מה בדיוק מפתיע את ההנהגה הישראלית המלחמה הזו עד כה? כלום. אם כך, מדוע אין תוכניות סדורות להמשך? מדוע יש אי וודאות לגבי היעדים הצבאיים הבאים, ואי בהירות לדבי יעדי המבצע והדרך להגיע להסכם פוליטי משביע רצון?
אם להאמין למה שנאמר, הרי שההתקפה הצבאית מתרחשת ממש כפי שתוכנן. יותר טוב משתוכנן. גם פוליטית, הגינויים (הצפויים) פחות חריפים ממה שצפו, נשיא ארה"ב לצידנו, ונראה שההסברה הישראלית עובדת לא רע. האם ישראל נפלה קורבן להצלחה כה רבה שאינה יודעת איך להמשיך מכאן הלאה?
יש וויכוחים כיצד להמשיך את המבצע הצבאי, מפחד שאם נשאר במקום הרי שזה יהיה לרעתנו ואם נמשיך קדימה לעיר עזה זה יעלה בנפגעים רבים. האם ישראל לא ידעה שכך יהיה? האם לא הציגו את האפשרויות ודנו באופציות במטכ"ל ובישיבות הממשלה? נראה לי שיראל לא חשבה שתגיע כל כך רחוק, ועתה היא אינה יודעת איך להמשיך.
ישנה הפתעה, למעשה, מכך שהחמאס לא נשבר - ורצון לשבור אותו. זה בלתי אפשרי ללא פגיעה חזקה הרבה יותר בארגון, שאומרת מצידה כניסה וכיבוש מחדש, למעשה, של כל הרצועה, במבצע שימשך שבועות ושהייה שתימשך שנים. איך זה מפתיע את ישראל, אם כך, שהחמאס לא נשבר?
יש אי בהירות לגבי מה ישראל רוצה, ואיך להשיג זאת. במקום להשאר עם התנאים שישראל הציבה בתחילת המערכה, ישראל מציגה דרישות חדשות לבקרים ודומה כי היא מגששת באפלה, מנסה למצוא בעלי ברית ואסטרטגיות לכפות על החמאס הסכם רגיעה אשר תנאיו חמורים יותר ככול שמחריף המבצע.
הביקורת על ישראל נוגעת בעיקר למשבר ההומינטרי בעזה. היכן הן הפעולות והתוכניות למנוע ולצמצם אותו? הרי הוא היה ברור כשמש. אז היכן ההכנות לקליטת פליטים? ההנחיות הברורות לפלשטינאים כיצד עליהם לנהוג? אספקת הדלק ואמצעי הרפואה נקודתית אל בתי החולים? הדאגה לאספקת החשמל, מים, דלק, ומזון לציבור הפלסטינאי? אילו ישראל היתה מגבה את המבצע הצבאי בדאגה אמיתית לצרכי הפלסטינאים, היה החלק הגדול, המשמעותי, של הלחץ יורד ממנה. אולי אם ישראל היתה קצת יותר הומנית, היא גם היתה נתפסת ככזו. אני כבר לא מדבר על הצורך האמיתי, ההומני, של תושבי עזה החפים מפשע.
יש כשל של חוכמה וראיית הנולד בקר מנהיגינו. אף כי כל התרחיש שלפנינו היה צפוי לחלוטין, לא השכילו המנהיגים לערוך תוכניות בהתאם. יש כשל בהבנת המצב, ההשלכות, ותכנון עתידי מתאים. מנהיגנו טיפשים - הם אינם רואים את הנולד, אף כי כל עולל רואה אותו ברורות.
אם להאמין למה שנאמר, הרי שההתקפה הצבאית מתרחשת ממש כפי שתוכנן. יותר טוב משתוכנן. גם פוליטית, הגינויים (הצפויים) פחות חריפים ממה שצפו, נשיא ארה"ב לצידנו, ונראה שההסברה הישראלית עובדת לא רע. האם ישראל נפלה קורבן להצלחה כה רבה שאינה יודעת איך להמשיך מכאן הלאה?
יש וויכוחים כיצד להמשיך את המבצע הצבאי, מפחד שאם נשאר במקום הרי שזה יהיה לרעתנו ואם נמשיך קדימה לעיר עזה זה יעלה בנפגעים רבים. האם ישראל לא ידעה שכך יהיה? האם לא הציגו את האפשרויות ודנו באופציות במטכ"ל ובישיבות הממשלה? נראה לי שיראל לא חשבה שתגיע כל כך רחוק, ועתה היא אינה יודעת איך להמשיך.
ישנה הפתעה, למעשה, מכך שהחמאס לא נשבר - ורצון לשבור אותו. זה בלתי אפשרי ללא פגיעה חזקה הרבה יותר בארגון, שאומרת מצידה כניסה וכיבוש מחדש, למעשה, של כל הרצועה, במבצע שימשך שבועות ושהייה שתימשך שנים. איך זה מפתיע את ישראל, אם כך, שהחמאס לא נשבר?
יש אי בהירות לגבי מה ישראל רוצה, ואיך להשיג זאת. במקום להשאר עם התנאים שישראל הציבה בתחילת המערכה, ישראל מציגה דרישות חדשות לבקרים ודומה כי היא מגששת באפלה, מנסה למצוא בעלי ברית ואסטרטגיות לכפות על החמאס הסכם רגיעה אשר תנאיו חמורים יותר ככול שמחריף המבצע.
הביקורת על ישראל נוגעת בעיקר למשבר ההומינטרי בעזה. היכן הן הפעולות והתוכניות למנוע ולצמצם אותו? הרי הוא היה ברור כשמש. אז היכן ההכנות לקליטת פליטים? ההנחיות הברורות לפלשטינאים כיצד עליהם לנהוג? אספקת הדלק ואמצעי הרפואה נקודתית אל בתי החולים? הדאגה לאספקת החשמל, מים, דלק, ומזון לציבור הפלסטינאי? אילו ישראל היתה מגבה את המבצע הצבאי בדאגה אמיתית לצרכי הפלסטינאים, היה החלק הגדול, המשמעותי, של הלחץ יורד ממנה. אולי אם ישראל היתה קצת יותר הומנית, היא גם היתה נתפסת ככזו. אני כבר לא מדבר על הצורך האמיתי, ההומני, של תושבי עזה החפים מפשע.
יש כשל של חוכמה וראיית הנולד בקר מנהיגינו. אף כי כל התרחיש שלפנינו היה צפוי לחלוטין, לא השכילו המנהיגים לערוך תוכניות בהתאם. יש כשל בהבנת המצב, ההשלכות, ותכנון עתידי מתאים. מנהיגנו טיפשים - הם אינם רואים את הנולד, אף כי כל עולל רואה אותו ברורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה