכן, יש לקחת את הניתוח בערבון מוגבל - ייתכן והוא לא משקף תהליכים של יציאה בשאלה בגיל מבוגר יותר. אך אני מסופק אם זה ישנה מהותית את התמונה - אינני מאמין שהחרדים מתחילים לצאת בשאלה בגיל 50, יותר סביר שהיה שינוי חברתי שגרם להסתגרות יותר טובה מפני החברה החילונית לפני כ-50 שנה.

מה באשר לחילונים? ובכן, התמונה משעממת יותר. החילונים מפגינים יכולת שימור פחות או יותר קבועה, סביב ה-84%. עיקר הזליגה בדור הצעיר (בני 20-24) הוא כלפי מסורתיות לא-דתית, עם אחוז זעום (0.7%) שנהפכו לחרדים. זו יכולת שימור לא רעה כלל, ויש לזכור כי יש זליגה גדולה לחילוניות מהציבור המסורתי. אבל קצב הריבוי הטבעי הנמוך של הציבור החילוני מוביל לזה שעדיין כלל החברה "מתחרדת".
נותר הציבור שבאמצע - המסורתיים והדתיים. גם שם המגמות לא משמחות. ראו למשל את ההתפלגות בציבור המסורתי לא-דתי:
 
בקרב דור הנפילים (בני 75 ומעלה) רק כ-53% מהיהודים שגדלו בבית מסורתי לא-דתי נותרו ברמת דתיות זו. כמעט 40% נהפכו ברבות הימים לחילונים. אולם, שיעור החילון ירד בהתמדה. בקרב הדור הצעיר (בני 20-24) יש כבר שימור של כ-65%, ורק כ-23% נהפכו לחילונים. במקביל עלתה הזליגה לדרגת דתיות גבוהה יותר מ6.5% ל-12.2%. כלומר, יכולת המשיכה של הציבור החילוני יורדת בהתמדה. המנוע שמאפשר לו לשמור על גודלו באוכלוסייה למרות שיעור הילודה הנמוך - משיכת צעירים ממשפחות דתיות ורבות ילדים יותר - כושל.

התמונה בקרב הציבור המסורתי-דתי והדתי דומה. כך למשל עלה שיעור השימור של הדתיים מ-39% ל-46%, ובקרב הציבור המסורתי-דתי רק 9% מהדור הצעיר נהיו לחילונים בהשוואה למעל 27% בדור הנפילים.

אם הניתוח הנ"ל נכון, הוא משרטט תמונה עגומה. החברה הישראלית לא רק נהיית דתית יותר, אלא גם תהליכי החילון בה נחלשים. בסה"כ, בעוד שבדור הנפילים (בני ה-75 ומעלה) פי 4.5 עברו תהליכי חילון מתהליכי "התחזקות", הרי שבדור הצעיר (בני 20-24) רק פי 1.5 עברו חילון. זה רק 16.5% מהאוכלוסייה, בהשוואה ל-36.3% בדור הנפילים.
 
יחד עם זאת, יש שתי מקורות לתקווה. ראשית, יש פגם מתודולוגי חמור בניתוח - הוא לא באמת עוקב אחר שינוי הדת עם הדורות, אלא רק מעריך אותו. שנית, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. העובדה שתהליכי החילון נחלשו לא אומר שהמגמה לא יכולה להתהפך, ומהר.

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

נתונים, רבותי, נתונים!


כבר שנים שאני מקטר שאין נתונים טובים על האתאיזם והדתיות בישראל, אז כנראה שמישהו שם למעלה (בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) שמע אותי, כי בסקר החברתי האחרון (2009) הכניסו "נושא מיוחד" של דת. אז יש נתונים! היאח, הידד! טוב, זה עדיין לא ממש נתונים טובים, אבל זה לפחות נתונים - אז בואו נראה מה הם אומרים.

אבי "הידען" בליזובסקי בוכה על כ-100,000 האנשים שהלכו למשק הישראלי, נעלמו במחשכי הכת החרדית. החישוב מבוסס על כמות החוזרים בתשובה שגדלו בבית חילוני או מסורתי לא-דתי. אבל האמת, אני מאוכזב. בליזובסקי מסתפק בהקאת ההודעה לעיתונות שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בלי אפילו לספק הפנייה למקור, והניתוח שלו מסתכם באמור לעיל. אני מצפה לקבל תת-רמה מ-Ynet (אם כי חוסר ההבנה בסטטיסטיקה ובחשיבה ביקורתית של ידידיה מאיר באמת מרשים). מבליזובסקי, אני מצפה ליותר. והלמ"ס דווקא בסדר פה - כל הנתונים זמינים ברשת באתר שלה וכל מה שצריך לעשות זה להריץ כמה שאילתות ואפשר להעמיק יותר. טוב, אז בואו נראה - מי הם החוזרים בתשובה האלו?


ובכן, כפי שניתן לראות יש אמנם כ-90,000 חילונים ומסורתיים לא דתיים שחזרו בתשובה, אבל רק כ-28,000 מהם נהפכו לחרדים. השאר מפוזרים בין שאר שאר דרגות הדתיות - כולל כ-12,000 שבכלל נשארו בציבור הלא-דתי. כך שאפשר להירגע - המשק לא נפגע אנושות.

אם נתמקד בציבור שלנו, החילוני, הרי שאפשר לראות שסה"כ כל החוזרים בתשובה שאכן יצאו מהציבור הלא-דתי מונים כ-48,000 איש; לא ניתן להעריך כמה מהם עשו זאת בשל תעשיית ההחזרה בתשובה, אבל רק כ-27,000 איש שגדלו בבית חילוני וחזרו בתשובה אמרו שהתחזקו בדתם בגלל "לימוד" (מצטער, זה מטבלה אחרת - תסמכו עלי). אני חושב שזהו מדד טוב להשפעתה האמתית של מכונת ההחזרה בתשובה המשומנת היטב: כ27,000 נפש. זו, אולי, הכמות שהמחזירים בתשובה הצליחו לשכנע מתוך הציבור החילוני העצום (כ-1.5 מליון) - כ-2%. 

יש משהו מוזר בשורה של החילונים בטבלה - יש כ-2,000 איש שחזרו בתשובה אבל הם חילונים. אני מניח שהם מתכוונים שהם חזרו פעם בתשובה (בשל משבר אישי או בן\בת הזוג, אגב - לא "לימוד"), ומאז חזרו בשאלה. זה מעלה את הפיל שבחדר- מה עם החוזרים בשאלה? הסוקרים לא שאלו על כך. אבל עצם הסוגיה מצביעה על כך שאיננו מעוניינים בחוזרים בתשובה דווקא - מה שמעניין הוא המעבר בין קבוצות האוכלוסייה, בין דרגות האמונה. אז בואו נעזוב את החוזרים בתשובה המבולבלים, ונעבור לשינויים בדת באוכלוסייה הכללית היהודית.


קצת קשה לראות מתוך זה מה קורה, אבל החרדים והחילונים הם הקצוות היציבים, כלומר כמעט כל מי שמתחיל חרדי או חילוני נשאר כך (אחוז היציאה מהקבוצה עומד על 13% ו-17%). שאר הקבוצות הרבה פחות יציבות. כל קבוצה זולגת בעיקר לזו שפחות דתית ממנה בדרגה אחת: החרדים זולגים בעיקר (8%) לדתיים, הדתיים בעיקר (40%) למסורתיים, המסורתיים הדתיים בעיקר (32%) למסורתיים הלא-דתיים, והמסורתיים הלא-דתיים בעיקר (31%) לחילוניים. החילוניים זולגים בלאו-ברירה בעיקר למסורתיים הלא-דתיים (11%). סה"כ כ-473,000 אנשים עברו לדרגת אמונה גבוהה יותר ואילו 881,000 איש עברו לדרגת רציונאליות גובהה יותר. הציבור החילוני גדל כתוצאה מהמרות הדת בכ-130,000 נפשות, המסורתי הלא-דתי ב- 214,000 (גידול הנובע מכך שהוא מקבל הן מהציבור הדתי והן מהמסורתי-דתי), ואילו החרדי בכ-72,000 נפשות. הציבור הדתי והמסורתי-דתי נשחקו קשות (איבדו כ-200,000 כל אחד).

בקיצור - השינוי בדת בהחלט היה לכיוון של פחות דתיות בחברה, עם "זרימה" לכיוון החילוניות. חשוב להבין שלא מדובר כאן במגמה עכשווית או אפילו מגמה מסוימת בעבר - זוהי תמונה של רגע בחיי האומה, ההבדלים בין האמונה הדתית בבית ילדותם לבין אמונתם העכשווית של כלל הבוגרים בישראל בשנת 2009. 

לא הכל וורוד בסקר - הכותרות בעיתונות מדברות למשל על כך שיש יותר ש"במהלך חייהם" מרגישים שהפכו ליותר דתיים מאשר כאלו שאמונתם נחלשה. אני לא רואה בזה אינדיקטור טוב - "התחזקות" היא תחושה סובייקטיבית של אדם דתי, יכול להיות בהחלט שהוא ירגיש שהוא "התחזק" אבל מדדים אובייקטיביים כגון דרגת אמונה, עשיית מצוות, וכן הלאה לא ישתנו. אני גם לא מרוצה כלל מרמת השימור של הדת בקרב החילוניים - היא צריכה להיות גבוהה יותר, לרדת לכיוון ה-10% זליגה. זה השיעור בחברה חילונית שמקבלת חינוך נאות.

יש עוד דבר בסקר שראוי להזכיר - כל הנתונים הנ"ל לא כוללים אתאיסטים. הסוקרים משתמשים בטריק סטטיסטי כדי להפחית את מספרם - שואלים קודם כל באיזה דת אתה, "יהודי, מוסלמי...". רק אם אתה עונה "אף אחת", שואלים "אה, אז אתה אתאיסט או שאתה מאמין בדת אחרת?". התוצאה היא שרוב החילונים יענו שהם בדת היהודית ולא דתיים - פרדוקס שנשמע הגיוני רק לישראלים. אותו מיעוט (כ-107,000) שמצליחים לחשוב ללא סתירה ולענות שהם לא מאמינים בשום דת, הם אלו הנחשבים בסקר לאתאיסטים - ומוקצים מפאת מיאוס. הסקר לא שואל אותם הלאה כמעט כלום, אז אנחנו לא יודעים מה הייתה הדת בבית הוריהם למשל. כך מצליח הסקר להעלות את מספר היהודים, ולהעמיד כנגד החרדים (שבסה"כ מונים פי שלוש מאלו שלא התבלבלו) ציבור "חילוני" דתי-יחסית ולכן יותר שומר מצוות, עם זליגה גבוהה יותר, וכן הלאה. אה, נפלאות הסטטיסטיקה.

ניתן להעמיק בסקר הזה עוד הרבה, ובהרבה נושאים מלבד הדת - אבל דיינו.

יום שני, 12 ביולי 2010

שינוי דת הוא תהליך רב דורי

הגעתי בדרך-לא-דרך לאתר של פורום פיו, ושם מצאתי את אחת ההמחשות היפות ביותר שראיתי לשינוי הדתי שעובר על אמריקה:


הגרף מראה את אחוז האנשים שמשויכים דתית (לקבוצה כלשהי), ואיך הוא משתנה עם השנים. אבל מה שחשוב זה שהוא לא מראה סתם ממוצעים עבור כלל האוכלוסייה, אלא מחלק אותה על פי דורות. זה מראה יפה שהירידה באחוז הלא-משויכים דתית לא נובעת מכך שאנשים מחכימים ככול שהם מתבגרים ונוטשים את הדת, ולהפך - אנשים גם לא נעשים דתיים יותר ככול שהם מתבגרים, בניגוד למיתוס.  מה שקורה הוא שבכל דור ודור יותר אנשים נוטשים את הדת הממוסדת כבר בגיל צעיר, ואחוזם באותו שנתון לא משתנה עם השנים. זה נובע מכך שבניהם של חסרי-הדת כמעט לעולם לא יאמצו את הדת, אך בכל דור מתווספים עוד מתי מעט אנשים שמאסו בדת הוריהם.

ניתן גם לראות מתוך הגרף שלמרות שקצב השינוי הוא די מהיר, זה תהליך שנמשך על פני הרבה דורות, לא זבנג וגמרנו.

גרפים כגון אלו תמיד חוזרים בכל החברות המערביות. אין נתונים מקבילים בישראל, אבל אני משער שהנתונים יהיו דומים בקרב הציבור היהודי, מלבד בתת-ציבור אחד - החרדים. ככול כת, החרדים מגינים היטב על הנוער שלהם, ולכן אם יהיה אפקט כזה הוא יהיה קטן. חרדים בוגרים יכולים יותר להגיע למקורות ידע חלופיים, אבל דעותיהם כבר קבועות ורק יחידי סגולה ישכילו לשנות אותן לנוכח המציאות. ורק יחידי סגולה מהם יצליחו גם לברוח מהכת שכולאת אותם בכלוב החברתי.

יום ראשון, 7 ביוני 2009

העתיד הדתי של מדינת ישראל

מסתבר שהתפרסם מאמר על עתידה הדמוגרפי של ישראל,
תוך 20 שנה, מדינת ישראל צפויה לשנות באופן דרמטי את אופיה, כאשר יהודים חילונים יהפכו למיעוט בבתי הספר ובגיל הגיוס, כך חוזה מחקר שפורסם על ידי מומחים המייעצים לרשויות המודיעין האמריקאי. המאמר, "פניה המשתנים של ישראל", פורסם במגזין האמריקאי Foreign Policy, ומבוסס על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצביעים על מגמת גידול מהיר באוכלוסייה הערבית והחרדית בישראל. המאמר חוזה שעד 2030, ערבים וחרדים יהוו ביחד כ-60% מתלמידי בתי הספר עד גיל 12, וכ-40% מבעלי זכות הבחירה.

...
"בעוד שב-1950, קבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שרק 15% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים הם ערבים או חרדים, כיום, כ-46% מהתלמידים שייכים לקבוצות אלה, ובסביבות 2020, הם יהוו רוב". הם מציינים שמספר הילדים הממוצע של נשים במגזר החרדי הוא 7, ובקרב ערבים מוסלמים הוא 3.9.
האומנם? לא ברור שמגמות הילדוה ישארו בעינן, הן בוודאי ייקטנו אם המדינה תקטין את קצבאות הילדים, ועם עליית השתתפות החרדים בשוק העבודה. אך האם הקצבאות ייקטנו, לאור הכוח הדמוגרפי העולה? האם הילודה תקטן מספיק?

והאם האוכלוסיות יישארו יציבות, האם לא יהיה מעבר בין האוכלוסיות? האמנם בן של חרדי יהיה לעולם חרדי, ובן של ערבי יהיה לעולם "ערבי"?

אני מקווה שבעוד 20 שנה ינהיג את המדינה הזו לא רוב של יהודים חילונים, אלא רוב של חילונים. נקודה. רוב המורכב מיהודים חילוניים, ערבים חילוניים, ודתיים-לשעבר (חרדים, כיפה סרוגה, ומוסלמים - לשעבר) חילוניים. זוהי לא תקווה מציאותית, המציאות הדמוגרפית לא תשתנה כל כך מהר. אבל אולי משהו מזה יקרה, מספיק מזה, כדי שהתחזית השחורה של המחקר לא תתרחש.