יש מליון וחצי תושבים בעזה, ברובם המוחלט חפים מפשע. כשהקרבות מתקרבים אליהם, אין להם ברירה אלא להישאר בבית תחת איום מוות או לברוח לאזור מסוכן, ללא כל ביטחון וללא קורת גג ושלווה, שלא לדבר על חימום ונוחיות.
יש להציע להם מקלט כפליטים. במקום לשלוח אותם למקום לא ידוע, יש להקים אזורי מקלט - אולי בנגב, אולי בדרום אפריקה, אולי באזור מטוהר בתוך רצועת עזה. כל מי שיבקש מקלט יוכל לגשת למעברים המפורסמים, להישבע לכבד את הכנסת האורחים ולא לפעול כנגד ישראל או אף אחד אחר במשך זמן היותם פליטים, ולהבטיח מראש - כולל ערבות בינלאומית - כי יאפשרו להם לחזור לביתם בסוף הלחימה. כך תאפשר ישראל לתושבים החפים מפשע לברוח מאזור המלחמה.
אני ממליץ דווקא על הקמת ערי אוהלים במדינה אחרת, המוכנה לקבל את הפליטים זמנית. לא, אינני מאמין שאף מדינה ערבית או אירופאית תסכים לכך - אבל לדעתי אפשר לרכוש את הזכות להקים עיר פליטים זמנית בכסף במדינות אפריקאיות מסוימות. המשטרים שם והמרחק הגאורפי יבטיחו ביטחון לישראל, וכן את חיסול המחנות עם סיום העברת הכספים.
אך פתרון סביר יותר הוא שהאזור יהיה בתוך ישראל או השטחים. במקרה זה יהיה קשה יותר למנוע את השתלטות החמאס על אזורים חדשים אלו והפעלת טרור מהם. אולם, אם יערכו נכון, גם זה ניתן לפתרון. העברה של אנשים בלבד, ללא ציוד, והפקדת הטיפול בהם בידי הרשות הפלטינית (לא כוחות ישראל) יאפשרו זאת. כל מי שלא ישתף פעולה לחלוטין עם האירוח - כגון חוסר גילוי נאות של אכסון נשק - יגורש בחזרה לעזה. טביעות אצבעות ישמשו לזיהוי, אמצאי זול ויעיל שלא דורש מסמכים.
הקמת מחנות כאלו לכל 1.5 מליוני העזתים, ותמיכה בהם, היא כמובן משימה בלתי אפשרית בטווח זמנים מועיל. אך ניתן, וצריך, לאפשר לתושבי אזורים מסוימים לברוח בצורה כזו. למעשה, מסע של ספינות והקמת עיר אוהלים - אפילו כזו המספיקה לאלפי ואף מאות אלפי פליטים - זה לא יקר כל-כך, וישראל מסוגלת בהחלט לעמוד במחיר כלכלית. את המזון יספק האו"ם, אשר בין כה וכה מאכיל את תושבי עזה למעשה. גם הזמן אינו מהווה מכשול - הקמת מחסות ארעיים יכולה להעשות תוך ימים ספורים, על ידי סיפוק חומרי גלם פשוטים (כגון יריעות בד, פטישים, יבלים, ולומי פלדה) והדרכה לפליטים שיקימו את ערי האוהלים בעצמם. הבעיה העיקרית היא דווקא החום, אולם תכנון נכון של האוהל יאפשר לאש פשוטה לעשות את העבודה עד שיימצאו תנורים וחומרי דלק להם. הספקת תנאים מינימליים למחייה, לא כולל אוכל ומים, אינה דבר יקר כלל וכלל.
זהו פתרון יקר. אולם הוא יאפשר לפליטים החפים מפשע לחיות בתנאים טובים כל עוד נמשכת המלחמה. הוא גם יוכיח שישראל אינה נלחמת כלל בעם העזאתי אלא רק בשלטונו. אולי הוא אפילו יאפשר את הקמתם של תאים או אף קהילות אנטי-חמאסניות בקרב תושבי עזה. מעבר לחשבון הכלכלי הקר, הוא כדאי בטווח הארוך ומנקודת ההשקפה ההומאנית.
[פתרון דומה הוא טיהור אזור בעזה וומתן אפשרות לתושביו לחזור אליו תחת שלטון צבאי ישראלי. אולם ישראל אינה מוכנה לשלם את המחירים הפוליטיים וארוכי הטווח המעורבים בו.]
יש להציע להם מקלט כפליטים. במקום לשלוח אותם למקום לא ידוע, יש להקים אזורי מקלט - אולי בנגב, אולי בדרום אפריקה, אולי באזור מטוהר בתוך רצועת עזה. כל מי שיבקש מקלט יוכל לגשת למעברים המפורסמים, להישבע לכבד את הכנסת האורחים ולא לפעול כנגד ישראל או אף אחד אחר במשך זמן היותם פליטים, ולהבטיח מראש - כולל ערבות בינלאומית - כי יאפשרו להם לחזור לביתם בסוף הלחימה. כך תאפשר ישראל לתושבים החפים מפשע לברוח מאזור המלחמה.
אני ממליץ דווקא על הקמת ערי אוהלים במדינה אחרת, המוכנה לקבל את הפליטים זמנית. לא, אינני מאמין שאף מדינה ערבית או אירופאית תסכים לכך - אבל לדעתי אפשר לרכוש את הזכות להקים עיר פליטים זמנית בכסף במדינות אפריקאיות מסוימות. המשטרים שם והמרחק הגאורפי יבטיחו ביטחון לישראל, וכן את חיסול המחנות עם סיום העברת הכספים.
אך פתרון סביר יותר הוא שהאזור יהיה בתוך ישראל או השטחים. במקרה זה יהיה קשה יותר למנוע את השתלטות החמאס על אזורים חדשים אלו והפעלת טרור מהם. אולם, אם יערכו נכון, גם זה ניתן לפתרון. העברה של אנשים בלבד, ללא ציוד, והפקדת הטיפול בהם בידי הרשות הפלטינית (לא כוחות ישראל) יאפשרו זאת. כל מי שלא ישתף פעולה לחלוטין עם האירוח - כגון חוסר גילוי נאות של אכסון נשק - יגורש בחזרה לעזה. טביעות אצבעות ישמשו לזיהוי, אמצאי זול ויעיל שלא דורש מסמכים.
הקמת מחנות כאלו לכל 1.5 מליוני העזתים, ותמיכה בהם, היא כמובן משימה בלתי אפשרית בטווח זמנים מועיל. אך ניתן, וצריך, לאפשר לתושבי אזורים מסוימים לברוח בצורה כזו. למעשה, מסע של ספינות והקמת עיר אוהלים - אפילו כזו המספיקה לאלפי ואף מאות אלפי פליטים - זה לא יקר כל-כך, וישראל מסוגלת בהחלט לעמוד במחיר כלכלית. את המזון יספק האו"ם, אשר בין כה וכה מאכיל את תושבי עזה למעשה. גם הזמן אינו מהווה מכשול - הקמת מחסות ארעיים יכולה להעשות תוך ימים ספורים, על ידי סיפוק חומרי גלם פשוטים (כגון יריעות בד, פטישים, יבלים, ולומי פלדה) והדרכה לפליטים שיקימו את ערי האוהלים בעצמם. הבעיה העיקרית היא דווקא החום, אולם תכנון נכון של האוהל יאפשר לאש פשוטה לעשות את העבודה עד שיימצאו תנורים וחומרי דלק להם. הספקת תנאים מינימליים למחייה, לא כולל אוכל ומים, אינה דבר יקר כלל וכלל.
זהו פתרון יקר. אולם הוא יאפשר לפליטים החפים מפשע לחיות בתנאים טובים כל עוד נמשכת המלחמה. הוא גם יוכיח שישראל אינה נלחמת כלל בעם העזאתי אלא רק בשלטונו. אולי הוא אפילו יאפשר את הקמתם של תאים או אף קהילות אנטי-חמאסניות בקרב תושבי עזה. מעבר לחשבון הכלכלי הקר, הוא כדאי בטווח הארוך ומנקודת ההשקפה ההומאנית.
[פתרון דומה הוא טיהור אזור בעזה וומתן אפשרות לתושביו לחזור אליו תחת שלטון צבאי ישראלי. אולם ישראל אינה מוכנה לשלם את המחירים הפוליטיים וארוכי הטווח המעורבים בו.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה