הרב עובדיה יודע מה גורם לשריפות: חילול שבת. וגם יש פתרון: ארגנו תפילה המונית בכותל, הישיבות מגבירות את לימוד התורה, וכן הלאה. אלו כמובן רעיונות על הסיבתיות בעולם שתורמים לחיזוק ושימור הדת, אך לא למניעת שריפות וכיבוין. וזה הנושא שדוקינס עוסק בו בפרק 5: הוא מנסה להסביר איך יכול להיות שהדת, שכוללת כל כך הרבה מחשבות טועות ובזבוז אנרגיה לא יעיל, קיימת בכלל. והמסקנה שלו היא בדיוק שהיא מכלול של רעיונות שמקדמים את עצמם, על ידי ניצול יכולות מנטליות שלנו (כגון הבנת סיבתיות, כוונה, וכן הלאה) שדווקא מאוד שימושיות ככלל.
"יש אלוהים?" חלק 5: שורשי הדת
פרק 5 הוא פרק מעניין, בו דוקינס מעלה השערות לגבי הסיבות האבולוציוניות לתופעה הדתית לסוגיה. דוקינס דוחה בצדק הסברים רבים לדת כלא מספקים מכיוון שהם לא מסבירים מדוע טבע האדם הוא כזה. כך למשל לגבי "הדת מנחמת", דוקינס מצטט את סטיבן פינקר: "היא רק מעלה את השאלה מדוע מתפתח מוח שמוצא נחמה באמונות שהוא יכול לראות בבירור שהן שקריות". במקום זאת, מציע דוקינס שני הסברים עיקריים לדת.
הסבר אחד הוא הברירה הקבוצתית - קבוצות שבהן הדת שולטת יהיו מאוחדות יותר, אנשים יקריבו בהן יותר את עצמם למען שאר הקבוצה, וכן הלאה - ולכן, יהיה להן יתרון על קבוצות לא-דתיות, ולכן גם יתפתחו מוחות אנושיים שנוטים לקבל את הדת. דוקינס עצמו לא נוטה לקבל את הברירה הקבוצתית - נראה שהיא פגיעה מאוד ל"טפילים" חברתיים, ולכן שההסבר לכך שהטפילים לא הורסים את החברה חייב להתבסס על ברירה אישית, לא קבוצתית.
ההסבר השני שדוקינס מעלה הוא שהדת מצליחה כתוצאת לוואי למאפיינים, ככלל מועילים מאוד, בפסיכולוגיה שלנו. כך למשל הנטייה של ילדים לקבל ללא סייג את מה שמלמדים אותם הוריהם מביאה לשימור האמונות הדתיות, הנטייה של בני אדם לראות כוונה בדברים (שככלל היא כמובן שימושית מאוד לניתוח התנהגות בעלי חיים ובני אדם) יכולה לפעול פעילות-יתר וכך לייחס כוונה לכל דבר (ומכאן הדרך קצרה למחשבות על אלוהים), וכן הלאה.
חלק גדול מהפרק מודגש לממטיקה - דוקינס מסביר מדוע רעיונות הם, במובן מסוים, כמו גנים - הם מועברים מדור לדור, עם שינויים, ונתונים ללחצים שמשפיעים על השרידה שלהם, כגון ההשפעה של רעיונות אחרים. כך למשל הרעיון ש"כופרים, מנאצי שם שמיים ומשומדים יש להרוג" הוא רעיון "שמן הסתם עשוי להיות [לו] ערך הישרדותי [גבוה]", כחלק ממערך רעיונות דתיים. דוקינס מסביר היטב את הממטיקה, ואיך היא משתלבת בהסבר של הדת כתוצאת לוואי.
זהו פרק מעניין, אבל לא מספק. דוקינס מדבר על הרבה דברים מעניינים במהלך הפרק, כגון פולחן המטען והרעיון של "ממפלקס" או קרטלים של גנים. אבל באשר לנושא העיקרי, לא ניתן אלא להעלות השערות. ההשערות של דוקינס מעניינות, אבל הן אינן מוכחות (והוא לא מתיימר לומר אחרת). מבחינת הטיעון הכללי שהדת הנה אשליה, פרק זה יכול רק להיחשב כמין טיעון למען טבעיות הדת - הדת איננה מסתורית מכדי שיהיה לה הסבר טבעי, כגון אלו שדוקינס מעלה, גם אם איננו יודעים כרגע מהו ההסבר הטבעי הנכון לה (מה שלא ממש מפתיע - יש הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה