על המוסר

מוסר. זה הרבה דברים.

מהו הדבר המוסרי לעשות? מהי הבחירה הנכונה? המעשה הצודק? מהי דעת טוב ורע?


אני חושב ששאלות אלו בעייתיות. הבעיה היא שהן מניחות מראש שיש תשובה אחת, שיש מובן אחד ל-"טוב" ומונחים מוסריים דומים. המציאות מורכבת יותר.


בהנחה שאנחנו רוצים להיות רציונליים, ישנו רק "'קוד" התנהגות אחד שצריך באמת לעניין אותנו - הקוד שמקדם את הרצונות שלנו. הרציונליות מחייבת שתפעל לקידום הרצונות שלך במידה שבה אתה יכול ומעריך. זה לא טוב, זה לא רע - זה פשוט רציונלי. להעדיף קוד אחר - זה לא רציונלי.


אנשים ינסו למכור לכם קודים אחרים. הם יגידו, למשל, שנקודת המבט המוסרית היא האובייקטיבית, כלומר יטיפו לשירות הצורך להתעלות מעל הרצונות האישיים שלך ולחשוב על הזולת באופן אובייקטיבי. לא זה מה שאתם רוצים, אלא כי זה "נכון". אבל למה שיעניין אותכם ה"נכון" הזה? אם אתה רוצה להתחשב בזולת באופן שוויוני, אדרבא, תעשה זאת. אבל אם אתה לא רוצה - מה זה משנה שההתייחסות שלך אינה "אובייקטיבית"? אם זה לא משנה לך, אם אין לך שום רצון לפעול מתוך ראייה "אובייקטיבית" שכזו - אז זה לא רלוונטי לגביך. שזה ישנה לך למרות שזה לא משנה לך - זה לא רציונלי.


טעות נפוצה בחשיבה מוסרית היא שקיים קוד מוסרי "אבסולוטי" או מוחלט כלשהו, או שהמוסר נקבע על פי רצון או מצוות האל. אבל גם אם האל קיים, רצונו ומצוותיו לא צריכות לעניין אותנו כשלעצמן; דברים אלו יעניינו אותנו רק אם יש לנו רצון להתעניין בהם. באופן דומה, כל קוד מוסרי מופשט משמעותי לגבינו רק במידה שבו הוא משתקף ברצונות האנושיים.


כמובן שחלק גדול מהרצונות שלנו הם בדיוק רצונות מהסוג שאני התנגדתי להם לכאורה בפסקאות האחרונות - רצונות לגבי "צדק מוחלט", אמפטיה עם סבל של אחרים המובילה לרצון להקל על סבלם, וכן הלאה. הכל טוב ויפה. אבל הבסיס למוסר האישי שלך חייב להיות הרצונות האישיים שלך.


לכן, לא יכולה להיות תשובה אחת לשאלות שבהן פתחתי. לאנשים שונים יש רצונות שונים ומבנה נפשי שונה. לזה יש מעט אמפטיה ולזה הרבה, לזה יש חוש צדק מפותח ולזה חוש כבוד חזק, וכן הלאה. עצה מוסרית שתתאים לאחד לפיכך לא תתאים לאחר. לא ניתן לספק תשובות מועילות, תשובות שאדם יהיה חכם להקשיב להן, בלי להתחשב בשונות האנושית.


יחד עם זאת, יש גם דברים זהים. בני אדם הם עדיין בני אדם, וחולקים את אותו המבנה הנפשי בגדול, רק באיזונים אחרים. לכן, כן ניתן לספק כלים שיאפשרו לכל אדם לשקול את ההשלכות של בחירות שונות על פי החושים המוסריים הבסיסיים שיש לו, ואפילו להציע קווים כלליים לאיזון ושילוב בין האינטואיציות המוסריות השונות. זה לא "תשובה אחת". זו מסכת של תשובות, שעדיין מותירה בסופו של דבר את המשימה של האיזון הסופי והבחירה המוסרית בידי האדם. אי אפשר לקרוא את התשובות במקום כלשהו - אתה חייב להסיק את התשובות שמתאימות לך באופן אישי.


אם כך ראשית חכמה היא בהכרה עצמית. האדם צריך ללמוד להכיר את עצמו, את רצונותיו שלו, יותר טוב. אבל בכך לא תמה העבודה המוסרית, שכן הרצונות שלנו אינם קבועים באבן. אנחנו יכולים לשנות אותם בשלל צורות. לימודי היסטוריה, אנתרופולוגיה, אבולוציה, ושאר מדעים מאפשרים לאדם להרחיב את אופקיו ולאמץ ערכים שלפני זה הוא כלל לא היה חושב עליהם או לוקח אותם ברצינות. ניסיון לחשוב בצורה רציונלית על ההעדפות המוסריות שלך, בעזרת שקילת דילמות ותורות מוסריות שונות ודיונים עם אנשים אחרים, מאפשר גם לאט לאט לשנות את אותן ההעדפות עצמן. ושלל טכניקות פסיכולוגיות מאפשרות לאדם לשנות בצורה מכוונת ומודעת את ההרגלים, האופי, ובסופו של דבר התגובות הרגשיות הבסיסיות ביותר שלו ומקור ערכיו המוסריים. ההכרה העצמית זה עוד החלק הקל - השינוי העצמי, שהוא ההתבגרות הנפשית והמוסרית האמיתית, הוא הרבה יותר קשה.


זה מצד האדם פנימה. אבל חלק גדול מרצוננו נוגע לשאר העולם, ולכן הבנה של שאר העולם חיונית לחשיבה מוסרית. דווקא כאן חילוקי הדעות בין דתיים לחילוניים הם לרוב הקשים ביותר, שכן תפיסת העולם שלהם כה שונה. כשאתה מאמין שהעולם עומד על לימוד תורה - המסקנות המוסריות שלך יהיו אחרות לגמרי מכשאתה מאמין שלימוד תורה הוא הבל הבלים. כשהחרדים רוצים להגדיל את התמיכה בלימוד תורה על חשבון דברים אחרים, הם מתנהגים באופן רציונלי - הם פשוט טועים לגבי טבע העולם.


לימוד העולם וההשלכות של בחירות שונות גם הוא אינו קל. לבחירות מוסריות שונות, בעיקר בתחום החברה והכלכלה, יכולות להיות השלכות ממש לא טריוויאליות. במובנים מסוימים, חקר ההשלכות קל יותר שכן אלו נושאים אובייקטיביים, שאפשר לחקור על ידי מדעים שלמים - בניגוד לאופי המוסרי והרצונות שלך באופן אישי, שמצריכים עבודה אישית. אבל עדיין, להבין במלואם את שלל המדעים והתחומים הנדרשים כדי לחוות דעה נחרצת, בכל נושא שהוא, זה בעצם בלתי אפשרי. כל מה שאפשר לעשות זה לשפר את הידע ואת ההבנה האישית, בניסיון (שלעולם לא יכול להתממש לחלוטין) להשיג את האמת.

כאן יש עוד הבדל מהותי בין נקודת ההשקפה המודרנית-מדעית לבין זו המסורתית-דתית. הדתיים בטוחים שלמישהו - אלוהים בעקרון, ובפועל הרבנים הגדולים - כבר יש את התשובות הנכונות לגביהם. האדם המודרני יודע שאף אחד לא יודע את האמת, ושהוא לא יוכל למצוא אותה בהתבסס על סמכות. הוא חייב לחקור בעצמו, להתאמץ בעצמו, ולמצוא את התשובות שרלוונטיות לגביו. זה קשה הרבה יותר, אבל זה חלק מתהליך ההתבגרות הנפשית הכרוך בעצם רעיון הנאורות.

התפלגות סוציולוגית של אינטואיציות מוסריות.

אני מדבר כבר די הרבה על מוסר, אבל איך נבדיל בין מה שמוסרי לבין מה שלא? בשרירותיות. השמות לא באמת חשובים. מה שחשוב הוא שנבין מה ההשלכות של הרצונות שאנו דנים בהם. האם אנו רוצים לאסור על מישהו פעולה מסוימת? בוודאי - אנחנו רוצים לאסור על אונס או גניבה, למשל. האם אנחנו רוצים לאפשר פעולה אחרת, גם אם אנחנו מעדיפים שלא יעשו אותה? בוודאי - למשל, אנחנו רוצים לאפשר חופש דת, שאנשים יוכלו להתפלל לאל הדמיוני שלהם למרות שהם טועים ומטעים. זה הבדל מהותי, זה הבדל בעל משמעות בחיינו הציבוריים. אם אנחנו רוצים לקרוא למה שאנחנו רוצים להכריח או לחייב בשם "מוסר", או אולי למה שאנחנו רוצים לעודד או לדכא בעזרת דיבור, או … זה לא משנה. זה סתם בחירת מילים.


ובכל זאת - מה כולל המוסר? ובכן, האינטואיציות המוסריות שלנו מבחינות בין כמה סוגים של שיפוט מוסרי. חשוב להבחין ביניהם, אחרת עלולים להיגרר לטעויות מביכות כגון הטענה שבחירה שמובילה לסבל רב יותר, בסופו של דבר, לפיכך אינה הבחירה המוסרית.


הרמה הראשונה היא של תוצאות. אנו שופטים אם מצב מסוים הוא טוב או לא על פי התוכן שלו, ולכן גם שופטים מהי הבחירה הנכונה על פי התוצאות שלה. אם בחירה באפשרות א תביא לסבל רב לקבוצת אנשים ובחירה באפשרות ב תסיר מהם סבל רב, יש לבחור באפשרות השנייה.


הדברים שאנחנו מעריכים במצב הם רבים. אנחנו מעריכים סבל ואושר, כאמור, אבל גם חופש, אמת, צדק, רמת חיים, וכן הלאה. באופן כללי, אפשר לקרוא למה שאנחנו מעריכים "שגשוג אנושי" או "טוב". אנשים שונים יעריכו דברים שונים, אולם התבוננות עצמית מתוך מודעות היסטורית מביאה ככלל את בני האדם להסכים לסט די מסוים של ערכים. סט זה במפורש דוחה רגשות מסוימים. למשל, גועל הוא תחושה אישית ולכן אינו יכול להוות בסיס להחלטה מוסרית; זה שיחסים הומוסקסואלים, או יחסי סאדו-מאזו, או לאכול עקרבים, או מה שלא יהיה מגעיל אותך - זה לא סיבה להגיד למישהו אחר, שזה לא מגעיל אותו, לא לעשות זאת. באופן דומה, המוסר הנאור דוחה כמעט כליל רצונות המבוססים על רגשות נאמנות לקבוצה, כאשר אלו מתנגשים עם עקרונות מוסריים כגון שוויון. כך למשל זה לא מוסרי לאדם לדאוג לקבוצה שלו על חשבון קבוצות אנשים אחרות.


חוש הצדק, לעומת זאת, מקובל כבסיס לגיטימי למוסר. מדובר פה על צדק תהליכי, כלומר על צדק שמבוסס על שוויון בהזדמנויות וביחס, שדוחה אפליה בשל קריטריונים לא רלוונטיים. אדם שלא יתקבל למשרת היי-טק בגלל שהוא מזרחי מופלה לרעה, אבל אדם שלא יתקבל לשחק תפקיד של מזרחי בסרט בגלל שאין לו חזות מזרחית אינו סובל מאפליה - זה חלק מהדרישות האינהרנטיות של התפקיד.


עוד בסיס חשוב של המוסר האנושי המקובל הזה הוא האהדה. יש להסיר סבל ולקדם את השגשוג האנושי והאושר. כך, למרות שמן הצדק אין לספק עזרה כספית לאדם שמרצונו החופשי חי בעוני, החמלה עליו ועל משפחתו גוברת ויש לספק לו ובעיקר למשפחתו תנאים מינימליים, במידת האפשר.


נדבך נוסף בשגשוג האנושי הוא החופש החיובי. זהו החופש התודעתי והמעשי של כל אדם לעשות דברים. דיבורים על חופש מתמקדים בד"כ באיסור לאסור דבר-מה, אבל זוהי תמונה חלקית בלבד של החופש. לאירופאי בימי הביניים היה אולי את ה"חופש" לטוס לאמריקה, במובן זה, אבל ברור שזה דבר ריק מתוכן שכן הוא גם לא יכול היה לטוס לאמריקה וגם לא יכול היה בכלל לחשוב על האפשרות הזו. החופש הממשי שיש לנו לטוס לאמריקה (תמורת כך וכך שקלים, כמובן) הוא גם היכולת שלנו לעשות את זה, וגם היכולת שלנו בכלל לשקול את זה כאפשרות. לכך יש משמעות מוסרית, שכן זה מגדיל הן את העושר של רצונותינו והן את היכולת לממש אותם.


עוד היבט הוא האמת והמודעות של האנשים בחברה. האמת נחשבת בעיני רוב בני האדם כטוב כשלעצמו, כלומר כדבר שטוב להחזיק בו רק בגלל מה שהוא ולא בגלל השימושים שלב. ברור שיש פעמים רבות שהאמת היא שימושית לשם השגת מטרות אחרות (כגון חופש חיובי), אבל הרעיון כאן שהיא טובה גם בלי קשר לזה, ולפיכך מהווה חלק מהשגשוג האנושי. בני אדם המודעים למקומם ביקום, היכולים להשתאות מול ההדר שבערפילית ראש הסוס, הם במובן זה בדרגה גבוהה יותר מאלו שחושבים ששביל החלב הוא שאריות חלב של פרה שמימית. כל אמת היא טובה, וכל כזב הוא נקודה לרעה, אבל לא כל האמיתות והטעויות זהות בחשיבותן. אמיתות הקשורות בנקודות ה"חשובות" על פי העקרונות המוסריים האחרים - כגון המצב האנושי בכללותו - חשובות יותר מוסרית מאמיתות סתמיות.


ניתן לחשוב על יסודות נוספים למוסר, כגון נוכחות של אהבה או יושר. אבל ראוי אולי להפסיק בנקודה זו כדי להדגיש שוב את הבעייתיות באיזון ובהערכה של הגורמים השונים. אין שום נוסחה שתגיד לנו כמה עוני יש לקבל בתמורה לכמה פריחה כלכלית של שאר העם. אין שום תשובה אובייקטיבית לשאלה איך להעריך את הסבל שעתיד להיגרם בשל ניצול הסביבה בעתיד לעומת האושר שנגרם מניצול זה בהווה. האיזון בין הרצונות השונים הוא בסופו של דבר סובייקטיבי, ועלינו לנסות ולאזן ביניהם כמיטב הבנתנו את ערכינו ואת העולם.


מה שמוביל אותי לרמה השנייה שבה שופטים את המוסר, והיא ברמת המעשה האישי. איננו רוצים לדרוש מאנשים, שמטבעם מוגבלים ביכולתם והבנתם, מושלמות מוסרית. אנחנו דורשים במקום זאת כוונה טובה. אם אדם פעל מתוך רצון להגדיל את השגשוג האנושי, ומתוך שיקול דעת וניסיון כנה לעשות זאת - כישלון שלו אינו "באשמתו" ואינו כישלון מוסרי. כך, אם אדם סטה מנתיבו כדי להימנע מלדרוס עובר אורח, אך ללא ידיעתו היה זה טרוריסט שלאחר מכן התפוצץ והרג עשרות אנשים - ההרג אינו באשמת הנהג, והחלטתו שלא לדרוס את הטרוריסט דווקא הייתה ההחלטה הנכונה לאור המידע שהיה לו באותו הרגע.


כדאי להתעקב כאן על הרעיון של "כשל מוסרי". איך בכלל יכול מישהו אחר לכשול מוסרית? מובן אחד הוא שהוא סוטה בצורה ניכרת מתוך הקונצנזוס של דעה מוסרית מפותחת ומודעת. למרות שכל בני האדם שונים זה מזה, כמעט כולם מסכימים למשל שרצח הוא אסור ולפיכך אדם שרצח כשל בהתאם לקוד המוסרי הנאור האובייקטיבי (במובן של "משותף לכל הצופים") הזה. מובן נוסף הוא שהאדם הוא כנראה נורמלי בעצמו, ולפיכך הוא גם כשל בכך שזה לא מה שהוא היה רוצה, לאחר פיתוח דעתו בצורה נאותה ורצינית, לעשות.


היבט אחד של שיפוט המעשה הוא לפיכך הרגשות והרצונות המניעים אותו. אם אדם פעל מתוך אהבה נרצה אולי לומר שהוא פעל באופן מוסרי. או אולי נרצה לומר שהוא פעל באופן מוסרי אם הוא פעל מתוך רצון לקדם את השגשוג האנושי. שוב, התווית "מוסרי" פחות חשובה פה. מה שחשוב זה לחשוב על האם אנחנו תומכים או מגנים בבחירה על בסיס זה, ובאיזה תנאים; האם אנחנו רוצים לאסור עליה או לאפשר אותה, לעודד או לדכא אותה - וכן הלאה.


אינטואיציה בסיסית זו יכולה לעמוד בניגוד לאינטואיציה התוצאנית הקודמת. יכול להיות, למשל, שבחישוב קר של עלות-תועלת של השגשוג האנושי עדיף יהיה להורים להרוג את ילדם המפגר על ידי חשיפה; אך גם אם נקבל את החשבון המפוקפק הזה, נוכל עדיין לשפוט את המעשה הזה בחומרה, כחוסר מחריד באהבה ואף אמפתיה אנושית בסיסית.


עוד היבט חשוב של שיפוט המעשה הוא בדיוק בהבחנות כגון האם אנחנו רוצים לאסור עליה או לא. זוהי מחשבה במונחים של זכויות וחובות, שבה "לא מוסרי" משמעו בניגוד לזכויות האדם. מדובר פה באינטואיציה מוסרית שלישית, הנוספת ולעתים מנוגדת לחשיבה התוצאנית מחד ולחשיבה הערכית [איזה ערך או רצון עומדים מאחורי המעשה] מאידך. למשל, אם מוצבת בפני אדם ברירה להרוג אדם אקראי אחד או להרוג שלושה, אנו נאמר שעליו להרוג אחד; אך אם מוצגת בפני רופא ברירה אם להרוג אדם אחד, לקחת ממנו את איבריו, ולהציל בכך שלושה חולים - נאמר שאסור לו להרוג את האחד כדי להציל את השלושה. למרות שבשני המקרים התוצאה זהה, יש משהו קביל מוסרית בבחירה הראשונה ולא קביל מוסרית בבחירה השנייה. ביסוד ההבדל בין המקרים עומדת ההבחנה שאין לרופא זכות לקחת את חייו של חולה, בעוד שהוא חייב לקחת את החיים של אנשים בדוגמה הראשונה והשאלה היחידה שעומדת לפניו היא איך לצמצם את הפגיעה הזו.


שוב, האיזון בין שלושת הגישות הכלליות הללו - תוצאתנות, ערכים, וזכויות - זה משהו שכל אדם צריך לקבוע לעצמו. פילוסופים רבים מנסים להעמיד את כל המוסר על אחת מהגישות, אך זוהי טעות בחשיבה מוסרית. שלושת האינטואיציות הן מרכיבים בסיסיים בנפש האדם, שמובילים לרצונות סותרים. האיזון והבחירה ביניהן חייבת להיעשות על ידי כל אדם בנפרד, ולא על ידי הפילוסופיה או התבונה הטהורה.

המדע עוזר לנו להבין את עצמנו

אז איפה כל זה מותיר אותנו? עמוק בבוץ. הגדולה של החברה המערבית היא שהיא החברה הראשונה בעולם שמעזה לומר בגלוי ובגאון שהיא אינה יודעת. וחלק מחוסר ידע זה הוא בתחום המוסר. אנחנו עוד לא יודעים מה אנחנו באמת רוצים, ואיך להשיג זאת. זה לא שהמערב לא מציב תשובות - ליהפך, יש כפי שפירטתי הסכמה די רחבה על יסודות, מהות, ואפילו התוכן הכללי של המוסרי. אבל תשובות אלו אינן מעודדות במיוחד. המוסר הוא תחום קשה ביותר. ההבנה הגדולה יותר של עצמנו ושל מקומנו ביקום, והניסוח הפילוסופי של האינטואיציות המוסריות והחשיבה עליהן, מאפשרת לאדם המערבי הנאור לגלות ולעצב את רצונותיו המוסריים טוב יותר מאבותינו, ומובילה למוסר הליברלי אותו תארנו בחטף למעלה. אבל ההתקדמות האישית עודנה קשה, ההכרה העצמית עמומה וקשה להשגה, ההחלטות על האיזון הנאות בין הערכים השונים קשות, וקשה אף ההבנה של ההשלכות. מוסר זה קשה. אין מה לעשות, זה מה יש.